1:00 : אוקלהומה ת'אנדר (21-56) 120- ניו יורק ניקס (28-50) 125 

זה ה-DIRTY DOZEN עבור הניקס, ועוד 5 TO GO. שנים עשרה נצחונות רצופים, כמה מהם על הקבוצות הטובות ב-NBA בבית ובחוץ, והניקס מתחילה לשכנע את כולם שהיא  אחת הקבוצות הטובות ביותר בליגה, ומי יודע עד לאן תגיע. "עד הסוף" כבר לא נשמע דבר הזוי כפי שנשמע לפני כחודש. הסיבה הראשית? כרמלו אנטוני. הוא בארבעת המשחקים האחרונים השחקן הטוב ביותר ב-NBA עם ידיים למטה, וקבוצתו כולה  מתעלה איתו. 

לנצח בצ'ספיק ארנג'י ארינה זה כמו לנצח בגיהנום. בבניין הזה הם השקיטו אפילו את הבלתי משוכנעים ביותר מסאות' ביץ' שהם FOR REAL. הם הדפו את המתקפה האחרונה של הת'אנדר בשני DAGGERS של ג'יי אר סמית' במשחק שהיה יותר SHOOTOUT ממשחק כדורסל אסטרטגי. עם צלפים ככרמלו (36 כולל 3 מ-6 מאחורי הקשת ותריסר קרשים) וסמית' (22 ב-7 מ-18) מצד אחד, וראסל ווסטברוק (37 ב-15 מ-27 ו-11 ריב') וקווין דוראנט (27 ב-7 מ-17) מצד שני, ותוכל להוסיף לזה את ריימונד פלטון עם 16 וג'ייסון קיד עם 14 (כולל 3 מ-6 מה-3) , וקווין מרטין (15 ב-5 מ-7, 3 מ-3 מה-3), לא ידעת על איזה סל להסתכל קודם. ללא ספק אחד המשחקים המהנים ביותר העונה. עם הנצחון הניקס הם משחק אחד מלקחת את הדיביזיה האטלנטית. טייסון צ'אנדלר אף הוא חזר בגדול עם 15 נק'.

3:30:  ל.א קליפרס (26-51) 109 – ל.א לייקרס (37-40) 95

 הדבר העצוב ביותר לאוהדי הלייקרס במשחק הזה היא העובדה הפשוטה שגורל המשחק לא עמד בספק אפילו לשנייה אחת במשך המשחק. לפחות לי היה ברור משך כל ה-48 דקות שהקליפרס ינצחו והשאלה היחידה היתה הפרש הנצחון. כל פעם שהלייקרס חתכה בהפרש מ-10 ל-4, הקליפרס שמו רגל על הדוושה – יותר נכון כריס פול שם רגלו על הדוושה  ומשך איתו את כל הקבוצה, ובצ'יק ההפרש קפץ שוב ל-8 או ל-10, או ל-16. הספור פשוט לחלוטין: הקליפרס היא קבוצת כדורסל טובה יותר מהלייקרס. אולי היא נמוכה מעט יותר בגלל פאו גאסול ודווייט האוארד, אך היא אתלטית יותר, צעירה יותר, מנתרת גבוה יותר, וקוטפת יותר תפוזים: 50 נגד 36. כאן זה התחיל וכאן זה ניגמר. אז מה משנה מה הגובה של פאו ודווייט, אם עד שהפקודה מגיעה מהמוח לשרירי הרגל לנתר, בלייק גריפין או דאנדרה ג'ורדן כבר נמצאים שם?

ולקליפרס יש מנהיג ושמו כריס פול. הסטטיסטיקה של קובי די דומה (מלבד אחוזי קליעה טובים בהרבה של פול): 25 נק' לקובי, 24 לפול. 10 אס' לקובי, 12 לפול. 7 ריב' לקובי, 5 לפול. 4 איבודים לקובי, 3 לפול. ההבדל הגדול בסטטיסטיקה היה 6 מ-19 לקובי נגד ה-10 מ-18 לפול. אבל כריס פול ניווט את ספינתו, קבע מהלכים, מיהר או האט את הקצב, וקבע בדיוק מתי ללחוץ על הדוושה ומתי להניח. קובי? כל מהלך דומה לשני: הוא מנסה להיכנס. אם יש כניסה אז יאללה, הולכים על זה, ואם אין זריקה אז יש פאול. ואם פתח אז בשנייה האחרונה הוא מוצא שחקן פנוי למסירה. אצל פול המסירה מתוכננת עוד לפני מהלך ההתקפה, כי היא חלק ממנו. המסירה היא לא הברירה האחרונה: המסירה היא חלק מהתרגיל, וכאן מתחיל ומסתיים ההבדל. ג'מל קרופורד הוא תמיד מסוכן (20 נק') אם כי לא תמיד הכי חכם. מאט ברנס שומר על קובי טוב יותר מכל שחקן אחר בליגה, וכמה הפאולים נגדו היו מהשטח האפור. מילא. הוא אתלטי, הוא מנתר לריבאונדים, והוא תרם תריסר נקודות חשובות. בטלר שם את ה-14 רגילות שלו, וג'ורדן האתלטי קטף 13.  

דווייט האוארד הוא סיפור: אחד האתלטים הטובים בליגה, ולא רק בין הגבוהים; בעל מוטות זרועות של מטוס. יש לו ניתור נהדר. הוא קלע 25 ב-8 מ-14 תחת הסל. אבל ב-38 דקות לקטוף רק 4 ריבאונדים? הסיבה?  אין לו את הדברים המנטליים  שבגלם כל יתרונותיו הפיזיים מנותרלים: אין לו תעוזה. אין לו אגרסיביות. אין לו תשוקה. אין בו רוע. הוא אפאתי מדי ונון-צ'לנטי מדי. מה עושים בנידון? מכניסים לו פלפל בתחת, זה מה שעושים. אחרת ללייקרס מחכים שבועיים מדפרסים ביותר.

מיקס, בלייק, ג'יימיסון, וקלרק היו לא טובים ולא רעים. בקיצור הם היו עמצם עם בין 8 ל-11 נקודות לכל אחד. וכמה חסר סטיב נאש? אני לא יודע: סטיב בלייק לפחות רדף אחרי כריס פול וניסה לעצרו בגובהו, בפיזיות שלו, ובכושרו הגופני. אני חושש שאם סטיב נאש היה במקומו, היתה שם ממש השפלה לסטיב וללייקרס.

ודבר נוסף, אחרון, שיש לי לומר על הלייקרס: אין בין משחקם לבין השיטה שמייק ד'אנטוני הבטיח לייסם ולא כלום.  הלייקרס משחקים משחק של אשכרה בידודים, עם פיק-אנד-רולים בודדים. אולי מישהו מכם שיטה מסויימת במשחק הלייקרס. אני רואה כלום. הקליפרס אף היא משחקת בידודים, אבל מערבבת אותם עם משחק ה-"CORNER" של ריק אדלמן, במיוחד כשכריס פול משחק עם עוד פוינט גארד, מה שכמעט לא קרה הערב. עם ג'מל קרופורד זה לא עובד כי הוא שחקן שמאבד את ראשו ללא כדור. כשצ'ונסי יחזור לשחק תראו זאת כל הזמן: כדור לג'ורדן או לבלייק, ואז או שאחד מהשניים עושה פיק-אנד-ראל, או שתראו את שני הגארדים עןברים בקריס-קרוסים לפינות, ומשם בלייק או ג'ורדן מתחילים את ה-'קורנר' המפורסם שהסברתי כבר פעמיים. אצל הלייקרס לא רואים שום דבר. אני אפילו לא יודע מי החמישייה שלהם!

טוב. הקליפרס לקחה את השלטון של לוס אנג'לס ללא שאלה. לא אומר 'אחת ולתמיד' כי לך תדע מה הלייקרס מתכננים להוציא מתוך שרוולם. אני חושש שללייקרס ייקח לפחות עשר שנים להחזיר לעצמם את השלטון בעיר, וזה במקרה הטוב. כי שוב לך תדע: אולי לקליפרס ישנה הנהלה שאוהבת להיות השליטה בעיר, והיא מתכוננת לשלטון ארוך ימים, כימי השלטון של הלייקרס? גם זה יכול מאד להיות.

8:00: גולדן סטייט  ווריורס (33-44)  90 – יוטה ג'אז (37-41) 97

19,596 צופים. SELLOUT ראשון העונה. למה? כי היה זה משחק עונה רגיל שדמה בכל למשחק שביעי בפלייאוף. חזיתי בחצי השני של המשחק, ולא האמנתי שהווריוס העדינה מסוגלת למשחק פיזי ואגרסיבי כזה. דייויד לי (21 נק' ו-13 הורדות) התחיל עם הפשלת השרוולים ושימוש בשרירים, ואז כולם נידבקו. אך יוטה הגיעה עם החלטה פשוטה:

את המשחק הזה אנחנו לא מפסידים!

וככה היא שיחקה.  אני חייב לומר זאת באנגלית כי איני יודע כיצד לומר זאת בעברית: UTAH OUTHUSTLED  AND OUTMUSCLED  את הווריורס, וזה היה אותו דבר לא משנה נגד מי היתה משחקת. היו שם כמה גבורים: מו ויליאמס שלא פוחד ולא משחק כנור שני לאף אחד, ואפילו לו שיחק נגד מייקל ג'ורדן. אני מכיר אותו כל כך טוב. הוא טיפוס כזה: מאמין שהוא יכול לשחק נגד כל אחד, וזה מה שעשה הערב נגד סטפן קרי כשמו קולע 25 עם שלשה בסוף בקור רוח כזה שהקפיצה אותי מהספה עם 13 שניות לסיום.  אל ג'פרסון נילחם כחייה וקלע 19 עם תריסר קרשים, וגורדון הייוארד הצעיר נתן נשמתו עם 13 ו-3 שלשות. ומה עם דרק פייבורס שעלה מהספסל ושם תריסר עם 13 קרשים ב-5 מ-9? דייויד לי היה נהדר עם 21 ו-13 קרשים אך לגולדן סטייט לא היה מספיק כוח לתת לו לעזרה תחת הסל.ץ סטפן רקרי קלע 22, אבל 17 מהן בחצי הראשון. לאן נעלמת בשני? קליי ת'ומפסון מצויין עם פגזים – 20 נק' – אבל לא מספיק עזרה בשוחות תחת הסלים. טיירטו קורביין מאמנם אמר להם לפני המשחק "אנחנו לא חוזראים הביתה מפסידים", והקבוצה נתנה נשמתה להחזיר לעצמה מקום שמיני במערב, חצי משחק לפני הלייקרס.

6:00 : בוסטון סלטיקס (37-40) 107- וושינגטון ויזרדס (48-29) 96

בפריוויו כתבתי "הפסד בטוח של הסלטיקס" כי לא ידעתי שקווין גארנט ופול פירס יחזרו הערב לשחק. גם לא ידעתי שג'ון וול יעמוד על הקו 0 פעמים – כן, אפס פעמים – וזה לשחקן שכניסות לסל וסחיטות פאולים הם הלחם והחמאה שלו. הסלטיקס ברחו ברבע השלישי בו קלעו 75% ויצרו יתרון 19-31 שהבריח אותם. ברנדון באס הוביל עם 20. ג'ון וול החזיר ב-16, ערב שחון עבורו בזמן האחרון.

6:00 : קליבלנד קאבס (52-24) 91 – אורלנדו מג'יק (59-15)

אלונזו גיי קלע 19, טריסטן ת'ומפסון הוסיף 15 עם 16 קרשים, כששניהם מנצלים את חסרונו של ג'אמייר נלסון הפוינט גכארד של המג'יק. בלעדיו, טובהיאס האריס קלע 26, וניקולה ווצ'ביץ' הוסיף 21 בחיצים ואותו מספר בקטיפות, ולפחות השניים מהווים גרעין מצויין התחלתי לעונה הבאהנ. היה זה הפסד 5 רצוף למג'יק, וה-13 מ-14.

6:00 : סקרמנטו קינגס (50-27) 87 – ממפיס גריזליס (25-50) 89

מייק קונלי קלע 25 ואת סל ההובלה 30 שניות מהסוף. דמרכוס דרוזן קלע למארחים 22 עם 9 קטיפות.

7:30: דטרויט פיסטונס (52-26) 99 – שיקגו בולס (34-42) 85

עד היכן עוד יכולה שיקגו בולס ליפול? 

דטרויט קטעה רצף 18 הפסדים רצופים ועשתה זאת באוטוריטה ויד רמה. ברנדון נייט הוביל קבוצה שלמה של קלעים עם 20. קרלוס בוזר החזיר עם 21 והיה היחיד שעשה משהו.

9:00: פיניקס סאנס (54-23) 92- ניו אורלינס הורנטס  (50-27) 96

אנטוני דייויס הובית את ההורנטס עם 20, ולואי סקולה החזסיר למקומיים עם 17.

9:00: פורטלנד  בלייזרס (44-33) 91 – דאלאס מבריקס  (39-38) 96

דאלאס עדיין לא איבד'ה תקווה. כריס קיימן קלע 26 ושון מריון 20. וויל ברטון מהספסל הוביעל את פורטלנד עם 22. אלדרידג' 18