בס"ד

בשביל כל אלה שהלכו לאיבוד בברברת על ההתקפה החדשה של הלייקרס – הפרינסטון אופנס, מובא לכם כאן הסבר קצר.

השיטה פותחה באוניברסיטת פרינסטון ע"י המאמן פיט קאריל שאימן שם כמעט 30 שנה (1967-1996). באותה התקופה שיחקו בקבוצה שחקנים בעלי .Q.I גבוה (המכללה נחשבת לבעלת רמת לימודים גבוהה מאוד) וקאריל חיפש שיטה שתייצר מצבי מסירה ותנצל את החוכמה של השחקנים.
רוב השחקנים היו לבנים והתקשו להתגבר ביכולת אתלטית על השומרים שלהם, כך שמהלכי בידוד היו חסרי תועלת וקאריל חיפש לנצל את החוכמה של השחקנים במקום את האתלטיות והיכולת האישית הלא גבוהה של שחקניו.

כדי לייצר תנועה רבה בהתקפה, המגרש חולק לשניים.
בחצי של הכדור (strong side) ישנו מוביל הכדור(1) פורוורד(3) וסנטר(5). בחצי הרחוק מהכדור משחק מוביל כדור נוסף(2) ופורוורד(4). המרווחים זהים ושני מובילי הכדור ושני שחקני הכנף נמצאים במרחק שווה זה מזה.

מלבד הסנטר, כל השחקנים נעים בסינרגיה של חיתוך (back door) והשלמת מקום ברגע של מסירת הכדור.

אחרי שנסתיים מהלך והשלמת המקומות הושלמה, ההתקפה מתאזנת ומתחילה התקפה חדשה. התקפה זו, המבוססת על תנועה, נקראת גם motion offense.

אחד התלמידים הידועים לנו שהפך למאמן מצליח מאוד הוא דיוויד בלאט.
בלאט שיחק בפרינסטון וספג את השיטה.
במכבי הוא שיחק בעונה המעולה עם שני מובילי כדור נהדרים – פארגו ופרקינס שחילקו את העבודה שווה בשווה.
איידסון ובלו/אליהו היו הפורוורדים שחתכו ויצאו לקליעות שלוש מסביב לסופו שקיבל הרבה מקום בצבע.
מכבי שטפה את המגרש והגיעה להישגים יפים בארץ ובחו"ל. דיוויד מאמן שדוגל בשיטה, בהנעת הכדור המהירה ובמשחק אינטליגנטי. אבל בין משחק יורוליג או מכללות, שם היכולת האישית משנית ליכולת הקבוצתית, ב-NBA הסיפור שונה לגמרי.
המאמנים שם סומכים מאוד על השחקנים ונותנים להם חופש מוחלט במהלכי בידוד או P&R. הסכמות מאוד כלליות ומי שמחליט על התרגילים הם בדרך כלל השחקנים.

האם ההתקפה הזו תעבוד בלייקרס?

כן, מכמה סיבות:
*האווארד כחוסם יחידי ומוגבל התקפית במשחק גב לסל לעומת ביינום, יעשה מה שהוא יודע. חסימות לגארדים סביבו וחיתוכים לדאנקים כשצריך. יהיה לו הרבה מרחב לשחק כי יתר השחקנים נעים ומשחקים מחוץ לקשת השלוש.
*סטיב נאש וגאסול מקבלים המון הזדמנויות מסירה לדלת אחורית (back door cut), התקפה כזו יכולה לנצל את האינטליגנציה הגבוהה שלהם.
*התקפה שמחלקת את העומס שווה בין השחקנים (אם לא נחשיב את 8-10 הדקות המכריעות במשחקים) תוריד מהעומס על קובי ונאש המתבגרים.
*הלייקרס הוכיחו שעם התקפה שדורשת תנועה (ה"משולש" של טקס ווינטר ופיל ג'קסון) השיגו 5 תארים, אולי גם הפעם.

למה לא?
*השיטה מתאימה לסגל של 4 שחקני חוץ וגבוה יחידי. במקרה שיש לנו את גאסול כשחקן מרכזי בעמדה 4 לצדו של האווארד, קשה לראות אותו מתרוצץ סביב לחסימות כמו גארד. דווקא באורלנדו של האווארד שהגיעה לגמר עם הידו טורקוגלו וראשארד לואיס ששיחקו בעמדה הזו השיטה נראית, על פניה יותר הגיונית.
*קובי יצטרך לעשות שינוי גדול. במקום בידודים הוא יצטרך לנוע על חסימות ולסמוך על החברים שלו שייצרו עבורו את המהלכים שיובילו לאפשרויות זריקה עבורו.
*נאש יצטרך למסור ולנוע. מהלכי ה-P&ROLL שהוא אשף בהם פחות אפקטיביים בהתקפה הזו.
*הגארדים בשיטה הזו פחות דומיננטיים כיוצרים אלא כחלק ממכונה שמניעה את הכדור וזזה. כך שאתה נוטל מהיוצר הראשי שלך את כלי העבודה העיקרי שלו, הכדור.

עכשיו מה אתם חושבים. ההתקפה תעבוד או לא?

צפו לסיום באדי ג'ורדן (עוזר המאמן החדש של הלייקרס) מסביר על השיטה: