30 שנות פיינל פור: הקבוצה הגדולה ביותר / אהרון שדה ואלעד אייל

עדכון חמישייה:

לאחר סדרת המאמרים נבחרה לנו סוף סוף חמישייה (יותר נכון להגיד שישייה).

הדבר קרה עקב שוויון קולות בין דיאן בודירוגה לטוני קוקוץ' בעמדת הפורוורדים. שישייה זו לא המצאה שלנו בהופס זה קרה בנ.ב.א כבר ב 1952 בשוויון קולות בין חברי היכל התהילה בוב דיוויס לדולף שייס.

דוגמה עדכנית יותר מתייחסת לחמישיית ההגנה 2013 שגם היא מנתה שישה. חבר השישייה הנבחרת שלנו דיאמנטידיס כבר היה בחמישייה/שישייה שכזו עת נבחר במשותף עם פאפאלוקאס בשנת 2007.

יש אולי משהו סמלי בכך שהשוויון היה בין בודירוגה לקוקוץ שהם אולי שני השחקנים הוורסטיליים   שניתן לחשוב עליהם בכל הקשור ליורוליג. השישייה הזו מעוטרת בכמעט כל תואר קבוצתי אפשרי.

הם זכו בקרוב ל 100 תארים במשותף כולל 37 אליפויות מקומיות באירופה, ולא פחות מ-17 תארי יורוליג.

שחקניה זכו בזהב האולמיפי, במונדובאסקט, ביורובאסקט ואפילו בנ.ב.א. כמובן שהם זכו גם בשלל תארים אישיים. עוד נרחיב בכל לאחר גמר טורניר היורובאסקט.

כאשר נרצה להכתיר מתוכם את שחקן ה 30 של הופס.

אך בינתיים חזון למועד ורק בשביל הסדר הטוב אלו הנבחרים:

דימטריס דיאמנטידיס (יוון), שאראס (ליטא), אנטוני פארקר (ארה"ב..הלא אירופאי היחיד ברשימה ככה שבלעדיו יש לנו ממש חמישייה אירופאית…), טוני קוקוץ' (קרואטיה), דיאן בודירוגה (סרביה) וארבידאס סאבוניס (ליטא).

כאמור בכל נרחיב בנחת אחרי היורובאסקט. בינתיים נתכנס כאן לדון בשאלה הגורלית  מיהי קבוצת ה 30 שנה ובכן

קבוצת ה-30 שנות פיינל פור.

ככל שחשבנו שאלנו והתייעצנו הגענו למסקנה שיש קונצנזוס נרחב על שתי קבוצות שבלטו מעל היתר, ולכן החלטנו להעמיד אותם אוטומטית למשחק הגמר זו מול זו: ספליט מול מכבי תל אביב.

מכיוון שעדיין נותרנו דמוקרטים..במידת מה נאפשר לכם אם אתם חלוקים להצביע בסקר אפשרות אחרת (אחר) וכמובן נשמח שתביאו דעתכם בתגובות.

הקריטריונים שהובילו אותנו ולפיהם אנו בוחרים.

א. אנו לא בוחרים קבוצה של עונה אחת..יכול להיות שיש קבוצה בעונת משחקים בודדת שהיינו בוחרים לפני קבוצות אלו.

ב. מאידך אנו לא בוחרים קבוצה לאורך כל ה 30 שנה  גם כאן ייתכן שהייתה קבוצת אחרת שנבחרת.

ג. אנו בוחרים שושלת. קבוצה שהלכה יחד לאורך זמן..אבל ללא הפסקה.  נסביר: בנ.ב.א למשל יש דיון האם ס.א בשנים האי זוגיות היא שושלת או לא..אנו החלטנו שלפחות בכל הקשור ליורוליג התשובה היא לא! הפסקה של שנה אחת מספיק בכדי להפריד.

לדוגמה:

קינדר בולוניה הגיעה ל 4 גמרים בין השנים 98-02 אך הייתה לה הפסקה של שנה כאשר בשנת 2000 לא הגיעה לגמר (ולמעשה לא שיחקה כלל במפעל ונוצחה בגמר המשני). לכן מבחינתנו אין קינדר אחת  אלא שתיים – אחת של 1998+1999 והשנייה של 2001+2002.

ראויות לאזכור או אם תרצו קבוצות שהיו מגיעות לטופ 16 ה-30.

פרטיזן בלגרד 1992: הייתה קבוצה נוסטלגית עם קסם מיוחד. ללא זרים, ללא ביתיות, ללא כסף, ללא ניסיון  וללא המשכיות.  מה כן? המון כישרון, אומץ ולב. היא אולי הייתה הזכייה הסנסציונית והקסומה ביותר אך המלחמה מנעה ממנה את את ההמשכיות ולכן  זכינו ממנה לעונה בודדת וקסומה במיוחד.

ברצלונה 2003 וברצלונה 2010: כמו בכדורגל גם בכדורסל. כאשר ברצלונה מנצחת היא עושה זאת בהרבה שואו.

כזו בעיקר הייתה הקבוצה של בודירוגה, שאראס, נבארו ופוצ'קה ב-2003 וקצת פחות  ב-2010 עם אותו נבארו יחד עם רוביו, פט מיקל, לוראבק ומוריס. אז ואז הייתה ציפייה לשלטון רב שנתי אך זו לא עמדה אפילו במבחן השנה העוקבת…כמו בכדורגל כבר אמרנו?

הלאה: קבוצות שהיו מתמודדות על מקום בטופ 8 בטורניר ה-30.

קינדר בולוניה 1998+1999: הקבוצה של דנילוביץ' וסאביץ' הגיעה לשני גמרים ונחשבה ללא ספק לטובה בשנים אלו אך לא הביאה עמה את בשורת הכדורסל ההיפך באותם השנים נקבעו  השיאים השליליים לסקור גמר תחילה בגמר 93 עם 114 נקודות מצטברות ואז גמר 1994 עם סקור משותף של 116 נקודות. קינדר ניפצה שיא זה בניצחונה על א.א.ק אתונה 44-58.

מעולם לא ספגה קבוצה כ"כ קצת נקודות בגמר אך מאידך מעולם אלופה לא קלעה כ"כ מעט בגמר וזה לעוכריה שנה אח"כ היא כבר הגיעה לגמר אך הופתעה ע"י קאזלוזקאס וקובנה, מי שכן הביאו את בשורת הכדורסל היפה.

קינדר 2001+2002: זו הגרסה הנוצצת יותר עם ג'ינובלי, ריקודו וגריפית עם הנושכים סקונסיני ואביו כשאטורה מסינה על הקווים.

מצד שני הקבוצה הזו לקחה רק את הגביע בעונה המפוצלת וגם זה בקושי (2-3 על ויטוריה בסדרת הגמר). שנה אח"כ בבית קרסה ברבע האחרון מול פאו ואיבדה את הכתר לקבוצה שאותה נזכיר בהמשך.

מכבי תל אביב 2000-2002: כאוהדים ממש אהבנו והתחברנו לקבוצה הזו שהייתה צנועה ומצליחה עם שחקנים כמו נייט האפמן, אריאל מקדונלד, דריק שארפ והיונה שעליהם הצטרף אח"כ פארקר. העניין הוא שהיא לקחה רק את התואר המפוצל והפסידה פעמיים מתוך 3 מפגשי פיינל פור מול אותה פאו מהפסקה הקודמת.

ריאל מדריד 2013-2015: 3 גמרים אך רק גביע אחד עם תחושה חזקה של קבוצה שלא מוכנה ולא מאומנת ומותאמת בזמן אמת. כיכבו בה בין היתר סרחיו יול, רודי פרננדס, פיליפה רייס וסרחיו רודריגז.

צסק"א מוסקבה 2012-2017: 6שנים 6 פיינל פורים  אך רק גביע אחד ושני גמרים בסה"כ. זה מעיד על קבוצת ליגה רגילה מדהימה שלא שייכת לגדולות באמת. האיש המרכזי שהיה כל השנים הוא תיאודוסיץ' בשנים האחרונות הצטרף אליו דה קולו גם חאריפה ראוי לאזכור.

פנרבחצ'ה 2015-2017: 3 פיינל פורים ברצף כולל 0-9 בסדרות כולל פעמיים מול אלופה מכהנת 5/9 המשחקים הסתיימו בדו ספרתי (בדקתי סה"כ 100 הפרש בכולל. מכבי יצאה אגב הכי בזול).

התקדמות עקבית בפיינל פור. הראשון הסתיים בחצי הגמר השני הגיע לגמר והשלישי נגמר בזכייה. הנה לכם קבוצה עם מוכנות, קבוצה של מאמן.

השועל הוא השם המרכזי. נזכיר גם את בוגדנוביץ' ,יודו ויאן ווסלי כשחקנים המרכזיים לאורך כל התקופה..ייתכן שעוד הקבוצה הזו תתקדם במעלה הדירוג כרגע רק הגונג עצר אותם.

ולשלושת הקבוצות שראויות להתמודד על מקום בפיינל פור ה-30

פאו 2000-2002: הייתה משחק אחד משחזור מעשה ספליט..אך הפסידה למכבי דווקא בגמר העונה המפוצלת.

גם כך הייתה דומיננטית בעידן עם כמה מהגדולות כקינדר ומכבי. השועל על הקווים עם בודירוגה בפארקט כשחקן המרכזי. עמו אלברטיס ובתחילה קטש שהוחלף ע"י קוטלאי, ונזכיר גם את רברצ'ה.

מבחינת איכות והשגיות הקבוצה הזו הייתה חזק בתמונה.

זכור במיוחד הגמר והניצחון ההרואי על קינדר מארחת הפיינל פור של מסינה (89-83). למה לא בגמר אצלנו? כי היה חסר לה משהו..להוציא הגמר ההוא.

צסק"א 2006-2009: יש שיגידו צסק"א 2003-2009 7 שנות פיינל פור ברצף.

אך בניגוד ל 3 שנים הראשונות שהסתיימו בהפסד כבר בחצי הגמר הרי שהחל מ 2006 הקבוצה הגיעה ל 4 גמרים ברצף (שיא לעידן הפיינל פור..אך רחוק מהשיא של וארזה 70-79 עם 10 גמרים ברצף), כולל ניצחון הרואי על מכבי הגדולה בגמר  2006 (ועל מכבי היותר קטנה בגמר 2008).

פאו פעמיים מנעה ממנה לעשות רצף זכיות אך גם כך היא הייתה באיכות אחרת בשנים אלו. לא היה לה כוכב נוצץ..הכוכב הגדול שלה עלה בכלל מהספסל (פאפלוקאס) ויחד עם העומק הרב שכלל שחקנים כלנגדון, שישושקאס, הולדן, אנדרסן ועוד הם השיגו ניצחונות והישגים רבים מאד אך לא היה איזה משהו נוצץ שייזכר לדורות וזה מה שמפריד אותה מהגדולות באמת.

אולימפיקוס 2012-2013: זוכת פרס הספורטיביות של הופס והדוגמה האולטימטיבית לאנדרדוג באשר הוא אנדרדוג בכל תחום שהוא. יש לנו רק מילים טובות וחמות לומר על הקבוצה של ספאנוליס והחברים.

היא היחידה חוץ משתי הגדולות מכבי וספליט שהצליחה להגן על תארה. היא החלה מנקודת האפס כמעט כאשר תקציבה נחתך בצורה אכזרית וכמעט כל הכוכבים ברחו כולל תיאודוסיץ', פאפאלוקאס, הלפרין ועוד.

הקבוצה התקשתה כבר בשלב הבתים הראשון ורק תודות למגרש הביתי החם שרדה בקושי כמעט וללא ניצחונות חוץ.

בשלב הטופ 16 חטפה שתי תבוסות קשות מצסק"א (30 + באחת מהן) ולרבע הגמר היא הגיעה ללא ביתיות מול סיינה היא ניצחה 3-1 ונקמה באיטלקית שהדיחה אותה באותה צורה שנה קודם לכן.

לפיינל פור היא הגיעה כאנדרדוג המוחלט עם שלושת האלופות האחרונות במפעל ברצלונה, ריאל ופאו.

בחצי הגמר הדהימה את ברצלונה שהגיעה לפיינל פור עם מאזן שיא של 0-9 בטופ 16+רבע הגמר אך אולימפיקוס לא נבהלה וניצחה 64-68 (ספינוליס 21 ,פרנטיזיס 14). בגמר היא לא התרגשה ממינוס 19 לניצחון על צסק"א 61-62 מסל ניצחון של פרנטיזיס 0.7 לבזאר.(פאפינוקלו הוביל עם 18 ,ספינוליס האם וי פי הוסיף 15 ופרנטיזיס 12).

הסנסציה המשיכה שנה לאחר מכן למרות עזיבת המאמן האגדי איבקוביץ'. הקבוצה שוב התחילה מלמטה ולאחר משבר טופ 16 לא פשוט התייצבה במקום השני עם מאזן 5-9. ברבע גמר היא שמטה יתרון 0-2 ונגררה למשחק חמישי אך מאז לא הביטה לאחור ואת שלושת משחקיה החשובים ביותר ניצחה בדו ספרתי.

תחילה 72-87 על אפס ברבע. בחצי הגמר חיכתה לה צסק"א תאוות הנקמה. אך אולימפיקוס (האנדרדוג כן?) לא התרגשה ורמסה את צסק"א הגדולה, 52-69.

בגמר היא שוב הגיעה כאנדרדוג מוחלטת אך מחצית שנייה עילאית הביאה אותה ל100 נקודות בדיוק ולניצחון 88-100 על ריאל. שוב היוונית הקטנה לא התרגשה ממינוס 17 כבר ברבע הראשון מול ריאל הפייבוריטית הברורה, שהוליכה 27-10  בתום רבע ראשון.

היוונים יעשו לבסוף 61-90 בשלושת הרבעים הבאים. ספינוליס שהיה עם 0 נקודות בחצי סיים כקלע המוביל עם 22. עזרו לו לואו עם 20 היינס וסלוקאס עם 11 פראפוקלו ואנטיץ עם 10 כשגם פריזנטיניס, פאפאניקולאו ושרמדיני קולעים.

לשמות הללו חייבים לצרף את מנצריס  כמובן שלא קלע הרבה (4 בגמר שנה קודם 0 בגמר הזה) אך הביא הרבה לב ואופי לקבוצה הקשוחה הזו. לסיכום מבחינת הערכה והערצה היא הקבוצה להצדיע לה. גדולתה שהייתה אנדרדוג שמתעלה על עצמו ואנדרדוג בהגדרתו לא יכול להיות הכי גדול ולכן היא מפנה את הבמה לשתיים היחידות שהיו גדולות ממנה..לדעתנו לפחות.

ולקבוצות ה-30:  המועמדת הראשונה:

מכבי תל אביב 2004-2005 (או 04-06) / אהרון שדה

הישגים: 2 אליפויות בעידן הפיינל פור (2004, 2005) והפסד בגמר. מאזן של 17 הפסדים ו-54 ניצחונות (76% הצלחה) בעונות הסדירות.

נתחיל בכך שלא ברור לי האם מכבי של 2006 צריכה להיות כלולה כאן.

מצד אחד המוח עזב (שאראס) וזו הייתה עונה קשה יותר באופן כללי. עונה עם הרבה חריקות שהסתיימה בטעם חמצמץ בהפסד לצסק"א בגמר.

מצד שני עדיין  זו עדיין הייתה בבסיסה הקבוצה הגדולה ההיא שנתנה  לנו מדי פעם טעימות כמו למשל בערב שבת בפיינל פור מול ויטוריה..אנו שומרי השבת התכוננו לעוד שבת רווית מתח בו לא נדע תוצאה אך מכבי ההיא רמסה כבר בתחילת הרבע הראשון את טאו בדרך לעוד גמר.

כך או כך עיקר היופי בקבוצה היה בשנים 2004 ו-2005, כאשר שלושה משחקניה נבחרו לקבוצת העשור הקודם של היורליג (טופ 10..וכן לטופ 12 של הופס  של 30 שנות יורוליג). כשמשווים אותה לספליט אז אמנם נכון שהיא חסרה במבחן התוצאה..הייתה חסרה לה עוד עונה או אם תרצו משחק בודד בכדי לשחזר את מה שספליט עשתה.

אך אם הבחירה הייתה רק לפי רצף תארים כל המאמר הזה היה מיותר.

שכן גדולה לא נבחנת רק בתארים אלא גם בדרך ובאיכות, ומכבי הזו הייתה הכי גדולה.

להלן הנימוקים:

כבר כתב מי שכתב בתגובות לאחד הפוסטים בפרויקט שהוא בוחר את השם שהכי מזוהה עם המפעל אותו סמל שעושה לו זאת שהוא מדבר על יורוליג.

כשבאים לדבר על קבוצה נראה לי שאין ספק שמכבי היא זו שעשתה זאת בהרגשה. זאת הקבוצה הראשונה בה אתם נזכרים שאתם מדברים על גדולה ביורוליג.

אז  אמנם מוכרחים לציין שספליט ההיא הייתה קבוצה מרגשת וכזו שתיזכר לדורות..בייחוד ביכולת ההתעלות שלה בפיינל פור אליו היא הגיעה  תמיד כאנדרדוג.

אך לטעמי הקבוצה המרגשת מכל הבחינות ובפער גדול הייתה מכבי הגדולה ההיא.

ד"ר מנחם לס שהוא בעל האתר הטביע לפני כ 50 שנה את הביטוי הידוע כדורסל מעולם אחר  בבואו לתאר משהו שטרם נראה כמותו כאשר הוא צפה והבין איך באמת משחקים את המשחק הזה…וזה כנראה תפס את הדמיון של המבוגרים בינינו עוד כשהיינו ילדים ומי יודע אם ללא הדמיון הזה של מנחם היינו כאן הולכים כמו זומבים באפריל–יוני.

אז אמנם קשה עד בלתי אפשרי להשוות באמת בין הנ.ב.א ליורוליג, אבל אם הייתה פעם קבוצה אירופאית ששיחקה כדורסל דומה וקרוב הייתה זו מכבי ההיא.

זו הייתה ההצגה הכי טובה בעיר מכל הבחינות.מבחינת איכות, רמה, חכמה, אתלטיות ושואו, אך יותר מכל הייתה באוויר התחושה שמדובר בקבוצת האפשרויות הבלתי מוגבלות שהכל אבל הכל היה אפשרי מבחינתה.

הדרמות היו מובטחות והבלתי אפשרי הפך לאפשרי.

הייתה זו קבוצה של קסם והנאה שנתנה כמה מהרגעים היותר מדהימים ומהנים שאנו זוכרים בטח במסגרת היורוליג

הנה כמה דוגמאות להמחשה:

  • השלשה ההיא של פארקר במוסקבה לאחר שמכבי סוגרת כמעט 20 הפרש לניצחון בבזאר.
  • השלשה ההיא של בורשטיין בבולוניה לאחר שהוא מחטיא 2 מהקו ואיכשהו מגיע אליו הכדור בבזאר ורק רשת וניצחון בהארכה. שני המשחקים הללו בחוץ אחרי הפסדים בייתיים.
  • שאראס דופק שלשה מנצחת בתחילת הטופ 16 מול סיינה אחרי שלפני כן עושה 0/8 מהטווח. הוא ידע לזרוק את השלשה המנצחת כי בקבוצה הזו הייתה את התחושה והביטחון שבסוף הניצחון יבוא והוא באמת בא ובא  וככה מכבי עשתה עם הניצחון על סיינה שהיה הראשון ברצף של 10, כן 0-10, בשלבי הטופ 16 ועד להגנה על התואר.

 

וכמובן הדוגמאות הזכורות לנצח: הראשונה נס קובנה שכל מילה עליו רק תגרע.

והשנייה הגמר ההוא מול בולוניה שנגמר בתוצאה 74-118 בו מכבי שברה כמעט כל שיא אפשרי כולל ההפרש הכי גבוה למשחק גמר או הכי הרבה נקודות למשחק  גמר. (לשם ההמחשה הכי הרבה נקודות בגמר  בודד  היה 103 וגם הוא הושג ב 2 הארכות..אח"כ היה ה 100 שקלעה אולימפיקוס לריאל ובגמר כפול נקלע פעם 110).

בכלל 118 הנקודות של מכבי מקבילות ל142 נקודות במשחק נ.ב.א (48 דקות) וזה דבר בלתי הגיוני ללחץ של גמר..תחשבו על גמר 7 בנ.ב.א…ובכן הלכתי ובדקתי הסתבר שהיו 19 משחקי גמר נ.ב.א סה"כ. מ-38 קבוצות רק 3 קלעו ב-48 דקות יותר ממכבי עם 118 הנקודות שלה.  השיא שייך לבוסטון 1957 שקלעה 125 (שמקביל ל 104 בלבד ב 40 דקות). כל הסטט' הזו באה להמחיש בצורה הברורה ביותר איזו מדהימה הייתה הקבוצה ההיא שיכלה להנפיק תצוגת שיא שכזו במשחק מכריע.

 

שיא נוסף הוא ההפרש הכי גדול לגמר: השיא (למעט מכבי) לגמר בודד היה 19 עת ניצחה ריאל את אולימפיקוס 59-78 בגמר 2015..לפני מכבי השיא לגמר בודד עמד על 16 בגמר 71 בו ניצחה צסק"א את וארזה, 53-69.

גם בנ.ב.א לא ראינו התפוצצות שכזו השיא לגמר 7 היה הניצחון של בוסטון בגמר 1960 על ס.לואיס 103-122, 19 נקודות הפרש (ביותר דקות..מקביל ל 16 ב-40 דקות).

לסיכום:  כזו הייתה מכבי ההיא עם שניים מחברי החמישייה הראשונה של הופס ל-30 שנות פיינל פור (ועוד חבר בחמישייה השנייה) עם שחקני האקס פקטור המוכחים ביותר שיש הווינרים הקלאסים  דארק שארפ ודיוויד בלו הזכורים לטוב.

עם חוסם ואתלט יוצא דופן כמו באסטון עם שחקנים כמו דיון תומאס וטל בורשטיין ואפילו שלף ידע להפוך להיות טום בריידי..כל מה שנגעו הפך לזהב למשל קומטוס הפלופ שנתן פיינל פור לאגדות ואפילו לגרין והלפרין היו הבלחות.

על התזמורת ניצח פיני גרשון כשעוזרו היה דיוויד בלאט שניים מהמאמנים הגדולים בכל הזמנים בארץ בפרט ובאירופה בכלל.

זו הקבוצה שאחראית לרגעים המדהימים והבלתי נשכחים ביותר בתולדות המפעל זו הקבוצה שחולמים עליה בלילה שאומרים יורוליג!

*

יוגופלסטיקה ספליט 1989-1991/ אלעד אייל

הישגים: 3 זכיות ברציפות (1989-1991), מאזן של 40 ניצחונות ו-14 הפסדים (74% הצלחה).

אז למה ספליט צריכה להיבחר לקבוצת ה-30?

השאלה הנכונה היא למה לא?

ראשית ספליט היא הקבוצה היחידה שהשלימה שלוש זכיות ברצף ב-30 השנה האחרונות!

זה כלשעצמו היה אמור לסיים את רשימת טיעוניי, אבל מאחר וגם למכבי ת"א מודל 2004-5, יש קייס לא רע בכלל לטעון לכתר קבוצת ה-30,  אני נאלץ לכתת את רגלי בעקבות הזיכרונות, ולהפעיל כמה תאים אפורים יותר מהתכנון המקורי.

אז למה ספליט ראויה יותר מהיהלום הצהוב של אמצע העשור הקודם?

ראשית ראוי לזכור ולהזכיר שספליט הייתה קבוצה שנשענה באופן  כמעט מוחלט על תוצרת מקומית. ראדג'ה, קוקוץ', פארסוביץ' וז'אן טבק (ההוא שזכור בהיכל) גדלו בעיר ושיחקו בקבוצה מגיל צעיר. לא היו שם שחקני חיזוק זרים, לא שחקני רכש מרשימים אפרו אמרי שהגיעו מעבר לים עטורי תהילה.שערו בנפשכם קבוצה שנשענת כולה על  חבורה צעירים בני 19 –  20 עם משמעת עצמית נדירה וכושר גופני של סיירת מטכ"ל

בספליט כל שחקן ידע לעשות הכל: לכדרר, למסור, לקלוע, וגם ברמה הקבוצתית- איפה ואיך לעמוד בהגנה, מתי לעצור מתפרצת.

ספליט הייתה קבוצה שההתמחות שלה הייתה שליטה בקצב המשחק הנעת הכדור שלה הייתה מלאכת מחשבת של ניצול הזדמנויות האגו לא שיחק שם תפקיד התנועה הבלתי פוסקת ללא כדור, ניצול מיס מאצים במשחק היריבה תוך חילופי תפקיד העידו על האינטליגנציה הרבה של חברי הקבוצה הזו

ספליט לא הייתה קבוצה שדורסת את יריבותיה היא הייתה קבוצה שמייאשת את יריבותיה. את ספליט אי אפשר היה לשבור זו הייתה קבוצה שלומדת אותך תוך כדי משחק, ועושה את ההתאמות הנכונות תוך כדי ובין משחקים

אהרון דיבר בהקדמה על אולימפיאקוס  מודל 2012/13 כדוגמא לקבוצה שידעה להתעלות על עצמה ברגעים החשובים, אז יש לי חדשות בשבילכם הראשונה לעשות זאת הייתה הקבוצה הצנועה מקרואטיה. ספליט מעולם לא הייתה פייבוריטית לזכייה בגביע הראשון ברצלונה ומכבי ת"א ששתיהן ניצחו את ספליט בעונה הרגילה מכבי אפילו פעמיים אבל ספליט שסיימה רק שלישית ידעה לנצח את שתיהן כשזה באמת קבע גם בשנתיים הבאות הם לא היו בראש הרשימה אצל סוכני ההימורים, בוודאי לא בעונה השלישית כשדינו ראדג'ה עזב לרומא וסאביץ נכנס לנעליו הגדולות. ספליט התמחתה ביכולת להגיע הכי מפוקסת והכי מוכנה מכולן כשזה באמת קבע, וזה בסופו של דבר כל העניין בכדורסל.

אני חושב שמספיק להביט ברשימת השחקנים של הקבוצה המופלאה ההיא כדי להבין את גדולתה. קוקוץ, ראדג'ה, וטבק שיחקו באן בי איי שני הראשונים בהצלחה רבה. סאביץ' ואיוונוביץ' הובילו גם  קבוצה נוספת לזכייה כשחקנים מובילים פארסוביץ היה קלע מחונן ומאמן שהוביל קבוצה לפיינל פור ,סאביץ' הפך למנג'ר מצליח, איוונוביץ למאמן בכיר, מליקוביץ לאחד המעוטרים במאמני היבשת והכל החל במועדון הקטן והצנוע הזה שחרט על דגלו ערכים של צניעות עבודה קשה ויסודות נכונים.

בשורה התחתונה ספליט הייתה חלוצה של כדורסל מקומי אינטליגנטי עם שחקן על יחיד ומיוחד שהיה העוגן של כל שלוש הזכיות. ספליט הייתה שילוב של שיטה שהתאימה באופן מושלם לחבורת שחקנים שאפתניים עם בגרות ומשמעת שרק המלחמה הנוראה ביוגוסלביה הצליחה לעצור ולגדוע. ספליט הייתה תופעה יחודית, שספק אם תחזור אי פעם, וקבוצה ייחודית כזו ראויה להיות קבוצת ה-30 שלכם.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  2. Berch

    8 ספט 2017 09:19:00

    אין מה לעשות.
    אני שם את הסטטיסטיקה ונותן לרגש לבחור בשבילי.
    השנים האלו של מכבי באמת היו משהו מיוחד 🙂

    אולי אם הייתי ספליטאי ולא תל אביבי הייתי חושב אחרת

  3. MBK

    8 ספט 2017 09:46:48

    תודה על הפוסט שמתאר באריכות את ההיסטוריה של הליגה
    קראתי איפשהוא לאחרונה שבסקר של אתר כדורסל אירופאי צסקא נבחרה לקבוצת הכדורסל מס 1 באירופה בכל הזמנים , מכבי תל אביב שניה ,פאו שלישית וריאל רביעית
    כששופטים לפי תקופה קצרה כנראה שהקבוצה של ספליט הייתה הטובה ביותר
    זאת של תל אביב 04-5 הייתה לא פחות מוכשרת עם השילוש שארס-פארקר-ווציץ זאת הייתה קבוצה נדירה
    אני עובד על חידון יורליג ,מקווה שיהיה מעניין

    1. אהרון שדה

      8 ספט 2017 10:26:08

      לפי מה שהבנתי זו לא בחירה (לא בחירה של סקר או פרשנים) אלא יותר ניקוד.
      נתנו ניקוד מסוים לכל זכייה וכן לכל הגעה לפיינל פור וככה זה יצא (טבעי שאתה 13/14 פעם בפיינל פור).

      1. MBK

        8 ספט 2017 10:52:43

        צסקא 17 פעמים בפיינל פור
        תל אביב 12
        לא מבוסס על ניקוד כי פנתניקןס זכתה 6 פעמים בגביע בעת החדשה לעומת 4 של מכבי והרוסים
        מדריד עם 9 זכיות בטואטל

        1. אהרון שדה

          8 ספט 2017 11:58:00

          מה שאני קראתי הוא שמדובר על היורוליג המפעל שהחל בעונה המפוצלת
          2001. ושם חילקו ניקוד מסוים בעבור זכייה ובעבור השתתפות בפיינל פור
          היה זה אתר יורו הופס שנתן את הניקוד הזה
          על זכייה בגביע 10 נקודות
          על גמר 7
          מקום שלישי 5 נקודות
          מקום רביעי 4 נקודות
          רבע גמר 2 נקודות.
          וכך נראה הדירוג.
          1 צסק"א 88 נקודות
          2. מכבי 63 נקודות.
          3. פאו ואולימפיקוס 61 נקודות.
          5. ברצלונה 55
          6. באסקוניה 43
          7. ריאל 42.
          8.פנרבחצ'ה 25
          9. סיינה 23.
          10. בנטון 18.

          1. משה פ.

            8 ספט 2017 12:12:45

            אבל אתם סופרים את כל ההיסטוריה של מועדון מסוים, ואילו כאן הבחירה היא של קבוצה או יותר נכון שושלת, ולא המועדון עצמו.

            והרי אין דין מכבי של 2000-2002 כדין מכבי של 2004-2006. אלו שתי קבוצות אחרות לחלוטין של אותו המועדון.

        2. אלעד אייל

          8 ספט 2017 13:21:08

          משה איפה אתה רואה בחירה של מועדון? ההיפך הגמור בחרנו שושלת ספציפית של מועדון ולא מדגנו את מקומו של המועדון בהיסטוריה.
          אם כבר אתה מזכיר את צסקא אז הקבוצה של 2003-2005 היא ממש לא אותה קבוצה שזכתה באליפויות מ2006-2009. זו ממש לא אותה קבוצה. לכן אני לא מבין את הטיעון שלך.

          בנוסף התכנון המקורי היה לבחור 4 קבוצות ביחד עם מכבי וספליט- אולימפיאקוס של 2012/13 ופאו של 2000/02 או צסקא ולעשות מעין פיינל פור ביניהן אבל למרבה הצער לא נמצאו שני כותבים נוספים שיקחו על עצמם את שתי הקבוצות הנותרות. לכן הלכנו ישר על שתי הקבוצות הגדולות באמת לטעמנו.

  4. משה פ.

    8 ספט 2017 12:08:59

    סוף סוף הקהל בוחר את מי שצריך ולא את מי שאוהבים בישראל.
    ואכן בחרתי בספליט.

    בנוסף היה צריך להכליל את צסקא של 2003-2009 בבחירה ולהפוך זאת לבחירה של אחת משלוש. לעניות דעתי צסקא ראויה למקום השני אחרי ספליט ומכבי למקום השלישי.

  5. גיא הרשע

    8 ספט 2017 13:33:49

    אהרון ואלעד –
    תודה.פרוייקט קיץ נהדר!

    אישית, אין לי בכלל ספק –
    יגופלסטיקה של 3 האליפויות.
    כל כך הרבה שחקנים מוכשרים בקבוצה אחת,
    רגע לפני שהכדורסל היגוסלבי חדל מלהיות יגוסלבי.

    במקום השני, דרך אגב,
    לטעמי,
    זו צריכה להיות פנתנייקוס של 2007 – 2011.
    3 זכיות ב-5 שנים.

    1. אלעד אייל

      8 ספט 2017 14:16:33

      גיא האמת כשאני חושב על זה לבחור את המועדון המצליח ביותר ב-30 שנות פיינל פור היה יכול להיות מעניין ומרתק. יש כמה מועדונים שלאורך השנים הציגו מספר קבוצות מצויינות ויכולים לראות את עצמם כמועדון המצליח ביותר.

  6. אלעד אייל

    8 ספט 2017 13:59:39

    גיא פאו של 2007-2009 היא לא אותה קבוצה של 2011. וזה בדיוק הענין. אורך חיים של קבוצה הוא בד"כ בין שנתיים לשלוש במקרים נדירים ארבע שנים. בד"כ גם בתקופה הזו יש שינויים בסגל אבל בקבוצה מצליחה השלד נשאר תקופת חיים כזו.
    בין פאו של 2007 לזו של 2001 עברו שש שנים. אני מניח שדיאמנטידיס ובטיסט נשארו מהקבוצה ההיא, אבל ספנוליס כבר היה באולימפיאקוס והרבה שחקנים התחלפו. בכלל בפאו העוגן המרכזי היה המאמן אוברדוביץ. כשהוא עזב המועדון הזה כבר לא מצליח להעפיל לאותם גבהים.

    1. Avri

      8 ספט 2017 17:45:18

      כמו שאתה אומר בעצמך, פאנה היתה הקבוצה לפני הכל של אוברדוביץ. אני אגדיל ואומר שבשבילי פאנה בן 1999-2012 – תקופת אוברדוביץ – זו שושלת אחת ארוכה.

  7. אשך טמיר המקורי

    8 ספט 2017 15:51:38

    בחרתי את מכבי – בגלל השליטה הטוטאלית ביריבותיה
    הקבוצות ידעו שהן הולכות לחטוף, רק לא ידעו כמה.
    כל הזמן היה באוויר שאוטוטו הסכר נפרץ ושמכבי תפרוץ ותשטוף את היריבה.
    בנוסף, הגאונות ושטף המשחק של שאראס, פארקר והחברים היו משהו מיוחד בכל קנה מידה.

  9. איתי

    8 ספט 2017 17:29:15

    ספליט בעייני היא התגשמות חלום של כדורסל מקומי , ללא זרים , אמנם עם כוכבית של יוגוסלביה על שלל העמים שבה , אבל עדיין – תוצרת סופר סופר כשרונית , סופר אינטיליגנטית , מפתיעה , לא פייבוריטית , שוברת מוסכמות ( מה שהם עשו פתח הרבה דלתות מעבר לים ) . קוקוץ' וראדג'ה היו שחקני על ברמה שאינני זוכר שנים רבות , קוקוץ' בעייני גדול מפארקר , ראדג'ה גדול מוויציץ' מכל זווית שתבחנו ויחיד במינו בדיוק כמו שאראס האדיר.

    בסופו של דבר – להנהלה של מכבי מגיעות המחמאות על הרכבת הקבוצה הטובה ב 30 שנות
    ולקבוצה של ספליט – התהילה

  11. אהרון שדה

    8 ספט 2017 17:57:35

    תודה לכולם .
    ושבת שלום .
    לדעתי 2 הקבוצות הללו לוקחות ובפער .
    הם הביאו משהו מיוחד מאד.
    חוץ מהם רק אולימפיקוס הביאה בעיני משהו מיוחד אך מהווינריות ולא מהאיכות .
    ביניהם הבחירה קשה מאד.
    אך כאוהד מכבי איני בטוח שאני אוביקטיבי

  12. מיקי

    8 ספט 2017 21:02:44

    לא הייתה, אין וכנראה גם לא תהיה קבוצה כמו יוגופלסטיקה.
    ברור שקבוצות כמו ספרס 2014, וג"ס של השנים האחרונות היו גוברות עליה, אבל אני בספק רב שהן היו הופכות למה שהן ללא יוגופלסטיקה.
    קבוצה דיסרפטיבית שכתבה מחדש את הספר של איך צריך לשחק כדורסל. ועשתה זאת במדינה נידחת ביבשת הישנה וללא זרים. הישג מופלא.

    1. עידן

      9 ספט 2017 01:07:43

      2003-4
      jחמישייה ראשונה
      שאראונס יאסיקביציוס
      טל בורשטיין
      אנתוני פארקר
      מסייאו באסטון
      ניקולה וויציץ

      חמישייה שניה
      דריק שארפ
      יותם הלפרין שהיה צעיר
      גור שלף
      דייויד בלו
      דיון תומאס

      2004-5
      בדיוק אותה חמישיה ראשונה

      חמישייה שניה
      דריק שארפ
      יותם הלפרין
      גור שלף
      נסטור קומאטוס
      יניב גרין

  14. א.ב

    9 ספט 2017 01:47:23

    קשה לבחור.
    צסקא לדעתי שם איתן. בגלל הכסף והסגנון הפחות אטרקטיבי היא פחות פופולארית, אבל זו הייתה קבוצה שהיה נראה בלתי אפשרי לנצח.

  15. חמי

    9 ספט 2017 04:12:17

    עם כל הכבוד למכבי זו ספליט ולו רק בגלל שהם היו כל כך צעירים בלי זרים ובלי מיליונים

    נ.ב.
    ב1952 דולף שייס היה חייב להיבחר לבדו, שחקן אדיר שאי אפשר היה לעצור אותו חחחח אם אתה דוחף נתונים משנות החמישים אז אני אגיב גם עליהם בלי שום מושג מי זה מי 😝

כתיבת תגובה

סגירת תפריט