לואיוויל בשיניים; מישיגן בגלל עקשנות מאמן/ מנחם לס

*****************************************************

 אני משאיר את הפריוויו מאתמול בסוף המאמר כך שמי שיהיה מעוניין לעקוב אחרי השחקנים שאני מדבר עליהם משני משחקי הערב, יוכל לעשות זאת ללא בעיות!

***************************************************

 

לואיוויל -ויצ'יטה סטייט  68-72

(מלאונג' העתונאים)

כשותני ואני הגענו לאזור המושבים קרוב מאד לפארקט היו רק בודדים מאד שישבו באזור שהיה ל-"שונים". אח"כ הסתבר לי שזה היה האזור השמור למוזמנים. ואז הם התחילו להגיע אחד אחד, אנשים שלא ראיתי שנים. הנה ביל ראסל מגיע עם אוסקאר רוברטסון. כעבוד כמה דקות ביל וולטון בסניקרס ואחריו כריסטיאן לייטנר. הנה ג'ון קליפרי ולארי בראון. פעם הייתי רגיל לזה, אבל אני מעט מחוץ לעניינים כבר והיתה זו אחרי הכל חווייה. הרגשתי בתחילה כילד בחנות ממתקים, אבל כשהגיעו עוד ועוד ועוד – מי לא היה שם – התעייפתי מלהסתכל. מה שהיה יותר מעניין היו אזורי הסטודנטים של ויצ'יטה סטייט ולואיוויל עם תזמורותיהם, הצ'ירלידרס, והצ'ירלידרים.  מחוץ לאיצטדיון הוצבה במה ענקית עם כמה זמרים שהגיעו אחד-אחד לבמה, אבל אני כבר מחוץ לדברים האלה. אני באתי לראות משחק כדורסל, אם כי שני סלי כדורסל באיצטדיון פוטבול זה כמו לשחק גולף בעמק יזרעאל.

היה זה משחק שסוער ודרמטי ממנו לא יכול להיות. כשקווין וור הובא לעולם עם רגלו המגובסת, כ-3,000 סטודנטים מהקרדינלס כמעט יצאו מדעתם. הרעש החריש אוזניים. עכשיו אני לא יודע מה קרה ללואיוויל, אבל השוקרס מויצ'יטה סטייט שיחקו מתחילה ביותר בטחון, יתר שקט נפשי, וללא כל פחד מלואיוויל הגדולה. הם לא מיהרו את זריקותיהם, ושלטו בלואיוויל עד להובלה של 14. תחפשו בפריוויו שלי מה כתבתי על קלינטוני אירלי מויצ'יטה. לואיוויל לא הצליחה לעוצרו כל המשחק. הוא סיים עם 24 ב-8 מ-14 , 6 מ-7 מהקו, ועשרה ריבאונדים. זכרו את השם של הפרשמן רון בייקר: הוא יהיה גורדון הייווארד עוד שנתיים שלוש.

במחצית השנייה ההגנה הלוחצת של לואיוויל החלה לחטוף כדורים, ולאט לאט כובד המשקל עבר ללואיוויל. מי שהתחיל את החזרה היה WALK-IN ג'ינג'י שבחדר הראיונות היה כל כך מבולבל שלא ידע מה לומר. ריק פיטינו העלה אותו במחצית השנייה, והוא מיד קבר שלשה. קיבל כדור שני וקבר עוד שלשה. בצ'יק הוא הוריד את ההפרש ל-6 ויש משחק חדש. שמו טים הנדרסון והוא לא חלם בחלומותיו הנועזים ביותר שהוא יתיל את החזרה, ויוגדר על ידי פיטינו במסיבת העתונאים כ-"הגבור שלי". אבל פיטינו ידע מי באמת ניצח לו את המשחק: הלבן המזוקן לוק הנקוק  שהיה הראשון מכל שחקני לואיוויל להכניס לשחקנים הפיזיים של ויצ'יטה שריר על כל שריר. הוא קבר 20 ב-6 מ-9, ולא חשש לזרוק שלשות ממרחקים של NBA וסיים עם 3 מ-5 ו-4 ריבאונדים גם מונזרל הרל עלה מהספסל ל-8 נק' יקרות, והספסל של לואיוויל הציל את החמישייה, אפילו שכוכב הקבוצה ראס סמית' קלע 21, אבל רק ב-6 מ-17. פייטון סילבה, הפוינט גארד המצויין הוכפש כליל על ידי הפוינט גארדים של ויצ'יטה, כשהוא 1 מ-9 ל=7 נק', בגלל ה-5 מ-6 מהקו.

כשהמשחק ניגמר אחד משחקני לואיוויל זרק את הכדור גבוה לכיוון וור – לדעתי ללא כוונה – ווור שישב לא רחוק מאיתנו ליד ספסל לואיוויל התרומם על רגליו ללא ה-CRUTCHES וניסה לתפוש אותו! רק לפני שבוע חשבנו שהוא לא יוכל להלך לעולם! שתי השלשות של הנדרסון התחילו את ריצת ה-8-21, ובדקות האלה הם הכריחו את ויצ'יטה ל-5 טורנאוברס מה-7 שהיו להם כל המשחק.

לסיכום, ויצ'יטה נתנה ללואיוויל כל מה שהיא היתה מסוגלת להכיל. במסיבת העתונאים שאלתי את פיטינו היכן הוא מדרג  את ויצ'יטה בין כל יריבות לואיוויל העונה, והוא ענה: "אחת הטובות ביותר, עם ההגנה הטובה ביותר".

*****************************************

מישיגן  – סירקיוז 56-61

סירקיוז הפסידה משחק כדורסל בגלל העקשנות של מאמנה ג'ים ביינום. הוא אמר לפני המשחק – וכתבתי זאת בפריוויו – שיבוא אפילו מבול, הוא לא משנה את האזורית 2-3 שלו. אז הערב בא אליו מבול בצורת 8 שלשות (נגד ה-3 שלשות של סירקיוז), וסלים מחצי מרחק של טים הרדאוויי (13 נק') וגלן רובינסון (10 נק') כמעט באין מפרע. מה שהרגיז אותי יותר מכל (כי אני אוהד סירקיוז) שהשחקן הלבן ספייק אלברכט שיחק רק 3 או 4 דקות. הוא ניכנס, הגיע שני מטר משקשת וקבר. ניגש שוב – וקבר. האזורית של בוהיים שמרה רק עד הקשת. אז הוא נעמד מטר וחצי מהקשת וקבר 2 מ-2.

ואם לא הוא, אז הכדורים נכנסו לגבור המשחק של מישיגן, מיץ' מגררי הסנטר השמנמן שלהם הדומה שטאנצה לכל הסנטרים שקנזס בראה ב-30 השנים האחרונות: מין 9'6 רחב עם פני ילד, לבן רחב כתפיים עם כרס כזאת, והוא נעמע מאחורי ה-2 הקדמיים של בוהיים, קיבל שם כדורים, והוא פשוט הסתובב וקלע. בקלות ממש. הוא קלע 10 וקטף תריסר ריבאונדים,  והיה השחקן הטוב ביותר של מישיגן.

מישיגן פתחה כבר הפרש של 12 כש3 וחצי דקות מהסוף בוהיים החליט לתת לשחקניו ללחוץ את  מישיגן, וראה זה פלא: האישית הלוחצת הורידה את ההפרש עד נקודה! אבל שתי שריקות שהשאירו במוחי סימני שאלה פתחו את ההפרש שוב ל-5.

במסיבת העתונאים מישהו שאל את ג'ים בוהיים מתי הוא עומד לפרוש. אני כבר אז הרמתי יד עם שאלה מוכנה, "למה לא עברת ללוחצת 10 דקות מהסוף? למה חיכית ל-3, 4 הדקות האחרונות?", אבל אחראי על מסיבת העתונאים פנה לעתונאי אחר לפני, ובוהיים התנפל עליו. כנראה שבוהיים חשב (אולי גם צדק!) שהשאלה כוונה ל-"אולי הגיע הזמן לפרוש, אתה עם האזורית שלך באש ובמים?". אחרי ההתנפלות של בוהיים הרגשתי שזה יהיה הזמן הגרוע ביותר לשאול על האזורית שלדעתי נמשכה לפחות 5 דקות יותר מדי. אז שתקתי, יצאתי מהחדר לכתוב את מה שאני כותב עכשיו.

 

************************************************************

הפריוויו מאתמול

***********************************************************

 

אף פעם לא השקעתי כל כך עבודה בכתיבת פריוויו על הפיינל פור. וכמובן שלא על ה-NBA, ליגה אותה אתם מכירים בגדול. הפריוויו הזה – למי שתהיה סבלנות לקרוא בעיון וללא לחץ – יתן לכם תמונה מלאה על ארבעת הקבוצות המשחקות יותר מאוחר היום: מי השחקנים העיקריים, מה היא שיטת ןמשחק, איזו התקפה הן תשחקנה, ומה שיטת ההגנה שלהן. לאלה שייצא לחזות במשחקים, החזייה תהיה מובנת הרבה יותר בקלות.

***********************************************

אני כבר יום שני באטלנטה. היום אחה"צ נכדתי בת ה-8 היתה אחת הבנות שמרי פוםינס הפכה לאומנת שלה. מדהים איזו הצגה ענקית הצליחו להרים בבית הספר העממי (כיתות א'-ו') הפרטי 'גאלאוויי' בו היא לומדת (שכר לימוד: $27,400מ לשירה, אותו מחיר לטליה). אבל כמובן שההצגה היתה התרוץ להגיע לאטלנטה. הסיבה האמיתית? העיר הזאת תהיה מרכז העולם בהופס משבת (משחקי חצי הגמר) עד יום שני בערב (משחק הגמר). אני נמצא כאן אחרי שבקשתי לאקרדיטציה שהוגשה כבר לפני 4 חודשים נידחתה "בגלל עומס גדול מהמצופה". קבלתי אקרדיטציה 'ויזואלית' להיות באולם, אך לא באולם הכדורסל, אלא באולם 'טד וורנר' שאינו אלא אולם תיאטרון בו יראו את המשחק על מסך סינמסקופי, עם רשות להיכנס לאולם הראיונות ומסיבת העתונאים אחרי המשחק.

עניתי, "לא, תודה", ואני ניכנס עם אקרדיטציה של CNN – אתם חושבים שחיתנתי את בתי אפרת לעורך הספורט של CNN ג'ייסון ליפטון ככה סתם? האקרדיטציה איפשרה לי להיות נוכח בארבעת האימונים באולם  ג'ורג'יה דום (קיבולת 71,992 לפוטבול וכדורגל; ואני עדיין לא יודע לאיזה קבולת כדורסל מכינים את האולם) של סירקיוז, מישיגן, ויצ'יטה סטייט, ולואיוויל. אבל האימונים האלה אינם אלא הצגה. אימון קליעות להרגיל את השחקנים לאולם, לפארקט, ולסלים, אבל יותר מכל מין הצגת השחקנים לעתונאים, כי את האימון הרציני בבוקר כל קבוצה קיימה  במקום אחר: לואיוויל בג'ורג'יה טק,  סירקיוז במורהאוז סטייט, מישיגן באמורי יוניברסיטי, וויצ'יטה סטייט בג'ורג'יה סטייט יוניברסיטי. אימונים אלה סגורים אפילו לראש ה-FBI.

את הדום הכרתי באולימפיאדת 1996. מעט פרטים? גובהו כבניין של 27 קומות. ישנם בו 822 URINALS להשתנה.  1,880 טון של מזגני אוויר, עם כח חשמלי לקרר 2,800 בתים. קווי החשמל באולם אורכם יחד 28.5 מייל. ברדיוס של 2 מיילים מהאיצטדיון הסגור נמצאים 145 בתי מלון. אז אתם מבינים את הרעיון. אני לא ניכנס עם אקרדיטציה של עתונאי, אבל שמעתי שניתנו 3,500 אקרדיטציות למדיה. מלבד המדיה, כ-4,000 אקרדיטציות חולקו ע"י ה-NCAA לאוניברסיטאות השונות, ועוד 1,500 ל-"שונות". אני ב-"שונות", אבל עם טאג מיוחד מ-CNN שאיפשר לי להיכנס לאולם לאימוני הקליעות, ולמסיבת העתונאים. יותר מזה איני זקוק לדבר. ב-EBAY מוכרים כרטיסים במאות דולארים, וביום שני ליד הדום יימכרו כרטיסים באלף ואלפיים דולארים.

 

פיינל פור מיוחד במינו

זהו לא הפיינל פור שאנחנו רגילים לו. זהו פיינל פור שכדי להגיע אליו, קווין וור שבר את רגלו בצורה המזוויעה ביותר, והמילים האחרונות שהוא אמר לאחות לפני שנירדם לניתוח היו "האם נייצחנו?", והיא ענתה, "כן". הוא חייך וכך נירדם לניתוח בן השעתיים.

לטורניר הזה ישנם ספורים ללא ספור. הפיינל פור הזה מאכלס שתי קבוצות אייקוניות שהפיינל פור הוא כאילו חדר האורחים שלהן כל כמה שנים: שתי הביג-איסטיות עם תוארים באמתחתן מכל המינים והסוגים, כולל הדובדבן הגדול. האחד, ריק פיטינו מאמן לואיוויל האוהב להתבדח, והשני ג'ים בוהיים, הקודח בלשונו הנחרצת ואתה לא יודע אם להיעלב או להתפוצץ מצחוק, עד שהוא מחייך את חיוכו הרחב והטוב. השניים הם חברים טובים, עוד מהימים בהם ריק אימן בפרובידנס ובוהיים מאמן בסירקיוז, בביג-איסט הישנה והטובה. ג'ים היה זה שהזהיר את פיטינו לא להעיז לעבור לאמן ב-NBA, ופיטינו  מודה שג'ים צדק, אבל "לא הייתי מחליף את הנסיון שרכשתי בכמה עונות קשות בניקס ובסלטיקס; לפעמים אתה למד מנסיון רע יותר מאשר מנסיון טוב, ובכל מקרה כל הנסיון הזה חישל אותי כפלדה".

הטורניר הזה כה מיוחד במינו! ריק פיטינו יכול להגיע למקום שרק הוא יגיע אליו. לא ג'ון וודן, לא ששבסקי, ולא אדולף ראפ: אף אחד מהם לא ניצח אליפות עבור שתי אוניברסיטאות שונות, ובמיוחד לא נצחון אחד עבור קנטקי ונצחון אחד עבור לואיוויל. זה יהיה כאילו איזה גנרל ממלחמת האזרחים היה מפקד היאנקים הצפוניים במשך שנתיים, ואז עובר לדרום הגזעני ומפקד על הצבא הדרומי נגד הצפוני בשנתיים הבאות. המאמן שהוא יצטרך אולי לנצח בגמר יהיה  ג'ים בוהיים, אותו מאמן שהוא ניצח בגמר כשאימן את קנטקי ב-1996. ומי זה בוהיים? אותו מאמן שפעם נתן לו ג'וב כעוזר מאמן, ולימד אותו את ההגנה האישית הלוחצת על חצי מגרש (ולעתים על כל המגרש) שהוא ישחק מחר נגד ויצ'יטה סטייט.

ויצ'יטה סטייט, המדורגת 9, עלולה להיות  המדורגת הנמוכה בהסטוריה להגיע למשחק הגמר, שלא לדבר על נצחון בו. "אנחנו לא CINDERELLA TEAM" אמר מאמן ויצ'יטה סטייט גרג מרשל. כן גרג, אתה סינדרלה ומוטב שתתרגל לזה כמה שיותר מהר.

אם לואיוויל וסירקיוז יעלו לגמר, זאת תהיה שירת הברבור הגדולה בהסטוריה. זה יהיה המשחק האחרון בו קבוצות מהביג-איסט עולות לגמר, ואחת מנצחת. למה? כי לא תהיה יותר 'ביג איסט' כפי שידענו והכרנו. זאת תהיה בס"ה הפעם הרביעית בהסטוריה של הטורניר ששתי קבוצות מאותו קונפרנס עולות לגמר.

מישיגן תשחק עם ששה פרשמנים. תהיינה דקות בהן יהיו חמישה פרשמנים על הפארקט ביחד, אבל איש לא יכנה אותם "FAB FIVE" . אולי "FAB SIX".  ה-"FAB FIVE" שמור לכריס וובר, ג'לן רוז, חואן האוארד, ריצ'רד קינג, וריי ג'קסון, החמישייה (ששנה אחת היתה כולה פרשמנים) שעלתה לגמר פעמיים אך הפסידה, ואז נפסלה, וכל תוצאותיה נמחקו מהספרים והארכיונים של ה-NCAA. חובה עליכם לראות את הסרט 30-30 על הפאב-פייב של ESPN על כל הפיאסקו והטרגדיה.

מאמן מישיגן ג'ון בייליין יוכר סוף סוף – אולי! – כמאמן מיוחד, מאמן שמשך 35 שנה אימן 120 מייל מבוהיים, בקולג' הקטן "לה-מוין" באפ-סטייט ניו-יורק, אף פעם לא פוטר, ואף פעם לא היתה בעייה ולו הקטנה ביותר עם קבוצותיו בדיביזיה ה-II. אם יעלה לגמר נגד סירקיוז, הוא יצטרך לשנות משהו ברקורד  שלו שהוא 9-0 נגד בוהיים . אבל זה היה בקבוצה מדיביזיה II. עתה בגיל 68 הוא מאמנה של מישיגן העצומה עם המסורת הנפלאה, והקבוצה הצעירה אבל המסוכנת כל כך שלה! אם הוא ינצח את האליפות, הוא יהיה המאמן השני בקשישותו לג'ים קלהון, שניצח אליפות בגיל 68.5, אבל 5 שנים מבוגר מששבסקי שזכה באליפות עם דוק ב-2010.

המשחק בין מישיגן לסירקיוז יהיה בין ההתקפה הטובה במכללות – 78.75 נק' למשחק, נגד ההגנה הטובה במכללות – 45.75 נק' נגדה בממוצע כל העונה. ומה יהיה עם לואיוויל? עד עתה ממוצע הפרש נצחונותיה הוא 21.77 נק'. ג'ים בוהיים הוא המאמן היחיד עד עתה להגיע לפיינל פור בארבע עשרות שנים שונות. האם זה העשור האחרון שלו? כנראה שכן. האליפות היחידה שלו היתה עם כרמלו אנטוני שהיה שחקן שלא מהעולם הזה באליפות האחת.

שבת 6:09: ויצ'יטה סטייט נגד לואיוויל

 

ויצ'יטה סטייט 

אני בוחר לדבר ביתר פרוטרוט על ויצ'יטה סטייט רק כדי להסביר לכם כיצד קבוצה נבנית מכלום, עד הפיינל פור.

ויצ'יטה סטייט איננה דוד. אולי לואיוויל היא גלית, אבל ויצ'יטה אינה דוד. היא קבוצת כדורסל טובה מאד, או שהיא לא היתה בפיינל פור. כדי להגיע לפיינל פור עליך לנצח 4 משחקים נגד מכללות שניבחרו בטופ 64 של אלפי מכללות בארה"ב. אני מסכים שאיש לא יכול היה לנבא שאלופת מיסורי וואלי קונפרנס תהיה בפיינל פור, אבל עובדה. ל-'שוקרס' מויצ'יטה ישנו ג'וב גדול, גדול מאד לעשייה בשבת: לגבור על קבוצת המכללות הטובה ביותר בנמצא. הלואיוויל קרדינלס הם הפייבוריטים של הרוב, וכמובן לאס ווגאס. אבל איש מקובעי הסכויים והמתערבים במיליארדים על המשחק לא נעל סניקרס וזרק ג'אמפ לסל מימיו. כמובן שנצחון ויצ'יטה יהיה הפתעה עצומה, אבל אתם לא יודעים שקבוצת צעירים אמריקאים מכמה קולג'ים בצפון ארה"ב גברו על הגוליית הסובייטי, מקצועני בריה"מ בהוקי קרח?

אבל ויצ'יטה הרבה יותר קרובה ללואיוויל משהיו הילדים האמריקאים בני ה-18-21 לסובייטים של אז. נגד פיטסבורג אמרו שהם בצד של דפיציט בערך שווה ל-6 נקודות לפני המשחק, ונגד גונזגה – שהיתה מס' 1 במכללות – לא נתנו לויצ'יטה רבע סכוי. את מה שהיה אתם זוכרים: נצחון 70-76 שהשאיר את כל עולם הכדורסל פעור פה. ואז בא המשחק נגד לה-סאל  שהפתיעה אף היא כמה רחוק שהגיעה, וויצ'יטה חיסלה אותה 58-72. אז בא המשחק נגד אוהיו סטייט הענקית יומיים אחרי, לקביעת ההולכת לפיינל פור. הנצחון 66-70 העביר שוק של הפתעה בכל עולם הכדורסל, וויצ'יטה תקעה רגל בפיינל פור לראשונה מאז 1965.

השוקרס נראים סולידיים מאד בהתקפה עם ממוצע דיוק של 42.7% בטורניר שבכללו אחוזי הקליעה בו נמוכים משום-מה. נגד גונזגה הם היו 14 מ-28 מאחורי הקשת. השחקן שעבר מאורגון מלקולם ארמסטד יחד עם קלינטוני אירלי הם הלב והמוח של ויצ'יטה. ארמסטד הוא השחקן המסוכן ביותר שלהם עם 15.5 נק' למשחק, והוא קובר 90% מהקו. אירלי קולע בממוצע בטורניר 14.3, ו-7.4 ריב' . שניהם יהיו חייבים לקלוע באחוזים גבוהים כי הענק הסנגלי של לואיוויל, גורגיו דיאנג יקטוף ריבאונדים כמו שאדון קרייטנר היה קוטף תפוזים בחצר שלו בקרית טבעון. אני מזכיר את שמו כי הוא הענק שיעשה צרות לויצ'יטה חסרת הענקים, כמו ה-12 שקלע נגד אורגון וה-14 נגד דוק.

אשתו של המאמן גרג מרשל, לין, טוענת שמשך 15 שנות אימון זאת הקבוצה המייצגת את האופי של בעלה יותר מכל קבוצה אחרת.  הוא לא יכול היה להביא אף שחקן שדורג בין 150 הראשונים בדרוג התיכוניסטים – לויצ'יטה סטייט בקנזס אתה לא הולך אם אתה שחקן כדורסל אלא אם כן אתה מוכרח. הוא הביא שחקנים שהדבר המאפיין אותם הוא GRIT. מה זה 'גריט'? חריקת שיניים. אומץ לסבול סבל. אף אחד מהם לא גדל עם כפית בפה. עם שחקנים כאלה – לוחמים; מוכנים לכל סבל – הוא ניצח 25 משחקים לעונה זו העונה הרביעית ברציפות. כל הרוסטר שלו מלא בשחקנים שאף אחד אחר לא רצה, או כאלה שלא התקבלו למכללות והלכו לג'וניור קולג'ים. מרשל אומר: "אין לי אף 'שחקן המבורגר', הווה אומר שחקנים מהבחירה של 'מקדונלד' של 100 שחקני התיכון של השנה. לדוגמא, ארמסטד – 1.83 מ', בא מהג'וניור קולג' צ'יפולה קומיוניטי קולג' מצ'יפולה, פלורידה. משם עבר לאורגון שם היה הקלע הרביעי בקבוצה. הוא הלך שם לאיבוד וחשב שבאוניברסיטה קטנה יותר הוא יצליח יותר להגשים את חלום הנבא שלו, ועבר לויצ'יטה שם חייב היה לשבת שנה בחוץ ללא מילגה, והוא שילם את שכר הלימוד ע"י עבודת נהג בחברה למכירת רכב.

יש בקבוצה את הפורוורד קרל הול בן ה-24 מקוצ'רן, ג'ורג'יה, 120 מייל מאטלנטה בה אנו נמצאים הסובל מניאורו-קרדיוג'ניק סינדרום, פגם המפריע לדפיקות לב קצובות. תרופה חדשה מאפשרת לו לשחק אחרי שנאלץ לא לשחק ולעבור טיפולים רפואיים בעונת 2011. ואז ישנו קלינטוני אירלי שכתבתי עליו, ששיחק בקולג' קטן מהדיביזיה ה-III ללא מילגה, והחליט לעבור לויצ'יטה סטייט ליד ביתו אחרי שאחיו טבע וניפטר לפני שנתיים. ואז ישנו הפרשמן גארד פרק ואנוליט שצילצל 30 פעם לויצ'יטה סטייט עד שעוזר מאמן הקשיב לו, והסכים שיעשה את ה-12 שעות נסיעה מביתו באילינוי עם מאמנו בנוער מה-AAA. מאמני ויצ'יטה ראו אותו, ונידלקו. ואנוליט אומר שהצלצול ה-30 היה גם האחרון: "אם לא היו מזמינים אותי, הייתי הולך לקומיוניטי קולג'". היום הוא שחקן חשוב מאד בקבוצה. ואז ישנו הקנדי צ'דרק לופייל מאונטריו שלא שיחק כדורסל עד שהיה בן 16, שנת הג'וניור בתיכון. הוא קפץ מג'וניור קולג' אחד לשני, עבר 3 מהם, עד שנחת בויצ'יטה. "אף אחד לא התעניין בי. כשויצ'יטה סטייט צילצלה, אפילו לא ידעתי באיזו מדינה היא נמצאת", הוא אמר.

הרבה מאמנים מסרבים להתעסק עם שחקנים מג'וניור קולג'ים. ראשית, אם הם מג'וניור קולג', זה כמעט תמיד אומר שבגלל ציונים הם לא במכללה של 4 שנים. בעייה אחרת היא שהם באים רק לשנתיים עם שיטת משחק שהם כבר רגילים לה מהג'וניור.  אבל מרשל הצליח מאד עם שחקני ג'וניור קולג'ים וכך השמועה תפשה תאוצה ששחקני ג'וניור קולג'ים שלא מוצאים מקום, שינסו את ויצ'יטה סטייט. לויצ'יטה סטייט עוד יתרון אדיר שאפילו לקבוצות כמו דוק ולואיוויל אין: חבר אוהדים עשיר מהעיר שוכר מטוס לכל משחק חוץ של הקבוצה, וויצ'יטה סטייט הקטנה טסה למשחקים כאילו היתה הלוס אנג'לס לייקרס: מטוס עם חדרי מסג', חדרי מנוחה, חדר משחקים אלקטרוניים. אתם חושבים שדבר כזה לא משפיע על שחקן תיכון או ג'וניור קולג' כשמבטיחים לו טיסה במטוס פרטי לכל משחק חוץ, וסטודנטיות חמודות הלומדות פיזיוטרפיה בויצ'יטה סטייט מעסות להם את שוקי הרגליים?

אז בין שחקניו קלווין האנה, רמון קלמנטה, וג'ו רגלנד, שהם חלק מהקבוצה מג'וניור קולג'ים. זוהי קולקציה של שחקנים שכמו מילות שיר הקבוצה – שהפך להמנון – אומרות: "אתה לא רוצה ללכת למלחמה נגד ה-'שוקרס'/ אנחנו TOO TOUGH מלהתעסק עם כמותנו/ שימו את הכדור בצד ותגידו 'אנחנו מוותרים/ ואז תוכלו לחזור לביתכם נקיים וללא חבורות!. " (אבל כמובן בחרוזים!).

לואיוויל 

לואיוויל היא קבוצה שתענוג לחזות בה. זוהי הקבוצה שאני מרגיש נוח ביותר לומר עליה ש-"ההתקפה הטובה ביותר שלה היא הגנתה". זוהי קבוצה שריק פיטינו בנה כרוחו, ומשך כל העונה שיחקה בהגנה לוחצת ומשתקת כזו שהגנתה היא הצעד הראשון בהתקפתה. היא סיימה את העונה עם רקורד של 5-33, עם 4-14 בביג איסט. שבירת הרגל של קווין וור היא פגע, אבל לא פגע חמור ביותר. הוא היה שחקן שעלה מהספסל ל-16 דקות משחק, והקרדינלס תסתדר טוב מספיק בלעדיו.

למרות ששם המשחק של לואיוויל הוא הגנה, היא מדורגת מס' 23 גם בהתקפתה בין המכללות. יש לה מוביל כדור מצויין ובטוח עם פייטון סילווה (2.2 גניבות למשחק), וראס סמית' הוא אחד משחקני ההתקפה הטובים ביותר. בסנטר יש להם את הסנגלי גורגוי דיינג וצ'ייד בהנן, וכולם חוטפי כדורים טובים עם לפחות 1.4 למשחק לכל אחד מהם.  הם ישחקו רוב הזמן SMALL BALL אבל הם כה זריזים ומהירים שזה לא יורגש. רוב הזמן תראו אותם עם דיאנג הסנגלי (2.12 מ') ואיתו חבורת נמוכים עד ממוצעים טובים: ראס סמית (הקלעי הטוב בקבוצה עם 18.9 למשחק) שהוא 1.86 מ',  פייטון סיבה (1.83) הרכז הנפלא, צ'יין בהנן הגארד/פורוורד 1.95 מ', וויין בלקשיר שהוא 1.93 – שוטינג גארד וסמול פורוורד, מונזל הרל שהוא איזה 2.03 מ', ולוק הנקוק עוד גארד-פורוורד בגובה 1.92. אבל החילופים נעשים כבתחנת רכבת. לא תעבורנה שתי דקות לא חילופים, לפעמים 3 יוצאים ו-3 נכנסים. הכל קורה כל כך מהר שאתה מתבלבל ולא יודע מי משחק ומי נח, עד שאתה רואה את הגופייה.

וריק פיטינו רץ על הקווים למעלה ולמטה. צורח הוראות שאיש לא שומע, ואם שומעים איש לא שם לב. הוא קובע לרוב את החילופים אך לא כל הזמן. יש לו "עוזר מאמן לחילופים" שמשתכר $85,000 לעונה. אתה מתרכז בפיטינו והוא רץ ומוציא אנרגיה לפחות כמו כל אחד משחקניו. הוא בטראנס מחלט מתחילת המשחק ועד סופו. עם שריקת הסיום הוא סחוט וגמור. WASTED לחלוטין. זה פיטינו.

הדרך היחידה לנצח את לואיוויל היא ע"י POUNDING את הסל. לטרוף את הסל עם שחקנים גדולים וחזקים. ללואיוויל אין למעשה פאוור-פורוורד טיפוסי, ואם ויצ'יטה תצליח להכניס את דיאנג לבעיות פאולים היא תוכל לגרום לנזק רב תחת הסל. זה הסיכוי היחידי.

 

כיצד ויצ'יטה סטייט תתקיף נגד ההגנה של לואיוויל? 

כפי שהסברתי, התקווה היחידה של ויצ'יטה היא לשים את גובהה ומשקלה על לואיוויל הנמוכה והרזה, ולרסק אותה בזכות הקילוגרמים והאינטשים: יש לה את אימן אורוקפה, ה-2.16 מ' שאין לו הרבה נסיון ויכולת, אבל הוא גבוה מהקרדינל הגבוה ביותר. צ'דלר לופייל הוא 2.10 מ' אוטנטי, אבל הוא לא משחק יותר מעשר  דקות. תראו הרבה את שני הפורוורדים קלינטוני אירלי וקרל הול – שניהם 2.07 מ' מצויינים, והמסוכנים ביותר בקבוצה יחד עם הגארד מלקולם ארמסטד. ויצ'יטה משתמשת ברוטציה הרחבה מכולם – 11 שחקנים המשחקים לפחות 9 דקות למשחק. גורגוי הוא ענק, אבל רזה. הוא לא 'בנגר' כמו הגבוהים של ויצ'יטה. קרל הול הוא שחקן פוסט מצויין וויצ'יטה תהיה חייבת למצוא אותו תחת הפוסט למרות הלוחצת הבלתי פוסקת של הקרדינלים. לואיוויל משחקת 60% אישית ו-40% אזורית. ויצ'יטה יעילה באותה מידה נגד שתי ההגנות, אבל מלבד מעט וילנובה, היא לא פגשה הגנה כזאת עדיין העונה. לואיוויל בוודאי תלחץ את הפוינט גארד ארמסטד ללא תנאי. חשוב שהוא ימצא דרך להשתחרר מהלחץ ע"י חלוקת הכדור לאחרים.

 

כיצד לואיוויל תתקיף את הגנת ויצ'יטה?

הלחם והחמאה של לואיוויל בהתקפה היא שמירה לוחצת – חונקת ממש – שמצליחה לחטוף כדורים ולהפכם לסלים קלים בפאסט ברייקים. סמית' וסיבה הם 50% לפחות מהתקפת לואיוויל. לואיוויל משחקת פיק-אנד-רול ללא סוף עם שני הגארדים האלה. את משחק לואיוויל קשה להגדיר: הוא מתחיל עם ה-"CORNER" של ריק אדלמן כשהכדור הולך לדיאנג גורגיי ואז שני הגארדים מתחילים את הקריס-קרוס או הפיק-אנד רול שלהם. מאותה שנייה כולם נעים במהירות שיא, והכדור ניזרק תוך 8-10 שניות. לואיוויל מצליחה הכי טוב כשהגנתה חונקת את התקפה היריב; כאן הכל מתחיל וניגמר. 

שבת 8:49: מישיגן נגד סירקיוז

 

מישיגן

 כבר דברנו על מיוחדות הטורניר הזה. מה יכול להיות יותר מיוחד ממישיגן, המופיעה עם 6 פרשמנים, מין "FAB SIX"?  מישיגן הגדולה בהופעתה הראשונה בפיינל פור אחרי 1993 עם מאמנה ג'ון בייליאן המקווה למחוק את העבר עם המאמן פישר, שקבוצותיו במישיגן ב-1992 ו-1993 הפסידו לדוק, ולצפון קרולינה, כששתי ההופעות הללו נמחקו מספרי ה-NCAA בגלל עבירות חמורות עם ה-FAB FIVE, חמישיית הפרשמנים הגדולה בהסטוריה בראשות כריס וובר, ג'לין רוז,  חואן האוארד, ג'ימי קינג, וריי ג'קסון. ריי ג'קסון היה היחיד שלא שיחק ב-NBA. ארבעה מחמשת השחקנים נמצאו אשמים בלקיחת כספים בסכומים גדולים עבור כל מיני הבטחות, כשהיחיד שלא נמצא אשם הוא ג'לן רוז. ה-NCAA הכריזה על כולם כלא כשרים לשחק יותר, והם איבדו את המילגות שלהם. ה-NBA לא התרגשה יותר מדי ומיד בחרה את הארבעה שהזכרתי לשורותיה. ה-NCAA מחקה את מישיגן מהספרים והיא לא מופיעה בספרים כמשתתפת בגמרים של 1992 ו-1993. ה-30-30 של ESPN עשה שני סרטי חובה לציפייה על כל הפיאסקו.

בשבת שעברה בארלינגטון, טכסס, שחקן מישיגן ניק סטאוסקאס נפגש במקרה באולם עם אביו אחרי ה-SLUMP בקליעה שלו ואמר, "דדי, אל תחשוש. תראה מה אני עושה מחר!". ביום ראשון  בן ה-19 הזה קבר בקאובוי סטדיום את כל ששת הדאונטאונים שלו – כולם מאותה נקודה תן או קח 5 אינטשים – ותרם לפחות כמו כל שחקן אחר לנצחון לא יאומן בגודלו 59-79 על המדורגת שלישית – פלורידה. אביו, חוואי  מססקווארצ'י, אונטריו,  עתה נינוח ורגוע, הגיב: "אני שמח שהסלאמפ ניגמר. עד הערב הוא לא היה מצליח לפגוע ברפת שלנו עם 800 פרות בפנים".

אל תתפלאו אם בחלקי משחק תראו חמישה פרשמנים: הפורוורד גלן רובינסון (כן, הבן של כוכב ה-NBA לשעבר), הפוינט גארד ספייק אולברכט, הפורוורד/סנטר מיץ' מקגרי, הפורוורד סטאוסקאס, והשוטינג גארד כריס לברט. הם לא החמישייה כמו פעם – כי שחקן מרכזי בחמישייה הוא הג'וניור טים הרדאווי (כן, הבן של טים, אבל גבוה מהאב ב-10 סנטימטרים. טים הבן הוא 1.95 מ' ומשחק סמול פורוורד/שוטינג גארד), וכמובן הפוינט גארד, והקלעי הטוב בקבוצה, טריי בורק. הפיק-אנד-רול בין בורק ומקגרי הוא דבר להתגאות בו. המשחק הגדול של מישיגן היה כמובן בסוויט 16 נגד קנזס, משחק בו חזרה מישיגן מדפיציט של 10 עם פחות משלוש דקות להשוואה, ונצחון בהארכה. אחרי שהיא גברה על קנזס אני מאמין שהיא יכולה לגבור על כל קבוצה, ויש לה רק עוד פעמיים לעשות זאת!

 

סירקיוז 

 

סירקיוז של ג'ים בוהיים היא הקבוצה הגדולה והפיזית ביותר בכל הפיינל פור. אולי בכל הטורניר  היא עולה בד"כ עם הפורוורד סי.ג'יי פייר – הקלע המוביל של הקבוצה – 2.04 מ', ג'יימס סאות'רלנד – 2.04 מ', מייקל קרטר-ויליאמס – לדעתי השחקן הטוב בקבוצה – 1.97 מ', ראקים כריסטמס – 2.10, וברנדון טריץ' – 1.94 מ'. היא משחקת ברוטציה של 9 שחקנים, עם שני פרשמנים טורפי סלים – דחואן קולמן (2.09 מ')  – הבן-דוד של קולמן הגדול, כוכב סירקיוז והנטס – וג'רמי גראנט  (2.09 מ'). 
 
כשאתה משחק נגד סירקיוז אין הפתעות: הם יחלצו אותך עד שיוציאו ממך את כל המיץ. מאמנם ג'ים בוהיים הוא עקשן.  הוא כאילו נולד עם אזורית 2-3 במוחו והוא לא משנה COME HAIL AND HIGH WATER.  אצלו אין חוכחות ואין הפתעות: "זה מה שנשחק, אזורית 2-3 לוחצת, ואתה צריך למצוא לה פתרון. אני לא אומר לך שזאת ההגנה שבה נשחק. אני מבטיח לך!"!
 
הוא לא סתם ניצח 900 משחקי כדורסל. הוא שייך לסוג המאמנים במכללות שאתה יכול לספור בעשר אצבעות שהיו גאונים: אדולף ראפ. דין סמית. בובי נייט. מייק ששבסקי. ג'ון וודן. ג'רי טרקיניאן. דני קראם. אולי עוד שניים-שלושה. הוא עושה הכל בדרכו הוא ולא איכפת לו מה אחרים עושים. האזורית שלו שהוא פיתח  שהיא 2-3 על כל נמגרש שמצטמקת ל-2-3 לפני הסל אם הלוחצת לא הצליחה לחטוף כדור היא מסטרפיס. ההגנה הזאת שפעם נחשבה למין FICTION היא היום FACT שמאמנים חייבים לערוך אימונים מיוחדים עם קבוצותיהם כדי להתכונן אליה, ולרוב אין זמן לכך.
 
ג'ים תמיד השתמש בה, אך עד 2003 הוא ערבב אותה עם 'מן-טו-מן'. עד שהוא הפסיד במשחק אימון לדה-מוין מהדיביזיה ה-2 ומאז אין יותר אישית. "באישית אתה צריך לבזבז זמן באימונים להתכונן לאנשים מיוחדים. האזורית שלנו תהיה ההגנה היעילה אם אנחנו משחקים נגד דה-מוין או מיאמי היט". אבל הוא לא סתם החליט "2-3" והחליט להלבישה על שחקנים. הוא מחפש שחקנים שיתאימו לשיטה שלו, והדרישה הראשונה היא זרועות ארוכות. ממוצע החמישייה שלו הוא בין 6'6 ל-7'6 – שני במכללות בדיביזיה הראשונה רק לפרינסטון. מוטת הזרועות של החמישייה הראשונה שלו היא שוות-אורך לשחקנים בגובה 8'6. זה הכל נעשה בכוונה תחילה: הוא מביא את הגופות המתאימים, ואז משתיל בהם את שיטת ההגנה שלו. רק עבור ההגנה של סירקיוז אני ממליץ לכם לחזות בהם. זהו תענוג בפני עצמו.
 
הגארדים שלו גבוהים מאד (4'6 ו-6'6). שחקני הכנף הם 8'6. הזרועות של כולם מכאן ועד הודעה חדשה. הם חותכים את זוויות המסירה, מכסים את אור היום, וגורמים לכל קבוצה לשנות את משחקה. עד עתה בארבעת משחקיה היריבות של סירקיוז קלעו נגדה ב-29%. סירקיוז חטפה  11.8 חטיפות למשחק וחסמה 6.25  למשחק. הכל שיאי הגנה. הספור של מישיגן פשוט: היא יודעת מה מחכה לה. מה שלא כל כך פשוט הוא מה לעשות בנידון.
 
  

                                                                     כיצד מישיגן תתקיף את הגנת סירקיוז?

 

הלחם והחמאה של מישיגן הוא הפיק-אנד-רול שהיא לא השיטה הכתובה בתורה נגד האזורית של סירקיוז. אבל מישיגן השתמשה בה בהצלחה נגד הרגעים שאינדיאנה עברה בהם לאזורית, ונגד האזורית של נורת'ווסטרן. אבל היתרון של מישיגן הוא שהפוינט גארד שלה טריי בורק שיחק בתיכון הרבה נגד אזורית, והוא נחשב לפוינט גארד המוסר הטוב ביותר נגד אזורית במכללות. זה יכול להיות יתרון למישיגן. לפי SYNERGY DATA, בורק הוא ב- 92TH פרסנטייל במכללות במסירות נגד אזורית. למישיגן ישנם 4 שוטרס המסוגלים להתפזר בארבע פינות האזורית של בוהיים ולהפציץ משם: בורק, גלן רובינסון, ניקסטאוסקאס, וטים הרדאוויי יעמדו בארבע פינות הריבוע ויפציצו משם. הכל עכשיו שאלה של אחוזים. אם סירקיוז מצליחה לשמור על פחות מ-35% קליעה נגדה, היא בגמר. 40% קליעה? מישיגן בגמר. 35-40%? זהו שטח ההפקר. NO MAN LAND!

 

כיצד סירקיוז תתקיף את הגנת מישיגן?

 

האורנג'ים מסירקיוז הם ענקים בטרנזישיון גיים שניגרם מחטיפות כדורים. הם אנשים בגובה רגיל במשחק חצי מגרש. טריץ' קולע רק 37.5% במשחק חצי מגרש, וקרטר-ויליאמס מאבד כדור אחד מארבעה במשחק חצי מגרש. כוונת סירקיוז ברורה: להתקיף לפני שמישיגן מתארגנת להגנה. אם מישיגן מסתדרת בהגנה וסירקיוז נאלצת לשחק 'חצי מגרש', הכדור יועבר ל-סי.ג'יי פייר שהוא השחקן הבטוח ביותר ב-'תפוזים' במשחק מסירות איטי. מישיגן תשמור כדרכה כמעט חצי מגרש. אם סירקיוז מצליחה ליצור טרנזישיון, היא קולעת 56% והדרך לגמר פתוחה. אם מישיגן תכריח את סירקיוז לחצי מגרש, היא יורדת ל-40%, ואז אני מאמין שמישיגן ממשיכה לשחק ביום שני.

 

**************************************************************

אתגר לשבת

**************************************************************

 

השבוע USA TODAY פירסמה את עשרת שחקני המכללות הטובים בכל הזמנים. הבחירה נעשתה ע"י צוות 25 עתונאי העתון עתה, ובעבר. מי הם העשרה שהיית בוחר ללא התחשבות בתפקיד? תשובות עד יום ראשון בצהריים

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  1. Mbk

    6 אפר 2013 04:11:48

    תודה על סיקור בלתי נשכח
    העשירייה שלי :
    לו אלסינדור ( הידוע כקארים עבדול ג'אבאר)
    ביל ראסל
    ביל וולטון
    ג'רי ווסט
    לארי בירד
    אוסקר רוברטסון
    ווילט צמברליין
    פטריק יואינג
    פיט מרביץ
    כריטיאן לייטנר

    מחוץ לעשירייה אבל היו גדולים , מג'יק , דני מאנינג ולארי ג'ונוסון

  5. ניק

    6 אפר 2013 12:58:51

    יופי של סיקור, פשוט גדול. בקשר לאתגר, הכוונה לשחקנים בכושר שבו היו בזמן ששיחקו במכללות כן? ולא להישגים שהגיעו בנ.ב.א:
    פטריק יוהינג
    האקים אולג'ואן
    ביל בראדלי
    ביל ראסל
    ביל וולטון
    אוסקר רוברטסון
    ג'רי ווסט
    ג'רי לוקאס
    לארי בירד
    קארים עבדול ג'באר

  6. גל שרוני

    6 אפר 2013 13:35:01

    אני יכול לכתוב מאמר הרבה יותר טוב.
    כל מה שאני צריך שפע של זמן , ושיפור מנת המשכל באיזה 200%

    ואז אני שם את לס בכיס הקטן.

  7. לירן יחזקאל

    6 אפר 2013 14:15:19

    גל שרוני , התמזל מזלך ומסך של מחשב מפריד בינינו..
    לטובתך עזוב את האתר ואל תגיב פה יותר..אתה לא רוצה לראות את וריד העצבים שלי מתנפח.

    מנחם,כתבה מעניינת ומעשירה בהמון ידע לקראת הפיינל פור.
    את תשובתי לאתגר אשלח במייל.

    תודה

  8. לירן יחזקאל

    6 אפר 2013 14:15:19

    גל שרוני , התמזל מזלך ומסך של מחשב מפריד בינינו..
    לטובתך עזוב את האתר ואל תגיב פה יותר..אתה לא רוצה לראות את וריד העצבים שלי מתנפח.

    מנחם,כתבה מעניינת ומעשירה בהמון ידע לקראת הפיינל פור.
    את תשובתי לאתגר אשלח במייל.

    תודה

  9. שיר

    6 אפר 2013 14:39:57

    מנחם, כרגיל תענוג ומעשיר..
    אין ספק שזה משנה את חווית הצפייה של המשחקים להיום בלילה..
    אם גם אני זוכר נכון מלו זכה עם סירקיוז?

  10. רועי ויינברג

    6 אפר 2013 15:15:03

    המאמר פנטסטי.

    מתי גמר המכללות?

    העשיריה שלי (לפי סדר רנדומלי):

    1.קארים
    2.וולטון
    3.ג'ורדן
    4.ראסל
    5.כריסטיאן לייטנר (2 אליפויות NCAA רצופות, ונבחר על חשבון שאק ומורנינג לדרים טים).
    6.ארווין ג'ונסון ממישיגן סטייט (AKA מג'יק)
    7.ג'רי לוקאס (פעמיים MOP)
    8.גלן רייס
    9.פט יואינג
    10.ביל בראדלי.

    עוד אתגר מעניין יכול להיות 10 מאמני המכללות הגדולים בכל הזמנים.

  11. Ori88

    6 אפר 2013 15:41:07

    איזה מאמר מנחם !
    הילדים קראו לי ועניתי להם שאני עסוק.
    אשתי קראה לי ועניתי לה שאני עסוק.

    לא יכולתי להפסיק לקרוא עד הסוף. מלאכת מחשבת. תודה רבה מנחם.

    סידרת לי את העניינים בראש.

    הערה לשונית קטנה:
    עדיף לומר "צפייה" במשחקים ולא "חזייה" (מונח רגיש אצלנו הגברים).
    למרות ששניהם נכונים.

  12. גל שרוני

    6 אפר 2013 16:00:46

    ללירן יחזקאל
    יש לך פשוט בעיה בהבנת הנקרא.
    התגובה שלי היתה אינטלגנטית מידי בשבילך.
    נראה לי שאתה בן 9, 10 לפי הצורה בה אתה מתבטא.
    פשוט קרא מחדש את התגובה. אולי במזל תבין במה מדובר.

  13. מומי שאוהב חציל בטחינה

    6 אפר 2013 19:47:55

    מייקל ג׳ורדן
    לה ברון ג׳יימס
    קובי בראינט
    אורי כהן מינץ
    דוויט הרווארד
    מגיק גונסון
    לארי בירד
    קארים עבדול אגבר
    שאקיל אוניל
    ג׳ון שאייר

  16. אהרון שדה

    6 אפר 2013 22:33:19

    מנחם תודה רבה .
    מאמר נפלא כל הכבוד לך.אין זאת באף אתר אחר בארץ.
    זה ערך מוסף גול מאד בהופס.נהנתי מאד אהרון

  19. k_700

    7 אפר 2013 03:32:10

    early הזה שחקן שחקן, כמה ריבאונדים בהתקפה יש לו? בערך 3 או 4 טיפינג חשובים רק בחצי השני בדרך ל24 נק'.

    יאללה אני 40 שניות מניחוש נכון של עולה ראשונה לגמר.

  20. k_700

    7 אפר 2013 04:08:48

    יאללה תפסתי לואיוויל, אחוזון 77 בינתיים בYAHOO
    עכשיו מתחיל המשחק האמיתי, מישיגן שלי מול סיריקיוז.

    אי אפשר לאכול את סיריקיוז הזאת בטורניר הזה.

    לפני שהתחיל כולם חשבו שהם איבדו את זה עם ההפסד המביש לג'ורגטאון, הם קלעו 39 נקודות שיא של 30 ומשהו שנה.
    מצד שני מייקל קארטר וויליאמס הוא החידה הגדולה ביותר.

    אני מתחילת העונה אומר שזה הפוינט גארד עם הפוטנציאל הכי גבוה במכללות להצליח בגדול בNBA, הוא קורא מצוין את המשחק, הוא אחד מהחוטפים הטובים במכללות אודות לידיים הארוכות שלו, הוא 6-6 מה שיהפוך אותו לאחד מהפוינט גארדים הגבוהים בליגה, הוא מהיר כמו שד, הוא שומר מצוין, הוא אחד מהמוסרים הטובים במכללות השנה ורק הקליעה צריכה להשתפר ואז הוא יהיה משהו לא מהעולם הזה.

    בורק ורוס סמית' למשל מגיעים הרבה יותר מוכנים לNBA כסקוררים, קארטר וויליאמס יכול לתת המון דברים נוספים.

    בקיצור הוא יהיה חידה אמיתית וגם במשחק הזה, הוא לבד יכול לקרוא תיגר על מישיגן, אני מקווה שהארדווי ג'וניור לא יניח לו היום.

  21. k_700

    7 אפר 2013 09:33:45

    נו אז אני וווסטרן גלילי ראש בראש על מקום 1 בבראקט.

    שנינו היחידים להמר על גמר בין מישיגן ללואיוויל,
    הוא נתן ניצחון לפטינו ואני למישיגן כמובן שמתחילת הטורניר אמרתי שהיא הקבוצה המהנה ביותר עם החמישייה הטובה ביותר.

    מקגארי הוא ההפתעה הגדולה. פרשמן שקלע בקושי 7 נקודות מתגלה כחיה של ממש, יש לו בטורניר בממוצע 16 נק' בערך עם 11 ריב' למשחק.

    בנוסף יש גם את הילד הליטאי סטואסקאס, גם פרשמן שהיום לחלוטין לא היה במשחק, 0 נק'(0-5 מהשדה, 0 מ-4 ל3) אין לי ספק שהאבא הסובייטי שלו יכה אותו קצת עם החגורה, יום שחור כזה לא קורה שוב אצל הליטאים.

    לילד הזה יש יד יד, אני עוקב אחריו כל השנה הוא מכניס שלשות על אוטומט,

    גם טריי בורק, שחקן השנה במכללות, עם משחק בינוני מינוס של 7 נק' ו4 אסיסטים ב-38 דק'.
    אפילו לא חצי מהסטט' שהרגיל אותנו השנה.

    בקיצור, ביום נורמלי יותר של מישיגן זה היה מסתיים בערך ב-15-20 הפרש אבל אני שמח שלא יצא עשן, חייבים לשמור קצת כוח ומוטיבציה לגמר, שם תהיה חגיגה כללית.

    מישיגן תעשה היסטוריה ותזכה בגמר, קצת תכפר על חטאי הפאב 5 האגדיים שבטח כבר עושים צעדיהם לאטלנטה.

  22. ניק

    7 אפר 2013 13:19:12

    צפיתי בלואיוויל מנצחת את וויצ'יטה. תשמעו, קלאנטוני ארלי הזה הולך לעשות שמות בנבא, תזכרו מה שאני אומר לכם.
    זה סוג של כרמלו אנטוני כזה. אני ראיתי המון פוטנציאל, רוח לחימה ויכולת אצל הבחור הזה. נהנתי לצפות בו משחק.

  23. S&M

    7 אפר 2013 15:49:39

    מנחם, הורדתי וראיתי את הסרט של אי.אס.פי.אן על פאב פייב. נהדר, תודה.
    אמרת שיש שני סרטים. מה השני? איך הוא נקרא?

  24. מנחם לס

    7 אפר 2013 15:56:59

    מכל הפיינל פור אני לא רואה שחקן אחד שיהיה יותר מרול פלייר ב-NBA, מקסימום. זאת תהיה שנת דראפט חלשה ביותר, אע"פ שכל המומחים טוענים ל-"שנה טובה". אני טוען "שנה שחונה".

  25. k_700

    7 אפר 2013 16:56:19

    לפני יומיים היה את הסרט על הפאב פייב בפעם ה-500 בערך בESPN בלילה.

    מנחם,

    את הספר עם ההקדשה אתה תצטרך לשלוח ב-100 אחוז לגליל.
    השאלה לאיזה גליל,(גליל תחתון אליי למושב, אל דאגה כל יום מתקבל דואר ב-2 בצהריים) או לגליל המערבי.

    😛

כתיבת תגובה

סגירת תפריט