(מאמר שפורסם ב-18/3, אבל כמובן שהוא רלוונטי היום, ויהיה רלוונטי זמן רב)
רק רוז, ראג'ון רונדו, קווין לאב, אמארה סטודמאייר, פאו גאסול, ג'ון וול, אימאן שומפארט, אנדרסון ורז'או, קיירי ארווינג, ריקי רוביו, דני גריינג'ר, ניקולה באטום, דווייט האוורד, אנדרו בוגוט, אנדרו ביינום. בין כל השחקנים האלה אפשר לחבר משהו כמו 150 מיליון דולר לעונה, אבל מה שבאמת משותף להם הוא העובדה שכולם היו פצועים העונה לתקופה ממושכת, או משחקים עם פציעות שגורמות לסיבוכים.
השיא הגיע אתמול במשחק של הניקס בסטייפלס סנטר מול הקליפרס, בו האורחים הגיעו ללא שלושת הכוכבים הגדולים שלהם, מלו, סטאט וטייסון צ'נדלר, ונאלצנו לחזות בקבוצה מאולתרת עם מרכוס קמבי, קניון מרטין וקורט טומאס בפרונט. קבוצה, שלמען האמת, יש לה יותר סיכוי לנצח בטורניר ברידג' מבמשחק כדורסל.
תמונה שרואים יותר מדי העונה. רוז ברגע הפציעה
פציעות זה באמת חלק מהמשחק, במיוחד ב-NBA כאשר העונה הרגילה ארוכה כמו הגלות, אבל העונה יש תחושה שזה פוגע באיכות של הליגה קצת יותר מדי. יותר ויותר שחקנים מרכזיים נפצעים, ומשאירים את הקבוצות שלהם להתמודד עם כריס קופלנדים ושון ליווינגסטונים, אבל זהו טיעון תפל. מה שבאמת צריך להפריע לקברניטי הליגה הוא שזה פוגע באפיל של הליגה. כאשר מתייצבת קבוצה ללא שלושת השחקנים המובילים שלה למשחק שמשודר לכל רחבי תבל בסנט פטריק דיי, כל העולם רואה את הפאדיחה.
אבל מה כבר אפשר לעשות? הרי כולם יודעים מה האורך של העונה הרגילה, ואין סיכוי שיוותרו על משחקים כי פחות משחקים שווה פחות הכנסות, ואת המשוואה הזו כל GM לומד ביסודי. עם זאת, הליגה חייבת להגן על המוצר שלה. מכת פציעות של שחקנים דומיננטיים כמו השנה לא זכורה לי הרבה זמן, וזה פוגע באטרקטיביות של הליגה. הרי איזו סיבה יש לאוהד הממוצע של מילווקי לבוא לראות משחק מול קליבלנד אם קיירי ארווינג פצוע? למה שהרד נק הסטנדרטי מטקסס יטריח את עצמו למשחק מול מינסוטה אם ריקי רוביו או קווין לאב יושבים על אזרחי? בעקבות מכת הפציעות הזו, גם החוויות החד פעמיות של האוהדים נפגעות, כך שכולם מפסידים.
ב"גלדיאטור", קומודוס, שמשתוקק להרוג את מקסימוס, מבין שהוא לא יכול לעשות את זה כי ההמון בא לראות את מקסימוס. הוא יודע שעל פיו יישק דבר ושהוא מחזיק לו את המופע. קברניטי ה-NBA חייבים להבין שאין תחליף לכוכבים, ושדרק רוז, ראג'ון רונדו ודווייט האוורד הם המקסימוס המודרני. הם הסיבה שהאוהדים בארצות הברית משלמים ממיטב כספם כדי לבוא לאולם והם הסיבה שבעקבותיה האוהדים מסביב לעולם מתעוררים ביחד עם מחלקי העיתונים כדי לצפות במשחקים. המסקנה המתבקשת היא שהליגה חייבת למצוא שיטה להגן על הכוכבים. לפי השיטה היום, מקסימוס נרמס ע"י עומס המשחקים.
בהיעדר התערבות של הליגה, אולי גרג פופוביץ' מצא את השיטה. פופ, מאמן העונה המכהן, מתזמן את הדקות של כוכביו עם סטופר והתרגיל שבו הוא שלח את שלושת הסופרסטארים שלו הביתה במשחק הענקים מול מיאמי בתחילת העונה כבר זכה לשם המפוקפק "התרגיל של פופ". אלא שהליגה לא אהבה את השיטה הזו וקנסה את הספרס ב-250,000 דולר. בסופו של דבר, גם הסטופר לא עזר לפופ להימנע מקללת הפציעות שרובצת על כוכבי הליגה העונה וטוני פארקר הוא הקורבן הטרי עם חודש וחצי בחוץ.
למה לקום אם הוא לא משחק? רוביו
עוד שאלה שעולה מהדיון הזה היא האם לקבוצות יותר חשוב לקבל הכנסות מלנצח? הרי אין שום סיבה אחרת להסביר למה אנחנו לא רואים את הקבוצות מביעות מחאה על אורכה של העונה הרגילה והעומס המטורף שקיים על השחקנים הבכירים. בליגה של היום, בה לרוב הקבוצות יש כוכב אחד גדול, המרחק בין להיות קבוצת פלייאוף לקבוצת לוטרי הוא תנועה לא טובה של הכוכב שלך. ללא ג'יימס הארדן, קשה לראות את יוסטון מחזיקה מעמד במירוץ הרצחני לכרטיסים האחרונים בפלייאוף המערבי, ובלי אנדרו ביינום (שגמר את העונה רשמית), אנחנו רואים בדיוק מה שווה פילדלפיה. אז איך הקבוצות לא מפחדות? איך אפשר למדוד הצלחה של ג'נרל מנג'ר או מאמן אם הכוכבים שלו פצועים במשך רוב העונה?
אלו שאלות קשות, שכנראה ישארו ללא תשובה בעתיד הנראה לעין. הליגה כנראה לא מתייחסת או לא רוצה להתייחס (כפי שניתן לראות מהתגובה לתרגיל של פופ) לנושא הזה. הקבוצות ימשיכו לחיות בפרנויה מתמשכת מצמד המילים Out indefinitely והאוהדים ימשיכו להתבאס על אחוז מסוים של משחקים בעונה הרגילה בה הכוכבים נמצאים ברשימת הפציעות. אולי לאדם סילבר, הקומישינר הבא, הפתרונים.
נריה
2 אפר 2013 06:02:23אם כמו שאתה אומר, שלהוריד משחקים זה פחות רווחי, אז שווה ל-NBA ולקבוצות לשחק 82 משחקים ולהתמודד עם הפציעות של השחקנים. כי בסופו של דבר זה עסק, ובעל עסק רוצה להרוויח וכמה שיותר.
ירון
2 אפר 2013 07:01:54יש פציעות כמו זו של אנדרו ביינום או סטודמאייר שמרביץ למטף כיבוי אש שגם קיצור העונה למשחק אחד לא יעזור…
כמה מהפציעות הללו הן באמת בגלל עומס? קווין לאב בכלל נפצע בתחילת העונה באיזה אימון. והפציעה השניה שלו הייתה שבירת יד תוך כדי משחק – שוב, לא פציעת עומס. אפשר לקרוא לזה אולי "פציעת הסתברות" (ככל שתשחק יותר, גדל הסיכוי שמשהו רע יקרה). גם הפציעה של רוז לא נראית לי כפציעת עומס, אלא יותר תוצר של סגנון המשחק שלו ומזל רע.
דניאל
2 אפר 2013 10:27:45ועוד נקודה (כולל הסתייגות מכך שלא בדקתי נתונים לעומק):
למיטב זכרוני ליגת ה- NFL מכניסה כל שנה עשרות אחוזים יותר מאשר ה- NBA (וה- MLB), בעיקר בגלל חוזי שידור. הדבר נכון גם לגבי ליגת האלופות, ובוודאי לליגות הכדורגל של אירופה. מבדיקה קצרה שעשיתי של השנים האחרונות, המספרים הם בערך ככה (מדובר בהכנסות):
– NFL: מכניסה 8 מיליארד
– MLB: מכניסה 5.9 מיליארד
– NBA: מכניסה 3.78 מיליארד
– סבב הפרומולה 1: מכניס 3.9 מיליארד בשנה.
– פרמייר ליג: מכניסה בערך 2.3 מיליארד
– הליגה הגרמנית, הספרדית והאיטלקית: כל אחת בערך 1.5 מיליארד
– ליגת האלופות: מכניסה בסביבות 1 מיליארד (קשה לשערך את זה, כי זה משולב עם הליגה האירופית, והנתונים לא ברורים)
כשמסתכלים על אירוע בודד (כלומר משחק או מירוץ), הפורמולה נמצאת בראש עם 217 מיליון למירוץ, אח"כ ה- NFL עם 24 מיליון למשחק, הפרמייר ליג עם 8, וה- MLB עם 2.
עכשיו, נראה לי שאפשר לראות קורלציה כלשהי דווקא בין מעט אירועים (18-20 מירוצים בפורמולה או 16-20 משחקים ב- NFL) לבין הכנסות. אפשר וראוי לנתח את זה כמובן, אבל אני מניח שדווקא לאקסקלוסיביות יש עניין מרכזי, כמו בתופעת הסופר קלסיקו – כשרק התחיל מאבק האיתנים בין שתי הסופר-קבוצות של ברסה וריאל לפני כמה שנים (כמובן שהמאבק הוא הרבה יותר עתיק, אני מתכוון רק להייפ הגובר שיש סביבו בשנים האחרונות, מאז התחילה שושלת ברסה החדשה), מאד התרגשנו, בעוד שהיום הן נפגשות 6-8 פעמים בשנה ואנחנו כבר פחות מתרגשים.
יכול להיות שהורדת מספר המשחקים ב- NBA, עם שיווק נכון, ואולי עם מערכת שמותאמת לכך, יוכלו להעלות את רמת העניין בליגה, וכך פחות משחקים ישיגו יותר צופים ולכן יותר הכנסות. אני מניח שפחות משחקים זה גם פחות הוצאות (על כל הלוגיסטיקה של שינוע קבוצה וארגון ממקום למקום, ואולי גם פחות הוצאות רפואיות). זה גם יותר זמן להתאמן ולהעלות את רמת המשחק.
מנחם לס
2 אפר 2013 20:03:27דניאל, תודה על תגובה מנומקת מאד.
דניאל
3 אפר 2013 11:53:59בכיף.
אגב, זה פתאום נראה לי מעניין שדווקא ליגת האלופות משתרכת מאחור… (אם הנתונים מדויקים).
הרי מבין כל הליגות הללו, לליגת האלופות יש הרבה מאוד אקסקלוסיביות לכל משחק (באופן יחסי) כי יש מעט מחזורים, כשכבכל אחד מהם מעט משחקים, וגם שלב נוק-אאוט משמעותי וארוך יחסית (ונוק-אאוט מטבעו הוא יותר אטרקטיבי לקהל). וקראתי שהגמר של ברסה-מנצסטר לפני שנתיים היה הפעם הראשונה שבה גמר ליגת האלופות הפך לאירוע הספורט הבודד הנצפה ביותר בעולם, כשעקף את הסופרבול. ואם נתייחס גם לכך שליגת האלופות היא יותר בינלאומית מאשר ה- NFL, ולכך שבמדינות מסוימות, שלהן מעט נציגות במפעל, יש נטייה של העם כולו לצפות במשחקים, אפילו אם הקבוצה לא באמת מייצגת את כל העם – בשקלול כל אלו, הייתי מצפה שלליגת האלופות יהיו המון (המון!) צופים, ולכן שהיא תכניס המון כסף, באופן יחסי, מזכויות שידור.
תוך כדי שכתבתי את התגובה חשבתי שההסבר לזה הוא בטח עניין של כמויות: ב- NFL יש 16 מחזורים, עם 16 משחקים כל מחזור, משמע 256 משחקים בעונה, ועוד בערך 10 משחקים בפלייאוף.
בליגת האלופות יש 6 מחזורים, עם 16 משחקים כל מחזור, משמע 96 משחקים, ועוד בערך 30 משחקים בפלייאוף.
אז ב- NFL מכניסים 8 מיליארד על 260-70 משחקים בעונה, ובליגת האלופות מכניסים 1 מיליארד על 120-30 משחקים בעונה.
זה עדיין לא פרופורציונאלי… אולי לחברה מאופא יש מה ללמוד מאנשי ה- NFL.
דניאל
3 אפר 2013 11:56:20וכל זה כחלק מדיון של האם באמת ישתלם להוריד משחקים ב- NBA, להעלות אקסקלוסיביות, לשווק מאבקים ספציפיים (א-לה סופר-קלאסיקו ולייקרס-סלטיקס), להפוך כל משחק למשמעותי יותר וכך האינטנסיביות במשחקים עצמם תעלה, יהיה יותר זמן לאימון וכך הרמה שוב תעלה, ובתקווה שיהיו פחות פציעות (עד כדי פציעות כמו אלו שציין ירון).
אהרון שדה
3 אפר 2013 14:29:25דניאל תודה רבה נהנתי מאד מלקרוא אותך.
אבקש להציע הסבר לליגת האלופות ואשמח לדעתך.
ליגת האלופות היא אמנם אקסלוסיבית אך רק משלב הנוקאאוט שלה.הסיבוב הראשון במקרים רבים מאד הוא די מיותר.
וכולל קבוצות כמו זאגרב ,בוריסוב ,וכן קבוצות מליגות זניחות יחסית כמו דנמרק וקפריסין.ומכאן שרמת העניין בהרבה מאד מפגשים היא לא גבוהה.
בוא ונסבר את האוזן.
בשלב הבתים בליגת האלופות ישנם 96 משחקים .
בשלב הנוקאווט כולל הגמר יש 29 משחקים.
מכאן שהחלק המרתק של ליגת האלופות הוא פחות מ 25 אחוז.
שלא לדבר על כך שלעיתים קרובות מפגשי שמינית הגמר הם לא תמיד יוצאי דופן ברמת העניין שבהם. למשל שאלקה -גלטסאריי זה לא משחק מרטיט וכן לא המשחק של היום מאלגה -דורטמנד ואף לא המפגש שיהיה היום בין ריאל -לגלטסאריי.
לעיתים גם העניין נגמר לאחר מפגש אחד בלבד כפי שהיה בהתמודדות בין ארסנל -למינכן (אם כי בדיעבד כמעט קיבלנו דרמת ענק)
סיכומו של דבר ע"מ שמשחק בליגת האלופות יהיה מוצלח ישנם צורך בכמה תנאים מצטברים.
1. שישוחק בשלב הנוקאאוט (למעט חריגים )
2. שישוחק בין שני קבוצות גדולות (כיום להגדרה קבוצת גדולה עונות הקבוצות הבאות פ.ס.ז ,דורטמנד ,מינכן ,יובה ,מילאן ,מנצסטר,סיטי ,ארסנל ,צ'לסי ,ברצלונה וריאל סה"כ רק 11 מתוך 32 המתמודדות שזה כשליש)
3. שלא הכל יוכרע לאחר משחק אחד.
לסבר את האוזן
השנה קיבלנו את המפגשים הבאים בין קבוצות מהסדר גודל הזה.
2 מפגשים צ'לסי -יובנטוס (בבתים)
2 מפגשים דורטמונד -ריאל (בבתים)
2 מפגשים ריאל -סיטי (בבתים)
2 מפגשים דורטמנד -סיטי (בבתים)
2 מפגשי שמינית הגמר מילאן -ברצלונה
2 מפגשי שמינית הגמר ריאל -מנצ'סטר.
מפגש רבע הגמר פ.ס.ז -ברצלונה.
מפגש רבע גמר מינכן -יובה.
אם נוריד מכך את המשחק של דורטמנד -סיטי ששוחק לאחר שהכל הוכרע.
מצאנו עצמנו עד כה עם 13 מפגשי ענק אקסלוסיבים ומרטיטים .
13 מתוך 114 משחקים ששוחקו עד כה במפעל.שזה 11 אחוז .
אמור מעתה אחד לעשר משחקים בצ'מפיון הוא משחק גדול.
(ייתכן אמנם שלאחר סוף רבעי הגמר והמשך העונה היחס קצת ישתפר אך הכיוון ברור)
עוד סיבה למחשבה למען הקמת הליגה האירופאית.
תום
3 אפר 2013 15:56:26ביל סימונס כבר כמה שנים אומר שאפשר בקלות להוריד את הלו"ז ל-70 וקצת משחקים ולהחזיר את ההפסד עם טורניר סינגל אלימינשיין על המקום השמיני בפלייאוף בלאס וגאס.
דניאל
3 אפר 2013 16:23:36אהרון, אני מבין מה אתה אומר על האקסלוסיביות ועל כך שחלק קטן מהמשחקים יכול ליצור עניין רב.
פשוט מעניין אותי האם הדבר לא כך גם בליגות אחרות, שבכל זאת מכניסות יותר כסף מה- NBA ומליגת האלופות? בעיקר הכוונה ל- NFL.
אני לא עוקב באדיקות אחר ה- NFL, אבל אני מניח שגם שם לא כל משחק הוא ממש מעניין ברמה הגלובלית (בוודאי שכל משחק מעניין עבור אוהדי הקבוצות המשחקות עצמן, אבל כך הדבר גם למשחקים של שאלקה-גלא). אני בדר"כ מתעורר במשחקים שהתקשורת העולמית (או בעצם הישראלית) משווקת כפיקנטיים, או שאני מתעורר בפלייאוף… גם ב- NFL יש קבוצות שמתחרות על להיכנס לפלייאוף והמשחקים שלהם רלוונטיים, ויש כאלה שברור שלא יכנסו והמשחקים שלהם הופכים להיות פחות רלוונטיים, או לחילופין קבוצות שהן באמת פחות יוקרתיות וטובות (כמו זאגרב בליגת האלופות) ולכן פחות מעניינות את הקהל הרחב. וכל זה לא מונע מהנהלת ה- NFL להשיג חוזים משמעותית יותר יקרים על זכויות שידור מליגות אחרות.
לכן אמרתי, אם כי לא פירטתי, שהורדת מספר המשחקים חייבת לבוא עם שיווק וניהול תואמים. יכול להיות שב- NFL נוצרת מעין תכונה באוויר (אולי קצת כמו בכדורסל מכללות), שתמיד יש דרמה, שתמיד משהו יכול לקרות, שתמיד שיאים יכול להישבר, שכל אחת כמעט יכולה לזכות. בליגת האלופות אין את זה… ולכן לא מספיק להוריד את מספר המשחקים (וכך להשיג אקסלוסיביות, כמו שדיברנו) – צריך גם באמת לדאוג לרמת תחרותיות גבוהה, כדי להגיע למקומות של ה- NFL, ולא למקומות של ליגת האלופות…
דניאל
3 אפר 2013 16:38:08אגב, מנחם, שאלה למי שראה משחקים בתקופות האלה – בשנות ה- 60-70 גם שיחקו 82 משחקים בעונה, למרות שהיו משמעותית פחות קבוצות. בשנות ה- 60 ממש שיחקו רק 10 קבוצות בליגה. זה אומר שכל קבוצה שחקה המון פעמים אחת נגד השנייה? מעבר לזה שיכול להיות כיף לראות ראסל-ווילט הרבה פעמים, זה באמת קצת מוציא את הייחודיות (ולכן גם את הכיף) מהמשחקים, לא?
אהרון שדה
3 אפר 2013 18:10:15לדניאל אתה בהחלט צודק בכך שגם בפוטבול לא כל משחק הוא קלאסיקו.
בנקודה זו אכן הצדק עמך. יחד עם זאת נראה שבצ'מפיון ישנה עוד בעיה והוא שהוא פגום תחרותית. בפוטבול ישנה תחרות בריאה וקבוצות מאוזנות באותה רמה פחות או יותר. בצ'מפיון ע"פ רוב העולות לנוקאאוט עושות זאת ללא תחרות אמיתית. ראו מנצ'סטר השנה וכן מינכן ,פ.ס.ז ברצלונה וכיוצ"ב.
היוצאות מן הכלל היו בבתי "המוות" יובה -צ'לסי ושחטיור
או דורטמנד -ריאל -וסיטי.אך בשנים האחרונות יש לכל היותר שני בתי מוות.ולמעט מנצ'סטר אשתקד איני זוכר קבוצה גדולה שהודחה ע"י קבוצות קטנות.בפוטבול להגיע לפליאוף זה הרבה יותר קשה (רק 12 קבוצות מתוך כמדומני 32 ) וזה הופך כמעט כל משחק לאטרקטיבי ביותר.
דניאל
3 אפר 2013 20:24:20אז אנחנו מסכימים פה. באמת ב- NFL יצרו אווירה משלהבת במיוחד שאין בצ'מפיונס. אני חושב שה- NBA נמצאת איפשהו בין לבין.
בנוגע להצעה של סימונס, אני זוכר שקראתי אותה, אבל לא זוכר את הפרטים. ממה שתום כתב משתמע שבכל קונפרנס יהיו 7 עולות, ואז 8 הנותרות מתחרות בסינגל אלימיניישן. יעני רבע-גמר, חצי-גמר וגמר, שבסופו המנצחת היא העולה ה- 8 לפלייאוף. רק לא ברור לי מההצעה הזאת אם מדובר ממש בנוק-אאוט סטייל מרץ מדנס, או בסדרות כמו הפלייאוף של ה- NBA.
זה אומר 70 משחקים בעונה לכל קבוצה + 1-3 משחקים נוספים לקבוצות באלימיניישן. ואז עוד בערך 10-20 משחקים לקבוצות בפלייאוף.
תכלס זה נחמד לדעתי, ואין ספק שטורניר אלימיניישן שכזה יוסיף הרבה עניין, ובאמת עלול למזער את התופעה של הטנקינג (גם קבוצה במקום האחרון אולי תעדיף להאמין בסיכויים שלה לאיזה מחטף באלימיניישן שיזכה אותה בהעפלה לפלייאוף, ולכן תעדיף לא לעשות טנקניג).
אבל ברמה הקונספטואלית, זה עדיין שונה ממה שאנחנו מדובר עליו ב- NFL\צ'מפיונס, כי עדיין יש המון משחקי עונה רגילה (ההבדל בין 70 ל- 82 הוא לא אדיר), והחשיבות של כל משחק כשלעצמו היא פחות גורלית.
אבל תכלס זה מעניין…
ועוד שאלה למנחם ולפורום – החלוקה של הכסף מזכויות שידור היא שווה בין כל הקבוצות? ובעיקר, האם היא אחידה בין הקבוצות שמשתתפות בפלייאוף לאלו שלא?
דניאל
3 אפר 2013 20:30:02ועוד נקודה שעולה בפוסט המקורי, שלדעתי יש בה משהו – יש הנחה מובלעת בבעיית הפציעות המרובות, והיא שמדובר בפציעות לכוכבים, משמע מה שמטריד אותנו בעיקר זה האם הכוכב ישחק או לא (אני באמת התעוררתי למשחק של היט-ספרס ותכלס התבאסתי שוויד ולברון לא משחקים) – כמו שבאמת צוין בפוסט (אנלוגית מקסימוס). אבל המסקנה היא לא חד משמעית – יכול להיות שבמקום להגן על כוכבים, צריך להטות את הכף קצת פחות לכוכבים ויותר לקבוצתיות ולזהות של הקבוצות. אני לא מאוד עוקב, אבל נראה לי שבכדורסל מכללות זה ככה. אם אתה אוהד UCLA, אז אתה איש של UCLA וזה לא משנה מי משחק. נראה לי גם ב- NFL זה קצת ככה (עד כדי סופרסטארים אדירים). ותכלס נראה לי שגם פעם ב- NBA זה היה קצת ככה (סתם דוגמה, אם כי אי אפשר להסיק ממנה לכלל – מי בכלל זוכר שקארים לא שיחק במשחק 6 של הגמר ההוא ב- 80. והוא היה הכוכב הגדול באמת. דווקא המשחק עלה לגדולה בגלל העדרות של כוכב…)