ממפיס בבעיה. זאק רנדולף עזב, טוני אלן כנראה לא ימשיך וקבוצת ה-Grit-N'-Grind של העשור האחרון לא תחזור. הסגל שלהם, עם רנדולף, אלן ומארק גאסול בן ה-32, הגיע למקום השביעי ולפלייאוף כשהם נחלשו מהשנה שעברה ובלי יותר מדי סיכוי להגיע רחוק. כשמוסיפים לזה את העובדה שגאסול נמצא אחרי השיא ושהוא אמר שהוא "אולי יצטרך לחשוב מחדש על דברים" אם ההתפתחות של הקבוצה לא תמשיך, יש פה הזדמנות לבנייה מחדש.

הבנייה מחדש לא כל כך קלה כשיש את מייק קונלי וצ'נדלר פרסונס על חוזי ענק, של 126 מיליון דולר ל-4 שנים ו-72 מיליון ל-3 שנים בהתאמה. החוזים האלה לא סחירים, ושניהם שחקנים טובים מדי בשביל בנייה מחדש – קונלי נתן שנה שעברה את העונה ההתקפית הטובה בחייו (20.5 נקודות עם שיאי קריירה מהשדה ומהשלוש, כשהוא עם 40.7% מחוץ לקשת ו-6.3 אסיסטים למשחק), לצד היותו אחד הרכזים השומרים הטובים ביותר בליגה. החוזה של פרסונס לא סחיר, ואם הוא יצליח לחזור לעונה בריאה הוא שחקן של 14 נקודות למשחק באחוזים טובים, ושחקן חמישייה לגיטימי בקבוצת פלייאוף.

אם שניהם בריאים, יהיה קשה לממפיס להפסיד יותר מדי וכך הסיכוי שלה לבחירת דראפט קטן. למרות זאת, חסר להם הניצוץ ההתקפי לפלייאוף, ויציבות כלשהי בטווח הארוך. מארק גאסול שחקן נהדר, אבל התפקיד המרכזי שלו הוא לא סקורר ומעולם לא היה. נוסף על כך, אם הוא רוצה טרייד החוצה מהגריזליס בשביל סיכוי לאליפות, אין סיבה להשאיר אותו בכוח.

הפתרון לממפיס יכול להיות למרקוס אולדריג'. השילוב שלו בסן אנטוניו הוא לא בדיוק הצלחה גדולה כשהספרס מצליחים לנצח בעונה הסדירה ולא מעט, אבל נראים אבודים לחלוטין ללא קוואי לנארד. סן אנטוניו, לפי שמועות, שקלה טרייד עליו לפני הדראפט. הוא לא נראה כמו מישהו שיכול להיות מספר 2 בקבוצה אלופה, אבל הוא הצטיין בעבר בתפקיד של סקורר בקבוצת פלייאוף ששווה סיבוב שני בפורטלנד.

היכולת שלו לקלוע מעל 20 נקודות למשחק באחוזים גבוהים, ולקלוע באחוז גבוה מהמיד-ריינג', תבוא לידי ביטוי בממפיס כשיצטרכו גו-טו-גאי שיותר מתאים לשיטה ההתקפית של פיזדייל. הוא התרומה הכי טובה שהם יכולים להשיג על גאסול הנוטה לפציעות (לא השלים 60 משחקים ב-2 מ-4 העונות האחרונות), ואולי יכול להיות מישהו שיגדיל את הסיכוי של המועדון לעלות לפלייאוף. בפורטלנד השילוב שלו עם לילארד היה הצלחה, וצמד דומה עם קונלי יכול להיות שווה מקום גבוה במערב. בטווח הקרוב, זה עדיף על כל הצעה אחרת שיקבלו על גאסול (במידה וירצה טרייד, כמובן; אם הוא יעדיף להשאר בממפיס לא בטוח ששווה לעבירו).

מבחינת סן אנטוניו, זאת לא שאלה יותר מדי גדולה. לגאסול יש הרבה קשיחות שמתאימה לדי.אנ.איי של המועדון, והוא שחקן מגוון שיכול לקלוע שלשות (קצת פחות משלשה וחצי בכמעט 39% למשחק העונה), למסור (4.6 אס' למשחק) ולהגן בצורה נהדרת. הניסיון שלו בפלייאוף יהיה שווה לא מעט ואפשר להריץ את ההתקפה סביבו בדקות בהן קוואי לא על המגרש, אולי בהצלחה מגוונת יותר ממה שקרה עם למרקוס. יכולת המסירה הנהדרת שלו מהפוסט ראויה לציון – אין הרבה סנטרים עם כמות כזאת גבוהה של אסיסטים. כשהוא יהיה מוקף בקלעים יותר טובים ממה שהיה בממפיס העונה, המספר הזה רק יגדל.

נוסף על כך, גאסול אחד שחקני ההגנה הטובים ביותר – שחקן ההגנה של העונה לשעבר ועדיין שומר מצויין. שילוב שלו ושל לנארד הגנתית יכול ליצור קבוצה חזקה מאוד, כשהספרדי עוזר בשמירה ומתמקד בטבעת בזמן ששאר שחקני החוץ (ביחוד גרין ולנארד) מתרכזים בהגנה אישית. ההגנה אף פעם לא הייתה הבעיה של סן אנטוניו, אבל היא יכולה רק להשתפר עם מארק. נוסף על כך, כשהוא סנטר ניתן לשחק עם רודי גיי או קוואי לנארד כפאוור פורוורדים בהרכב מהיר יותר שיעשה בעיות לכל הקבוצות בליגה.

הטרייד הזה עובד כמו שהוא (גאסול תמורת אולדריג', ללא תוספות כלשהן) ויכול להגביר את הסיכוי של הדורבנות לאליפות, לצד מתן ההזדמנות להפיכת ממפיס לקבוצת פלייאוף יציבה עם סקורר מוכח לצד קונלי. למה לא, בעצם?