אינדיאנה פייסרס (21 – 19) 109 – מילווקי באקס (21 – 18) 96
2 נתוני מפתח מספרים את סיפור המשחק הלילה:
37 – 16 לפייסרס בסיומו של הרבע הראשון.
0 נק' לשחקני הספסל של מילווקי אחרי 3 רבעים.
הפייסרס עלו למשחק באנרגיות מטורפות, ופשוט לא השאירו לבאקס סיכוי.
שילוב של הגנה מצויינת, ומשחק התקפה קבוצתי, אפשרו לפייסרס לתפוס יתרון כל כך גדול אחרי רבע אחד בלבד,
יתרון שעד למחצית צמח ל-26 הפרש.
ההפרש הנמוך יחסית בו הסתיים המשחק?
תוצאה של מחצית שלמה של זמן זבל. בתחילת הרבע האחרון ההפרש עדיין עמד על 20+ נק'.
סבוניס עלה מהספסל ונתן את אחד ממשחקיו הטובים ביותר בקריירה, כאשר הוא מסיים את המשחק עם 17 נק' (8 מ-12 מהשדה), 10 רב', 3 אס'.
לצדו הצטיינו טרנר, אולדיפו, ויאנג (15 נק' כל אחד).
את קלעי מילווקי הובילו מידלטון (19 נק'), ויאניס (17 נק'. 3 סלי שדה בלבד במשחק).

ברוקלין נטס (15 – 25) 113 – טורונטו ראפטורס (28 – 10) 114
חייבים להוריד את הכובע בפני הנטס.
זו קבוצה שכפתור ה-FU לחוץ אצלה תמיד.
רוסטר מדולל, אין באמת עבור מה לשחק?
למי אכפת. הם עולים לפרקט בשביל לנצח. גם אם זו הקבוצה עם המאזן השלישי בגובהו ב-NBA.
בכל פעם שנראה היה שטורונטו בדרכם לברוח (כמו בתחילת הרבע השני, אז טורונטו העלו את ההפרש ל-10 נק'), ברוקלין מצאו את האס שיחזיר אותם למשחק.
פעם זה היה ג'ארט אלן (הבחירה ה-22 בדראפט) שעלה מהספסל, וקלע 14 נק' ב-100% מהשדה,
פעם זה היה אלן אחר, אלן קראב, שדקות טובות שלו השאירו את הנטס צמודים לטורונטו במהלך הרבע השלישי (20 נק' במשחק).
הנטס הצליחו לשמור את המשחק צמוד עד לתחילת הרבע הרביעי (78 – 74 לראפטורס, 11 דקות לסיום),
ואז דקות טובות של ספסל טורונטו שוב העלו את ההפרש לפער דו ספרתי.
אבל כאמור – אלו הנטס.
הפעם אלו היו קווינסי אייסי וספנסר דינווידי שעם כמה סלי קלאצ' מרשימים הורידו את ההפרש כל הדרך עד לשוויון (107 – 107 , בסיום הזמן החוקי), ששלח את הקבוצות להארכה.
ההארכה המשיכה להיות צמודה במיוחד, כאשר דינווידי ודרוזן הולכים ראש בארש בתחרות מי יותר קלאץ'.
ליי אפ של דינווידי העלה את הנטס ליתרון 2, 42 שניות לסיום ההארכה, ואז דרוזן ענה בסל + עבירה משל עצמו, כאשר קליעת עונשין מוצלחת מחזירה את היתרון לראפטורס, 26 שניות לסיום.
ניסיון של דינווידי לנצח בשניית הסיום נכשל, וטורנטו מסיימים משחק לא קל, עם ניצחון חשוב.
ברוקלין?
הם נשארים (שוב) עם המחמאות, ועם כפתור ה-FU לחוץ…
דרוזן (35 נק') ויונאס וולאנצייונאס (21 נק', 13 רב') היו המצטיינים בשורות הראפטורס,
שמקווים שהפציעה ששלחה את לאורי לחדרי ההלבשה, אחרי נפילה מכוערת על גבו במאבק על הריבאוד במהלך ההארכה, לא חמורה כמו שהיא נראית.
דינווידי (31 נק', 8 אסיסטים) היה הבולט שבשחקני הנטס.

מינסוטה טימברוולבס (26 – 16) 127 – קליבלנד קאבלירס (26 – 14) 99
כאשר ג'יי אר + לאב + תומאס, מסיימים מחצית שלמה עם 0 סלי שדה (0 מ-18 מהשדה, לשלושת השחקנים במחצית),
ולברון מסיים את אותה מחצית עם 7 נקודות, ו-6 ניסיונות קליעה בלבד (3 מ-6 במחצית),
אז לא לא מפתיע שקליבלנד מסיימים מחצית עם 42 נק' בלבד.
אבל הגנה שמאפשרת 69 נק' במחצית ליריבתה?
לזה אין תירוץ.
27 הפרש במחצית, היו רק אות הפתיחה, למה שהסתיים כמשחק הגרוע ביותר של קליבלנד השנה,
או אולי הגרוע ביותר מאז שלברון חזר לקליבלנד בקיץ 2014.
האירוע המעניין של המחצית השנייה היה כאשר תומאס הראה יכולות קרטה מרשימות, כאשר ניסה ללמד את וויגינס איך נותנים מכה מדוייקת לגרון (הורחק בפלגרנט 2).
וויגינס (25 נק'), טאונס (19 נק', 12 רב'), ובאטלר (21 נק', 8 רב', 9 אס') היו מצטייני מינסוטה.
ג'ף גרין (22 נק') היה הקלע הבולט בשורות הקאבס (לברון סיים את המשחק עם 10 נק' בלבד).

ניו אורלינס פליקנס (20 – 19) 112 – דטרויט פיסטונס (21 – 18) 109
משחק מצויין היה הלילה בניו אורלינס,
כאשר 2 הקבוצות נלחמו בשיניים בשביל לסיים את המשחק עם W, אבל בסופו של יום, זו הייתה היכולת הנהדרת של רונדו שהכריע את המשחק.
4 נק' של רונדו ב-90 השניות האחרונות של המשחק (שנאלץ לקחת על עצמו יותר ברבע האחרון, אחרי שדייויס עזב את המשחק ברבע השלישי בעקבות פגיעה בקרסול), לצד החטאת 2 שלשות של בראדלי (אחת שיכלה לנצח את המשחק, שנייה שצריכה הייתה לשלוח את המשחק להארכה), הם שקבעו את גורל המשחק.
המשחק היה מרדף של חתול ועכבר לכל אורכו –
הפליקנס הצליחו לעלות ליתרון של 8 – 12 נק' הפרש, גם ברבע הראשון, גם ברבע השלישי, וגם ברבע האחרון.
הפיסטונס מצדם, הצליחו לחזור בל פעם, ולצמצם את ההפרש.
פיגור של 11 נק' באמצע הרבע הראשון, הם הפכו ליתרון בתחילת הרבע השני,
פיגור של 14 נק' באמצע הרבע השלישי הם צמצמו ל-2 בלבד בסיומו של אותו רבע,
פיגור של 8 נק' הפרש באמצע הרבע האחרון, הם הצליחו למחוקף כל הדרך עד לשוויון,
אבל אז כאמור זה היה רונדו שסגר את המשחק.
דייויס (30 נק', 10 רב'), קאזינס (20 נק', 10 רב', 4 אס'), מור (23 נק', 11 מ-13 מהשדה), ורונדו (12 נק', 15 אס'), היו נהדרים בניצחון הלילה.
האריס (25 נק'), בראדלי (24 נק'), ודרומונד (16 נק', 14 רב') היו השחקנים הבולטים בשורות הפיסטונס.

שיקגו בולס (14 – 27) 107 – יוסטון רוקטס (28 – 11) 116
אחד מאותם מקרים בהם התוצאה משקרת.
זה היה המשחק של הרוקטס משריקת הפתיחה.
הם עלו ל-20+ הפרש כבר ברבע הראשון, ולמרות שהם אפשרו לבולס לחזור, ואפילו לעלות ליתרון זמני בתחילת הרבע השלישי, הם לא הזדקקו ליותר מ-5 דקות בשביל לעלות מחדש ליתרון דו ספרתי, יתרון שצמח ל-19 הפרש במהלך הרבע האחרון.
כריס פול (24 נק', 8 רב', 9 אס'), אריק גורדון (24 נק', 6 רב', 9 אס'), וג'רלד גרין (22 נק') , היו מצטייני הרוקטס הלילה.
פורטיס (22 נק') היה הקלע המוביל של הבולס.

סקרמנטו קינגס (13 – 26) 100 – סן אנטוניו ספרס (28 – 14) 107
מסתבר שבאק-טו-באק בלי שחקני מפתח (קאוויי ומאנו), זה בדרך כלל יותר מדי. לא אם אלו הספרס.
זיו, המומחה לכל מה שהוא קינגס, כתב לפני המשחק:
"הקינגס השנה מנצחים תגדולות , קליבלנד , גולדן סטייט
5 מתוך 8 הקבוצות שכרגע בפלייאוף במערב , הפסידו לקינגס,
סאן אנטוניו מחר תיהיה השישית לדעתי."
המחצית הראשונה התפתחה בהתאם לתחזיותיו של זיו:
4 הפרש אחרי רבע אחד.
10 הפרש במחצית.
ברבע השלישי הספרס, כהרגלם, לא נכנעו –
הם צמצמו בהתמדה את הפער, ו-2 דקות לסיום הרבע, פטי מילס העלה אותם ליתרון 73 – 72.
הרבע האחרון המשיך בהובלה של הקינגס לאורך רוב דקות הרבע (הובילו ב-7 הפרש, 6 דקות לסיום), אבל בסופו של יום –
אלו הספרס מהצד האחד, ואלו הקינגס מהצד השני.
ריצה של 23 – 9 לטובת הספרס באותן 6 דקות אחרונות, הכריעה את ההתמודדות.
3 שלשות של ברטנס בדקות הסיום החזירו את היתרון לספרס,
ודקות קלאץ' טובות של אלרידג', חתמו את התוצאה הסופית.
אלדרידג' (31 נק', 12 רב'), וברטנס (28 נק', 6 מ-9 מהשלוש), היו מצטייני הספרס,
קאולי-סטיין (22 נק', 9 רב') היה הקלע המוביל של הקינגס.

לוס אנג'לס קליפרס (18 – 21) 108 – אטלנטה הוקס (10 – 30) 107
זה אמור היה להיות צפוי למדי.
אטלנטה היא אחת הקבוצות החלשות בליגה.
אטלנטה בחלק הלא נעים של באק-טו-באק?
אז זה גם פחות משנה שבלייק גריפין לא שיחק הלילה.
7 הפרש לקליפרס אחרי הרבע הראשון, 11 הפרש במחצית.
זה נראה היה שהמשחק מתנהל לפי התסריט שנכתב מראש.
אבל לאטלנטה הלילה, היו תכניות אחרות.
רבע שלישי התקפי מצויין של הקבוצה (30 – 22 להוקס ברבע השלישי) שלח את הקבוצות לרבע האחרון כאשר הקליפרס אוחזים ביתרון מינימלי של 3 נק'.
לא לקח זמן רב, ואטלנטה תפסו את היתרון במשחק, ואף העלו אותו עד ל-7 הפרש, 8 דקות לסיום.
מהצד השני, אולי זה דווקא כן היה הכי צפוי שיש. להפסיד במשחק בו הקבוצה משחקת היטב, זה הבונטון של אטלנטה העונה.
וזה בדיוק מה שהם (שוב) עשו בדקות הסיום של המשחק:
23 שניות לסיום המשחק, בייזמור מעלה את ההוקס ליתרון של 2 נק' אחרי 2 קליעות מוצלחות מהעונשין (ואחרי שההוקס איבדו יתרון של 5 נק' בגלל ששלחו פעם אחר פעם את דאנדרה לקו העונשין, ואחרי שזה קלע 5 מ-6 ב-2 הדקות האחרונות).
לקליפרס הזדמנות להשוות או לעלות ליתרון –
לו וויליאמס מחטיא ניסיון ל-3, אבל ווסלי ג'ונסון לוקח את רב' ההתקפה, ו-CJ וויליאמס לא מפספס את ההזדמנות לקלוע את הסל שמתברר כסל הניצחון, 9 שניות לסיום המשחק.
עד לבאזר ההוקס (טיירון פרינס) עוד מצליחים לפספס את ההזדמנות האחרונה להשיג את הניצחון,
והקליפרס נשארים עם W נוסף, W קריטי, אם הם רוצים להצליח להשתחל העונה לפלייאוף במערב.
לו וויליאמס (34 נק'), ודאנדרה ג'ורדן (25 נק', 18 רב'), היו מצטייני הקליפרס במשחק.
טיירון פרינס (20 נק') היה הקלע המוביל של ההוקס הלילה.

גודלן סטייט ווריורס (33 – 8) 124 – דנבר נאגטס (21 – 19) 114
הרבה הגנה, לא ראינו הלילה.
המחצית הראשונה התנהלה בקצב של גולדן סטייט, כאשר גולדן סטייט בורחים להפרשים דו ספרתיים, ודנבר מצליחים להוריד את ההפרש לפער בר גישור (7 הפרש במחצית), וחוזר חלילה.
את הרבע השלישי, דנבר פתחו בסערה, כאשר הם משווים את תוצאת המשחק, 4 דקות לתוך הרבע.
אבל בזה הסתכמה יכולתם של הנאגטס להיות יריב שקול מול קרי והלוחמים.
6 דקות אחרי אותו שוויון, גולדן סטייט עלו להפרש דו ספרתי,
ועד לסיומו של המשחק, הם השכילו לא לאפשר שוב לנאגטס לצמצם.
קרי (32 נק', 5 מ-10 מהשלוש, 9 אס'), וגרין (23 נק', 5 רב', 10 אס', 3 חסימות), היו מצטייני גולדן סטייט במשחק.
יוקיץ' (22 נק', 12 רב', 11 אס') היה השחקן הבולט בשורות הנאגטס.