קנזס סיטי צ'יפס (10 – 6) – טנסי טיטנס (9 – 7)
(יום שבת, 23:20)
אם טנסי היו פוגשים הלילה את ג'קסונוויל, אולי היה לנו אחלה ספתח לסוף שבוע הוויילד קארד.
אבל לצערנו, הם פוגשים את הצ'יפס.
מה הבעיה עם הצ'יפס?
אין כזו. אלו טנסי.
9 ניצחונות יש לטנסי השנה. 2 מהם על קבוצה שהעפילה לפלייאוף, 2 הניצחונות הם על ג'קסונוויל.
חוץ מהם?
יש להם מאזן 0 – 2 מול קבוצות פלייאוף (סטילרס, ראמס), והפסדים נוספים לדולפינס, לטקסנס, לקארדינלס, ולניינרס.
בנוסף, טנסי והבילס הן 2 הקבוצות היחידות שהעפילו השנה לפלייאוף עם הפרש נק' שלילי.
הצ'יפס, הם סיפור שונה מטנסי.
בעוד שטנסי פחות או יותר היו סמל הבינוניות במשך כך העונה,
קנזס התנהלו כמו חולה במאניה דיפרסיה.
הם פתחו את העונה עם 5 ניצחונות רצופים, כולם ב-7 נק' או יותר, כולל ניצחונות מרשימים על הפטס בניו אינגלנד, ועל האיגלס במשחק בית.
ואז הגיעה הדיפרסיה.
6 הפסדים מתוך 7 המשחקים הבאים של הקבוצה, כולל הפסדים לג'איינטס, לבילס, ולג'טס.
אבל כמו כל חולה במאניה דיפרסיה, ה-"אפ" חזר, והם סיימו את העונה עם 4 ניצחונות רצופים, ניצחונות שהבטיחו את אליפות הבית המערבי של ה-AFC, ומקום בפלייאוף.
התחזית:
לדעתי, ה-"אפ" של קנזס עוד לא ניגמר.
הפער בין ההתקפה של קנזס (מקום 5 בליגה ביארדים למשחק), לבין זו של טנסי (מקום 23 בליגה),
+ הפער בין יכולתו של אלכס סמית' להימנע מאיבודים (5 אינטרספשינס), מול זו מריוטה (15 אינטרספשינס),
+ הביתיות של קנזס
=
ניצחון לקבוצה הביתית.

לוס אנג'לס ראמס (11 – 5) – אטלנטה פלקונס (10 – 6)
(03:15 לפנות בוקר יום א')
זה משחק ששווה להתעורר בשבילו.
הפיינליסטיט מהשנה שעברה, אטלנטה פלקונס,
מול מלכת המייקאובר של העונה, ההתקפה ששווה הכי הרבה נקודות למשחק (29.9 נק' למשחק), לוס אנג'לס ראמס.
ל-2 הקבוצות התקפות נהדרות.
הפלקונס משיגים קצת יותר יארדים למשחק (364 יארד למשחק לפלקונס, 361 יארד למשחק לראמס),
כאשר היתרון מושג בעיקר במשחק המסירה (249 – 239 לפלקונס ביארדים במסירה),
אבל הראמס משיגים יותר טאצ'דאונס ממסירה (28 – 20 לראמס), ומאבדים הרבה פחות פעמים את הפוטבול באינטרספשין (12 אינטרספשינס לראיין, 7 אינטרספשינס לגוף).
אם בהתקפה יש יתרון לראמס,
גם בהגנה זה צמוד מאוד –
בעוד שעל פניו, היתרון הוא של הגנת הפלקונס (מדורגת 9 בליגה ביארדים למשחק, זו של הראמס מדורגת 19),
הגנת הראמס משיגה הרבה יותר אינטרספשינס (18 – 8 לראמס), והרבה יותר סאקס (48 – 39 לראמס).
התחזית:
כל כך קשה לנחש משחק שכזה.
אני אלך דווקא עם הקבוצה האורחת.
הסיבה?
מאט ראיין.
נכון, הוא לא נתן עונה גדולה כמו זו שהייתה לו בעונה שעברה.
נכון, יש לו חלק בהתקפי "חרדת הפטס" שתקפו העונה את הפלקונס מפעם לפעם.
אבל גם אחרי הטראומה של סיום העונה הקודמת, ראיין יהיה הדבר היציב ביותר באטלנטה.
הוא מדורג 4 בליגה ב-TOTAL QBR, הוא מדורג 9 ביארדים למשחק, והכי חשוב?
הוא כבר "היה שם". זו לא הפלייאוף הראשון שלו, זה גם לא השני. וההפסד האכזרי של הפלקונס לפטס?
אפשר ללמוד מזה, אפשר להתפרק.
ראיין הראה השנה שהוא לא מתפרק.
(אין בדברים אלו להראות כאילו אני מזלזל בגוף. הוא אחת מההפתעות הגדולות עבורי העונה).
הניחוש שלי הוא ניצחון לפלקונס אחרי משחק סופר צמוד.
(אולי חבל שלא כתבתי "לא כוחות". אז באמת הייתה סיבה טובה לקום ב-03:00 לפנות בוקר…)