כרמלו – האיש ותהפוכותיו / מנחם לס

כרמלו – האיש ותהפוכותיו

 

בואו אציג בפניכם את שלושת שחקני ההתקפה הטובים ביותר בעולם לפי הסדר:

ראשון: כרמלו אנטוני

שני: קובי בריאנט

שלישי: קווין דוראנט

 

כשה-PRESS RELERASE יצא בבוקר יום שלישי ממשרדי ה-NBA שהודיע שלראשונה העונה גופייתו של כרמלו אנטוני נמכרה יותר מכל גופייה אחרת, הרגשתי כאילו שחצי מהמשימה הושגה. מה נשאר עתה כדי להפכו לסופר-סטאר ברמה של לברון, קובי, או טים דאנקן? טבעת אליפות. רק למען האינפורמציה – ואם מכירת גופיות מלמדת על פופולריות ,ואני מאמין שישנה בין השניים קורלציה גבוהה , הרי מדובר למעשה בפופולריות השחקנים בארה"ב – אז הנה 15 הראשונים:

 

1. כרמלו אנטוני

2. לברון ג'יימבס

3. קווין דוראנט

4. קובי בריאנט

5. דריק רוז

6. דרון ויליאמס

7. דוויין ווייד

8. רוז'ון רונדו

9. כריס פול

10. בלייק גריפין

11. קייל אירוינג

12. דווייט האוארד

13. ראסל ווסטברוק

14. אמארה סטודמאייר

15.  פול פירס

הקבוצה הפופלרית ביותר (שוב, לפי סך מכירות פריטי הקבוצות):

1. ניקס

2. מיאמי היט

3. לייקרס

4. ברוקלין נטס

5 שיקגו בולס

6. סלטיקס

7. אוקלהומה סיטי

8. קליפרס

9. סן אנטוניו

10. פילדלפיה סיקסרס

למה טורח אני עם כל הסטטיסטיקות האלה? כי ההצלחה של כרמלו אנטוני העונה – ובעיקר מאז האול-סטאר  – היא כה מטאורית  שהוא הפך משחקן שהיה נושא לבדיחות ממש בשנותיו בדנבר, ואפילו בשנתו הראשונה בניקס, לשחקן שאם ימשיך ככה, ואם הניקס תמשיך במצויינותה ומשחקה הנבחר והמרהיב תחת מנהיגותו המובהקת, אכריז עליו בסיום העונה על ה-MVP שלי. כי הוא עשה ועושה עבור הניקס יותר מאשר לברון עושה עבור ההיט, ודוראנט עושה עבור הת'אנדר. מה שקובי עושה ללייקרס הוא לא חלק מהנוסחה. אם קובי הוא MVP, כיצד זה קרה שהלייקרס נאבקת על מקום בפלייאוף? אם הוא כזה טוב, איך זה שהלייקרס כל כך גרועה שהיא נאלצת להיאבק נגד נמושות כמוה על מקום שמיני לעניים בפלייאוף?

לאן שאתה פונה בימים טרופים אלה תמונתו של 'מלו' המחייך עם לשונו המשתרבבת החוצה עם כותרות כגון "האם אתם מאמינים לו עכשיו?" (ספורטס אילוסטרייטד), "התפוח הענק מכל התפוחים" (ניו יורק פוסט), "הלידה מחדש של מלו" (ESPN), "החייכן הוא כולו רצינות" (ניו יורק דיילי ניוז), או "המנהיג הסומטי של הניקס" (בליצ'ר רפורט) מרצדות מכל זווית ומכל עבר.

מאמר זה הוא התרשמות אישית מהשחקן שהגדרתי כבר לפני שנה כ-"שחקן ההתקפה הטוב בעולם", עם פרטים מסויימים שלא היו ידועים לי שנילקחו מהמאמרים שהזכרתי מעל.

 

(כל התמונות נלקחו מארכיון התמונות של SI)

כרמלו אנטוני הוא השחקן הפלגני ביותר בכל הליגה. לא מצאתי מילת תרגום טובה יותר למילה "DIVISIVE". הוא השחקן הקולע בהיי אוקטן. שולף כאילו מהמותן. זורק לסל – ועוד מעט אתווכח שזה לא כך – אפילו כשהוא נשמר בדאבל-טים בעוד חברי קבוצתו פתוחים. הוא היה שחקן שמשך עשר שנותיו ב-NBA – עד העונה – ההגדרה הטובה ביותר לאופיו וצורת משחקו היתה "INDIFFERENT" – לא איכפתי. אדיש. חסר עניין. חסר תאוות משחק. שחקן פושר ופלגמטי המשחק כאילו מה שקורה בסיום המשחק חשוב לו כמו הקצר החשמלי אתמול בזרגינייויק, הפרבר של ריגה.

משך העונה הזאת, האחרונה – ובמיוחד בחודש האחרון – הוא הפך לשחקן ההתקפה מספר אחד ביקום, ויסלחו לי כל שפוטי קובי. למה מספר אחד? כי כל מה שקובי (ודוראנט) עושים גם הוא עושה. אבל עם עוד כמה קילוגרמים טובים בגופו העושים מהכניסה שלו (נגד הכניסה של קובי או דוראנט) מכבש ההורס ומשטיח כל דבר העומד בדרכו. כשהוא ניכנס בפול ספיד הוא בולדוזר. כשהם נכנסים בפול ספיד הם רקדני בלט.

הנה הוא מופיע לעוד משחק במדיסון סקוור גארדן, המקדש של הכדורסל. המקום היחיד בעולם בו כל משחק הוא מאורע. אין אולם אחר עם המסורת של הגארדן: כאן ראיתי את ג'ו פרייזר נגד מוחמד עלי בקרב הכבד הטוב אי-פעם. כאן ראיתי את ג'ים ריאן שובר 4 דקות בריצת מייל, הראשון לעשות זאת באולם סגור. כאן התרחשו דראמות, מאורעות, וחזיונות יותר מכל שאר 29 האולמות של ה-NBA ביחד (ותסלחו לי אם אינני מחשיב את 'אליפות המעודדות של התיכונים בטכסס' שנערכה בשבוע שעבר באולם של סן אנטוניו כמאורע חשוב). זה האולם היחיד בעולם בו יוציאו ברוקרים מוול סטריט ורופאים-מנתחים בעלי שם עולמי $130 דולאר  לקנות את הגופייה מס' 7 של כרמלו, וללובשה בגאווה לא רק באולם, אלא כל הדרך חזרה הביתה בלונג איילנד ריילרוד שתחנתה הראשונה בדרכה לאי בן 4 מיליון התושבים הוא הבייסמנט של האולם הזקן (שעבר מתיחת פנים בשנה שעברה). זה האולם היחידי בעולם בו הברוקרים, המנתחים, ובני התשחורת המגיעים מהנמל של ברוקלין או מהמוסכים בקווינס יאלילו  היום במשחק טוב את הכוכב כאילו היה המשיח, ובמשחק הבא ישרקו לו בוז ויקברו אותו כאילו היה הבוגד מס' 1 בעיר, כשהוא יפשל. במדיסון סקוור גארדן אתה טוב רק כפי שהיית הערב. אל תספרו ל-19,899 צופים כל ערב על העבר, ואל תנבאו את העתיד. כאן זה רק "מה עשית עבורינו לאחרונה קומראד?".

בניו יורק אתה גם לא כוכב-על של ממש. אתה תמיד בדרך להיות אחד מכוכבי העיר האמיתיים: בייב רות'  ומיקי מנטל בבייסבול, ודריק ג'יטר הוא – אולי – בדרך לכוכבנות במשחק האלה והכדור. בכדורסל הייתי אומר שהכוכב הענק היחיד הוא וולט פרייזר. מעיל הפרווה הלבן שלו ($10,000) בו היה נוסע בקדילאק קונברטיבל לאורך הברודוויי עם ג'ו נמט בוודאי לא הזיק. מלבד זה הוא היה הכוח העיקרי בשתי אליפויות מצויינות ב-1970 ו-1973. בפוטבול? ג'ו (ברודוויי ג'ו) נמט שהביא סופרבול בלתי נשכח לג'טס. בהוקי קרח גבור העיר יהיה תמיד מרק מסייה שהיה הכוח שהביא את הסטנלי קאפ העירה ב-1994 אחרי 50 שנות בצורת. היו כמובן מאות ספורטאים גדולים, אבל אני מדבר על אייקונים. 

ואני מרגיש שאם כרמלו אנטוני לוקח אליפות העונה הוא יהפוך לאייקון של התפוח הגדול. יש לו הכל: תעודת לידה מבית החולים "הלל" בברוקלין, כריזמה ניו יורקית, ויש לו "GAME" שמתאים לניו יורק כמו כפפה ליד.

 

2002: שני שחקני התיכון הטובים ביבשת: מלו מאוק-היל, ולברון מסט וינסנט שבאקרון

 

 

האווירה בגארדן היא אווירה של חג, כמו בשנות ה-70 המוקדמות, והשנים עם פט יואינג, ג'ון סטארקס, אנטוני מייסון, צ'ארלס אוקלי, ושאר החבורה, שנים בהן כל משחק היה חגיגה. אווירת FESTIVE כל משחק.

אפילו הרגשת צורך להתלבש, ולא לבוא כמו אלעד רבין – איזה חורני מהקיבוץ גונן בגליל העליון – המגיע עם סנדלים ומכנסיים קצרות למשחקים עליהם הוא כותב לנו. הוא עוד ילמד: כשהם יהיו בפלייאוף בסידרת הגמר נגד מיאמי, הוא כבר יענוב עניבה עם ג'קט שהוא ירכוש בעשרה דולארים בשוק הפשפשים בפלאטבוש אבניו של ברוקלין.

הניקס  של היום קוברים שלשות מכל הכיוונים ועם כל השחקנים: כמובן כרמלו שזריקת ה-3 שלו השתפרה ביותר השנה; ואז ישנו ג'יי אר סמית הזורק זריקות של "לא…לא…לא…אל תזרוק…זה טרוף…כן! כן! יש!!!", וכמובן השחקן שיום אחד בשמש של אילת הוא חוטף סרטן עור, מלנומה מכף רגל ועד ראש, סטיב נובאק שביום טוב הוא נראה כמו מנהל קבלה בסניף של קופת חולים. אבל שחקן כדורסל? אר יו קידינג מי? ועדיין הוא קובר אותן מאחורי הקשת כאילו נולד עם 'דאונטאון' על המצח. ומה אתם אומרים על ג'ייסון קיד המשחרר דאונטאונים כאילו היה לבנים בבניין שבונים היום בקרית שאול? ללא רוטציה, בלי כלום. סתם 'טראחח' כזה, וראו זה פלא – הם נכנסים בקצב שאף פעם לפני כן כשהיה צעיר ויפה – הם לא ניכנסו. ורק תארו לעצמכם את היום שראשיד וולאס יחזור לפלייאוף, ויתחיל להשחיל את שלשות הקלאץ' שלו מחצי המגרש. ואת  ריימונד פלטון ופבלו פריגיוני שאף להם יחסי אהבה עם השלוש אפילו לא הזכרתי.

בנוסףלכל אלה שהזכרתי, אמארה סטודמאייר פצוע, וטייסון צ'נדלר לא זורק מהשלוש – הוא פשוט אחד מחמשת הסנטרים הטובים בנמצא המשנה את כל האוריינטציה של כל קבוצה רק בעצם היותו שם. וכריס קופלנד שהגיע ישר מטורקיה, או בולגריה, או השד יודע מאיזו מדינה של שיש-קבאב ישר להפתיע בתפוח הגדול. יש לו הופעה ניו יורקית. הוא שייך ללא ספק.

אבל מעל כולם עומד המלך – כרמלו אנטוני.

משך כל הקריירה שלו הוא היה ערב אחד שחקן מרטיט ומרגש, וערב שני מעצבן, מציק, ומרגיז. הוא יכול היה להיות ערב אחד השחקן היעיל והמושלם ביומכנית ואסטטית מכל שאר שחקני ה-NBA. "הוא יכול להיות מושלם" , אומר פיל וובר שהיה עוזר מאמן בניקס בעונה שעברה והיום הוא מומחה ויועץ ההתקפה של ההיט. "אין דבר שהוא לא מסוגל לעשות על הפארקט. סגנון הזריקה שלו מושלם ושליטתו בחלקי גופו היא עליונה מכל שחקן אחר בליגה. הוא יכול להיות כמה GIFTED שהוא רוצה. אצלו זה רק עניין של רצון והחלטה".

אבל עם כל ההילולים והמחמאות, כרמלו יכול להיות סמרטוט הגנה אמיתי, אם אין לו חשק להגן. בעבר הוא יכול היה להיראות כה חסר עניין שרצית לרדת לפארקט ולנער אותו. לתת לו סטירה ולומר לו שיתחיל לשחק. וכיצד הוא היה מגיב לו עשית זאת? כנראה בחיוכו המתוק. זאת אחת הבעיות של כרמלו: הוא מחייך יותר מדי. החיוך נותן לכל יישותו BODY IMAGE של רכרוכי ועדין. מה? ראיתם פעם את לארי בירד מחייך במשחק קשה? את רוברט פאריש מחייך? שחקנים לוחמים לא מחייכים. זאת היא גם הבעייה של דווייט האוארד שחיוכו משדר כאילו רכרוכיות ואי-איכפתיות. מייק ד'אנטוני – שהיה מאמנו בשנתו הראשונה בניקס, התלונן עליו: "הוא לא CONFRONTATIONAL (מתעמת). הוא לא היה MALICIOUS (זדוני) מספיק". אולי יש בזה משהו. אבל אז מייק ממשיך: "הוא לא התעניין במשחק. הוא SABOTAGED US  (חיבל) בחוסר האיכפתיות שלו". זו כבר האשמה לא הוגנת. SABOTAGE זה להזיק בכוונה. כרמלו הזיק לקבוצה בכוונה? נבר.

 

המאמן ששבסקי בחר בדוויין ווייד ובכרמלו אנטוני "שני שחקני הנבחרת הטובים ביותר"

אולי זה היה חלק מבעייתו הנפשית של כרמלו, או שכשהוא משחק עם חבורת לוזרים הוא מאבד את רצונו לשחק ואת המוטיבציה להיות חלק מהשלם. עובדה שבשתי האולימפיאדות האחרונות עם שחקנים ברמתו, הוא היה השחקן שהמאמן מייק ששבסקי הגדיר כ-"השחקן הקבוצתי ביותר בנבחרת". זה הגיע עד כדי כך שגם ששבסקי וגם קובי לקחו אותו הצידה וביקשו "קצת פחות קבוצתיות" ו-"קצת יותר תהיה 'מלו' כי אנחנו צריכים אותך 'מלו' ולא מלך האסיסטים".

העונה הכל אחרת. מה קרה? כיצד קרתה המטמורפוזה במשחקו?

לדעתי קרו כמה דברים: ראשית היו לו כמה פציעות מטרידות. דבר שני אנשים לא הפסיקו לבלבל את ראשו עם "מה יהיה עם אמארה סטודמאייר? כיצד תסתדרו עם כדור אחד?". כל כך הרבה דובר ודוסקס בסוגייה הזאת שבמקום לשחק בטבעיות, הוא שיחק עם ההטרדה של 'איך אני משחק הטוב ביותר עם אמארה?' ולדעתי ההטרדה הגדולה ביותר קרתה עם לינסניטי. כשג'רמי לין בא, וכל מרכז הכובד של כל כדור, כל תנועה, היה "לין, לין, ועוד פעם לין", כרמלו פשוט ויתר והחליט בתת ההכרה לתת ללין לשחק כינור ראשון. אבל כנר כיצחק פרלמן לא יכול לנגן כינור שני. הוא נולד כינור ראשון וימות כזה. אותו דבר קרה לכרמלו: בנבחרת ארה"ב הוא לא היה כינור שני. הוא היה כינורן בתזמורת של 12 כנרים. אבל בניקס הוא פתאום הפך לכינור שני, והוא החליט לוותר. אני כמעט בטוח שאני צודק בהשערתי זו.

היום מודה כרמלו שהעונה שעברה היתה הגרועה בכל הקריירה שלו מכל הבחינות. בקיץ הוא החליט שלושה דברים:

1. הוא מחרים את המדיה. לא נותן ראיונות, לא עונה לשאלות, עושה רק מה שהוא חייב לפי החוזה וזה לענות לשאלות כתבים מורשים בחדר ההלבשה אחרי המשחק. באם להופיע למסיבת העתונאים אחרי המשחק או לא – זאת תהיה החלטתו שלו אחרי שהמאמן יבקש ממנו. לא מה ש-ESPN או ABC ידרשו – הוא לא חייב להם דבר – אלא אם מאמנו מייק וודסון יבקשו להצטרף אליו, הוא יחליט כן או לא.

2. הוא החליט להיות "UNSELFISH LEADER". הוא ראה מסביבו חבורת שחקנים מבוגרים, מנוסים, כמו ג'ייסון קיד, קורט תומאס, מרכוס קמבי, ג'יי אר סמית', ראשיד וואלאס , צ'אנדלר – והחליט שהוא יבקש ממייק וודסון ליצור שיטת משחק בה המבוגרים שהם 'רול פליירס' יסכימו "להקריב בשבילי" ('SACRIFICE SYSTEM FOR ME'), בלי שאני הופך לשחקן אגואיסטי. אני לא זורק זריקות ללא תקווה; אני זורק רק זריקות שבאות אלי מתוך הקרבה של אחרים כי אני השחקן המרכזי, אבל אני לא השחקן היחיד".

כיצד זה קרה? כרמלו נותן את כל הקרדיט למאמנו וודסון ולג'ייסון קיד. "ג'ייסון היה זה שקלט מה צריך לקרות בקבוצה. שאני אהיה ה-FOCAL POINT בלי שאהיה ה-CENTER POINT. אני אהיה הנקודה המועדפת, אך לא המרכזית והיחידה כפי שקובי הוא בלייקרס".

3. הוא עושה כל מה שהוא יכול להוציא את השלילה מעצמו. "החלטתי להגן על עצמי מעצמי". לכרמלו ישנה בעייה: הוא רגיש מדי. "הייתי נושם את כל השלילה שקראתי וששמעתי, ולא הייתי מסוגל לנשוף אותה החוצה. החלטתי שהעונה אני נושף כל דבר שלילי שאני נושם, ואני מרגיש קל וקפיצי הרבה יותר. המעמסה המנטלית גרמה לי לאבד יכולת גופנית. עתה אני מרגיש בכושר שכבר שנים לא הייתי בו. יש לי מילה חדשה שאימצתי: POSITIVITY!"

 

אני לא יודע מדוע הוא לא מדבר על החלטה רביעית: להוריד 15 פאונד ממשקלו. הוא ניכנס לדיאטה הכוללת אוכל טבעי ללא SATURATED FAT, והגורו שלו בענייני מאכל הוא טייסון צ'אנדלר. כרמלו היום רזה יותר, מהיר יותר, קפיצי יותר, ורעב יותר לאקשיון.  הוא הוריד 17 פאונדס ממשקלו!

כרמלו לא דיבר אף פעם כך:  למעשה ישנה החלטה חמישית שהוא לא מחשיב כ-"החלטה" כי זו אקסיומה: "הדבר היחיד שמעניין אותי העונה זו אליפות. לא איכפת לי אם אני או קווין דוראנט או כל שחקן אחר הוא 'מלך הסלים' של הליגה. כשקלעתי 49 ואמרו לי לזרוק עוד כדור כדי שאשבור 50 פשוט חייכתי. זה לא מעניין אותי, ומשום מה לא מאמינים לי!".

אני רוצה מאד להאמין לו. אני רוצה להאמין שהמטמורפוזה שקרתה לו היא אמיתית, ותישא אותו ואת כל הניקס עמוק אל תוך הפלייאוף. ג'ים בוהיים מאמנו בסירקיוז בעונה המופלאה, 2003 כשמלו היה שחקן המכללות הטוב מכולם ונשא את כל סירקיוז על כתפיו לאליפות, מאמין שמלו מוכן לעשות אותו דבר עתה עם הניקס: "אני רואה זאת ב-SWAGGER שלו. אני מכיר את מבע הפנים הזה. שמתי גם לב שהג'אמפ שלו קליל וארוך יותר. בסירקיוז לא היה לו את הריינג' הזה. הוא זורק עתה כקלעי 3 מהסוג של ריי אלן, ללא כל מאמץ ובטבעיות (כרמלו יורה מאחורי הקשת בדיוק של 38.91%  – עד לפני חודשיים היה לו קרייר-היי של 41.8%, מ.ל). הוא הפך לשוטר הרבה יותר טוב, ובגלל זה הוא הפך לשחקן הרבה יותר טוב כי הקליעה שלו מרוממת איתה אפילו את משחק ההגנה שלו".

מלו נראה לי נינוח ורגוע לחלוטין. בעונה שעברה לא היה ברור של מי הקבוצה. בלי לומר זאת במילים ברורות,  המדיה של התפוח הגדול הפכה את הניקס לקבוצה של לין. היום אין כלל שאלה של מי הקבוצה: זאת הקבוצה של מלו, והדבר החשוב ביותר הוא שאין שחקן בניקס שלא מקבל מנהיגות זו באהבה מחלטת. למעשה, השחקנים חיכו לזה. ג'ייסון קיד המריץ בו: "'מלו', אתה לא רק השחקן הטוב בקבוצה שלנו. אתה השחקן הטוב ביותר בכל הליגה, והגיע הזמן שתתנהג כמו השחקן הטוב בליגה. זאת הקבוצה שלך ואנחנו כולנו מוכנים לנגן לפי צלילי הכינור שלך".

מה שמטריד אותי זה לשמוע את הניגון החוזר, "אם הוא כזה כוכב-על ,איך זה שאין לו טבעת?". התשובה שלי היא "איך זה שלצ'ארלס בארקלי אין טבעת? איך זה שלקרל מלון וג'ון סטוקטון אין טבעת?". ום לבארקלי, וגם לסטוקטון ומלון,  היו שחקנים הרבה יותר טובים לצידם, לאציל בפילדלפיה ובפיניקס, ולסטוקטון ומלון ביוטה. כדורסל הוא משחק של 5 אנשים ומחליפים. לכל כוכב-על מהסוג של 'מלו' המצב היה שונה בזמן ששיחק.

עתה בניקס לראשונה בכל הקריירה ישנם למלו חברי קבוצה מצויינים היכולים לשאת את משקלם בתוצאה הסופית. הוא מתאים את עצמו למצב: ההסכם עם מייק וודסון וג'ייסון קיד היה שאין לו משבצת קבועה: באותה דקה הוא יכול לשחק כפאור פורוורד נמוך היכול לרוץ סיבובים מסביב שומרו הגדול יותר ואיטי יותר, או לשחק סמול פורוורד, ולקחת את שומרו הנמוך ישר אל בית המטבחיים תחת הסל. השאלה היא מדוע הוא משחק עתה טוב יותר מאשר עם אמארה סטודמאייר. התשובה היא שאם כרמלו נישמר ע"י סמול פורוורד נמוך ממנו, הנטייה הטבעית היא לתקוע יתד בצבע. אבל שם בשלושה מטרים מרובעים נמצאים גם טייסון צ'נדלר ואמארה, ופשוט אין מקום לשלושה פרונט פליירס תחת סל אחד. כשצ'אנדלר לא משחק, אמארה וכרמלו יסתדרו מצויין יחד, תודה. אבל בניקס של היום צ'אנדלר הוא שחקן חשוב הרבה יותר מסטודמאייר כי הוא משנה את כל גוון הקבוצה מ-"נמוכה" ל-"גבוהה", והניקס תמיד שיחקה עם סנטר דומיננטי – מוויליס ריד ועד פט יואינג. עתה צ'אנדלר. הוא וכרמלו מסתדרים נהדר ביחד.

ומי שטוען שכרמלו לא 'משפר' את משחקם של חבריו חייב לקחת פעם שנייה את קורס המאמנים בוינגייט: כיצד הוא מסוגל שלא לשפר את משחקם של חבריו כשכמעט כל פעם שהכדור בידיו, הוא מיד זוכה לדאבל-טים, דאבל שומרים, שבהכרח משאירים שחקן פתוח. כאן לבד טמון שיפור לשחקן הבלתי נשמר. הוא גם צריך להוכיח שוב ושוב – אם כי לא איכפת לו יותר אם לא מאמינים לו – שהוא הרבה יותר מהשחקן היקר ביותר בכל האזור המזרחי של ה-NBA, שהוא יותר משחקן של מימד אחד, ושמשלמים לו לא כדי להיות 'רול פלייר' של יצירת נקודות, אלא שהוא הפך לשחקן שלם, COMPLETE PLAYER כמו לברון שעוזר לחבריו בכל דבר, כולל הגנה. הסטטיסטיקה שלו מראה שהוא שחקן התורם בכל: 28.6 נק' למשחק (ראשון בליגה) ב-45.7%, מצויין לשחקן הזורק כל כך הרבה מרחוק), 6.6 ריב' (לשחקן המשחק 50% מהזמן כסמול פורוורד!), 2.6 אס', 0.9 גניבות למשחק, 83% מהקו, ו-EFF של 22.98. גובהו 2.04 מ' והוא שוקל היום 103 ק"ג. בדנבר הוא שקל 115.

אמי מאמין בכל לבי שכרמלו אנטוני הוא שחקן שונה לחלוטין משהיה. הוא לא בא לקלוע; הוא בא לשחק. הוא לא בא סתם לשחק. הוא בא לנצח. ההיט הם קבוצה יותר מוכשרת, יותר עמוקה, ויש לה שחקנים טובים יותר. אם כרמלו מצליח להוביל את הניקס לאליפות המזרח – ואז לאליפות ה-NBA – אני מבטיח לכם שהכרמלו הזה לוקח מקום מושב לימינו של וולט פרייזר, כשני שחקני הכדורסל הטובים מאז ומתמיד ב-'תפוח הגדול',  ושיום אחד בעתיד יקימו פסל בדמותם על הצטלבות השדרה השביעית ורח' 34.

 

אתלט מופלא: סגנון מקצועני מושלם בבאולינג!

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 47 תגובות

  1. טור מעולה.
    א – אני ועניבה זה כמו מים לשמן.
    ב – לכרמלו יש מבנה גוף עם חלק עליון עבה מאד, מבנה גוף שיש למעט מאד שחקנים בעמדה שלו. הכי מזכיר לי אות׳ו תמיד זה דווקא גוש סמית. לעתי המבנה גוף הזה הוא מה שיוצר את הוורסטיליות שלו ואת העובדה שכמו שציינת הוא מצד אחד טנק שרמן ומצד שני יש לו צעד ראשון וזריזות נדירים למבנה גופו.
    ג – אין ספק בכלל שהוא מכונת ההתקפה הטובה ביותר היום באנ בי אי, כשהוא בזון הוא בלתי נית׳ן לעצירה.
    ד- אני לא יודע מה הסיפור, אבל מכל שחקני הניקס, כרמלו תמיד מגיע כשהוא כבר לבוש לארון שלו, יכול להיות שהוא מתבייש במבנה גופו העבה? מנחם מה לדעתך הסיבה?
    ה- הייתי הרבה בחדר ההלבשה ואין ספק שכל שאר השחקנים שם רוכשים לו כבוד ומבינים מי מנהל את העסק.
    ו- בניגוד לנו וארד שהחיוך שלו גורם לך לרצות לתת לו סטירה, כרמלו הוא לא אובר חייכן.
    ז׳- לטעמי נקודת המפנה שלו העונה הגיעה דווקא לאחר אותו ריב מפורסם עם גארנט.

  2. כמה רוח אתם עושים מכמה נצחונות חסרי משמעות בליגה ארוכה מידי.
    אתה משווה ברצינות את כרמלו לקארל מלון וסטוקטון? לבארקלי?
    אקיצר, עוד הייפ שייעלם בסוף הסיבוב הראשון של הפלייאוף. מילים כמו חול ואין מה לאכול. מלו הוא כדורסלן רחוב, ועוד מהסוג המעצבן. הוא מושך דאבל טים? באמת? תזכיר לי מה ממוצע האסיסטים שלו במשחק?
    תזכיר לי מתי הוא הצטיין לאחרונה כשזה היה חשוב? מלו זה כדורסל לילדים מתלהבים, לא היה ולא יהיה שחקן. הוא היה צריך שגארנט יעלוב בו כדי להתפקס? נו באמת… צננו את עצמכם, זה נהיה פאתטי. (סליחה על הציניות אבל ההייפ הזה מתיש אנשים בגילי).

  3. סתם קוריוז נחמד שנוגע למלו ותסלכו לסניליות שלי לגבי מספרים על הגב של השחקנים.
    לפני כ 4 שנים עליתי לעוד יום סקי חמוד בשיאון (ואדי נידח בחרמון) ובאחת מהירידות טסתי ועברתי איזה סנואובורדיסט. בדרך אליו ראיתי שהוא שונה מכל שאר החברה שניסו לתת לי פייט. הוא לבש על בגדי הסנואובורד שלו גופיה ומכנסי כדורסל מקוריים בצבע תכלת מזעזע!!!!! כמובן של דנוור:) על הגב היה חרוט 5 או 15, המספר של מלו.
    באותו היום היה תור גדול במעלית השיאון כך שהבחור נעמד מאחורי וחייך. כששאלתי אותו מה דעתו על מלו העונה, הוא הסתכל עלי בפליאה ושאל מי זה מלו???? מה המוסר השכל מהסיפור?
    לא כל אחד שקונה בגדים אופנתיים יודע מה המשמעות של המספר על הגב:)
    להפתעתי הרבה, הבחור באמת לא ידע מי זה כרמלו אנת'ני והייתי צריך להסביר לו מי זה פלוני אלמוני:)

  4. ציון לכתבה כמו הציונים שנותן מתי כספי כמעט מצוין.
    איפה הפספוס?
    הפספוס הוא לה לה .
    תקישו בגוגל אשתו של אנטוני לכו ישר לתמונות.
    מדובר בפצצה.
    עם אשה כזו הוא MVP בלי היסוס.
    מנחם איך אתה לא משבץ בכתבה כזו תמונה עסיסית של לה לה ?

  5. לא שייך לנושא .
    באחד האתרים נשאלה השאלה האם קולינס מאמן פילי יחזור לעוד עונה.
    לבחור הנחמד חוזה של 4.5 מליון דולר לעונה הבאה.
    תגידו לי מי לא חוזר לעבוד במשכורת כזו?אני לא מתחבר לעבודה הזו
    אז לא לא נורא אוותר על כמה גרושים.אבל השאר?
    ועכשיו לא תאמינו קרוב ל 70% ענו בשלילה. דהיינו הנ"ל לא חוזר לאסוף את המעות שלו.

  6. כרמלו שחקן אדיר נקודה .
    כולם מדברים על הפספוס של פורטלנד בדראפט 84 , ג׳ו דומארס פישל בענק בדראפט 2003 , הפיסטונס יכלו לבנות שושלת . איך לעזאזל הוא הלך על דארקו מילציץ ? זאת פאשלה מהגדולה בתולדות הדראפט.
    העונה כרמלו מציג שינוי גדול ביחס שלו למשחק , במשחק נתון הניקס מסוגלים לנצח כל קבוצה , מיאמי לא הולכת ללקק דבש .

  7. צר לי להרוס את השמחה – כתבה חרא!
    אני מקפיד לא להתרגש מעוד כתבת יחצנות עצמית שמטרתה העיקרית היא להראות לקוראים כמה הכותב לא רק נכח בכמה מהמקומות החשובים בהיסטוריה של הספורט, אלא שהוא, הוא בעצם ההיסטוריה.
    דרך אגב, כדורים לשיפור האמינות לא יזיקו -עוד לפני שנכנס למקום האמיתי בו גי'ם ראיין שבר את 4 דקות בריצת מייל (קנזס) מספיק להסתגל בכתבה עצמה: " אני לא יודע מדוע הוא לא מדבר על החלטה רביעית: להוריד 15 פאונד ממשקלו. הוא ניכנס לדיאטה הכוללת אוכל טבעי ללא SATURATED FAT, והגורו שלו בענייני מאכל הוא טייסון צ'אנדלר. כרמלו היום רזה יותר, מהיר יותר, קפיצי יותר, ורעב יותר לאקשיון. הוא הוריד 17 פאונדס ממשקלו!". אז לס, כמה הוא הוריד? 17 או 15?
    בקיצור, חרא כתבה.
    שלכם
    עוזי

  8. מנחם,
    אתה טוען שוולט פרייזר הוא איקון גדול יותר בניו יורק מוויליס ריד? אולי עוד לא התעניינת אז בכדורסל, אבל הרגע הגדול ביותר שהתרחש בהיסטוריה של המדיסון סקוור גארדן היה כשוויליס ריד עלה צולע למגרש במשחק 7 של סדרת האליפות ב 1970. קבל קישור למקרה שאתה צעיר מכדי לזכור את זה:
    http://www.youtube.com/watch?v=7Mz4WcaknVc

  9. חברים כתבה נהדרת.
    מנחם לא שכח את ויליס ריד (שעלה פצוע). הוא מצוין בצורה מובלטת בספרו.

    מנחם תודה רבה על מאמר פצצה

    1. תודה. אני זוכר את הרגע כאילו קרה אתמול. אני מתחיל לשכוח, אבל נדמה לי שלא הצלחתי לקבל אקרדיטציה למשחק ההוא (ב-1973 ישבתי בשורת העתונאים הראשונה) וראיתי אותו בבאר ליד הגארדן.

  10. אתה באמת חושב שכרמלו יותר טוב מלברון ודוראנט או אפילו מכריס פול טוני פארקר?
    אני לא כך כך מחזיק ממנו. כל השיטה של הניקס באה לקראתו בעוד שהשחקנים שציינתי סוחבים את הקבוצות שלהם. כרמלו, בתכלס, הוא נוביצקי שחור שזה לא משהו שרע להיות, אבל זה לא הופך אותו לאחד מהשחקנים הטובים בליגה, במיוחד שהוא עוד לא הגיע לרמה שנוביצקי הציג לפני שנתיים. המיקום הריאלי שלו זה בסביבות 5-10 הטובים בליגה (הוא מקום 10 אצלי).

  11. אפילו לא סגרתי שבת… רק 6 ימים לא הייתי והניקס קונטנדרית.

    לדעתי אתם נסחפים. צודקים, לא ראיתי את המשחקים עכשיו ואני מדבר מעט מבורות, אבל שבוע טוב לא הופך קבוצה למועמדת בכירה לאליפות, למרות המצ'אפ המצוין להיט (קיד וצ'אנדלר מיס מאצ'ים, שאמפרט וייד-סטופר מצוין).

    מדהים אבל לחזור מהצבא לליגה שונה כל כך (כן יש לנו שם עיתונים כל יומיים בערך ואני היחיד שקופץ על מדור ה NBA המזלזל של ידיעות)

    1. מה קרה לצבא שלנו? רק שבוע בטירונות, וכבר ששי-שבת בבית? כשאני עשיתי טירונות ב-1955 החופשה הראשונה שלי לששי-שבת היתה אחרי 3 חודשים ושבועיים!

      1. ככה זה, היום לפרימדונות עושים תרום טירונות, יוצאים ישר הביתה, חוזרים לעוד איזה שבועיים, עושים גיבוש(מי שרוצה) ורק אחרי כמעט חודש מתחילה הטירונות.

        לחרבן בשטח הם לומדים רק אחרי חודשיים וחצי אולי.

  12. מבחינת כשרון, כרמלו מהגדולים.
    מבחינת מנהיגות ויציבות – עד היום לא משהו בכלל, אבל אולי זה ישתנה בעתיד.
    כרגע הייתי נזהר מאוד מאוד להשוות אותו לאציל ולדוור.

    1. ראית פעם תמונה של האציל משחק באולינג? הוא מסתבך בצעדים וזורק כל כדור לתעלה. כרמלו נראה אשכרה מקצועני. כשאתה משחק באולינג כזה, אתה חייב להיות טוב מבארקלי ומקרל מלון גם בהופס.

      1. באולינג זו דוגמה מצוינת.
        היה איתי בחור בצבא, קלעי שלשות מדהים (פעם קלע שלשה בזמן שהשומר שלו הוריד לו את המכנסיים), שהיה עושה 'סטרייק' בכל פעם שהיה משחק באולינג.
        מי שמצטיין בקליעה לסל ומי שמצטיין בפגיעה בפינים – יש לו מה שנקרא "קשר עין יד" ברמה גבוהה.

        ולעצם העניין, כרמלו קולע מדויק יותר מבארקלי, אבל כדורסל אינו רק קליעה. ובכל מה "שאינו רק קליעה" – האציל עולה על כרמלו.

  13. זה שכרמלו מוכר הכי הרבה חולצות, לא אומר שהוא הכי פופולרי. כי הנתונים האלה מגיעים רק מהחנות הרשמית של הליגה שנמצאת במנהטן או מהאתר של ה-NBA.

    מנחם, כרמלו רק שהוא בזון הוא אולי (!!) השחקן ההתקפה הטוב בעולם. כי בדיוק כמו אתמול במשחק נגד שיקאגו הוא היה 13-34 וסיים עם 36 וזה לא מעניין אותו בכלל. אם דוראנט או אפי׳ לברון יזרקו כזו כמות הם יסיימו עם 45-50 נק׳ בכיף.
    וזה שהזכרת את הגוף האגרסיבי שלא, זה רק מוריד מהערך שלו. כי הוא לא שחקן שחודר יותר מדי, הוא מאוהב בג׳אמפ שוטים שלו, ולא מנצל את הגוף שלו בצורה נכונה. בייחוד ביחס ללברון.
    ואם אתה מזכיר את דוראנט כשחקן רזה, אז נראלי שדוראנט הוא השחקן הכי רזה בהיסטוריה של הליגה עם כ״כ הרבה POSTERIZE בליגה.

  14. "פרופ" – רק שתיי שאלות, בשביל לא להקשות על הסניליות המתקדמת שלך:
    1. מתי בדיוק כרמלו הספיק להשיל עוד 2 פאונד בהבדל של שתיי שורות באותו טור?
    2. גים ראיין, מה השיא שהחזיק בו לתקופה הארוכה ביותר? (אין כל צורך שתציין שהיית נוכח בו, זה מתגמד לעומת נוכחותך בעת הכרזת האמניספציה).
    ואחת עם מוסר השכל בעבורך: "למה הדג נתפס"?
    שלך חבשבושה

    1. בהליכה אחת לשרותים הוא מוריד 5 פאונד בחרבון. בהשתנה הוא מוריד פאונד. אצלו יש זרם כמו מפל הניאגרה, לא "עוד טיפה ועוד טיפה" כמו אצלך ובקרן הקיימת.
      את ג'ים ראיין ראיתי עוד כשהיה בתיכון באיזו אליפות שכבר שכחתי. אני רואה ספורט בחודש כמו שאתה רואה בחיים שלמים, ודברים מתחילים להתבלבל, מה לעשות.

    2. חבשבושה, מאז יובב המקורי לא היה פה אידיוט כמוך .
      הדוקטור נמנע מלענות לך רק בגלל שהוא נותן כרגע עצות לטייגר וודס באוגוסטה גורגיה.(נותן לו עצות בגולף ומקבל עצות בחדר המיטות)
      בהכרות רבת השנים שלי עם הדוקטור , אני יכול להגיד לך שהוא מעולם לממציא, מגזים כן, אבל לא ממציא. אם מאד תתעקש הוא ישלח לך את הכרטיס כניסה למשחק של ה100 נק של ווילט כהוחכה (ואם תתעקש מספיק תוכל לקנות כזה כמוהו באיביי ב23 דולר)

  15. המטרה הושגה, אבל מה עם הדג?
    טוב, בהעדר מספיק מהחומר הזה שאמור להמצא באיבר המונח בין שתי הכתפיים(ולא, "פרופ", אני לא מתכוון למזון לבהמות שיש לך בשפע שם); אני אספק לך את התשובה – "כי הוא פתל את הפה". ודי לחכימא ברמיזא.
    באשר לשם, אתה צודק. חככתי בדבר רבות ובסוף החלטתי שבשביל להושיע את העולם מאנשים כמוך, לא כדאי לממש.
    שבת שלום.
    שלך
    עוזי

  16. מאמר מצויין מל. מחרה-מחזיק אחרי אלי לס: מגזים – כן, ממציא – לא.
    אגב: אתה באמת רוצה את קובי בפלייאוף רק כדי לראות אותו ניגף בסוויפ נגד אוקלהומה נכון? זו הסיבה האמיתית?

  17. קודם כל, חולצות זה ממש לא מדד לפופולריות. ניו יורק זו עיר מאוד מבוססת כלכלית ולכן יכולה להוציא כסף על חולצות, בניגוד לזה במקומות אחרים בארה"ב לאנשים שאוהבים שחקנים ספיציפיים אני מספיק כסף למיותרות כאלה.

    שנית, דוראנט הוא ללא ספק שחקן ההתקפה הכי טוב בעולם, והוא הוכיח את זה בשלוש השנים האחרונות. יש לו הכל. אין לו שום חסרון ברמה האישית האופנסיבית מול כארמלו מלבד זה שהוא משחק עם מפלצת כמו ווסטברוק, שלוקחת ממנו הרבה נקודות. לעומת זאת, לאנתוני יש דריבל חלש יחסית אל מול דוראנט, אף פעם לא ראיתי שחקן בגובה של דוראנט עם יכולת כזאת עם הכדור. כמו כן דוראנט יותר ורסטלי ונקי במשחקו, ואינו כופה את עצמו על המשחק. יש משחקים שאתה לא רואה אותו בכלל ואז רשום שהוא שם 30 נק, מטורף.

  18. שמח לראות שיש פה מגיבים שלא נתפסים לחרטא הזאת על מלו.
    כתבה מיותרת ותגובות מקושקשות על באולינג…. תיכף הוא באמת ילך לשחק באולינג, הנקניק הזה. מנחם, דנבר ייקחו אליפות אבל מלו ייבחר לאמויפי של הגמר…..חחחחחחחחחחחח… ומהשמיים ירד גשם של צמר גפן מתוק ולנאדים יהיה ריח יסמין. סליחה מראש.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט