ניקס יומן אליפות 7 – האם זה באמת אפשרי / אלעד רבין


האני נאט ציריוס

מעניין מה עובר במוח של סטודומאייר. האיש שהה עד ינואר ברשימת הפצועים של הניקס, ראה אותם בפתיחת עונה מעולה, אבל למרות זאת עבד קשה באימונים, חזר לרוסטר, הבין שעליו להשתלב באיטיות, עלה מהספסל ברוב המשחקים בהם שיחק ולא עשה פרצוף אחד לעבר המאמן וודסון, ולאט לאט נכנס לעניינים ונהייה גורם משמעותי רק בשביל לראות שהקבוצה איתו היא לא יותר מבינונית, ואז? אז הוא שוב נפצע.
לא רק ששוב נאלץ לעבור ניתוח, תהליך החלמה מזורז ולאכול הרבה קש, הוא שוב נאלץ לצפות בניקס בלעדיו שורפים את הליגה כבר 12 משחקים ברציפות.
בחור טוב אמארה, באמת. לא רק חובב ישראל גדול,אלא באמת בחור טוב, שידע לוותר על כבודו העצמי ולעלות מהספסל בלי לעשות רעשים מיותרים בחדר ההלבשה, תראו לי שחקן ישראלי אחד כזה. האם הוא מבין עכשיו שטרייד עליו יהיה אחד הדברים הטובים ביותר לניקס? האם הוא עדיין מאמין ביכולתו לעשות את הניקס קבוצה שלו, כמו שהייתה כשרק הגיע והסכים (תמורת 100 מיליון זוזים ירוקים) להיות הכוכב היחיד בסגל של הנמושות מהתפוח הגדול? האם הוא יושב בבית ומייחל לתבוסה צורמת בפלייאוף בסגנון אייל ברקוביץ ?

כשכל כתבי החצר של מיאמי היללו אותם ושיבחו אותם וסגרו את העונה הזאת, וגם את שתי העונות הבאות, בניקס החליטו לחזור לשחק את הכדורסל שהם שיחקו בסתיו.
גי אר סמית – השחקן השישי של הליגה (אם הוא לא נבחר, תקראו לי חזום חזום) שבתחילת העונה התוודה שהשיפור במשחקו נובע מכך שהוא התחיל לחיות חיים ספורטיביים והפסיק לצאת כל שני וחמישי לברים בעיר בשביל לאסוף בחורות, האיש הזה משחק במשחקים האחרונים ברמה של הטובים ביותר. דווין וויד של הניקס. הוא לקח פיקוד במשחקים שכרמלו היה פצוע עם רצף של משחקים בהם הוא הוכיח מי הזכר אלפא בקבוצה כאשר כרמייל-ו לא נמצא. גם כאשר כרמלו נמצא, העובדה שההתקפה היא לא וואן מאן שואו נותנת לניקס אופציות מרובות ומקשה מאד על הקבוצות האחרות לעשות את ההתאמות שהם למדו לעשות בחודשי החורף הקרים. בשנים האחרונות התקבעה הדעה שבשביל לקחת אליפות חייבים שני כוכבי על לפחות, ונדמה לי שמסית העלה את רמת משחקו לרמה כזו, כך שהניקס נכנסים עכשיו בקלות למשוואה הזו.

כריס קופלנד – הולנד גרמניה ובלגיה. לא, זאת לא רשימה של ארצות עם אבטלה נמוכה, זו רשימה של ארצות שהכדורסל שם במצב קטטוני אפילו יותר מבישראל. אבל זו גם הרשימה של הארצות (יחד עם ספרד) בהם בילה מיודענו קופלנד בחמשת השנים האחרונות. כריס קופלנד לא יבחר לשחקן המשתפר של השנה, אבל לא בגלל שלא השתפר אלא בגלל שבואו ונודה על האמת , מי בכלל שמע עליו קודם. ההימור של הניקס לקחת אותו את גיימס וויט ואת פרגיוני בתור רוקיז מבוגרים (אם לא נחשיב את עשרת המשחקים של וויט בשנים קודמות) הוכיח עצמו מעל ומעבר, ואת התרומה המשמעותית ביותר נתן כמובן בן ניו גרזי הזה.
יותר מ7.2 נקודות למשחק, נותן קופלנד אופציה התקפית לא רעה בכלל גם מטווח השלוש וגם בכניסות לסל בזמנים שאנתוני יושב על הספסל. אם תרצו הוא מעין אנתוני לעניים. למרות המראה המבוייש שלו, לעיתים נראה כי הבטחון העצמי שלו נוסק לשמיים והוא לא מפחד מכלום. הוא גם התחבב מאד על הקהל המקומי.

מייק וודסון –
כרמלו אנתוני – 13 משחקים
טייסון צאנדלר – 10 משחקים
ריימונד פלטון – 12 משחקים
אימאן שאמפרט – 37 משחקים
מרכוס קמבי – 52 משחקים
ראשיד וואלאס – 56 משחקים
אמארה סטודומאייר – 47 משחקים
וזוהי הרשימה של שחקני המפתח בניקס שהיו פצועים בתקופה זו או אחרת השנה, אבל מייק וודסון הוא מאמן השנה לא בגלל שהצליח להעמיד קבוצה שמנצחת מעל 50 משחקים לאחר יותר מעשור, קבוצה שלא שיחקה אם זכרוני אינו מטעה אותי אפילו פעם אחת השנה בהרכב המלא שלה. הוא מאמן השנה שלי בגלל שהוא הצליח להפוך את הניקס מקבוצה שאין בה הגנה שהיתה ביימי מייק דאנטוני, לקבוצה הגנתית מצוינת. הוא מאמן השנה שלי בגלל שהצליח ליצור הירככיה בין השחקנים ולא פחות חשוב ליצ׳ור שקט תעשייתי בחדר ההלבשה , והוא מאמן השנה שלי בגלל שהניקס היא הקבוצה שמנצלת את שחקניה בצורה המלאה ביותר לדעתי באנ בי אי.
אבל יותר מהכל מגיע לו פרס מאמן השנה על כך שלמרות רשימת הפצועים האכזרית ולמרות שתמיד כאשר הצליח לייצב את הסגל ספג עוד ועוד פציעות, לא שמענו ממנו אפילו תרוץ אחד בנושא!!

כרמלו אנתוני– בחודש האחרון , לאחר שחזר אחרי הפציעה שלו, משחק כרמלו אנתוני את הכדורסל הטוב בחייו. אני מודה שאף פעם לא הייתי מחסידיו הגדולים, ותמיד טענתי שהוא אנוכי ואינו עושה את חבריו לטובים יותר וזה מה שמפריד בינו לבין הטובים באמת, אבל בחודש האחרון כרמלו משחק כדורסל שבאמת מעורר פליאה. תצוגות התקפיות באחוזים מדהימים מול כל סוג שמירה, ונדמה שהכל נעשה בקלות כל כך.
לאחר משחק ה 50 נקודות שבוע שעבר הוא נשאל מה השתנה במשחקו , והוא ענה שהוא פשוט בריא עכשיו ולא כואב לו כלום.
שבוע בו הוא קולע מעל 40 בשלושה משחקים רצוף , עובר את דוראנט במלכות הסלים ואת לברון במלכות מכירת החולצות זה שבוע מוצלח מאד מבחינתו .
אין ספק שמעבר לתרומה של כל האנשים היקרים שהוזכרו קודם, כרמלו השתלט לגמרי על הניקס בתקופה ומביא את הניקס לפלייאוף כקונטנדרית לכל דבר ועניין.

מה יהיה בפלייאוף?
במילה אחת – אליפות
בשתי מילים – אליפות המזרח

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. מנחם לס

    10 אפר 2013 05:22:12

    אלעד, לא הסברת ולא ניטמקת על מה מתבססת מסקנתך שהניקס יקחו אליפות. בתגובות אפשר להתבדח אבל לא בפוסט רציני. לי נקראה שסתם זרקת "ניקס אלופה" מבלי לנהמק את דבריך.

    אבל בכל מקרה, אני עובד על מאמר גדול וארוך על כרמלו אנטוני, שלדעתי מגיע לו ה-MVP העונה.

    1. eladrabin

      10 אפר 2013 05:27:39

      זה אחד משבעה טורים לאורך העונה שסוקרים את הניקס ושחקנים בה, אם היית עוקב היית יודע כמעט את כל הטיעונים (חלק אני שומר להמשך)
      חוץ מזה שכרמלו הוא שחקן נדיר אבל באמת שאין תחרות השנה עם מה שלברון עשה

  4. חבשבושה

    10 אפר 2013 17:34:25

    רבינו,
    אני לא ארד למקומות רדודים בהם דורשים ממך הנמקות? ממתי האתר הז מכיל כתבים מנמקים (more or less)?
    אבל גם לאמירות מופרכות כדאי שיהיה בסיס של אמת (אפילו אם האמא של פרס לא ערביה, זה לא אומר שאין לו אחות כזו). במקרה הזה הלכת צעד אחד רחוק מידי.
    נו מילא, לך תסמוך על "כתב" שאוהד קבוצה שפרדי דוד מאמן שלה, טוט תמוז חלוץ מרכזי ו"הגב" שלה הוא עבריין מורשע.
    שלך
    עוזי

  5. יובב המקורי

    10 אפר 2013 18:26:07

    המצב של ד"ר לס לא רע אם בגילו המתקדם הוא מתלונן על הצ"ירלידרס.
    בנוגע לכדורסל, הניקס באמת נותנים עונה שאפשר להתגאות בה, אבל כמו שקרה לאי אילו קבוצות בשנות ה90 העליזות של שיקגו (יוטה, פורטלנד, פיניקס), זה לא באמת משנה: השנים הקרובות רשומות על מיאמי. בשאלה מי תהיה אלופה, הNBA מעניין כמו ליגת העל בכדורסל.

  6. נריה

    10 אפר 2013 21:08:11

    הרצף של הניקס, הוא לדעתי הרצף הכי פחות משכנע מבין הרצפים שהיו (מיאמי, קליפרס ודנבר). הניקס לא נותנים לי להאמין להם. ומי שרואה את צורת המשחק שלהם, גם יבין על מה אני מדבר. הם משחקים הרבה (!!) בבידודים של כרמלו/סמית׳ וכולם סתם עומדים ומסתכלים. זה נראה כאילו זה התוכנית משחק שלהם. חוץ מהפעמים שהם מריצים את הפיק אנד רול בין פלטון לצ׳נדלר, שזה מהלך שמוכיח את עצמו בייחוד נגד מיאמי.

    להגיד שכרמלו צריך לקבל את ה-MVP זה בושה! פתאום כולם שכחו שמיאמי עשתה רצף של 27 (!!) ונראתה (ועדיין) כאילו אפחד לא יכול להסתדר איתה בסדרה. תוך כדי שלברון מראה דומיננטיות. MVP מגיע (בדר״כ-כשזה לא צמוד…) לשחקן הטוב ביותר בקבוצה הטובה ביותר, השנה אין תחרות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט