כדורסל ללא גבולות – היום השני / רועי ויינברג ויואב מודעי

רקע וסיקור היום הראשון של האירוע.

יואב: בניגוד לאתמול, היום השני היה בסימן כדורסל נטו. זאת אומרת, לא הייתה מסיבת עיתונאים מפוצצת, אדם סילבר ואורחים מכובדים אחרים לא הגיעו, והפוקוס היה על הכדורסל בלבד. הכל הרגיש פחות רשמי, וזה בא לידי ביטוי בתלבושת של המאמנים – חולצה טי שרט אדומה במקום החולצות פולו הלבנות שלבשו אתמול. אגב, כמעט כל גופי התקשורת לא עשו מאמץ להגיע היום (מלבד ספורט 5), כי לא היו להם את האנשים המפוארים לראיין, או במילים אחרות – את ההזדמנות להוציא כותרות. את האמת? אותי אישית זה אפילו לא עניין. לי הייתה את ההזדמנות להתעסק בכדורסל עצמו ולזהות את הכוכבים של המחנה הכישרוני. כמובן שאחרי היום קיבלתי תמונה ברורה יותר של איכויות השחקנים, כי לשפוט שחקן כזה או אחר אחרי היום הראשון בלבד זה לא פייר.

היום התחיל מיד בחלוקה ל-3 קבוצות: גארדים, פורוורדים וסנטרים (בדיוק כמו אתמול).  ג'רד ביילס עבד עם הגארדים על כדרור וכן על לייאפים. אנתוני פארקר הדריך את הפורוורדים בתרגיל מסירות מיוחד, שהתבצע בדיוק כמו "חמור באמצע". שומר אחד באמצע, שרץ משחקן אחר לשני במטרה לחטוף את הכדור. לשחקן עם הכדור כמובן אסור היה לכדרר, כך שהוא היה צריך לעבוד על הטעיות המסירה שלו. הגבוהים עבדו על "2 על 1" עם קורט רמביס. בתרגיל הזה יכולנו לראות את הסנטרים חוגגים עם אלי-הופים לפנתיאון.

לאחר מכן השחקנים התחלקו ל-4 הקבוצות שלהם במחנה, והתחילו ללמוד את התרגילים לקראת סשן המשחקים שהתחיל לאחר ארוחת הצהריים. אני ניצלתי את הזמן לגנוב תמונה עם האדמירל. אחריי בא שחיין בלי חולצה היישר מהבריכה של וינגייט כדי להצטלם עם דייויד רובינסון. בעוד הוא מצטלם ומצלם את חבר שלו, רובינסון אומר לו "אתה לא אמור לשים עליך משהו?", וכולם צחקו. זהו הרגע הקומי של היום. מקווה שנהנתם ממנו.

רגע לפני שהתחילו המשחקים, עלינו לזרוק קצת מהמגרש, ואחרי שלא קיבלנו חוזה מאף ג'נרל מנג'ר שצפה בנו זורקים, חזרנו ליציע כדי לראות את סשן המשחקים. חייב לומר שנדהמתי מהרמה. תיקון – שוב נדהמתי מהרמה. אתמול לא האמנתי שילדים משחקים כל כך טוב, והיום הגעתי למסקנה שהם יותר קרובים למפלצות מאשר ילדים. אשכרה השחקנים הטובים באירופה לגילם משחקים ביחד. כל הנותר לי היה לשבת ביציע ולהתענג. על הדרך עשיתי קצת סקאוטינג בשבילכם כמצופה ממני, ועל כך בחלק למטה.

רועי: נפלאות התחבורה הציבורית בישראל הובילו לכך שלצערי איחרתי במספר דקות ספורות לתחילת היום, וכך, בניגוד לאיל ויואב, הספקתי לראות את דיוויד רובינסון יוצא ונוסע ולא להצטלם איתו. מה שכן, החלק הארי של היום היה לפנינו, כך שזכיתי לראות לא מעט. אחרי שאתמול התמקדתי באימון הגארדים בחרתי היום להתמקד באימון של קבוצת הפורוורדים, שהובלה על ידי עמרי כספי ואנטוני פארקר, שני פורוורדים עם כמעט 1,000 משחקי NBA משותפים, ורון אדאמס. מאחר שחלק משמעותי מחברי המשלחת היו בביקור בבית הנשיא, היום התמקדנו בכדורסל עצמו.

היה מעניין מאוד לראות את אדאמס במהלך כל היום. רון אדאמס הוא המתאם ההגנתי של גולדן סטייט ועוזר מאמן בליגה במשך 25 שנה, שעבר בסן אנטוניו, פילדלפיה, מילווקי, שיקגו, אוקלהומה, בוסטון ובסוף בגולדן סטייט. הוא שימש כמאמן ראשי ועוזר גם במכללות (UNLV ופרסנו סטייט), והוא אחד המוחות ההגנתיים החריפים ביותר בליגה. קפיצת המדרגה ההגנתית של דריימונד גרין וקליי תומפסון בגולדן סטייט, שהפכה אותם משומרים ממוצעים לשומרים מצטיינים (לדעתי האישית בין עשרת שחקני ההגנה הטובים בליגה), היא הרבה מאוד בזכותו.

אדאמס עבד עם השחקנים על ההגנה ועל תנועה בלי כדור, אלמנט מפתח נוסף בהתקפה של הלוחמים. נדיר לראות אימונים על טהרת ההגנה אבל זה מה שהיה בחלק גדול מהיום, כשהפרוספקטים המבטיחים, בהשגחת אדאמס, תרגלו יציאה על שחקן שמגיע לשלשה פנויה, חיפוי הגנתי ושמירה נכונה, על כל המשתמע מכך. לא מעט שחקנים אירופיים מגיעים לליגה עם הגנה אישית בעייתית (ריקי רוביו, למשל), ויפה לראות שעבדו על זה.

לאחר מכן, השחקנים חולקו ל-4 קבוצות. חלק זה קרה גם אתמול ויהיה בולט בסיכום הטורניר (מחר), כשיבחרו הקבוצה האלופה. כל אחד מהשחקנים הגברים נמצא בקבוצה כלשהי, שנקראת על שם מועדון מה-NBA (ניו יורק ניקס, יוטה ג'אז, גולדן סטייט ווריורס ואינדיאנה פייסרס) ומשחק במדיה. אצל הנשים, שגם משתתפות, יש 2 קבוצות כאלו – לוס אנג'לס ספארקס וניו יורק ליברטי, מועדונים פעילים ב-WNBA.

המאמנים השונים של כל קבוצה (סם דקר, קובי אלטמן, אלעד חסין וג'וני בראינט ביוטה; אנטוני פארקר, ג'רלד ביילס, דן בורק ושרון אברהמי באינדיאנה; קורט רמביס, גל מקל, טים קונלי, נורמן פאוול ויונתן אלון בניו יורק; עמרי כספי, רון אדאמס, דיוויד רובינסון וראיין פנון בגולדן סטייט) עבדו על כמה תרגילים עם הקבוצות שלהם והראו שעם כל האווירה הקלילה של המחנה, עליה פירט יואב, הם רוצים לנצח. זה בלט גם במשחקים עצמם.

האהבה הזאת למשחק היא האווירה של המחנה. אנשים רגועים שמוכנים לעבוד על אותו תרגיל פעם אחר פעם בשביל להגיע לתוצאה הטובה ביותר ובלי יותר מדי בלאגנים באימונים – השחקנים היו מאוד ניתנים לאימון במבט מהצד. חלק (עידן אלבר הישראלי ואוטו יאקנוביץ' הקרואטי) הגיעו והשתתפו באימונים, אבל לא במשחקים, למרות פציעות ביד. זה לא דבר קל, כמו לטוס לישראל באמצע אוגוסט רק בשביל לקבל אימונים מהטובים ביותר. האווירה הנינוחה הזאת הורגשה בוינגייט, ללא ספק.

החלק של המשחקים התחיל, ואז בלטו הסקאוטים בקהל – מספר אנשים בחולצות המחנה שיושבים עם מחשבים ודפים עליהם מודפס הסגל הרחב של המשתתפים במחנה, וכותבים הערות מפורטות על כל אחד מהם. היו 4-5 כאלו, וכמובן שכבר עכשיו יש לא מעט מידע קיים על הנתונים הפיזיים והנתונים ברמות הצעירות שנהפכים לאינספור נתונים אחרים, אבל מעניין לראות את כמות המאמץ המושקעת באיתור הכשרונות שיהיו זמינים לבחירה רק ב-2019 לכל המוקדם.

יורדים להגנה

כשהמשחק השלישי התחיל, התיישבתי מעל אר סי ביופורד, המנג'ר האגדי של סן אנטוניו. ביופורד היה שקוע במשחק ובעבודה, ובשלב מסויים הצביע על השם של מספר 47, ג'ואל פארה הספרדי (פורוורד בן 17 מחובנטוד בדאלונה), כשהוא פונה לסקאוט שישב לידו. הסקאוט בתגובה הראה לו שהוא כתב מספר דברים על פארה, שאכן בלט לטובה ביכולות הובלת הכדור הנדירות לשחקן בגובהו (2.01 מ' שעדיין לא סיים לגבוה) וההגנה על מספר עמדות. הדראפט עוד רחוק, אבל הוא שם מסקרן שיכול להפוך לשחקן עם קריירת NBA סבירה. כשביופורד הלך שאלתי אותו אם הוא נהנה מישראל עד עכשיו, והוא השיב בחיוב. ביופורד ביקר מספר פעמים בארץ.

הקבוצות השונות היו מאומנות וראו תרגילים מסויימים, למרות הזמן הקצר שבו התאמנו כקבוצות. משחקי האימון, בני רבע שעה כל אחד, לוו על ידי שלושה שופטים שנתנו למשחק לזרום ולא שרקו לכמות גבוהה מדי של עבירות – שיפוט NBA במובן הטוב של המילה. בנקודה הזאת התחילו לזרום יותר ויותר מאמני כדורסל לאולם בוינגייט: אריק שיבק, צביקה שרף (השניים מאמני נבחרת ישראל לשעבר), מאיר טפירו ורבים אחרים. הם באו להרצאה של רון אדאמס ודן ברק, אשר אורגנה על ידי איגוד המאמנים הישראלי לצד ה-NBA, ופירוט עליה יהיה במאמרו של איל ספיר שיפורסם בהמשך.

*
השחקנים הבולטים מהיום השני

יואב: 1. אלכסנדר ארשוב. גארד בגובה 1.96. נחשב לאחד הכוכבים במחלקת הנוער של צסק"א מוסקבה ובנבחרת הנוער של רוסיה. עדיין אין לו 17, אבל הוא בנוי כמו שחקן בוגרים לכל דבר ועניין. שומר מעולה, אתלט, יודע להשתמש בגוף שלו נהדר ויש לו יד מצוינת משלוש. חיסרון – נוטה לזרוק יותר מדי ולא תמיד מחפש את המסירה.

בטורניר של היורוליג העונה בקובנה, הוא זכה בתואר ה-MVP, כשהוא מעמיד שורה סטטיסטית של: 24 נק' למשחק ב-52% מהשדה, 57% לשלוש, ו-95% מהעונשין. הוא משחק כמו "קילר". יש לו משהו בשפת גוף ובמבט של קילר אמיתי שלגמרי מפוקס במטרה, ובמקרה שלו – המטרה היא לנצח.

כששאלתי אותו במה הוא הכי חזק על הפרקט, הוא אמר "הצעד הראשון שלי". אני חייב לציין שהאנגלית לא הייתה הצד החזק שלו, אבל אם אני הוא – הייתי מתחיל ללמוד, כי עד כמה שידוע לי באמריקה מדברים אנגלית, ועם הפוטנציאל שלו יש לו אחלה סיכוי להגיע ל-NBA. דזמיטרי ריוני מבלארוס, חבר קבוצתו במחנה, שימש כמתורגמן והוא שחקן נוסף ששווה לעקוב אחריו.

2. יותם חנוכי. אחד הכישרונות הכי גדולים של ישראל. שחקן נבחרת הנוער, גלבוע מעיינות בנוער וגלבוע/גליל בבוגרים. בן 16 ו-7 חודשים, פורוורד המתנשא לגובה 2 מטר. יש לו סייז מעולה, הבנת משחק מצויינת, קליעה טובה, ובראיון איתי הוא אמר לי שהחוזק מספר 1 שלו הוא "חוסר האנוכיות". התכונה תמיד לחשוב למען הקבוצה חשובה, ולראות את זה אצל ילד בן 16 זה די נדיר. ממה שראיתי הוא מאוד ווקאלי, תמיד מפרגן לחברים, ולדעתי – נכס לכל קבוצה. נתן אחלה טורניר עם נבחרת הנוער הקיץ, על אף ששיחק עם שנתון מעליו.

"אני משחק כרגע בעמדה 4, אבל רוצה להיות 3 עתידי. אני חייב לעבוד מאוד קשה כדי להיות 3 ברמה אליה אני רוצה להגיע. במחנה כאן יותר נוח לי להיות 3, בגלל הסייז של שאר השחקנים. אני מאוד נהנה לשחק עם השחקנים הכי טובים באירופה בגילי. מרגיש שאני לגמרי ברמה. החלום? יורוליג בלי ספק בכלל."

רועי: 3.איגור דרבניאק. גארד, 1.93 מ'. דרבניאק רכז טוב שהראה שילוב בין יכולת מסירה גבוהה וקליעה אפקטיבית, כשהוא גם נותן עבודה נהדרת בהגנה למרות שהוא לא ארוך במיוחד, ועדיין מצליח לאמלל לרכזים את החיים. לא בטוח שיהיה האס ההגנתי שקבוצות מחפשות בעמדות הגארד, אבל הוא יכול להגיע לשם.

העונה הוא שיחק במגה לקס, קבוצתו של ניקולה יוקיץ' לשעבר, וביורוליג (עד גיל 18, לא הבוגרים), ורשם נתונים לא רעים של 1.5 ריבאונדים ו-2.3 אסיסטים ב-14 דקות למשחק ב-8 משחקים, כשהוא צעיר בשנה משאר שחקני השנתון. זה יכול להראות את היכולות שלו, ולמרות שהקליעה עדיין לא שם, היו לא מעט ניצוצות שעפו מכיוונו היום. שווה לעקוב.

4.ולודימיר מרקובטסקי, סנטר, 2.16 מ'. האוקראיני הצעיר (יליד 26 לדצמבר 2000, השחקן השני הכי צעיר במחנה) כבר עכשיו הראה מסיביות, וטיפה מזכיר את אלכס לן של השנים המוקדמות, לפני הבחירה בדראפט 2013. הוא משחק בז'לגיריס קובנה, ויכול להגיע בעמידה לגובה עצום של 2.79 מ' (הסל בגובה של 3.05 מ', למקרה שתהיתם).

מרקובטסקי הראה היום יכולת ריבאונד טובה מאוד, וכשמשלבים את זה עם הנתונים הפיזיים ויכולת קריאת ההגנה הלא רעה בכלל יש כאן פוטנציאל למגן טבעת בעל נפח משמעותי, משהו בסגנון של רודי גובר. עם צוות פיתוח השחקנים הנכון הוא יכול להפוך לסנטר של 20-25 דקות למשחק בליגה, אבל יש צורך בשיפור המשחק ההתקפי – בין אם בפוסט, בתנועה בלי כדור או בקליעה מרחוק (יש לו יד רכה מחצי מרחק). בהתחשב בכך שהוא משחק מול שחקנים מבוגרים ממנו כל הזמן, אפשר להיות אופטימיים.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. אהבתי את הסקאוטינג שלך, יואב!
    אני מציע שהרוסי יוותר על האנגלית ויבוא לשחק בליגה שלנו, בלאו הכי כמעט כולם בארץ מדברים רוסית.
    ואני מקווה שמישהו ממכבי ת"א קורא גם את ההמלצות שלך…

  2. יש לי רושם שהופס – כמובן בידיהם של יואב ורועי – עושים את העבודה המקצועית הטובה מכולם בסיקור המאורע, ואולי הם היחידים שניכנסים לעומקם של דברים.
    קטי שלחה לי מסר אישי שנראה לה שנציגי האתר עושים עבודה מצויינת, ועכשיו היא משוכנעת שכתבי החוץ שלנו באים מבקראונד טוב.

    זה כבוד גדול וחשוב מאד.

    רועי, שלח לה עוד כמה מילים על היום.

    תודה

  3. ולגבי חנוכי, שמעתי עליו דברים נהדרים ממאמן ליגת על בנוער. הוא באמת לא אנוכי, ויש לו סייז מצויין ויכולת להוריד כדור לרצפה. חלק מזה גם ראו באליפות אירופה האחרונה לנוער. ומעל הכל – קיבוצניק טוב מבית השיטה!

  4. תותחים אתם .
    מדהים שאחד כמו דיוויד רובינסון מגיע לכאן .
    מעבר להיותו שחקן אדיר
    הוא כמדומני הייחידי שעשה את הסרייה הזו
    נבחר 1 בדראפט
    מלך הסלים
    רוקי העונה
    אם וי פי
    שחקן ההגנה
    מלך הכ"ח + החסימות
    כמובן שהיה אלוף נ.ב.א ואלוף אולימפי.
    דבר נוסף לפי מה ששמעתי /קראתי ממזמן מדובר בגאון אמיתי אולי השחקן עם האי קיו הגבוה בתולדות הליגה …אשמח אם מישהו יאשר זאת.

  5. רועי ויואב כול הכבוד על סקירה מצוינת של שני הימים הראשונים!! אני מחר מצטרף אליכם, מחכה להכיר אתכם 🙂

  6. אתם עושים גם עבודת קודש. גם איל בטור שלו.
    איזה דגשים, איזו הקפדה על הפרטים הקטנים, באמת מרשים.

    רק פאשלה אחת – לא תפסתם לראיון את האדמירל.
    יש לי עצה שנובעת מניסיון שלי כסטודנט צעיר עם זוכי פרס נובל – תעקבו אחריו ותארבו לו בנקודה כלשהי, כשהוא יוצא החוצה, בחזרה מהשירותים (בשום פנים ואופן לא בהליכה לשם), או כשהוא נראה משועמם.
    צאו מנקודת המארב ותחסמו לו את הדרך באלגנטיות, עם המיקרופון קדימה. תתחילו בלאמר שאתם נציגי הופס בישראל, הקהילה מנסה כבר זמן רב לראיין אותו במייל או עם נציג בס"א וזה לא יצא אל הפועל, ועכשיו זו ההזדמנות היחידה שלכם לראיין אותו פנים אל פנים. מכאן זה כבר יזרום.
    צריך להיות polite and persistent

כתיבת תגובה

סגירת תפריט