מעורב אטלנטה ליום שני / מנחם לס

מעורב אטלנטה ליום שני / מנחם לס

ישנם כמה דברים טובים בהזדקנות, ואחד היתרונות שאני מעריך ביותר היא העובדה שלא מזמינים אותך יותר למסיבות ולדינרים. כמובן שישנם עוד יתרונות חשובים: כרטיס קולנוע ב-$7 במקום $9. נכדים ונינים במקום ילדים, ואתה לא צריך יותר TO KEEP UP עם טכנולוגיות חדשות וסושיאל מדיה.

אבל ישנם גם כמה חסרונות, והחסרון הגדול ביותר הוא שהזמן עובר מהר מדי. זמן עובר מהר ככל שאתה מזדקן, וכשאני חושב שהעונה מתחילה מחר בערב, ההרגשה  היא שהעונה שעברה התחילה לפני כחודש. לא יאומן ממש.

אז ה-NBA מציע שני משחקים, בוסטון בקליבלנד ויוסטון בגולדן סטייט. בקליבלנד אין לנו כתב העונה לצערי, אבל שלומי יהיה בגולדן סטייט וידווח לנו. אני מסרב להאמין ממש שכבר עברה שנה מאז המשחק הראשון של העונה שעברה. ישנה לי הרגשה שלפני שאספיק להתאושש, פתאום אהיה בן 90.

כל זמן שהלייקרס לא ירימו ראש, זאת לא מחשבה כזאת מפחידה. רק מוזרה.

1. אטלנטה הופכת למטרופוליטן ענק

אני נמצא באטלנטה. העיר הזאת פורחת בקצב שקשה לתארו. תארו לכם שאת האיצטדיון הישן של אטלנטה פלקונס בפוטבול נתנו במתנה לג'ורג'יה סטייט – שעד לפני כמה שנים היתה בדיביזיה 3 – ומיד הם הפכו בגלל האיצטדיון לדיביזיה 1 עם משחק נגד פן סטייט שימלא את האיצטדיון עד אפס מקום עם 80,000 צופים (פן סטייט תנצח משהו כמו 0-55)!

והפלקונס?הם משחקים באולמם הסגור הסופר-מודרני, שהוא גם המגרש הביתי של הקבוצה החדשה אטלנטה FC בכדורגל ושמו מרצדס בנץ. שתי הקבוצות הן בבעלותו של  Arthur Blank שהוא גם בעל HOME DEPO המגה-ענק . קבוצת הכדורגל המשחקת מעונה זאת בליגת MLS האמריקאית מילאה 71,000 צופים למשחק הפתיחה שלה נגד דאלאס FC. עם התחכום האמריקאי, קיבולת האולם לכדורגל תהיה 71,000 או  48,000 – כשבכל מקרה האיצטדיון יהיה בקיבולת מלאה בכל משחק ("יגדילו אותו" או "יקטינו אותו" משבוע לשבוע לפי קצב מכירת הכרטיסים וכמובן הכרטיסים העונתיים. כיצד יעשו זאת? בינתיים זה סוד).

הדשא – כולו דשא טבעי – יהיה צבוע כולו ליום ראשון לפוטבול, ובשבת כל הקווים ייעלמו ויהיה זה מגרש כדורגל עם דשא מושלם המזכיר דשא מלאכותי. 70,000 צופים למשחק כדורגל באטלנטה? לא יאומן!

הבנייה לגובה ממשיכה בכל העיר. גורדי שחקים חדשים על כל צעד ושעל, ושדה התעופה היום מוגדר כ"הגדול בעולם" עם מתנה מיוחדת עבורי: טיסות ישירות לישראל ע"י חברת דלתא. אני מגיע מביתי שבגרינוויל לשדה התעופה בפחות משעתיים. משחק ילדים. כל דאונטאון אטלנטה – רק לפני עשר שנים אחד המכוערים בכל ארה"ב – הפך לפנינת חן עם מבני CNN החדשים,גלגל ה'פריס' המוגדר כגדול בעולם, מרכז קוקה-קולה, מרכז FOX, TNT ו-TBS, בנייני ההדקוורטרס של 'בנק אוף אמריקה', ועוד עשרות בנייני ענק חדשים שבבסיסם מסעדות חדשות, פאבים חדשים לספורט עם טלוויזיות בשלושה ממדים על כל מושב, וכמובן תחנת הרכבת המטרופוליטן העצומה של אטלנטה – "מרטה" – הפכו תוך שנים מעטות את דאונטאון אטלנטה מחור מכוער שהיה בזמן אולימפיאדת 1996 כמעט מחוץ לתחום, לדאונטאון מפואר שכיף לבקר בו ולהיכנס לאחד מהפאבים החדשים או המסעדות המעולות שלו.

2. אליפות אטלנטה לילדות U12

צ'לסי אטלנטה U12- לידס אטלנטה U12

 

עליתי לגבעה לקחת תמונה של המגרש. 80 מטר אורך על 50 מטר רוחב. עד גיל 12 משחקים 9 על 9 על מגרש מוקטן כדי למנוע הצטופפויות מסביב הכדור. מגרש בונבוניירה. דשא? וומבלי היה מתגאה בו. צופים? אולי 400 – הורים, חברים, ובני משפחה של הבנות המשחקות, כולם על כסאות מתקפלים, הרבה מטריות נגד השמש, וציידניות מלאות כל טוב (התמונה מעל המראה מגרש כמעט ריק נילקחה בשעת משחק מוקדם; ההורים והחברים סובבו את כל המגרש עם הכסאות המתקפלים כשהמשחק עצמו החל).

מסתבר שהליגה המעולה לילדים וילדות של אטלנטה מרכבת מ-16 'קלובים' שלכל אחד מהם קבוצות מגילאי 5 עד 17. אלה הקבוצות המיוחדות שבערים אחרות נקראות "TRAVELING TEAMS". קיימות מין 16 פירמידות שלכול אחת מהן עשרות קבוצות בכל הגילאים, ואז  ישנן רמות שונות עד שמגיעים לקבוצה אחת הטובה ביותר בכל קבוצת גיל, לדוגמה הקבוצה של נכדתי, שהיא המייצגת את הבנות הטובות ביותר בגילן מתוך איזה 10 קבוצות. יש 16 "פירמידות" כאלה, והיום מתקיים משחק הגמר בין "צ'לסי אטלנטה U12 נגד "לידס אטלנטה U12". מסתבר שכל "פירמידה" היא מין קלוב הקשור לקבוצה אנגלית השולחת נעליים, מכנסיים, חולצות, מגינים, ומדי שוערת לקבוצה המייצגת בכל גיל. המשחק היום ב-2:00 אחה"צ הוא למעשה משחק הגמר בין שתי הקבוצות הטובות ביותר באטלנטה ל-U12.

נכדתי שירה ליפטון, 11.5, שחקנית מרכז שדה של צ'לסי אטלנטה U12

 

זוהי נכדתי, שירה ליפטון, שחקנית מרכז שדה מצויינת. שליטה טובה בכדור, ראיית משחק בלתי רגילה לילדה בגילה, אגרסיבית, ומשחקת בכוח. היא-היא ששלחה כדור נהדר בחצי הראשון ללינור קאטלר שכבשה שער ראשון לצ'לסי. לידס הישוותה בדקה ה-59 (הבנות משחקות שתי מחציות של 30), ובהארכה הראשונה (שתי הארכות של 10 דקות עם SUDDEN DEATH) דפנה כריסטנסן כבשה שער שני עבור צ'לסי לנצחון, ו"אליפות אטלנטה").

שירה בת ה-11.5 היא כבר כמעט בגובהי (אני הצטמקתי מ-1.70 ל-1.66), ורופא הילדים שלה אמר להוריה שהיא תגיע לגובה 1.76-1.77 (ג'ייסון חותני הוא 1.89 מ'). היא אתלטית טובה מאד (משחקת גם כדורסל וטניס).  הייתי רוצה שהיא תהיה יותר מהירה ואני עובד איתה על מהירות ונתתי להוריה (בתי וחותני) תכנית עבודה בשבילה.

היא כבר מקבלת מכתבי "התעניינות" מדוק, סטנפורד, פורמן, נורת'ווסטרן, וכאלה, כי גם היא וגם אחותה טלי לומדות בבית הספר GALAWAY, בי"ס פרטי הטוב ביותר (או לפחות זה המוניטין שלו) באטלנטה. שכר הלימוד לבנות הוא 39 אלף לשנה (כל אחת 39 אלף, וזה מתחיל בכיתה א'!), והאוניברסיטאות הפרטיות המעולות בארה"ב שגם נותנות מילגות אתלטיות מתעניינות מאד בסוג כזה של סטודנטים/אתלטים. נכון להיום ארבע שנות לימוד בדוק או סטנפורד מתקרבות לרבע מיליון דולאר, ולך תדע מה יהיה המחיר בעוד 6-7 שנים. וכשיש לך 2 בנות, והפורטפוליו לא מצדיק סטפנדיה מסוג אחר, אפילו להורים במצב כספי טוב מאד כמו בתי ובעלה ג'ון זוהי הוצאה לא קלה.

הנכדה בת ה-11.5  והסבא אחרי המשחק.

3. כשלון נבחרת ארה"ב בכדורגל למונדיאל

(Christian Pulisic, השחקן האמריקאי הראשון שעשוי להתפתח לסופר-כוכב ברמה עולמית)

 

נבחרת ארה"ב הפסידה לטרינינד-טובגו 1-2 ועפה מההתמודדות על מקום במונדיאל.

כשקראתי את העיתונות והאתרים בישראל חשבתי שקרה אסון. כנראה שהמקום היחיד שלא מתאבלים על כך היא ארה"ב עצמה. כמובן שהאכזבה היתה גדולה מאד בין המקורבים לנבחרת ואוהדיה. אבל זה אחוזון קטן ביותר מהאוכלוסיה. אולי 10% מהתושבים שמעו על כך בכלל. ברצוני לומר כמה מילים כדי שתכירו טוב יותר את אמריקה האמיתית (אני מדבר אל כולם מלבד עידו מוריה שמכיר את ארה"ב טוב ממני!).

באתרי ישראל קראתי ש"הבעייה האמריקאית" היא אובר-ארגון. כבר מגיל 5 ילדים משתייכים לקבוצות, ו'מתאמנים' במקום לשחק בשכונה ללא מבוגרים, ולכם הם גדלים "ללא יכולת יצירה, המצאה, תחמול, עשייה ומחשבה עצמית, ולכן הם תמימים ונאיביים בכל הקשור לכדורגל כי הם רגילים רק לעבוד לפי תכנון האימון ולפי מסגרות קבועות". משהו כזה.

אז תשובתי מחולקת לשניים:

א) נשות ארה"ב הן כבר 20 שנה הטובות בעולם (או לפחות בין 4 הטובות) וכולן גדלו תחת אותה השיטה שהגברים גדלו בה.

ב) אז מה? אז מה אם האמריקאים נאיבים ותמימים בכדורגל? עד גיל 17 הם תמיד טובים עד טובים מאד באליפויות העולם לנערים ונוער, והמשתתפים גאים מאד ונהנים מאד מהישגיהם מבלי שהמחשבה 'על העתיד' מטרידה אותם במיוחד. ההישג עצמו הוא המטרה, ולא להכין 'בסיס לנבחרת' בעוד 6 שנים.

אז הבוגרים מעט נאיבים ביחס לאומות הכדורגל הגדולות. אני מסכים ואני יודע. אין להם את הראייה ויכולת היצירה שיש לספרדים או האיטלקים או הברזילאים הטובים בעולם. הכדורגל שלהם הוא יותר מדי שבלוני ומצופה, למרות שבעבר היו להם כמה תוצאות טובות מאד נגד הנבחרות הטובות בעולם.

האם זה מעניין את 400 האנשים שחזו במשחק היום יחד איתי? תאמינו לי שאפילו אחד לא שם קצוץ. כולנו נהנינו, צחקו, התלהבנו, מחאו כפיים. אחרי המשחק נערך פיקניק ענק לשתי הקבוצות עם כל טוב שהביאו ההורים, ואלה הורי ילדות מפרבר SANDY SPRING (בתי וחברות קבוצתה) או מבאק-הד (פרבר בנות 'לידס') – ערים שהן פרברים ענקים שכתובתם 'אטלנטה' שבתים שם הם ארמונות ומחיר בית ב-10 מיליון הוא 'מציאה'. הפיקניק כלל הוט-דוגים והמבורגרים לילדות (כי זה מה שהן מעדיפות) וסטייקים, לובסטרים, ומה לא, עבור המבוגרים אניני הטעם (כמוני!).

במקרה הגמר היום היה בין שני הפרברים העשירים ביותר באטלנטה, אבל בגלל מחנות הכדורגל שהרצתי משך 30 שנה אני מכיר את ההורים: לא כולם עשירים, אבל בד"כ הם לפחות מהמעמד הבינוני, וכל משחק כדורגל הוא מאורע חברתי עם אוכל (לפני או אחרי המשחק), הורים יושבים על כסאות מתקפלים ונהנים מהשמש וממה שקורה, בדיוק כמו הילדים המשחקים, וזה הפנינג אמיתי בפארק עם אוכל וקמת שתייה, ושלום על ישראל.

השיטה הזאת לא תביא לגביע עולמי? אז היא לא תביא. בינתיים מיליוני ילדים אמריקאים והוריהם נהנים מאחר-צהריים של כדורגל עם מאמן (שבד"כ לא מבין הרבה מעל ומעבר קורס מאמנים שלקח), אוכל, שתייה, ופיקניק. היו משחקים שנכדתי שירה הבקיעה בהם 3 שערים וכששאלתי אותה אחרי המשחק כמה נגמר וכמה גולים היא הבקיעה, לא היה לה מושג. "גרנדפה", היא הגיבה, "IT ISN'T IMPORTANT". ככה מחנכים ומלמדים אותם.

אני תחרותי הרבה יותר, אבל ככה זה בארה"ב בגיליאים עד 12, 13, משחקים ממש עבור ההנאה. המונדיאל? לא מעניין אף אחד. לכן ישנם איזה 12 מיליון ילדים שמשחקים כדורגל, ובינתיים אף מסי לא התפתח. אבל במקום זה ל-12 מיליון היה  היום "GOOD TIME" ברמות!

חובה להוסיף שמלבד ב-INNER CITIES אין דבר כזה 'משחק בשכונה' יותר. אין 'שכונות'. משחקים באולמות ומגרשים בבתי ספר או פארקים של העיר או הוילאג', וילד לא מגיע יותר ברגל או באופניים. לכל מקום חייבים הסעה של ההורים. עולם אחר לחלוטין מהעולם בו חייתי וגדלתי, ונסעתי באופניים 4 ק"מ מטבעון לקרית עמל לשחק כדורסל במגרש מכוסה סיד, וסלים עקומים ללא רשתות.

עלי לחזור למונדיאל לרגע. יו"ר הוועדה ל(משהו) למונדיאל ברוסיה בשם ויאצ'סלב קולוסקוב אמר אתמול ש"בניגוד לדעות שהופצו לאחרונה שחסרונה של ארה"ב יפגע במונדיאל, אנחנו לא דואגים בכלל. ארה"ב בכדורגל היא נבחרת שלא מתחשבים בה לכאן או לכאן וחסרונה לא יורגש כלל!"

אוי כמה שהוא טועה. אוי כמה שחסרונה יורגש. למה? TV, זה למה. הטיווי האמריקאי מביא למונדיאל טונות של כסף, ולא רק כסף אלא גם איכות, מוניטין, אשראי, ומה לא. כתשובה לרוסי היו היום כתבות המנבאות שהציפייה כאן במונדיאל ללא ארה"ב תרד ב-40-45% במספר החוזים בו מהפעם שעברה. זוהי מכה קשה מאד למונדיאל.  ככה זה כשארה"ב היא המדינה העשירה, החזקה, והשלטת בעולם.

4. האם ההאוקס היא הקבוצה החלשה ביותר בליגה?

אתם רוצים שאתאר לכם את כל הצעדים אחורה שההאוקס עשו מאז הסתיימה העונה האחרונה?

לפי הסדר הכרונולוגי, או לפי גודל הטפשות?

אתם יודעים מה, לא מעניין.

אחת הקבוצות המשעממות והרגילות בהסטוריה של הליגה –  והיא המשעממת ביותר כבר איזה 20-25 שנה, או מהרגע שדומיניק וילקינס פרש יחד עם שאר השחקנים הדי טובים שהיו לה, הווה אומר מאומה לא השתנה – תהיה לא רק משעממת. היא תהיה רעה. לא שהקבוצה מהשנה שעברה היתה משהו לכתוב עליו הביתה, אבל היא ניצחה את ה-30-35 משחקים שלה (אין לי מושג וגם לא מעניין אותי), ומשחק נגדה היה יכול לפעמים להביא אפילו להפתעה.

ההאוקס איבדה את השחקן היחידי שהיה לה – פול מילסאפ. היא איבדה גם את דווייט האוארד וטים הרדאוויי ג'וניור, ולא הביאה אף שחקן משמעותי. כשהיא תעלה למשחקה הראשון נגד דאלאס מאמנה יצטרך לבחור שחקנים מהצוות הכולל את טיילר דורסי, מרקו בלינלי, מלקולם דלניי, ארסן איליסובה, לוק רביט, ג'אש מגט, טיישון פרינץ, דוויין דדמון, ניקולאס ברוסינו, דניס שרודר, מיילס פלמלי, ג'ון קולינס, קנת בזמור, מייק מוסקלה, ודיאנדרה במברי.

לך תדע מה עומד לקרות במשך העונה, אך נכון לעכשיו אני לא רואה רוסטר חלש יותר על הנייר מהרוסטר הזה.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 56 תגובות

  1. תודה דוק. כן יש כישלון מערכתי בשיטת המשחק האמריקאית גם אם החיים הם גוד לייף, לא נראה לי שזה סותר. וכאן זה מתחבר לחלק האחרון- הטנקינג ההזוי של אטלנטה שהולכת לעשות הכל בשביל להביא, כנראה את דוציץ. גם אחרי השינוי בעתיד, בדראפט עדיין שוה להפסיד ואין לזה מחיר כמו בשיטות מסודרות של כדורגל שהגרועה יורד ליגה ויש שוויון הזדמנויות.

  2. תודה רבה מנחם, תמיד מרתק לשמוע על חייך.

    לגבי הקבוצה החלשה ביותר, אני לא יודע למה, אבל אפילו בלי להציץ ברוסטר של פיניקס יש לי תחושה שזאת תהיה היא. אולי בגלל כוונת המכוון וגם כי היא במערב האכזרי.

  3. מנחם כשאומרים "עלול" הקונוטציה היא שלילית, כשמפחדים מהעתיד לבוא. למשל "המשבר עם צפון קוריאה עלול להתפתח למלחמה כוללת".

    בהקשר חיובי יותר נכון לומר "עשוי". למשל "כריסטיאן פולסיק השחקן האמריקאי הראשון שעשוי להתפתח לסופר-כוכב ברמה עולמית".

    וחוץ מזה אחלה מעורב! תודה רבה. מת על אטלנטה, גדלתי שם. כבר אז הייתה עיר יפיפיה, מלאה בפארקים, מים ועצים.

      1. זה אולי היה במקור, אך היום בכל מקרה אין הבדל כזה וגם בלשון חכמים אין הבדל מובהק כזה.
        וכן אין הבדל ביניהן ללולא ולולי שהן לשון מקרא ואלמלא ואלמלי הן לשון חכמים.
        תגגל: אלמלא אלמלי, וראה את התוצאות החמישית והשישית בתוצאות החיפוש.

    1. זה מקובל יותר, אם כי לא חובה. עלול יכול להיות גם בקונוטציה חיובית. כמובן שפחות נפוץ ולכן אנו רגילים לראות את עלול כשלילי.

      (בדקתי זאת בעבר משום שגם אני הערתי למנחם על כך ורציתי לוודא)

    2. כך היום אך במקור לא היה הבדל כזה אך היה הבדל בין משמעויות המילים: עלול היה פירושו יכול לקרות, לחיוב או לשלילה; ועשוי היה מובנו צפוי לקרות, רגיל להיעשות או שייך למובן של עשייה כמו כל שאר המילים מהשורש עש"ה והוא צורת בינוני פעול של השורש.
      תגגל: עשוי עלול, ותמצא על ההבדלים ביניהן

  4. 1. הסיבה שאנחנו לא מובילים בכדורגל היא לא בגלל השבלונה וממש לא בגלל חוסר היצרתיות, היא שרוב עצום של הכישרונות הולכים לNFL מקצוע שמתפתח אצלנו באיחור של מאות שנים בהשוואה לאומות העולם בטח לדרום אמריקאים שאצלם כדורגל זה מרכז העולם והשקעה הכספית באירופה עולה עשרות מונים על ההשקעה אצלנו בספורט הזה. מנחם אני לא יודע מאיפה אתה זורק את המכירים האלה ב sandy spring מעטים הבתים ששווים 10 מליון דולר ומעלה מעמד בינוני לחלוטין, אנחנו אולי האומה התחרותית בעולם להגיע למסקנה כזאת בלצפות במשחק של ילדות בנות 12?

    1. ברוך, אתה אדם מזדקן שהיה עדיף לו הרבה יותר לא להגיב כי אין לך מושג. סנדי ספרינג 'מעמד בינוני'? היית כאן פעם?

  5. מנחם, תענוג של מעורב. כיף לשמוע עלייך ועל משפחתך, בטוח שנשמע עליהם עוד רבות. אטלנטה ללא ספק אחת הקבוצות החלשות בליגה אבל הם יזכו לתחרות לא קטנה משיקגו.

  6. אטלנטה בנפילה חופשית מאז עונת ה 60 ניצחונות
    דווקא הקונספט והכדורסל שהיא שיחקה היה נחמד
    לא ברור לי למה היא מיהרה להיפטר מכל נכסיה באופן עקבי ולא דרגה למלא את החסר

    1. גם לי אטלנטה נראית כמו דוגמת טקסט-בוק לאיך לא לבנות מחדש. מדהים איך עם כל הנכסים שהיו להם הם נשארו עם הז!#$%^ן ביד.

  7. מנחם – לא שיש לי בעיה אם היתה עולה , אבל ארה"ב לא תחסר במונדיאל . כל אריות הכדורגל יהיו שם בייצוג מלא. אם ארגנטינה ומסי לא היו עולים ברגע האחרון , זה היה חיסרון מהדהד . ולא שאני חובב במיוחד של הארגנטינאים – אני עדיין זוכר להם את ההתפרעות המבישה באנגליה 66 , ואת יד האלוהים של דייגו ארמאנדו ב-86 .

    1. ועל הכריסטיאן הזה שמשחק בדורטמונד עשו האמריקאים כתבה גדולה , הכתירו אותו כבעל סיכויים להיות מסי הבא, ונסחפו קצת . כמוהו יש באירופה עוד עשרות.
      תמיד נחמד לקרוא על משפחתך , והפעם על הנכדה החמודה והמוכשרת.

      1. אמנם נסחפו קצת ומסי הבא הוא לא אבל הבחלט שחקן מצויין כבר עכשיו עם פוטניצאל מאוד מ אוד גדול,בטח שאין עשרות כמוהו באירופה

    2. אך אחרי שער היד הוא הבקיע את אחד השערים הגדולים ביותר בכלל ובמשחקי הגביע העולמי בפרט ולמרות שער היד הוא היה הכוכב הגדול ביותר ומצטיין הטורניר.

  8. מעורב מעניין מאוד. כנראה שהקבוצה באטלנטה נמצאת ביחס הפוך לעיר שהיא נמצאת בה. שרודר הולך לתת עונת שיא השנה. הבעיה שאין מי שיעזור לו. תענוג שהצאצאים שלך עוסקים בספורט בצורה רצינית. בקרוב אצלנו?
    ההשקעה בספורט בארצות הברית מעוררת השראה וזה לא רק המתקנים.

  9. טור נהדר מנחם. ממש כיף לקרוא התאורים האותנטיים, מלאים בהתלהבות ואהבה אמיתית לספורט. אני חושב שבאמת יש דבר כזה, "להבין ספורט" – ברוח ולא רק או תמיד בניתוח המקצועי. כיף מאד לקרוא טורים כאלה.
    אני שמח שהכנסת קצת פרופורציה לנושא הכדורגל האמריקאי כי נדמה שהרבה בישראל נהנים "לחנך" את האמריקאים פתאום מה זה ספורט ואיך מייצרים ספורט. אני לא דואג להם.
    אגב, יואב דובינסקי כתב טור מעניין מאד על ההשפעה של Title 9 ומבנה המלגות, כמפתח חשוב בהצלחה של כדורגל הנשים בארה"ב (יחד עם האתלטיקה, השיחה, התעמלות מכשירים ועוד).
    הכי חשוב: GO Shira! איזה כיף.

    1. תודה.
      TITLE 9 הביא כמובן מילגות כדורגל לנשים, אבל אני נתתי מילגות כדורגל לגברים כמו רובי יאנג ואמנון ארונסקינד – רובי ישר מהפועל חיפה ונבחרת ישראל ואמנון אקס מכבי ת"א והנבחרת כבר ב-1969-70 ולגברים זה לא עזר כמו לנשים.

      1. בדיוק. טייטל 9 מחייב תקציבי ספורט (ומלגות) שווים לגברים ולנשים באוניברסיטאות שמקבלות כספי תמיכה פדראליים. כדי לאזן ההוצאות האדירות על פוטבול וכדורסל גברים צריך להוסיף תכניות נשים (השקעה בכדורגל, אתלטיקה, שחיה, התעמלות ועוד) ולצמצם/לסגור תכניות משניות לגברים (וביניהן כדורגל). הטיעון הוא שבהעדר מלגות בכדורגל אין "אופק" לרוב הנערים משחקים כדורגל לאחר התיכון.

  10. תודה מנחם.לדעתי אחת הבעיות של ארה"ב בכדורגל נעוץ בדיוק במה שכתבת שזה ממש לא אסון בארה"ב שהם לא עלו למונדיאל.בכל נבחרת אחרת בסדר גודל של ארה"ב אי העפלה למונדיאל ייחשב אסון ספורטיבי ואם אצלכם זה עובר מתחת לראדר סימן שזה עדיין לא מעניין את האמרקיאים מספיק בשביל להיות באמת טובים בזה.

  11. מנחם, ואחרים שמכירים את החיים "שם": לא הבנתי, למה אין יותר משחקים "בשכונה" גם בשכונות יוקרתיות/בינוני גבוה? מי מסיע כל היום למגרשים? מן הסתם בשכונות כאלה, יחסית בטוח לשחק גם בחוץ, לא?

    1. בארה"ב הורים הם נהגי מוניות יותר מהכל. אבל גם בהוד השרון למשל זה מתחיל להיות דומה. הבנות בכדורגל, כדורסל, טניס (שירה), וכדורעף ויוגה (טלי) ובנוסף חוג לדרמה, חוג ל-DEBATE. בהוד השרון ההבדל היחיד הוא ששלושת הנכדות גרות ממש ליד הקאונטרי קלאב והמתנ"ס, אחרת זה היה אותו דבר

  12. אם במקום לשבת ולצחקק ההורים הוי מכניסים קצת מוטיבאציה בילדים
    צועקים
    מקללים
    מתנפלים על הגדר המסכנה
    מרביצים סטייל WWE להורי הקבוצה היריבה עם הכסאות המתקפלים
    אז
    ורק אז
    האמריקאים יוכלו להתגאות בהישגים כמו אצלנו 🙂

  13. לאמריקאים יש שיטה בספורט ומערכת שלמה שהולכת לפי זה. לא כלו למונדיאל.. יסיקו מסקנות, יתקנו איפה שצריך וישתפרו (להבדיל ממדינה קטנה במזרח התיכון, אומת ספורט מטורפת שמגיעה לכל טורניר גדול והפרשנים בה מעדיפים להעביר ביקורת לא קשורה במקום להיכשל בקבוצה).
    אני לא דואג לאמריקאים – מכה קלה בכנף לתכנית הכדורגל שלהם.

    אטלנטה – לא מובן איך מהקבוצה שהיתה להם לפני כמה שנים הם נשארו עם כלום ביד. כאילו חילקו שחקנים בלי לקבל עליהם תמורה. הרי ידעו שמילסאפ יעזוב, אז למה לא להעביר אותו בטרייד?!?!
    התנהלות קצת קלוקלת שהביאה למצב שהקבוצה נראית לא תחרותית, למרות שבודנצהלר שווה לבד כמה נצחונות.

  14. לכל משמיצי הכדורגל האמריקאי, אולי זה גילי המופלג אבל זכורות לי שנות ה90 בהן צרפת החמיצה פעמיים את המונדיאל ואפילו האנגלים החמיצו פעם אחת. לא זכור לי שמישהו פקפק במסורת ובחשיבות הכדורגל במדינות האלו באותן שנים. קיצר, קורה, יקרה, לא קרה כלום. כל הכבוד לאמריקאים שלא מרימים על כזו שטות ועדות חקירה.

  15. ילדים אמריקאים כמעט ולא משחקים ב-"שכונה", ןפחות לא כמו בעבר. בשנים האחרונות היו הרבה כתבות על כך שבייסבול נהפך לספורט שרק הורים אמידים/עשירים יכולים להרשות לעצמם, בניגוד עצום לעבר בו בכל סימטה בעיר גדולה וקצת שטח פתוח בפרוורים/בקאנטרי היו ילדים ששיחקו עם מקל וכדור.

      1. אמנם ספר התורה בא בלי ניקוד אך בכל מקרה בכללי הכתיבחסר הניקוד כפי שנקבעו בידי האקדמיהללשון העברית כדי לעצור אחידות ופישוט בכתיב, בלי ניקוד כותבים "חותן".

  16. טור נחמד מאוד ומעניין. תודה מנחם.
    לא קרה כלום שהאמריקאים לא עלו, אנחנו הישראלים הם האחרונים שיכולים להטיף להם מוסר.
    לא קרה כלום גם שאטלנטנה מתפרקת, חוץ מדובי אף אחד לא שם לב

  17. מנחם, אני מניח שההתייחסות לכך שהכדורגל בארה"ב מאורגן מדי ולכן לא מגיע להישגים בזירה הבי"ל מגיע מן הקישור מן האתר הבא.
    http://debuzzer.com/buzz/83862/
    בעיקרון, הדברים שנכתבו שם לגבי הכדורגל בארה"ב נכונים. בכל העולם המשחק נקרא football ואילו בארה"ב soccer. המשחק הזה נוגד את המנטליות והמסורת של הספורט האמריקאי ולכן הוא בעיקר למהגרים מארצות לטיניות כגון מקסיקו, שעד כמה שאני יודע, מהווים את הגרעין הקשה של אלה שהולכים לצפות במשחקים.

    כל זאת לגבי הגברים. לגבי הנשים הסיפור שונה לחלוטין.

    בכל מקרה, מהקישור שנתתי אני מעתיק את תגובה מס' 21 של אריאל גרייזס שמסכמת את הנושא:

    2. ממה שראיתי מהליגה האמריקאית כשאני פה – ברמה הטכנית השחקנים לא רעים, ברמה הטקטית זה מרגיש כמו משחקים בליגה הישראלית בשנות ה-80. כולם משחקים בכל מקום, הגדרת תפקידים מאוד רעועה, אין לשחקנים משימות טקטיות ברורות. אני חושב שיש מעט מאוד ידע אירופאי טקטי שמגיע לפה (כי אמריקאים יודעים לעשות הכל בעצמם) והשחקנים לא באמת מבינים טקטיקה. זה לא אמור להפריע לנצח את טריננד, אבל זה איזה שהיא הקצנה של המצב.
    3. לפני כמה שנים הייתי פה וראיתי במגרש משחק כדורגל נגד הקבוצה של טיירי הנרי. הנרי אז היה שחקן מזדקן עם מעט מאוד כח, הוא עמד קצת מעבר לעיגול האמצע וזז מעט מאוד. ועדיין, לא יכולת בכלל לפספס כמה הוא הרבה יותר טוב מאלו שמסביבו. הוא עשה מה שהוא רוצה ובסוף גם ניצח את המשחק בעצמו. אז הרמה של השחקנים פה מבחינת יצירתיות היא באמת נמוכה – לא ראיתי שזה ממש השתנה בשנים האחרונות. לייבא שחקנים מזדקנים כמו הנרי או סטיבי ג'י או בקאהם לא באמת משפר את השחקנים המקומיים.
    4. למה היצירתיות כל כך נמוכה? זאת הנקודה הכי חשובה – כי השחקנים האמריקאים גדלים בצורה אקסקלוסיבית במערכת האמריקאית. אני לא קונה את הסיפור על זה שכולם הולכים לפוטבול או בייסבול. באומה של 300 מיליון אני בטוח שאפשר למצוא כמה שחקנים אתלטיים שיגיעו לכדורגל. זה פשוט שהאימון שהם מקבלים הוא בתיכונים האמריקאים ואחר כך במכללות האמריקאיות, שם משחקים שלושה חודשים בשנה. שחקן אירופאי, אפילו בישראל, משחק 8 חודשים בשנה. והוא נתקל בתחרות מהרבה מדינות בעולם. הוא נוסע למחנות אימונים באירופה, למאמנים יש בישראל השתלמויות עם אירופאים. כל ההשפעה הזרה הזאת לא מגיעה בכלל לשחקנים בארה"ב. הם מאוד מבודדים. פוליסיק או איך שלא תרצו לקרוא לו הלך לשחק בגרמניה בגיל מאוד צעיר. תנו לו שלוש שנים במכללות בארה"ב והוא מתנוון לגמרי.
    5. עוד דבר לגבי הנקודה הזאת – בגלל שיטת המכללות האמריקאית, שחקנים צעירים בגיל תיכון לא ילכו לשחק בקבוצות מקצועיות כדי לא לאבד את "סטטוס החובבנים" שלהם. זה בדיוק הגיל – 15-18 שאתה רוצה ששחקנים ילמדו להיות מקצוענים.
    6. אני חושב שדווקא הליגה האמריקאית שהתפתחה בשנים האחרונות היא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. אם פעם שחקנים אמריקאים טובים היו הולכים לאירופה, מתחילים ברמות הנמוכות ומטפסים את דרכם, היום יש להם הרבה פחות אינסנטיב לעשות את זה. יש להם ליגה מקומית והם יכולים לקבל בה שכר הולם בלי לעבוד קשה נורא. אז למה להם ללכת לאירופה?
    7. בסוף בסוף, היום כבר יש פה פלייאוף בייסבול, מחר יהיה משחק פוטבול ועוד פחות משבוע מתחילה עונת ה-נבא. מחר כבר לאף אחד לא יהיה אכפת פה מנבחרת הכדורגל. בסוף, זה ספורט שנמצא בתחתית הרשימה כאן. ולמה לא, יש להם מספיק ספורט משלהם, הם לא צריכים את העולם כל כך.

  18. תודה רבה מנחם. מאוד מעניין לקרוא על אטלנטה ועל תרבות הכדורגל האמריקאית.

    קטונתי מלנתח למה האמריקאים נכשלו. שמעתי האשמות על כך שלקחו את קליגסמן בזמנו כמובן מעליו ורק עכשיו מבינים איזה ניסים עשה. וכו'.
    אני לא מאמין בלהיות שבוי של הרגע. לפעמים סיגר זה רק סיגר. אם יכשלו עוד פעם פעמיים ברצף ניתן לזה משמעות כוללנית של מצב הספורט.

    לגבי ההוקס. הניהול שמה ממש לא מדהים מאז הועזב דני פרי (יאללה, שקבוצה תיתן לו עבודה כבר – חוק התיישנות). חבל שהוא מתבזבז בתפקידי "יועץ מיוחד". אגב פרי, הוא יצא גבר כשדיוק שאלה אם זה בסדר שיוציאו את גופיותו מספר 35 מפרישה ויתן למרווין באגלי הפרשמן הנוצץ של דיוק ללבוש אותה והוא הסכים בשמחה. אני בספק אם יש הרבה שהיו מסכימים…. אני אפילו לא בטוח שמג'יק ג'ונסון היה מסכים שלונזו ילבש 32 בלייקרס כתנאי להגעתו.

    מה שהכי מבאס בהוקס זה קהל נוראי לאורך השנים. חסר חשק לא עקבי וכו'.. תקן אותי אם אני טועה אבל הבנתי שחלק גדול מהקהל זה מבקרים בעיר ובכלל לא המקומיים

  19. מנחם, לגבי ימי הזקנה יש משנה מפורשת :
    רבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ, כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב) מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח. אֲבָל זִקְנֵי תוֹרָה אֵינָן כֵּן אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְארֶךְ יָמִים תְּבוּנָה.

  20. מנחם, בתים בפרברים העשירים של אטלנטה לא עוברים את המיליון דולר.
    כהרגלך אתה עושה אוטופיה מכל מקום שאתה מניח את הישבן שלך בו, אבל המציאות… אוי המציאות. כל כך שונה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט