המשך ל-"GREATEST STORY EVER TROLLED" מאתמול / מנחם לס

המשך ל-GREATEST STORY EVER TROLLED

 

עידו גילרי "תפס" אותי, אבל נדמה לי שרוב הגולשים לא קלטו את תגובתו: רמונה כותבת המאמר, ברוב חוכמתה, נתנה לסיפורה על ג'ואל טמביד כותרת על משקל "THE GREATEST STORY EVER T(R)(OL(L)ED".

לא שאמביד הוא TROLL אבל ספורו גם אינו "הסיפור הגדול שסופר מעולם". ספורו מלא בהכל: עצב, שמחה, כאב, ועליזות. רק שלא ייפצע לנו פתאום, כי הנה יש לנו שחקן שבעצמו, בעצם היותו מי שהוא, הרים את רמת הכיפיות בליגה עשרות מונים ממש. מה שהליגה חסרה היום לעומת העבר הם קרקטרים. טיפוסים גדולים מהחיים. שחקנים שהיו OUTRAGEOUS. שאמרו (ועשו) דברים בלתי מצופים או יאומנים. הצהרות מהטוסיק, ואימרות של "אני הגדול מכולם" בלי להבהב אפילו חיוך קל שבקלים.

רוצים שאזכיר לכם כמה מהם (זה אני כותב. זה לא רמונה כי היא צעירה  מדי לדעת, וזה לא חלק מסיפורה, אלא חלק שלי, עד המילה "יוצא דופן, כמה שורות למטה")? אז בבקשה (ללא סדר הגיוני; פשוט קפיצה אחורנית אל העבר הקרוב והרחוק): ביל למבייר.דניס רודמן.דיקמבה מוטומבו, מנוט בול, צ'ארלס בארקלי, לארי בירד, ראשיד וולאס, פיט מרביץ', אירל 'דה פירל' מונרו, ג'ון סאלי, סטפן מרברי, גארי פייטון, כריס וובר, קווין מקהייל, אלן אייברסון, קובי בריאנט, אברי ג'ונסון, שקיל אוניל,יאו מינג, קווין גארנט, רון ארטסט, סטפן ג'קסון.

בוודאי ישנם עוד איזה 20 שברחו לי מהראש.

כל אחד מהם השאיר לנו אימרות בנף, הצהרות, ו-ONE-LINERS שיישארו בלקסיקון הכדורסל לעולמים

ג'ואל אמביד שייך לחבורה הזאת, והוא אחד היחידים היום בליגה שיוצא דופן.

לכן כותרת מאמרה "THE GREATEST STORY EVER TROLLED".

הוא בדיוק הטיפוס שפילדלפיה היתה צריכה. כשהוא הולך לקו לירות שני פאולים, הוא מרים את זרועותיו האדירות בגודלן וקורא לכל הנאמנים להתחיל להריע, להרקיע, לדרבן, ולתמרץ. רואים עליו שהוא נהנה לענג את הקהל, והקהל מחבקו באהבה.

האם הוא מין טרול?

ללא ספק!

אבל הוא "A PLAYFUL TROLL" שבא לפנק ולהצחיק ולא רק להילחם עד טיפת הזיעה האחרונה (כמו אמש נגד הת'אנדר).

סם הינקי הוא אחד האנשים השנואים ביותר בפילדלפיה. העיר סבלה יותר מדי הפסדים והשפלות עד שה-"פרוסס" הסתיים. אמביד מעריץ את הינקי ולא מתבייש להביע זאת במילים. למעשה הוא החל לתת לעצמו א\ת הכינוי "THE PROCESS" (שתחילה, עד שלמדו להכירו, כמה שחקנים לא  אהבו או העריכו כלל וכלל!). הינקי היה האדם שהכיר בפוטנציאל שלו, ובחר אותו בדראפט. אמביד הוא צעיר נאמן והוא לא עומד לשכוח שהינקי העמיד אותו בטופ של הפרוסס.

אמביד אומר: "אני חי את המשחק. אני רוצה קהל שיהיה מעורב במשחק. לא איכפת לי כש18,000 צופים צורחים לשופט "YOU SUCK!, או – אפילו "JOEL, YOU SUCK!. אני מעדיף שיצרחו 'JOEL SUCKS' מאשר יירדמו".

לפני זמן לא רב הסיקסרס נתנה לו הארכת חוזה  בסך 146 מיליון  ל-5 שנים, וזה אחרי שהוא שיחק עבורם 31 משחקים בשלוש שנים. עד כדי כך הם סמכו עליו כ-"FACE OF THE PHILADELPHIA SIXERS". עד כדי כך הם סומכים על יכולתו, כוחו, כשרונו, ואישיותו להפוך לכוכב הקבוצה, ו'פניה' להרבה, הרבה שנים.

אחרי שהוא החמיץ את כל עונת הרוקי שלו ב-2014-15 בגין הפציעה בכף רגלו, הוא חזר לאימונים בעונה הבאה שאחריה. הינקי היה במערב ארה"ב  בהסתכלות על פרוספקט שהוא היה מעוניין בו, אבל לא יכול היה לחכות לשמוע על איך ג'ואל מתאמן ומשחק עם חברי קבוצתו. הינקי שלח טקסט לקובינגטון: "WELL?? איך הוא?"

קובינגטון ענה: "אני לא רוצה להישמע כמו צעיר נילהב, אבל סם, אני אומר לך, הוא הבריח ממש את כל השחקנים מהאולם. מה שהוא עשה במשחק 3-על-3 נגד נרלנס נואל מוטב שלא תדע. הג'ואל הזה הוא MONSTER. חייה רעה. זה כאילו בוגר משחק נגד ילדים. זה רק בינינו:  הבחור הזה ישלוט בליגה כפי שמזמן היא לא נישלטה ע"י סנטר!"

שבוע אחרי אמביד החל להרגיש כאבים בכף הרגל. MRI גילה שהוא לא החלים כראוי.

היום כף רגלו, ברכו, וגבו – כל פציעות העבר שלו – הן חלק מכל שיחה עליו. בריאותו היא כוכבית מהבהבת בגודל ענקי לצד שמו של הענק מקמרון.   כל עתיד הסיקסרס תלוי בבריאותו. הוא היה הרוקי הראשון מאז ווילט צ'מברליין לעשות ממוצע של 28.7 פר 36 דקות. איתו ובן סימונס על הפארקט, הסיקסרס הם 8.5 נק' + פר 100 פוזשיונס (נכון ל-6 לדצמבר). מי טוב מהם? צדקתם! הווריורס והרוקטס. הם במקום שלישי בליגה, אחרי כל שנות הבצורת! אז שוב ושוב: כל ההתחלות הנפלאות האלה תלויות בבריאותו של אמביד.

הסיקסרס לא משאירים דבר ל"אמא מזל". הם שלחו אותו עוד לפני הקיץ לקטאר שכנתנו למכון ASPETSAR הנחשב היום למס' 1 בעולם לרפואה ספורטבית, מכון בו עובדים היום טובי הפיזיוטרפיסטים, דוקטורים מומחי אורטופדיה, מעבדות ללמידת מצבי שרירים בכל מיני דרגות של מאמץ, תזונאים המתמחים בתזונה היעילה ביותר לאדם במשקל וגובה מסויים, ואחוזי שומן בגופו. בקיצור, מכון שרק מדינת נפט כקטאר מסוגלת להרים. ייתכן מאד שגופו של אמביד ידוע ומוכר יותר היום מכל גוף אחר בעולם לאלה שבדקו ובחנו אותו, בדקו ובחנו שוב ושוב, שוב ושוב. שריר הקוודריצפס (האחראי מס' 1 על ניתור) שלו ידוע ומוכר היום טוב יותר מכל שריר קוודריצפס אחר בעולם בכל מיני מצבי מתיחה וכיווץ, בכל הזוויות ועם כל משקלות העומס.

מה בקשר לאופיו כשחקן?

רמונה מודיעה לנו שהוא צעיר תחרותי בצורה בלתי רגילה. "הוא שונא להפסיד. הוא רוצה לנצח בכל דבר, אפילו במשחקי וידיאו. הוא לוקח עמו את ה-PLAY-STATION שלו לכל משחקי החוץ. שאלתי אותו למה. הוא ענה לי שהוא לרוב מנצח וזה נותן לו מנוחה  ושקט נפשי. צורך וחובת הוינריות בנפשו הן תכונות שלא ידעתי עליהן, ואני לא בטוחה כמה אנשים ידעו עובדה זאת!" . T.J מקונל מאשר כל מה שרמונה כותבת: "אני לעולם לא אשחק יותר 'PLAY STATION' עם הבנאדם הזה. הוא פסיכי ממש. מקלל, צורח, מוכן לפוצץ את המכשיר. שאלתי את עצמי אחרי המשחק הראשון בינינו: WHAT'S WRONG WITH THIS MAN? מלבד כדורסל אני לעולם לא משחק איתו משחק אחר!".

אמביד הוא אחד ממעריצי קובי בריאנט הגדולים ביותר.  הוא אומר: "תמיד הערצתי את הבטחון העצמי שלו. התקשרתי אליו פעם אחרי פעם לבקש עיצה. רציתי לדעת כיצד בנאדם יכול לקחת 30, 35 זריקות למשחק, והן ניכסות או לא ניכנסות, והבנאדם לא מרגיש אפילו חלקיק של רגש אשמה, בושה, או חטא". אבל הוא לא עוצר כאן. הוא ממשיך: "הוא לא לקח את כל הזריקות הללו ללא בושה בגלל שאין לו מצפון. הוא לקח אותן כי הוא התאמן יותר מכל אחד אחר עליהן, והוא ידע שהוא מסוגל לקלוע כל אחת מהן. זה היה  אחד השעורים החשובים ביותר עבורי".

אמביד לא שותה אלכוהול, וכמעט לא יוצא למסיבות. רק לאחרונה החל לצאת עם הזמרת ריאנה, אותה הוא רואה לעתים רחוקות מאד בגלל המרחק והמשחקים. מה הוא עושה בבית, בערבים? מסתכל שוב ושוב על משחקי NBA קלאסיים. "אני לא מסתכל עליהם עבור הנאה. אני חוזה בהם כאילו הם ספרי לימוד".

אמביד מדבר על קבוצתו הוא, וכל השיפורים הדרושים. הוא מדבר על בן סימונס – על הפוטנציאל האדיר שטמון בו, ולאיזה שחקן גדול הוא ייהפך אם ישפר את קליעתו מבחוץ. הוא מודה שעדיין אין  כימייה בין שניהם, "אבל שנינו עובדים על זה". הוא מוסיף: "העבודה רק מתחילה. עוד מעט מרקל פולץ יצטרף אלינו וזה ידרוש הסתגלויות חדשות. לא ירחק היום בו אנשים יתחילו לדבר על 'מי הכי טוב בין השלושה – סימונס, פולץ, או אמביד'. אני מחכה לרגע הזה".

כמובן שאמביד יודע שהשוואה כזאת לא תבוא בקרוב בימינו, והוא בוודאי הזכיר אותה כמוטיבציה לשני חברי קבוצתו ה'צעירים' (אמביד הוא המבוגר, בגיל 23).

אין שאלה שאמביד הוא מנהיג מלידה. מה שלא היה ידוע זה איזה בסקוהוליק הוא. כמה הוא מעוניין בהסטוריה של המשחק, בתיאוריות על המשחק, ומה בדיוק עשה את מייקל ג'ורדן לשחקן הטוב מכולם.

האישיות שלו מדבקת. שחקני הקבוצה נוהרים לעברו מיד בסיום המשחק כמגנט, ובימים חופשיים. הוא מרכז הקבוצה, זה ברור. אבל אם הוא השמש ב-SOLAR SYSTEM אז סימונס הוא הירח, והיחסים בין השניים לא היו חמים במיוחד. "האישיות של שניהם היא כמו יום ולילה", אומר הווינג של הקבוצה, ג'סטין אנדרסון.

אבל כדי להגיע לשיא הפוטנציאל של הקבוצה, על השניים להיות מאוחדים יותר. "לי לא חשוב אם השניים הולכים לדינר ביחד. מה שחשוב לי – אומר מאמנם ברט בראון – הוא שהשניים יכבדו אחד את השני ויעריכו אחד את השני מבחינת הופס. הם צריכים להאמין שהם יכולים לסמוך אחד על השני שכל אחד מוכן לעשות הכל ולהקריב את כל מה שיש להם עבור נצחון הקבוצה ולא ה-GLORY האישי, ואני מאמין שזאת בדיוק היא הרגשתם. הם לא חייבים להיות חברים באדי-באדי מחוץ לפארקט"..

בראון עבד תריסר שנים תחת גרג פופוביץ', והוא מגלה לנו שלקח שנים לטים דאנקן, טוני פרקר, ומאנו ג'ינובלי ללמוד כיצד לשחק יחד – ולנצח יחד.

"'פופ' היה תמיד האיש החזק בחדר. אף שחקן לא יכול היה להעפיל עליו. דנקן היה המנהיג והכוח העליון בעצם משחקו. הוא לא היה חייב להוציא מילה. טוני היה הדופק של הקבוצה, ומאנו ג'ינובלי היה המצפון של הספארס."כל אחד מהם היה מעביר את מסריו בדרך אחרת", אומר בראון. "פופ היה אומר את דברו באסיפת קבוצה בה איש לא פצה פיו עד שפופ היה אומר את שלו. מאנו אמר את מה שהיה לו לומר, אבל באחד-על-אחד. הוא לא אהב 'לנאום' לקבוצה. טוני הלך ברצון עם כל דבר שנאמר או נעשה. טים? היה שולח לי מסרים באימייל יומם ולילה  מה לדעתו צריכים לעשות בקבוצה. אמביד? מסריו הם לא תמיד POLITICALLY CORRECT, אבל כולם יודעים שכוונותיו תמיד טובות ותמיד עבור הקבוצה, לא עצמו".

מה יש לאמביד לומר על ה'פוליטיקלי קורקט'?" כל זמן שיש לי את הגב של השחקנים, זה כל מה שמעניין אותי. כולם יודעים שהדבר החשוב לי ביותר היא הקבוצה".

אולי. אבל המאמן בראון, המנכ"ל בריאן קולאנג'לו, ובוודאי כמה מהשחקנים היו חייבים  – בואו נגיד העדיפו – לסתום את הפה כשאמביד ביקר את ההנהלה והמאמן בקשר לפולץ, כשאמר שהוא "לא מאמין לכל הסיפורים על הפציעה בכתף של פולץ. קורה כאן משהו מסתורי ולא אומרים לנו מה הוא", או ל"כל הצורה הלא נכונה בה טיפלו במצבו של ג'היל אוקפור שהיה, אחרי הכל, בחירת לוטרי".. כשהוא מדבר ככה, או כשביקש שכינויו יהיה "THE PROCESS" הוא מגרד בכמה גופות של אנשי הנהלה, מאמנים, ושחקנים.

אבל סטאוקאס אומר: "הוא אוהב לדקור את הדוב. זה נותן לו את האדרנלין להמשיך. אני לא ראיתי או שמעתי על כל דבר דומה בחיי. אבל האמת חייבת להיאמר: במקרה של אמביד זה עובד. ככה הוא משחק. ככה הוא נושם. ככה הוא חי".

אמביד עשה כל כך הרבה בקריירה כל כך קצרה ששוכחים שהוא למעשה טירון בליגה. ב-50 משחקיו הראשונים בליגה הוא קלע יותר מאולג'ואן, קטף יותר ריבאונדים מפטריק יואינג,  ויותר אסיסטים ו-3 נק' מכל סנטר אחר אחרי 50 משחקים –  ששוכחים כמה מהר הכל קרה. עד לפני 7 שנים הבנאדם לא דיבר מילה אנגלית, ולא קלע או שיחק כדורסל, והיום הוא מצחיק את כולנו בשפה זרה ואחד הסנטרים בעלי היכולת הטובה ביותר ב-NBA העונה, ואולי מכל אחד אחר ששיחק סנטר בגילו.

"אנשים חושבים שאני לא שומע", אומר אמביד. "אבל אני מקשיב, שומע, ואז בראשי אני מחליט מה טוב ומה לא טוב עבורי ועבור קבוצתי. הוא עונה לכל טוויטר בדרכו שלרוב היא חביבה ומצחיקה. הוא הולך למשחק גמר ב'וורלד סרייס' לובש חולצת הדודג'רס, וצועק לכל שומע "LET'S GO ASTROS!". הוא משחק טניס ערב אחד במגרש ציבורי בפילדלפיה נגד אדם זר שאיתגר אותו למשחק. באותו זמן הוא אנטרופולוג'יסט עם מוח חד כתער הלומד את התרבות האמריקאית, ומה עושה את ארה"ב את האומה שהיא. הוא יודע DOWN DEEP שהוא תום האנק בסרט "BIG" המשחק משחק של ילדים בגוף ונפש של בוגר. (מסתבר שג'ואל אמביד הוא שחקן בעל אינטיליגנציה בלתי רגילה, דבר שלא ידעתי עד קריאת המאמר, מ.ל)

"לחוסר מזלי נפצעתי ולא היה לי הרבה מה לעשות. אז מצאתי את הסושיאל מדיה וזאת היתה דרך מצויינת לשפר את השפה, ולהשאיר את שמי בכותרות כך שלא ישכחו ממני. זאת היתה דרך טובה עבורי ל'היפתח' ובאותו זמן לספר לעולם מי אני".

לא עבר זמן רב והוא החל לצאת עם הזמרת RIHANNA. ולהתכתב ONE-ON-ONE עם לברון ג'יימס. עם אמביד זה "I AM KIDDING" או "I'M NOT KIDDING". זה הטרול שבו. קריצת עין יחד עם ה-KIDDING-NOT KIDDING.. הוא לא רוצה להישרף, אבל הוא זקוק לחום. כל הטרולינג שלו; כל לחיצות הכפתור שלו – הכל זה רק חימום. זאת הדרך שלו להכין את העולם לגדולה שלו שרק החלה את דרכה.

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  2. גיא הרשע

    17 דצמ 2017 07:21:22

    תודה, מנחם.

    באמת, רק שיישאר בריא.
    במשחק נגד הת'אנדר, הוא היה אדיר. בהגנה, ובהתקפה.

    הרמה הגבוהה שהוא מציג?
    זה לא מובן מעליו.
    יש לו ברזומה עד כה בקריירה רק 54 משחקי NBA, ו-28 משחקי מכללות –
    בדרך כלל לוקח לסנטרים הרבה יותר זמן בשביל לפתח את התנועות שאמביד מציג מתחת לסל.
    אם הוא יישאר בריא,
    אז השמיים הם הגבול.

  3. zivovivo

    17 דצמ 2017 07:32:04

    כל הכבוד לגילרי…
    אתה המוזה של מנחם, ההשראה למאמר.
    מעניין אמביד, מזכיר קצת את שאק בהומור העצמי והאגו וגם ביכולות.
    רק שישאר בריא

  8. אופיר נ.

    17 דצמ 2017 10:04:02

    תודה על התרגום מנחם.

    אני חושב שמאז שאקיל, לא היה בליגה סנטר, כזה דומיננטי וכריזמטי.
    אני מקווה מאוד שהוא יישאר בריא, הרווח כולו שלנו.

  9. תומר השני

    17 דצמ 2017 10:05:42

    אחלה מאמר תודה על התרגום מנחם . אמביד שחקן אדיר נקווה שישאר בריא . פילי היא קבוצת העתיד של ה-NBA יחד עם הלייקרס ובתקווה גם הניקס

  10. האווי לאסוף

    17 דצמ 2017 10:18:45

    תודה על המאמר
    אמביד הוא בהחלט המרענן הרשמי של הליגה השנה, בין כל השחקנים שנשמעים כאילו דובר נייק\אדידס\המגפר מדברים מגרונם. מדהים הפער בין הקלילות שהוא מתנהל בה מחוץ למגרש, והבגרות בה הוא מתנהל עליו. הוא שובר הרבה סטיגמות, כולל את 'סנטרים צריכים שנים של הבשלה'

  11. יניב

    17 דצמ 2017 10:53:01

    תודה מנחם.
    במפגש זיו שאל אותי בהנחה שכולם בריאים ואין פציעות את מי אתה לוקח מבין אמביד,דיוויס וטואונס.עניתי לו בלי היסוס שאמביד ו(סתם היסוס קל כי אני נורא אוהב גם את דיוויס) אני אפילו יגדיל את זה ויאמר שכנראה כיום אני בוחר אותו מעל כל שחקן אחר לבנות עליו קבוצה

    1. zivovivo

      17 דצמ 2017 18:26:02

      אהבתי את התשובה.
      אני מרייר עליו מהתקופה שלו בקנזס, עת היה עליון על כל ליגת המכללות.
      אני זוכר שכתבתי ערב הדראפט שמי שלא בוחר בו לפני וויגינס ופארקר טפש, גם אם הוא פצוע.
      במהלך הדראפט הקינגס[פיט דה אלסנדרו הגנרל מנגר הקודם] הסכימו לתת לפילי המון תמורת אמביד והתשובה הייתה שאמביד לא למכירה.זה מופיע בסרט שהקינגס הוציאו אז על דראפט 2014.

      הוא מוסיף הרבה עניין לליגה למרות שבינו לבן טאונס בהחלט הייתי מתלבט. טאונס בשקט בשקט עושה המון ושחקן שלם.

      1. zivovivo

        17 דצמ 2017 18:39:51

        וסתם כדי לא לצאת הבדיעבדי לגבי הדראפט הנוכחי,
        מי שלא יקח את דונציץ ראשון השנה יצטער על זה.
        ילד בן שמונה עשרה עם כזו רמה של כשרון ומיומנויות לא נראה הרבה זמן ומחפה על האתלטיות הדי רגילה שלו.

  13. Ghost Rider

    17 דצמ 2017 14:58:06

    הבנתי במשחק מול אוקלהומה איזו אבידה גדולה פציעה שלו תהיה לליגה, שחקן ענק שאם יישאר בריא יהפוך לאגדה

  14. אפלטון

    17 דצמ 2017 15:18:48

    תודהמנחם טור נהדר.
    ממליץ להקשיב לפודקאסט שלו עם ג'יי ג'יי רדיק, שם גם מדברים על התקופה הקשה שהיתה לו בשנה הראשונה ומבינים שבסך הכל מדובר בילד שנמצא רחוק מההורים ומכל מה שהוא מכיר.
    מדהים השוני בין הטיפוס שהוא יוצא בטלוויזיה ובמדיה החברתית והאדם שיוצא כששומעים אותו באחד על אחד.
    https://www.theringer.com/2017/11/29/16714496/joel-embiid-on-the-process-sixers-and-social-media-stardom

  15. Smiley

    17 דצמ 2017 15:50:10

    אמביד כישרון יוצא מהכלל, עכשיו רק נותר לראות עם הפציעות לא יכריעו אותו ויגרמו לו להחמיץ משחקים או הגבלת דקות כזו או אחרת שלא תתן לו לבוא לידי ביטווי.

    לסיקסרס יש אחלה גרעין צעיר עם אמביד-סימונס-פולץ ואני רק יכול לקוות ששלושתם יתרגמו את הפוטנציאל שלהם למגרש ולאותה קבוצה.

  16. רפי

    17 דצמ 2017 16:50:04

    יופי של פוסט מנחם!

    כמה דברים קטנים – האוהדים המסורים של הסיקסרס מעריצים עדיין את הינקי.
    הוא ממש לא שנוא בפילדלפיה, עדיין במשחקים ניתן לראות אוהדים עם חולצות של הינקי ושלטים בעדו – בהתחלה בהנהלה עוד ניסו להלחם בתופעה אבל אחרי שאמביד צפצף על כולם ואימץ את השם The Process הם החליטו לזרום עם זה.

    אמביד בראיון התבטא שהוא מרגיש שהוא חייב להינקי בגדול ולדעתו הוא איבד את משרתו בפילי בעיקר בגללו והוא מרגיש אשם על כך.

  20. ג'ק סיקמה

    17 דצמ 2017 20:38:23

    אין ספק שאני מעדיף את הסנטרים הגדולים והמשחק של פעם עם סנטרים דומיננטיים ע"פ משחק השלוש שיש היום …
    כמו שלא אהבתי את משחק הריצה של פיניקס עם דאנטוני כך לא אוהב את המשחק של היום. לזרוק 40 שלשות במשחק זה לא כדורסל.
    לא אוהב את המוטציה הזאת של המשחק.
    אמביד סנטר דומיננטי עם אישיות חזקה רק שלא ייגמור כמו רלף סמפסון..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט