אחרי שראינו בליגה כמה מאמנים זרים, ביניהם דיוויד בלאט (יליד אמריקה שעבר לגור בישראל), מייק ד'אנטוני (יליד אמריקה שהשתקע באיטליה והיום מאמן את יוסטון) וג'יי טראינו (מאמן טורונטו לשעבר ויליד קנדה, הראשון שלא נולד בארצות הברית ואימן בליגה הטובה בעולם), שווה לדבר על מי יהיה המאמן הראשי הבא שלא גר בארצות הברית כל חייו, והראשון שנולד מחוץ לצפון אמריקה.

*
אטורה מסינה.

היום: עוזר מאמן בסן אנטוניו ומאמן נבחרת איטליה.

בעבר: מאמן ראשי בוירטוס בולוניה (1989-1993, 1997-2002), בנטון טרוויזו (2002-2005), צסק"א מוסקבה (2005-2009, 2012-2014) וריאל מדריד (2009-2011). "יועץ אימון" בלייקרס (2011-2012). קנדציה שנייה באיטליה, אותה אימן בין 1993 ל-1997. 4 אליפויות יורוליג, 4 אליפויות איטליה, 5 אליפויות רוסיה והרבה גביעים ופרסי מאמן השנה. מדליית כסף באירופה עם איטליה (1997) ורבע גמר השנה.

מבחינת רקורד, אין מאמנים אירופאיים שעברו את מסינה חוץ מאחד שכבר לא יגיע לאנ.בי.איי, זליקו אוברדוביץ'. אין סיבה להרחיב יותר מדי על האיש שהוכיח את עצמו כאחד המאמנים הטובים ביותר. קשר עם שחקנים, אימון הגנה קשוח ומעל הכל הכנה עילאית לכל משחק מיצבו אותו כשם דבר בעולם האימון. הוא יכול להיות מאמן טוב לסדרות והוזכר כמועמד למשרות אימון פתוחות בעבר.

יכול להיות שהוא יהיה האיש שיחליף את פופוביץ' בסן אנטוניו. גדול מאמני ה-NBA הפעילים כבר בן 68, וכבר במחצית השנייה של הקריירה – לא סביר שנראה אותו ממשיך בעוד 5-10 שנים מהיום. בסן אנטוניו, כמו סן אנטוניו, ירצו מחליף שבא מתוך הארגון. כשיש מישהו עם הניסיון של מסינה בתוך המערכת כבר תקופה ממושכת, יכול להיות שהוא יחליף אותו. כשפופוביץ' עבר הליך רפואי ב-2016 מסינה עמד על הקווים לשני משחקים. הוא הפסיד אחד וניצח אחד, אבל פופ בחר בו כמאמן ראשי – לא בבקי האמון, צ'יפ אנגלנד או עוזר אחר מהספרס. יכול להיות שהוא יהיה מאמן ראשי, ואם לא בסן אנטוניו אז בארגון אחר: 7 מתוך 30 המאמנים הראשיים בליגה היום עברו בסן אנטוניו (או בקבוצת ליגת ההתפתחות שלה) כשחקנים, מאמנים או עוזרי מאמנים. מסינה ישמח להצטרף לסטטיסטיקה הזאת.

*
איגור קוקושקוב.

היום: עוזר מאמן ביוטה והמאמן הראשי של נבחרת סלובניה.

בעבר: עוזר מאמן בקליפרס (2000-2003), עוזר מאמן בדטרויט (2003-2008), עוזר מאמן בפניקס (2008-2013), עוזר מאמן בקליבלנד (2013-2014), עוזר מאמן באורלנדו (2015). אליפות NBA כעוזר מאמן ב-2004.

אולי המועמד הריאלי ביותר. בדומה למאמנים רבים בליגה, כפרנק ווגל, קווין סניידר, טום ת'יבודו, דווין קייסי ואחרים, הוא התחיל כעוזר מאמן. קוקושקוב בן ה-45 עוזר מאמן בליגה כבר 15 שנה ועבר אצל מאמנים בכירים כלארי בראון, אלווין ג'נטרי, קווין סניידר ומייק בראון. הוא היה עוזר מאמן גם במכללת מיזורי לפני שהגיע לליגה ולמד מטובי המאמנים, מאפיין חוזר, כאמור, אצל האנשים על הקווים.

הוא מתמחה בהתקפה ובפרט בעבודה עם גארדים. הוא מתאפיין במשחק התקפי ובעבודה עם גארדים. לחובבי הטקטיקה שבינינו מומלצת ההרצאה הזאת בה הוא מלמד כמה עקרונות על התקפת המעבר. הוא התפתח בדטרויט של 5 גמרי מזרח רצופים, אליפות וגמר ומשם הפך למאמן שמתמחה בעבודה עם פוינט גארדים: סטיב נאש הזקן, גוראן דראגיץ' הצעיר וג'ורג' היל בעונה האחרונה ביוטה.

כשנשאל על העבודה עם קוקושקוב, היל אמר ש"העבודה איתו שונה. הדברים שהוא מבקש ממני לעשות שונים ממה שנהגתי לעשות, אבל השיפור פנומנלי. דברים קטנים שלא ידעתי שיעזרו לי להיות קלע יותר טוב ושחקן יותר טוב בלי הכדור, דברים כאלה. אנחנו מקדישים הרבה זמן לעבודה על יסודות. אתה תמיד רוצה לעבוד עם מישהו מנוסה, והמאמן היה טוב מאוד עבורי". השילוב הזה הוביל לשיא קריירה בנקודות ובקליעות מהשלוש למשחק עבור היל.

קוקושקוב יותר מעוזר מאמן של פיתוח שחקנים. זה בולט ביורובאסקט, כשהוא וסלובניה הגיעו לגמר ראשון בתולדותיהם (שישוחק ביום ראשון). סלובניה שלו מתאפיינת במשחק מהיר ושני גארדים דומיננטיים, דראגיץ' ודונצ'יץ'. הם משחקים כדורסל מודרני עם כמות גבוהה של שלשות וזריקות בצבע, בלי יותר מדי מיד-ריינג' והתקפה זורמת: מקום שני באליפות בנקודות למשחק (90) והנבחרת היחידה שעד כה בלי הפסד. 62% מהזריקות באו מאסיסטים, כשהם הנבחרת המרשימה בטורניר.

הוא עוזר המאמן הבין לאומי הראשון שזכה באליפות והראשון שאימן (כעוזר) באול-סטאר. כשמוסיפים לזה את הרקורד ב-6 מועדונים וההצלחה הבאמת מרשימה עם סלובניה השנה, יש פה רקורד שהופך אותו לאחד מהמאמנים העתידיים באנ.בי.איי בין כל העוזרים, לא רק הזרים.

*
טוני פארקר.

היום: רכז פותח (ופצוע) בסן אנטוניו.

בעבר: 4 אליפויות בסן אנטוניו כשחקן, MVP גמר.

נכון, הוא עדיין משחק. מכל שושלת יצאו מאמנים: מבוסטון של שנות ה-80' יש את לארי בירד (מאמן מוצלח באינדיאנה), קווין מקהייל (מאמן פחות מוצלח ביוסטון), דני איינג' (אימן את פניקס ל-3 וחצי עונות) וריק קרלייל. מהלייקרס של אותה תקופה יש את קורט רמביס (עבר במינסוטה וניו יורק כמאמן ראשי), ביירון סקוט ומג'יק ג'ונסון (5 ניצחונות ב-16 משחקים בלייקרס ב-1994). משיקגו של שנות ה-90' יש את ביל קרטרייט וסטיב קר. מהלייקרס של שאקובי יצאו בראיין שואו ודריק פישר.

מהספרס לא יצא מאמן? ויני דל נגרו, אייברי ג'ונסון וסטיב קר ששיחקו בספרס של פופוביץ' אימנו בליגה ויכול להיות שגם פארקר יעשה את זה. הוא המוח של הקבוצה המצליחה מסן אנטוניו במשך שנים והתיאום בינו ובין פופוביץ' ראוי לציון. בניגוד למאמנים האחרים, הוא היה שחקן מרכזי ויכול להגיע לתפקיד על הקווים זמן קצר לאחר הפרישה בדומה לג'ייסון קיד. הספרס מאמינים בו, לראיה הם נתנו לו להעביר טיים-אאוט מכריע בגמר של 2013:

הם ניצחו את המשחק, אגב. הרבה רכזים של פופ עשו את המעבר לתפקיד על הקווים, חלקם הגיעו לכמות ניצחונות מרשימה בעונה הסדירה. פארקר, בתור מי שהיה שנים במערכת המצליחה הזאת, יכול לעשות אותו הדבר. כצרפתי שחי את הליגה ב-16 השנים האחרונות, אל תהמרו נגדו.