1. אייזיה תומאס מכחיש ההאשמות בקשר לקווין לאב

אייזיה תומאס הוא שחקן ננס שלא מרבה במילים. הוא החליט להכחיש את כל ההאשמות שזה היה הוא שהאשים את קווין לאב בהשתמטות מהמשחק נגד OKC בטענה "כוזבת" שהוא היה חולה בטוויטר המברך את קווין לאב על היבחרו לאול-סטאר. הוא היחיד מהקאבס שברכו בפומבי.

עבורי זה מספיק בלהוציא אותו חף מפשע.

Congrats to my guy @kevinlove on making the all star team! Well deserved my brotha…

— Isaiah Thomas (@isaiahthomas) January 24, 2018

2. מנכ"ל הבאקס "מסביר" את פיטוריו של ג'ייסון קיד

הבאקס הם 22-24 ובמקום שביעי במזרח. כל הסיכויים הם שהם יהיו בפלייאוף העונה.

"אבל פלייאוף כבר מזמן היא אינה המטרה היחידה שלנו" הסביר ג'ון הורסט, מנכ"ל הבאקס זוהי השנה הראשונה. "הבאקס היו בפלייאוף גם בעונה שעברה", הוא אמר הבוקר. "אבל הבאקס הגיעו למצב בו הגעה לפלייאוף אינה מספיקה. הבאקס רוצה להיות במדרגה גבוהה יותר, והיא הגעה רחוק כמה שניתן בפלייאוף".

הבאקס השתפרה בכל עונה בשלוש העונות האחרונות ולכן פיטורי ג'ייסון קיד בא כהפתעה רבתי והמנכ"ל הרגיש צורך להסביר מה קרה.

"הכל מבוסס על השורה התחתונה. אנחנו בביזנס של 'PERFORMANCE-BASED THING'", כפי שאמר ל-via Matt Velazquez at the Journal-Sentinel

“We believe in this team, we believe in our players and in the talents that they have. We’re looking forward at making playoff appearances in consecutive years for the first time in over a decade and hopefully winning a first-round series for the first time in over a decade. So we felt like at this time, this is the right decision to help this team get there.”

בהסתמך על הרוסטר של הקבוצה, והימצאו של הגריק פריק בין השחקנים, "אימון הבאקס חייב להיות ג'וב מאד מפתה, ואנחנו פותחים בחיפוש מאז אגרסיבי אחרי המאמן הטוב ביותר בנמצא", כפי שהוא אמר.

הבעייה היא שאין מבחר גדול של מאמנים (מלבד ג'ו פרונטי, המאמן ממלא המקום). הוא הזכיר את שמותם של מונטי ויליאמס וג'ף ורן גנדי. ג'ף אומר שוב ושוב שאין לו כל כוונות לחזור לאמן. מעניין ששמו של דייב פיזדייל לא הוזכר.

אני מכיר כמה וכמה מאמני מכללות ומאמני תיכון שהיו יכולים להיות מצויינים (והם יכולים ללמד מאמנים כמו לוק וולטון כדורסל משך שנה ולא לסיים את התיק) אבל אוי למנכ"ל שייקח צ'אנס על אחד מהם וייכשל. אז הם חוששים כמובן מכל תזוזה כזאת.

אתם יודעים עם מי אני הייתי לוקח צ'אנס?

עם קובי.

3. ה-'SUPPORT' של ווסטברוק על בחירת פול ג'ורג' לאול סטאר השאיר 'רושם רציני מאד' על השחקן, ועתה הוא 'נוטה' להישאר בגלל זה בת'אנדר!!!

(https://www.sbnation.com/2018/1/25/16931924/paul-george-free-agency-decision-easier-russell-westbrook-thunder-all-star-snub)

זה קצת כמו 'יהללך זר ולא פיך', אבל כשראסל ווסטברוק יצא ביללה גדולה על "המבוכה" ו-"האכזבה" שהוא הרגיש שחבר קבוצתו פול ג'ורג' לא ניבחר ל'אול סטאר', השחקן שלא ניבחר "הרגיש הקלה גדולה".

ברוב האתרים מתארים את כעסו של ווסטברוק כשהוא אמר שהשארתו ("SNUB") של ג'ורג' בחוץ היא " OUTRAGEOUS" ו-"UNBELIEVABLE" (כדבריו), כאילו הוא עשה איזה שהוא מעשה גבורה, או  Westbrook went to bat for George כפי שכתבו. אני לא מבין איזה "אומץ" צריך שחקן כוכב כווסטברוק שיהיה לו כדי לבטל את בחירות המאמנים כטפשיות ממש, אבל מילא.

 4. אבל דמיאן לילארד 'מאוכזב' מתגובתו של ראסל ווסטברוק…(בכל ימי ב-NBA לא היו כל כך הרבה דיבורים ע"י שחקנים במקום שישחקו כדורסל ויסתמו את הפה!)

5. ESPN בהוצאה מיוחדת על ה-"PLIGHT" של האתלט המקצועני השחור! 

אכניס רק את התחלת המאמר (שהוא חלק מסידרת מאמרים על ה-PLIGHT של האתלט השחור ב-ESPN MAGAZINE).

עכשיו – רק שיהיה ברור – PLIGHT זה לא "גורל" למרות שאולי במילון תמצאו את המילה הזאת כתרגום ל-"PLIGHT".

קראו את מילותי טוב-טוב: "PLIGHT" זה "גורל מר". "PLIGHT" זה "מצב חמור"

המאמר ממשיך לתאר את המצב המוזר בו נמצא האתלט השחור (דוגמא קפרניק, הקוורטרבק של סן פרנציסקו ניינרס ש- כאילו – בגלל שכרע בהמנון ולא עמד, אף קבוצה לא רוצה ביקרו!), ועל מצבו החמור בכל העולם החברתי והפוליטי שבארה"ב. במקום לבכות שכל השחורים האתלטים המקצוענים יתארגנו ויעשו משהו להרמת רמת הלימודים בחברה השחורה, ויעשו משהו בקשר לאבטלה – ובקשר לעובדה שהרבה מובטלים, שחורים ולבנים, מסרבים לעשות את העבודות של ההיספנים. עכשיו שטראמפ עומד לגרש כמעט מיליון מהם, יתפנו מאות אלפי מקומות עבודה. מי ימלא אותם? בטוח שלא המובטלים המקבלים קיצבות אבטלה עוד מימי אובמה.

אני אומר 'בולשיט'. נמאס לי לשמוע על המולטי מיליונרים הללו עם שרשרות הזהב במשקל חצי קילו על צוואריהם, הולכים ומתלוננים על מר גורלם.

המאמר מתחיל כך:

There’s a moment during his conversation about athletes and activism at Harvard University’s Kennedy School of Governmentwhen Golden State Warriors forward Draymond Green seems to shift his weight. Green, who was in town to face the Celtics later that November night, has altered his game day routine to be at the lunchtime event, which was initially scheduled for a classroom, but had to be moved to a conference center when more than 500 students signed up.

He takes the stage wearing high-top designer sneakers and a long-sleeved fishtail shirt. He folds his frame into a large wooden chair and fumbles with his microphone. “I wouldn’t pass up the opportunity to be speaking at Harvard. It’s like a dream come true,” says Green, before settling into his talk: Athletes should only champion issues they’re passionate about, he says. He discusses the pervasive tensions between young people and police, and the need to continue to educate himself about social justice.

When a student asks for a response to those who say he should stick to basketball, Green leans forward, drawing closer to the crowd. It’s an opening for Green to issue a philosophical declaration, a Contemplation on the Nature of Athlete and Society, although more social media–friendly.
And he delivers.

מי שמעוניין לקרוא את ההמשך שיילך ל-ESPN MAGAZINE. אותי ההמשך לא מעניין.

6. עשרת הפלייז הגדולים של אמש: