גוני גוני / הגולש אלון ארד

**************************

אלון ארד הוא חבר קרוב של הברון מקריית אקרון ואוהד מסור של הפועל חולון שמחזיק שנים במנוי לקבוצה. הוא גולש באתר, מורה במקצועו והוציא השנה רומן ביכורים בשם "אקורדים פתוחים".

**************************

לויי פיי בדירה שלי קוראים "גוני! גוני!". כבר שנתיים.

זה היה הדבר הראשון שעלה לי בראש כשהטכנאי של האינטרנט שאל איך אני רוצה לקרוא לרשת.

אני חושב שזה הכי קרוב שבחור בן שלושים יכול להיות לתליית פוסטר של ספורטאי על הקיר שלו (גם את זה שקלתי אגב, כי גוני זה גוני, אבל אני אוהב את חיי המין שלי פעילים).

(צילום: אתר מנהלת הליגה בכדורסל)

אני, ורבים כמוני ביציע של היכל אשד, יודעים שזה נראה מוזר לאוהדים שצופים בקבוצה שלנו מהצד. הוא מכדרר המון, הוא איטי מדי בהגנה, הוא פרובוקטור ודוגרי, נראה שהוא עולה לכולם על העצבים, אנחנו יודעים את זה, לא צריך להגיד לנו. אנחנו יודעים את כל מה שצריך לדעת על גוני, מכירים את החסרונות שלו, עשינו את החשבון בראש, והוא יצא לכף זכות, ובאופן משמעותי. למה? תנו לי לנסח את זה ככה, בצורה הפשוטה ביותר שאני יכול: אם מחר תבואו לגוני ותגידו לו שעל כל אצבע שהוא מוכן שתורידו לו מהיד, חולוניה מנצחת משחק, התגובה שתקבלו ממנו תהיה "רגע, ומה עם הרגליים? יש לי שם עוד עשר."

יותר מזה, הוא יסתובב בין השחקנים וינסה לשכנע גם אותם להקריב איזו אצבע או שתיים.

זהו, זה הכי פשוט בעולם. אנחנו אוהבים את גוני כי גוני יעשה הכל בשבילנו. למען האמת, הוא כבר עשה. בעונה הלפני אחרונה, חולוניה הייתה בעונה מזוויעה. סגל חלש יחסית, פציעות ואימון ברמה נמוכה של אלעד חסין הביאו לכך שנאבקנו נגד הירידה כמעט עד המחזור האחרון. גוני, בסיבוב אחרון שכולו דם, יזע ודמעות השאיר אותנו במו ידיו בליגה. הוא הפך במהלך העונה הזו משחקן שלאנשים נמאס ממנו, ללב של הקבוצה ולגיבור שלה. (חלק מהקוראים אולי יקום ויגיד פה, רגע, אבל דוגרי וויל קלייבורן שיחק איזה 56 דקות למשחק בסיבוב האחרון, וסקוטי ריינולדס והרוש חזרו לקבוצה, והם השאירו אתכם בליגה, לא גוני. לאנשים האלה אני אגיד מה שאבא שלי אמר לי פעם כשהייתי קטן – אל תיתנו לעובדות להרוס סיפור טוב).

העונה האחרונה לא הייתה פשוטה לגוני. לפחות כפי שזה נראה מהיציע. היחסים בינו לבין דן שמיר לא היו אידיאלים, בלשון המעטה, הדקות שלו התמעטו והוא מצא את עצמו ברוטציה מאחורי רועי הובר הצעיר שנתן סוג של עונת פריצה. לקראת סוף העונה היה לכולנו ברור. גוני לא ממשיך איתנו.

ההודעה הרשמית שהוציאה הקבוצה, מבטיחה לעשות לו פרידה מכובדת בביקורו הבא בהיכל, הכניסה את האוהדים למערבולת. בקבוצות הפייסבוק השונות נכתבו מילות פרידה נעימות, לצד ויכוחים סוערים על מקומו של הסמל בספורט ונאמנותה של הקבוצה לסמליה, והיו אוהדים שאף איימו שלא יעשו מנוי אם הקבוצה לא תחזור בה ותחתים את גוני מחדש (כתבתי אוהדים, לא כתבתי אוהדים חכמים.)

אני קראתי את ההודעה בחיוך חמוץ. הרי ידעתי שזה מגיע. כבר התרגלתי לרעיון, הצלחתי לעבד אותו בראש ולהגיע למסקנה עם עצמי שזה הצעד הנכון לשני הצדדים. מהצד החולוני, קבוצה שמכוונת גבוהה, ששואפת להצלחה גם בליגה וגם באירופה, לא יכולה להעניק דקות משמעותיות לגוני יזרעאלי. גוני, ואני כותב את זה בלב דואב, באמת לא מספיק טוב היום לרמות שאליהן הקבוצות מכוונת.

מהצד של גוני, פשוט לא מגיע לו להיקבר על הספסל. גוני הוא חיית פרא ואין דבר יותר עצוב מלראות חיית פרא כלואה. גוני צריך לרוץ, לרדוף, לקפוץ, ליפול, לשרוט ולשאוג. אני רוצה את זה בשבילו, אני רוצה שישחק במקום שיאפשר לו לעשות את זה. גם אם זה אומר שאוהדים אחרים יזכו להיות אלה שנהנים ממנו.

בכל מיני סרטים וספרים רומנטיים מופיעה דמות שזורקת באופן קיטשי משפט בסגנון "אני רק רוצה שהיא תהיה מאושרת, גם אם זה לא איתי." כולנו ראינו את הסצנה הזו כמה פעמים בחיים שלנו. תמיד שנאתי את הסצנה הזו. היא הרגישה לי כמו שקר אחד גדול. מניסיוני, ואולי אני אדם קטן, אם אני אוהב מישהי, אני רוצה שהיא תהיה מאושרת, אבל איתי. אם מישהו אחר הוא זה שגורם לה להיות מאושרת, אני מת מבפנים, אני נשרף, וזה נראה לי הכי טבעי והכי אנושי להרגיש ככה. אבל היום, אחרי הקיץ שעבר עליי, ואחרי הפרידה מגוני, אני מבין שאולי אני טועה. מגיע לגוני להיות מאושר יותר ממה שאני וחולוניה שלי יכולים לספק לו. ואני רק רוצה שגוני יהיה מאושר. גם אם זה לא איתי.

נ.ב.

אמא שלי לא מסכימה איתי.

https://www.steimatzky.co.il/%D7%90%D7%A8%D7%93-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F/%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%AA%D7%95%D7%97%D7%99%D7%9D.html

 

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  1. נהדר. שחקן ענק.
    התאמנתי אצל אבא שלו, שהיה לא פחות משוגע ממנו.
    וגם – ניכוויתי ממנו בליגת הקיץ של העמק לפני כמה שנים, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת…

  2. חזק מאד.
    לא סובל את גוני, דמות מראה של הישראלי הנמוך והלא כשרוני שזוכה מההפקר של החוק הרוסי, אבל אהבתי מאד את הטור..

    1. לגבי הלא כשרוני אני ממש לא מסכים איתך, אני אוהד חולון הרבה זמן ואם יש משהו שגוני יודע לעשות זה פיק אנד רול, אחד השחקנים עם הראייה הכי טובה של המהלך הזה, וכמובן שהבנאדם לא מפחד משניות אחרונות, זה רק מעצים אותו.

  3. מעולה! וזה מאוהד חולון רדום.
    שאלה לא קשורה: איך האוהדים מתייחסים לאצטדיון ה"חדש"? בפעם וחצי שהייתי שם הרגשתי שהם אמביוולנטים.

    1. שמע, תלוי את מי שואלים, אבל בתחושה שלי, מתגעגעים לפחים אבל מבינים שצריך להתקדם.

      מהאולם עצמו דוגרי אנשים מאוד נהנים.

      אני חושב שהקהל עוד מחפש את הדרכים הנכונות להפיק ממנו את המקסימום לטובת הקבוצה. (איך מביאים עוד אוהדים, איך מגייסים עוד חבר'ה לגוש המעודד, איפה יושבים/עומדים וכו')

      1. גם בירושלים היה את מלחה המיתולוגי שהרבה התקשו להיפרד ממנו, אבל קבוצה שרוצה להתקדם צריכה אולם ראוי ומודרני. גם אני חשבתי שאין תחליף למלחה, אבל הארנה הוא היכל נהדר, מודרני וגדול. אמנם אין את האינטימיות והקרבה אבל יש תחושה של עצמה של קהל גדול בהרבה שדוחף את הקבוצה.

  4. ג'וני זה פניני בקטן ואני אומר את זה בהקשר החיובי .
    שחקן כלבבי ממש.
    הטביע חותם (רק חותם לא לסל …) בכל מקום בו היה .
    היה אלוף תיכונים היה תגלית עונה בליגת על עם עפולה .
    היה פקטור משמעותי באליפות עם חולון ואז בגליל .
    עזר לחולון להינצל מירידה וגם אשתקד עם כל העליות והמורדות קלע סל ניצחון אחד זכור מול הפועל תל אביב וכמעט הוביל קמבק אדיר בפליאוף מול חיפה רק ששמיר הכניס אותו מאוחר מדי.
    בעיני למרות הערכתי הרבה לשמיר הוא פחות מדי העריך אותו וידע להשתמש בו וזו הסיבה העיקרית בדיעבד לכך שהוא ראה את היינל פור הישראלי מהיציע.
    לגבי שנה הבאה.
    ראשית אני שמח שהוא נשאר איתנו בליגת העל .
    אישית צר לי שאין הערכה לסמלים כמותו ובכלל בארצנו …(ואולי בכלל ע"ע אזייה תומאס ) .
    אך אני מאמין שאדם לא צריך להישאר במקום שאינו מעורך וקשה לי להאמין שהיה משתלב בקבוצה הרצחנית שנבנתה בחולון (למרות שעם מאמן אחר היה ניתן למצוא לו מקום משמעותי ולהכין אותנו לעונות אחרונות בדרך לתפקיד מקצועי ).

    לסיכום לא היה בנבחרת אך היה פייטר של ממש שמיצה לחלוטין את הקריירה שלו למרות מגבלותיו הידועות .
    יאללה ג'וני …….בהצלחה באשדוד !

    1. אני חושב שמה שדן שמיר שואל את עצמו (ודוגרי גם אני), האם גוני יכול לשחק רכז שלישי/רביעי, וגם לתפוס מקום בהתאם על הספסל ובחדר ההלבשה. אני מאמין שכדי שגוני יהיה גוני, הוא חייב להיות רכז שני/שלישי.

      הנוכחות שלו כאדם גדולה מדי בעיניי (לטובה ולרעה) מכדי להיות רכז שלישי/רביעי.

  5. מצד אחד, אהבתי את השורה התחתונה.

    מצד שני, מה זה אומר עליי, אני שאוהד את הסאנס כבר כמעט 3 עשורים???
    וחמור יותר, מה זה אומר על אשתי????

    ובנימה רצינית יותר –
    מקסים!

  6. טור ראוי על שחקן ראוי.

    אני מת על גוני ואני לא מבין איך במקום אליו הפועל חולון מכוונת אין מקום לשחקן כמוהו. לעניות דעתי, לשחקן כמוהו תמיד יש מקום כי הוא מביא למשחק הרבה יותר מאשר נקודות, אסיסטים או הגנה.
    אשדוד חסרת הנשמה הרוויחה אותו ואני מקבל שחולון בעלת הנשמה לא תקבל שחקנים בלי נשמה במקומו

  7. תענוג צרוף מהמילה הראשונה עד האחרונה. מוזמן לכתוב שוב. ורק שתדע לך שחברך שי היה כוכב האתר בפלייאוף האחרון.

  8. כתוב ממש יפה, אני נהניתי מגוני באליפות של גלבוע גליל והיטבת לתאר אותו.
    שגוני טוב ומשתלט על משחק רואים אותו בכל מקום הגנה התקפה שופטים טרש טוק לשחקנים לקהל לא יאומן

  9. תענוג לקרוא. מצטרף לקריאה לכתוב עוד.
    אני מת על שחקני נשמה שמשאירים הכל על המגרש , החל מארואסטי דרך ברק פלג ודרור חג'ג' וגם גוני ושלומי הרוש. גוני קצת פרא אדם אני מסכים, אבל אני חושב שהוא לקח את זה למקום חיובי של לתת הכל על המגרש עבור הקבוצה שלו.

  10. תודה לכל המחמיאים:) אני בהחלט מתכוון לכתוב עוד ככל שהעונה תתקרב ותתקדם.

    ואני לא מתבייש להזכיר שהספר שלי "אקורדים פתוחים" נמצא בחנויות:)

  11. גוני שחקן שחקן ונשמה נשמה.
    איך אני אוהב אותו… רק שיצליח 🙂

    דמעות על הטור. ריגשת….
    נחפש אותך בהיכל הקרח, ראה הוזהרת !!!

  12. יש משהו במה שאתה אומר. אני גם מרגישה שאתה מאוד אוהב את גוני. אבל כמו באהבה אתה יודע להעריך "את האישה שלך" כשיש לך מקורות להשוואה וזה רק הזמן יגיד… אהבה כמו שגוני נתן "לאישה שלו חולוניה" לא יודעת מי מסוגל לתת ואל תשכח שאימא שלו אהבה את "הכלה" מאוד מאוד, עד היום.

  13. הרבה כבוד לגוני, וגם לכתב.
    1. גוני זה עוד דוגמא לילד פלא (ותתפלאו, הוא אכן היה כזה) שגדל ודי נעלם הפלא. אבל גם ה׳ילד׳ נעלם ונשאר גבר גבר ושחקן שצריך להיות המודל לכל צעיר בליגה היום. האמריקאי התורן תמיד יהיה יותר כשרוני ממך אבל את המחויבות והנשמה של השחקן המקומי אי אפשר להחליף.
    2. כשאני הייתי ילד והלכתי לראות כדורסל כל שבוע אז הליגה היתה מפוצצת בשחקנים כאלה. היו אז שני זרים, מתאזרח או שניים, והמון ישראלים שמשחקים בשביל הדגל. אני יודע שזה נדוש וכבר דוסקס לעייפה אבל למרות שהרמה היתה הרבה יותר נמוכה, היה הרבה יותר מעניין והרבה יותר כיף.

  14. תודה רבה נהניתי לקרוא.
    (רק השם של ה-ssid שבחרת- סוג של wtf…).
    אשמח אם נשמע ממך (גם berch הולך) במהלך העונה על חוויות ממשחקי הליגה של חולון. יש להם קבוצה מאוד מסקרנת השנה.

    לגבי גוני, תמיד ההרגשה שלי כלפיו היתה אמביוולנטית- מצד אחד שחקן נשמה שמשאיר הכל על הפרקט ולא מוותר, לא נרדם בלילה אחרי הפסדים, ומרואיין אותנטי וטוב, ומצד שני קלעי גרוע עם זריקה מכוערת מכל טווח (עושה חור באישון כשהיא מתבצעת מקו העונשין), המנפנף ידיו ללא הרף לאחר כל סל…

  15. האוהד ההוא שבכל משחק בתחילת העונה היה קופץ (ומסתיר לי) וצועק לדן שמיר "תוציא את גוני"… (עם עוד כמה מילים שהנייר היה מחוויר מלחזור עליהן…), אבל בסוף העונה היה שוב קופץ (ושוב מסתיר לי) ושוב צועק לדן שמיר – אבל הפעם: "תכניס את גוני"… מעניין איך הוא היה מגיב לכתבונת זו ? יופי של כתיבה ! יופי של כתבה ! ודרך אגב – אני גם מסכים עם כל מילה… בהצלחה (לחולוניה, לאוהדיה, וכמובן גם לך בני יקירי !

כתיבת תגובה

סגירת תפריט