שנה שעברה לאחר 36 משחקים טורונטו היו במאזן של 12-24. השנה הם עם 10-26. הבדל די זניח, אבל יש שינוי די משמעותי בין הקבוצות האלה והוא המשחק של דמאר דרוזן. אחרי שב-2016/17 הראפטורס פתחו עם יעילות התקפית מרשימה וקרסו בהמשך העונה, הכוכב שלהם שינה את סגנון המשחק שלו כדי שיותר יתאים לליגה של היום, בזכות זה נותן את העונה הטובה בקריירה.

מה השינוי? קודם כל, הוא עבר לזרוק הרבה יותר שלשות. 3.2 זה כמעט פי 2 מהנתון שלו בעונה הקודמת (1.7) והשנה 17.7% מהזריקות שלו באות מחוץ לקשת ו-18.5% מהטווח שבין 16 פיט מהסל עד לקשת (מיד ריינג'). בשנה שעברה 8% מהזריקות היו שלשות ו-31% היו מהאזור השני, מה שמראה על אותו שינוי. אופי הזריקות לא שונה יותר מדי – דרוזן עדיין עושה המון זריקות אחרי המון כדרורים. 51.3% מהזריקות שלו השנה היו כאלה, לעומת 52.1% ב-2016/17 והוא פוגע אותן באותו קצב. ההבדל המעניין בהיבט הזה הנו היעילות של זריקות אחרי כדרור מהשלוש – 32% השנה לעומת 15.8% בשנה שעברה. דרוזן לקח צעד אחורה על המגרש וזה העלה את המשחק שלו לרמה גבוהה יותר. בשמונת המשחקים האחרונים זה בולט במיוחד כשהוא קולע 3.1 שלשות ב-54.3%. הוא לא יקלע ככה עד סוף העונה, אבל ניתן לראות הבדל.

בנוסף, יש שיפור משמעותי בזריקות שלו לאחר מסירה, הרבה בזכות התנועה הטובה של ההתקפה מסביבו, אבל הוא עדיין אותו דרוזן. אין הבדל משמעותי במה שהוא עושה כשהוא חודר לסל (ראוי לציין שהאול-סטאר חודר יותר פעמים השנה בפחות דקות – חלק מהויתור על המיד-ריינג', המשחק מסתובב סביב הצבע וקשת השלוש). הוא עדיין אוהב ללכת לעונשין והולך לקו 8 פעמים במשחק. זה מראה שהראפטורס עשו עבודה טובה – הם לא ניסו לשנות את הגארד לחלוטין, אלא פשוט להפוך אותו ליותר אפקטיבי. מהלך חכם בהתחשב בזה שהוא היה אחד הגארדים הטובים במזרח לפני העונה.

שינוי מעניין נוסף הוא בתפקיד שלו כמנהל משחק. זה היה פחות מורגש בעונות הקודמות, במיוחד כשיש לידך פליימייקר טוב כקייל לאורי (שהעונה זורק פחות מכל עונה מאז הראשונה שלו בקנדה ובתפקיד משני יותר), אבל השנה הוא עם 5 אסיסטים למשחק ויכול לאפשר לראפטורס לגוון את ההתקפה. הם עדיין לא גולדן סטייט ורוב הסלים שלהם מגיעים ממהלכים לא מורכבים במיוחד, אבל יכולת המסירה שלו משפיעה לטובה.

דרוזן מוסר כמעט פי 3 יותר אסיסטים משניים, מסירות שהובילו לאסיסט. עכשיו הוא אחד המובילים בליגה בתחום, מה שמראה את המעורבות שלו במשחק הקבוצתי. הוא מושך את ההגנות ומצליח לאפשר לשחקנים האחרים, בין אם מדובר בקלעים כאו ג'י אנונבי האנדרייטד או מפלצות צבע כג'ונאס ולאניוצ'אס, להשיג זריקות טובות. זה משהו שצפוי להחזיק לא מעט זמן ואמור למנוע מצב של 11 הפסדים ב-15 משחקים, התקופה הרעה שהייתה לטורונטו בשנה שעברה. האם זה יעבוד והם יהיו קבוצה של 55 ניצחונות? אני מאמין שכן. יש להם עומק לא פחות טוב מבשנה שעברה, הם פחות מבוססי בידודים ולוח המשחקים שלהם קל יותר. המשחק שלו יעמוד למבחן בשבוע שבין ה-11 ל-17 בינואר, כשהם פוגשים את קליבלנד, גולדן סטייט, פילדלפיה ודטרויט. יהיה מעניין.