כולם היו שם. אפילו אני לא יכולתי שלא להתרגש מחגיגת העלאת הגופיות מס' 8 שלו (החצי הראשון של הקריירה; 10 השנים הראשונות) וגופייה מס' 24 (10 השנים האחרונות.

איזה קובי היה טוב יותר, 8 או 24? קשה מאד להחליט. "האינסיידר" עשה השוואה של כמה עמודים והמסקנה שמס' 8 היה קצת יותר טוב בהגנה ומספר 24 היה קצת יותר טוב בהתקפה.

אבל כשהאינסיידר מספר לנו שמס' 24 קלע רק 78 נקודות יותר ממספר 8 (למרות שיעם מס' 8 הוא קלע את ה-81 שלו נגד טורונטו ב-2006) – אתה מתחיל להבין איזה שחקן אדיר הוא היה כשהוא מבלה 20 שנה בלייקרס, ורק 77 נקודות מפריד בין סך נקודותיו בחצי הראשון והשני.

הלייקרס חסכו מאיתנו את הצורך להעדיף את אחד המספרים על השני, והעלה את שניהם למרומי האולם לעולם ועד.

איזה ערב מרגש! מי לא היה שם? ביל ראסל – היריב האדיר מהסלטיקס שבזמנו הירוקים שלטו שלטון ללא מיצרין -…ג'רי ווסט…קרים עבדול ג'אבר..מג'יק….שקיל אוניל…ג'יימס וורת'…ועוד ועוד ועוד.

מג'יק הפליא במילותיו על קובי. ג'יני באס השמינה מעט, אבל בירכתה עברה בסדר.

ואז קובי.

קובי…ממש אלגנטי בלבושו. אלגנטי בדבריו. וכשהגופיות עלו למרומי האולם עיניו מלאו דמעות. איזה שחקן הוא היה, ועתה הוא הופך לאישיות ממש.

הקריירה של קובי היא הצגה בשתי מערכות. פיל ג'קסון החליט להישאר בחוותו במונטנה להאכיל את החזירים שלו, והוא החמיץ את כל חגיגת הפרישה של קובי. מצד שני, אולי ישנן לו סיבות שאנחנו לא יודעים עליהן והוא לא מעוניין לשתף אותנו בהן – זאת זכותו! לפי הלוס אנג'לס טיימס השניים בקשר 'טוב' היום.

אז בקריירה בת שתי מערכות – במערכה הראשונה הוא היה הסיידקיק הראשי של שקיל או'ניל בשלוש אליפויות. ואז, במערכה השנייה, הוא זכה בעוד שתיים כששקיל כבר איננו, והוא – קובי – הוא האנצ'ליטה הראשית.

.קובי היה אחד השחקנים ששנאתי יותר מכולם בגלל הארוגנטיות, היהירות, עזות הפנים, והשחצנות שלו. ושנאתי אותו עוד יותר בגלל  היכולת שלו, וה-HIGH FLYING, הסלאם דאנק שלו, הוינריות שבו, ווהחוצפה שבכל הווייתו.

ושנאתי אותו עוד יותר בגלל שבחיוכו היהיר הוא כאילו שידר ליריב, "כן, אני בנזונה חצוף, ואפילו אנוכי, אבל אני טוב יותר ממך, ואתה לא יכול לעשות מאומה בנידון".

הוא היה אתלט טוב, אבל לא מהטובים  ביותר. היה לו ניתור טוב, אבל היו מנתרים טובים ממנו. מה שהיה לקובי יותר מאשר לכל אחד אחר בזמנו היתה ראשית כל תשוקה ואהבה למשחק ההופס, ואז רצון כביר לנצח שרק למייקל ג'ורדן היה. קובי היה בעל תשוקה כזאת אדירה למשחק, ואז תשוקה עוד יותר גדולה לנצח, שהלהיטות, רעב, וממש צורך תאוותני לנצח שלו, עשו ממנו אויב שרצית לחסל.

משך כך כך הרבה שנים הוא חיסל אותך הרבה יותר מאשר אתה חיסלת אותו. רק היום, כשאני מסתכל אחורה, אני מבין איזה שחקן גדול הוא היה. היום אני לא שונא אותו. היום אני מבין שהשנאה היתה רק בגלל שהוא חיסל – הרבה פעמים במו ידיו – קבוצות שכה אהבתי, ואז בא חיוך העליונות המזוין שלא שפעם גרם לי כמעט לזרוק מאפרה על הטיווי שהעיזה להראות אותו.

הוא נתבע על אונס. המקרה הסתיים ב-MEDIATION. ז"א שהוא אף פעם לא נמצא אשם. הוא הואשם שגרם לעזיבתו של שקיל מהלייקרס. הוא הואשם באנוכיות בשנים האחרונות לשהייתו בלייקרס כשהוא חלב מהם עד הדולר האחרון, וכנראה בגללו הלייקרס צעדו אחורנית לפחות בשלוש שנותיו האחרונות שם ונפלו לבור שרק עתה הם מתחילים לצאת ממנו. כמעט בא לי לומר "קובי נתן וקובי לקח. יהיה שמו מבורך"!.

אבל לקובי סולחים הכל. עם כל התכונות שהזכרתי: ארוגנטיות, שחצנות, יהירות, ורגש עליונות, קובי אף פעם לא הצטייר לי כאדם רע. כל הEXTRAVAGANT  שבו היה תוצר ישר של תשוקתו הבלתי פוסקת לנצח ולהיות הטוב ביותר. למעשה היום אני רואה בו אפילו מין PUSSY-CAT עם תמימות מסוימת. הוא נראה לי עד היום הילד שלא  נגמר.

את המערכה הראשונה הוא שיחק בגופייה מס' 8. את המערכה השנייה הוא שיחק עם גופייה 24. איזה קובי היה טוב יותר, קובי מספר השמונה או קובי מספר העשרים וארבע? קשה להחליט. קובי מס' 8 היה יותר צעיר, יותר חסר סבלנות, יותר אתלטי. קובי מס' 24 היה יותר בוגר, יותר אחראי, יותר מנהיג. שניהם היו הטובים בליגה בתפקידם.

ישנה עוד נקודה שהיא מיוחדת רק לשני שחקנים – מייקל ג'ורדן וקובי. הכל אצלם היה אקסטרווגנטי ומופרז. שניהם עמדו כאילו מעל ומחוץ לכל הליגה. בתאוותם. בתשוקתם. בצורך לנצח ויהי מה. וגם בעליונותם. מייקל היה אתלט טוב מקובי וחזק הרבה ממנו. באתר הישן כתבתי ממש תזה על כך עם השוואות מכאן ועד הודעה חדשה, ומייקל תמיד יצא עליון. אבל קובי ישר מאחוריו. הם היו ממש, אבל ממש השחקנים הטובים ביותר, כל אחד בזמנו. לא היה להם יריב.

היום השחקן הטוב מכולם הוא לברון, אבל משום מה אין לו את ה-ACCOLADE שהיה למייקל או קובי. לברון הוא תמיד מעט מעל כולם, אבל ישנם רבים המעדיפים את סטפן קרי, ראסל ווסטברוק, ולפני 4-5 שנים את טים דנקן. ב'תקופת קובי' – במיוחד קובי מס' 8 בשנתיים האחרונות, וקובי מס' 24 בשנותיו הראשונות, לא היה לו יריב.

הערב הוא הפך לשחקן הראשון אי פעם עם שתי גופיות מאותה קבוצה העולות למרומי האולם, לעולמי עולמים. אז לקובי יש עכשיו לפחות דבר אחד בו הוא עליון על מייקל…

וכדי להיות הוגן לפיל ג'קסון, איש לא יודע את הסיבה האמיתית לאי הופעתו, אבל הוא צלצל למפרע לקובי ואמר לו שלצערו הוא לא יכול להגיע לחגיגה, ואיחל לקובי מזל טוב, חיים מאושרים, והביע את גאוותו בשחקן שאיתו הוא לקח 5 אליפויות. כולנו יודעים שבספר הביוגרפיה שלו ג'קסון מכנה את קובי "UNCOACHABLE" . אבל לפי הלוס אנג'לס טיימס השניים נמצאים היום בקשר, וקשר טוב.

2. השחקן המיוחד במינו המשתמש בסניקרס כמדיום-תקשורת נגד טראמפ

לברון הפך לשחקן ה-NBA פעיל ביותר בפוליטיקה ובזכויות האדם, קודם בסושיאל מדיה, וראיונות, ועתה בנעליו. למשחק נגד הווריורס ביום ראשון בערב הוא החליט לנעול סניקרס מהקו שלו "לברון15", סניקר לבנה על רגלו השמאלית ושחורה על רגלו הימנית. האיות של שני הסניקרים היה EQUALITY.

שלא כבמקרה של קיירי אירוינג עם ה"קיירי4" שלו, איש לא היה זקוק למפענח בכדור בדולח להבין את המסר שלו. הקריאה של לברון ג'יימס – קריאתו לשוויון בין לבנים ושחורים – זעקה השמיימה.

לאלה המעוניינים  לשמוע את מה שלברון אמר אחרי המשחק, אז הנה:

“We all know where we are right now, and we know who is at the helm here,” James said when asked about his choice of footwear after the Cavaliers’ 106-99 win . “Us as Americans, no matter the skin color, no matter the race, no matter who you are, I think we all have to understand that having equal rights and being able to stand for something and speak for something and keeping the conversation going [is important].

…

“Obviously, I’ve been very outspoken and well-spoken about the situation that’s going on at the helm here, and we’re not going to let one person dictate us, us as Americans, how beautiful and how powerful we are as a people. Equality is all about understanding our rights, understanding what we stand for and how powerful we are as men and women, black or white or Hispanic. It doesn’t matter your race, whatever the case may be, this is a beautiful country, and we’re never going to let one person dictate how beautiful and how powerful we are.”