לא כזה פשוט להעביר מקל
כשדווייט האוורד הגיע ללייקרס בקיץ כמה אנשים תהו מי יהיה המנהיג של הקבוצה הזו. הם תהו האם קובי ברייאנט יוריד את הרגל מהגז ויתן לדווייט להיות המנהיג של הקבוצה?
ובכן, התשובה לא יכלה להיות יותר חד משמעית. קובי אמר במספר הזדמנויות שזו עדיין הקבוצה שלו, וכמובן שהמעשים שלו אומרים הרבה יותר. העונה הפנטסטית שהוא נותן מבחינה אישית (27.7 נק', 5.5 ריב' ו-5.8 אס') מוכיחה שהוא עדיין האלפא-דוג בלייקרס. במקביל, האוורד התגלה העונה כסוג חדש של פרימדונה, כשחקן שאי אפשר לסמוך עליו, בטח לא אחד שיכול להיות המנהיג של הפרנצ'ייז הכי גדול בליגה.
לכן, המחשבה הראשונה שבודאות עברה במוחו של כל אוהד לייקרס כשקובי ברייאנט נחת לא טוב על דאנטה ג'ונס במשחק מול אטלנטה הייתה "אני לא מאמין שזה קורה". דווקא כשהדברים התחילו להיראות טוב עבור הלייקרס, אחרי שניצחו 16 מתוך 22 האחרונים וסוף סוף נכנסו פיזית לשמונה הראשונות, הגיע ג'ונס, נכנס לאזור האווירי של קובי והוסיף עוד טוויסט בעלילה הבלתי נגמרת של הלייקרס עונת 2012/13.
אולי מעז יצא מתוק. האוורד וברייאנט
מפלס הפאניקה הרקיע שחקים בימים האחרונים ב-LA אחרי הפציעה הרצינית ביותר של קובי מזה עשור, אבל אפשר להירגע. דבר ראשון, זה בסך הכל פציעה בקרסול. זה לא דומה לפציעות של פאו גאסול או אמארה סטודמאייר, ולראיה, קובי כבר שיחק (אם אפשר לקרוא למה שהוא עשה אתמול שיחק) מול אינדיאנה. הדבר השני שאמור להרגיע את תושבי הסטייפלס סנטר, הוא שאולי החיסרון של קובי יזכיר לדווייט האוורד שהוא דווייט האוורד. אתמול זה בהחלט נראה מעודד עם 20 נק', 12 ריב', 4 חס' ודומיננטיות האוורדית טיפוסית שהזכירה הרבה יותר את סופרמן של אורלנדו מההולוגרמה הדהויה שלו בלייקרס העונה, וגרמה להרבה אנשים לחשוב שאולי מעז יצא מתוק.
השמחה על היכולת של האוורד היא עדיין מוקדמת. גם אם הוא באמת ישמור על יכולת כזו עד סיום העונה והלייקרס יצליחו לשמור על מקום בשמינייה המובילה, אין שום סיבה לחשוב שהם מסוגלים לעבור סיבוב. הלייקרס יגיעו ללא יתרון ביתיות, ועם מאזן 21-13 במשחקי חוץ, בתוספת מאזן משפיל של 15-5 מול שאר קבוצות הפלייאוף במערב, קשה לראות את הלייקרס נשארים איתנו אחרי אפריל. וזה עוד לפני שהזכרתי שיש להם מאמן עם רזומה מפוקפק בפוסט-סיזון (29-26, 47.3% הצלחה).
עם זאת, אם אני אוהד הלייקרס, אני מרשה לעצמי להגניב חיוך. העונה הזו היא מעניינת ומרתקת, אבל הסיכוי של הלייקרס להוציא ממנה משהו הוא אפסי. לכן, הם צריכים להתחיל לחשוב על העונה הבאה, ועל העתיד, ופה זה השלב שאפשר להגניב חיוך על היכולת של דווייט אתמול כשקובי לא היה בסביבה (פיזית אני מתכוון, כי הרוח שלו בהחלט הורגשה אתמול במשחק של הלייקרס). אם האוורד ישמור על הדומיננטיות הזו, וישקם את מעמדו כסנטר הטוב בליגה, תהליך העברת המקל אמור להיות פשוט יותר.
במהלך העונה הזו הורגש שקובי לוקח על עצמו המון. שהוא חייב להיות ענק, אחרת אין לקבוצה הזו צ'אנס. הסיבה המרכזית, בעצם, לעונה הפנטסטית של קובי היא תחושת הדחיפות שבערה בו אחרי שהבין שגאסול זה כבר לא גאסול, נאש זה כבר לא נאש ושדווייט האוורד גרסת הלייקרס הוא מתחרה רציני לטום צ'יימברס גרסת מכבי בתחרות על החיקוי הכי טוב לשחקן כדורסל מקצועני. תחושת הדחיפות הזו תדעך במידה והאוורד באמת ישמור על הדומיננטיות הזו, ותאפשר לקובי להוריד את העומס מהמשחק שלו, וללייקרס להפוך לקבוצה מאוזנת יותר ובעלת צ'אנס אמיתי לקונטנדריות.
הג'וב הזה גדול על דאנטוני
השאלה היא האם קובי מסוגל להוריד את הרגל מהגז? האם קובי יהיה מוכן לאמץ את הסלוגן "Less is more"? הטענה על קובי שהוא בלתי ניתן לאימון, כמו שפיל ג'קסון אמר עליו בספרו לפני כעשור, תעמוד שוב למבחן, אם וכאשר, הלייקרס יגיעו לשלב הזה של העברת המקל. אבל לא פחות חשוב מבדיקת הטענה הזו, כדאי לבדוק מי בכלל צריך להיות המאמן של הקבוצה הזו. בשלב הזה ברור שהג'וב הזה גדול על מייק דאנטוני. כדי להצליח עם דאנטוני, הלייקרס צריכים להתאים את הסגל לדאנטוני, וכשיש לך סגל לא רע בכלל, גם אם קצת מאותגר גילאית, אין בזה שום הגיון. הרבה יותר הגיוני להביא מישהו שיידע מה לעשות עם חומרי הגלם האלו.
ליונל הולינס, לטעמי, יכול להיות מועמד ראוי. הולינס כרגע מאמן את ממפיס, כשהדגש במשפט הזה הוא על כרגע. הולינס מסיים חוזה בסוף העונה, ובגריזליז לא ממהרים להאריך לו אותו, במיוחד לאחר שהעביר ביקורת על ההנהלה החדשה אחרי הטרייד על רודי גיי. הביצועים בפלייאוף כנראה יכריעו אם הולינס ימשיך לעמוד על הקווים בממפיס, אבל אם הוא ייצא לשוק, הוא יכול להתאים מאוד לסגל של הלייקרס. הולינס הוא גם מחנך, והוא גם מח כדורסל. הוא הצליח ליישר את זאק רנדולף אחרי הרבה עונות מבוזבזות, הוא הצליח להעמיד את אחד מצמדי הגבוהים הטובים בליגה (מארק גאסול ורנדולף) והקבוצה שלו היא קבוצת ההגנה הטובה במערב. השיפור שהוא יוכל לחולל אצל הלייקרס, שעיקר בעיותיהם הם בחוסר יעילות של הגבוהים ובהגנה הרופסת שלהם, הוא אדיר.
המון ספקולציות נזרקו פה, וסביר להניח שלא הייתי מדבר כל כך הרבה באוויר אם היה מדובר בקבוצה אחרת, אבל זו בדיוק המהות של הלייקרס. גם כשהם לא בצמרת המערב, וגם כשהם אפילו לא הקבוצה השנייה הכי טובה בקליפורניה, הם תמיד איום, הם תמיד במרחק של צעד אחד או שניים מלהיות קונטנדרים אמיתיים. הספקולציות ילכו ויגדלו לקראת הקיץ, כי בלייקרס יש כל כך הרבה משתנים, כל כך הרבה הוליווד שאי אפשר לא להישאב לתוך זה.
בסופו של דבר, עם כל הספקולציות, עם דבר אחד אי אפשר להתווכח. בכדור הבדולח של הלייקרס לא יהיו עוד הרבה ממבות שחורות, אלא בעיקר סופרמנים מעופפים, והדבר ההגיוני ביותר לעשות יהיה להתחיל להעביר את המקל, ולהביא מאמן שידע לפקד על המהלך הזה. אבל כשמדובר בלייקרס, ובקובי, ובהאוורד, ובמיץ' קופצ'אק, אתה פשוט יודע שזה לעולם לא יהיה כל כך פשוט.
באדיבות
דוד
17 מרץ 2013 02:15:51מנחם,
ידעתי לא להסכים איתך ואף לבקר אותך במספר מאמרים, אבל אני חייב להגיד שהעונה אני רואה מנחם אחר וטוב הרבה יותר לעניות דעתי. הרבה יותר אובייקטיבי, הרבה יותר חכם. מברוק על עוד כתבה נהדרת לפנתיאון מתוך כמות לא מבוטלת כזאת השנה, אני אישית מבסוט עלייך !
ת'אנדר
17 מרץ 2013 16:23:01איזה טמבל אתה!
(סתם בצחוק אבל קרעת אותי)
מנחם לס
17 מרץ 2013 05:11:07תודה, אבל לצערי המאמר אינו שלי.
ובכל מקרה, "מקל לא מעבירים". הוא עובר לבד. אין ולא היתה אף פעם החלטה "הקבוצה שלך". זה קורה אוטומטית במהלך העונה, וכחלק אנטומי (ופסיכולוגי) כשאנשים מתקיימים כקבוצה. אפילו כשקובעים ראש קבוצה, בהרבה פעמים זה רק ללחיצת יד ליריב. כדורסל זה לא צבא בו יש מפקד ופיקודים. בכדורסל המנהיג צף מעצמו מעל כולם, וזה עניין של תהליך, ולא החלטה.
יובל עוז
17 מרץ 2013 12:16:13יש משהו במה שאתה אומר, ובאמת רוב התהליכים בליגה של "העברת מקל" היו הדרגתיים ולא כתוצאה של החלטה, אבל בלייקרס הסיטואציה אחרת ולדעתי קובי אף פעם לא יוותר על להיות האלפא דוג. זה למה צריך טיפה לדחוף לכיוון הזה, כי לסגל הזה של הלייקרס יש דד ליין מאוד קצר
רועי ויינברג
17 מרץ 2013 09:38:57הלייקרס יגיעו לפלייאוף, אבל יפסידו לת׳אנדר/ספרס/קליפרס
k_700
17 מרץ 2013 11:58:14הלייקרס יפסידו כנראה לכל יריבה שיפגשו בפלייאוף(בלי שום ביתיות ועם מאזן של 15-5 מול קבוצות של מעל 50 אחוז).
אני מתחילת העונה טוען שהסיכוי הגדול ביותר שלנו לעשות משהו בפלייאוף זה מול הספרס של הפלאח,
אני מאוד מקווה שנפגוש אותם אם נהיה שם בסוף אפריל.
שיר
17 מרץ 2013 12:19:47אני יותר ויותר מתחיל לחשוב שמה שהאוורד עובר זהה לתסמין השנה הראשונה של שחקנים במכבי, פתאום החשיפה העצומה לתקשורת, יחד עם הרצון ואף הצורך לנצח כל משחק משפיעים על שחקנים שבהתחלה לא יודעים כל כך איך להתמודד עם זה.
בנוסף לכך שיש לך פתאום קובי על הראש וגאסול שדורך לך על המקום ואתה לא הone man show זה אחרת
בתקווה שהוא ישאר שנה הבאה אני חושב שנראה שוב את השחקן הדומיננטי שהוא היה, בתקווה שיישאר בריא, כי אי אפשר לדעת מה יקרה בעונה המשוגעת הזאת של הלייקרס
המאמן
17 מרץ 2013 13:19:14יש לי הרגשה שהלייקרס לא אמרו את המילה האחרונה העונה.
ישי
17 מרץ 2013 17:39:28אני תמיד אמרתי שהלייקרס נגעו במשהו שעובד, ואת זה לא עושים. לפי דעתי היו צריכים להביא במקום דווייט שחקן בעמדה 3 טוב ועוד שחקני ספסל סולידים. ואם כבר הביאו את הווארד, מי יתאים לו יות מאשר איגודלה, שעם קצת מחשבה קדימה יכלו להביא אותו בתמורה לגאסול כשעוד היה שחקן. הלייקרס עשו את כל הטעויות האפשריות ובלי קובי אני לא רוצה לחשוב איפה היינו נמצאים. על פני השטח זה נראה כאילו לא היו לנו הרבה קליפי מיקוח טבל זה ממש לא נכון. עכשיו, כבר אין. בזמנו יכלנו לעשות טריידים על אודום, גאסול, ביינום שהיו מביאים את השחקנים הטובים בליגה היישר להוליווד. למה היה צריך את נאש?
Captain beefheart
17 מרץ 2013 17:49:46מנחם – שתדע לך שהחומרים באתר שלך לא רק מעניינים ומקצועיים מבחינת כדורסל, גם איכות הכתיבה מעולה. מעל לממוצע בתקשורת הישראלית לדעתי. תזכו למצוות!
דקסטר
18 מרץ 2013 00:22:37בינתיים הווארד לא הולך להנהיג שום דבר.
קודם כל נראה אם הוא ממשיך בלייקרס. שנית, גם אם קובי יעביר לו אלף מקלות לא בטוח ששאר השחקנים "יקנו" את זה.
הלייקרס זה מועדון שזקוק לשחקנים חזקים ומאמן חזק שהוא גם סוג של מנהיג.
מי זכה לפני פיל ג'קסון באליפות? פט ריילי.
כל השאר התרסקו.
נתן
18 מרץ 2013 08:49:55מעניין האם האוהדים של הלייקרס אוהדים את הקבוצה או את קובי…. דוויט הוא לא בעייתי וכמו שרואים במשחקים האחרונים קובי לא מהווה פקטור משמעותי בשאלה האם הקבוצה מנצחת או לא. הלייקרס לא משחקים נכון עם הסגל המעולה שלהם כי הכדור בידיים של האיש הלא נכון רוב הזמן. קובי קולע ומשחק כהירו ז"א הולך לסל או זורק שלשות/פיידאווי. זה לא מתאים לשאר השחקנים. הוא גם לא צפוי, משחק אחד מוסר, שניים לא. והוא גם לא שומר טוב על הטובים באמת. מנחם אתה אומר שהמקל עובר ולא מעבירים אבל בניקס לאף אחד לא היה אומץ לתת את הכדור ללין אחרי שכרמלו חזר, למרות שהקבוצה השיגה איתו הרבה יותר. היחיד שהצליח להרגיע את קו י כמו שאמרו פה בצדק היה פיל ג'קסון. למי שזוכר באליפויות המוקדמות החליט שזאת הקבוצה של שאק וזה עבד, במאוחרות הגביל את הדקות של קובי כדי שיבוא מוכן ולא יפצע לפלייאוף. כל מי שחושב שזה לא נכון תראו שלא תהיה ירידה ברמה של הלייקרס בלי קובי.