היום לפני 18 שנה: "L.T!!! L.T!!! צעקו אלפים בהיכל התהילה / מנחם לס

משך 13 שנה בניו יורק, מס' 56 היה המספר החשוב והקדוש ביותר, מספרו של לורנס טיילור, שכריס קולינסוורת', שחקן הפוטבול הנפלא של העבר והיום אנליסט הפוטבול מס' 1 ללא כל ספק (טוב, זוהי לפחות דעתי) כינה "שחקן הפוטבול מס' 1 ששיחק ב-NFL כשהוא מוסיף – 'REGARDLESS OF POSITION'"

זוהי עליונות שוות-ערך לעליונותו של מייקל ג'ורדן בכדורסל!

לורנס טיילור עמד בבוקר כניסתו להיכל התהילה בקנטון, אוהיו, וסיפר על מהלומות עזות שמשקל טונה אחריהם הפילוהו, והוא כל פעם התרומם וקם. הוא דיבר על הכל: כבוד, קלאס, אי-ויתור ויהי מה, חברות, משפחה, והג'איינטס.

על הבמה היה זה בנו, לורנס ג'וניור, שהציג את אביו כמקבל את הכבוד הגדול של כניסה להיכל. האב לא מסוגל היה לעצור ברגשותיו ודמעותיו, וחיבק את בנו חיבוק ארוך שנימשך ונימשך ונימשך – דקות ארוכות – אבל לאיש זה לא היה איכפת. כולם ידעו את היחס המיוחד שישנו בין האבא לבנו כשהם לוחשים אחד באוזני השני דברים שלעולם יישארו ביניהם בלבד.

לכל אחד מה-INDUCTEES היתה דרך אחרת להביע את תודתו למשחק הענק הזה הנקרא פוטבול בדרך אחרת. טיילור…אריק דיקרסון…תום מאק…אוזי ניוסאם, ובילי שואו, כל הניכנסים להיכל שנת 1999.

אך נראה היה שרוב הקהל ידע שהכוכב בין הכוכבים היה L.T. הוא היה – לדעתי לפחות – הליינבקר הטוב מכולם, ולדעת רבים וטובים 'שחקן הפוטבול מס' 1, אם צריכים לבחור באחד'. הוא היה ליינבקר גדול וחזק אבל מהיר וזריז כשד עם חוש מיוחד למצוא חורים ולדעת מתי, איפה, ואיך, שלא ידע פחד או היסוס מה הם. הטאקלים שלו על מוסרי הכדור או נושאי הכדור היה תמיד כמו משאית בת 18 גלגלים השועטת ממעלה ההר למטה למדרון ללא מעצורים, והוא ניכנס באדם עם הכדור – יהיה זה הקוורטרבק או הפולבק או ההפבק או הטייט-אנד – לא משנה תפקיד האדם עם הכדור, מספיק שהוא לבש את חולצת היריב והכדור היה בידיו. L.T ידע שתפקידו להיכנס בו. לא לפצוע ולא להרוס, אלא פשוט לעוצרו, ולנסות להוציא את הכדור מידיו.

הוא היה כה אגרסיבי ומחלט במשחקו שיריבים ממש חששו ממנו, דבר שבפוטבול לא קורה לענקים האחרים שלא מרגישים נחותים ממנו בחוזקם. אבל כשבולדוזר מגיע אליך במהירות של 100 מייל לשעה, אפילו הענק שבענקים מאבד עשתונותיו כי הוא יודע שעם LT לא יהיה כל היסוס; לא תהיה כל שהייה; לא תהיה כל שאלה: הטנק בא לחסל.

הוא היה גבור שני סופרבולים ב-1987 ו-1991, ובשניהם הייתי כעתונאי 'ידיעות אחרונות'.

אבל בחירתו להיכל לא באה ללא קונטרוברסי בגלל שהוא היה ידוע כצורך קוקאין בשנות משחקו ("הסיבה היחידה היתה לשכך כאבים; לא היתה לי כל סיבה אחרת") שאחרי פרישתו הוא היה מעורב בשני מאסרים שסיבתם היתה סמים, והודאתו שהוא הפך למכור לקוקאין. אחרי פרישתו הוא ניכנס למוסד גמילה, ובשנים האחרונות היה נקי מסמים והשתתף בשני סרטים, כמרצה בעל יקרה, ואנליסט טיווי. הבנתי שההווה היה נקי מרבב, אבל בויקיפידיה קראתי ש"לפני שנתיים הוא הואשם במעשי מין לא הוגנים עם נערה בת 16"

ביל פרסל שהיה מאמנו אמר עליו:


Lawrence Taylor, who played for the Giants from 1981 to '93 revolutionized the way linebacking was played. He was  the greatest at his position to ever play the game bar none. There was never another LT and I doubt if we see another one like him, ever!

כשהוא שיחק בג'איינטס היה כינוי להגנה שלהם: "THE BIG BLUE WRECKING CREW" שמנהיגם היה LT. יחד איתו מי לא ישכח את קרל באנקס, גארי ריזונס, בראד ואן פלט, בריאן קלי, פפר ג'ונסון, והגדול מכולם – אחרי LT וחבר ההיכל אף הוא – הארי קרסון.

וואווו…איזה כיף היה לגור בניו יורק בתקופה ההיא!

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. טיילור בהחלט היה יחיד במינו ואחד ששינה את איך שהמשחק משוחק. הוא היה שחקן ההגנה האחרון (אחד משניים בלבד בהיסטוריה) לזכות בתואר ה-MVP.
    ומי היה הארכיטקט של ההגנה ההיא של הג'ייאנטס, כמו גם זה שהכניס את טיילור לעניינים בתחילת דרכו?

        1. יש לו הרבה שמות. חלק מכירים אותו כלורד פלפטין אחרים כדארת' סידיוס, אבל אני חושב שאתה מתכוון לשם המפורש הזורה אימה על כל שומעיו: ביל בליצ'ק

          1. אני לא מתכוון אלא שאלתי למי טיילור התכוון ומי זה שהיה אז אדריכל ההגנה של הג'איינטס?

            תודה על התשובה!

      1. LT זה גם Lo Tov. הוא אומנם היה נפלא כשחקן אך מחוץ למגרש התנהג לא טוב, ונראה שגם בשנים האחרונות, רק שבעניין אחר.

    1. אתה בוודאי מתכוון לביל ביליצ'ק. הרבה טוענים שהיה לו מזל לא פחות משכל עם שחקני ההגנה שיצרו, לדעתי, את ההגנה הטובה בהסטוריה, טובה אפילו מזו של הסטילרס בזמנו.

      1. אלאן פייג' התאקל ההגנתי של מינסוטה (ב-1971).
        האמת שהוא דמות מאד מעניינת. נולד בקנטון והגיע לקנטון בסופו של דבר בזכות יכולתו על המגרש. אחרי שסיים את הקריירה הפך לשופט. לא אני לא מתכוון לכזה עם חולצת פסים ומשרוקית אלא אשכרה לכזה שיושב בבית המשפט העליון של מינסוטה.

  2. שלשום LT אחר נשא נאום די יפה בעיני בטקס הכניסה שלו להיכל. דיבר על אחדות ושורשים. בקיצור הסתכל הרבה מעבר לקריירה האישית שלו.

  3. לדעת רבים מונטנה הוא הגדול מכולם. ועדיין אף לא אחד מהם לא הייתה לו את השליטה של ג'ורדן. רק לגרצקי מההוקי קרח הייתה שליטה לפחות כזו.

    יש לי את הסווצ'ר של האליפות הראשונה של הג'איינטס. באותה שנה הייתי בחודש ניסן (החודש שבו חל חג הפסח) בארה"ב בניו ג'רסי וניו יורק (אבא היה באותה שנה בארה"ב בשליחות מהצבא כהנדסאי אלקטרוניקה בחיל האוויר היה במשלחת של צוותים טכניים שנסעו ללמוד על המערכות ש האף-16 סי ודי ולא יכולנו להיות כולנו יחד כל השנה בגלל שאני הייתי במעבר מיסודי לחטיבה ובלימוד לבר מצווה. שבע שנים קודם לכן היינו יחד בשליחות שהייתה כדי ללמוד על מערכות האף 16 איי ובי).

  4. הקפיצה של LT על שחקני היריב היתה מפחידה
    כמה סיפורים מעניינים על LT
    1. נבחר בדראפט 81 במקום השני אחרי שהתחיל לשחק פוטבול 5-6 שנים קודם לכן
    2. שתה המון ועישן סמים כל יום ושתה נוזל לשטיפת פה לפני אימונים ומשחקים כדי להסתיר את הריח .
    3. קרע שריר בכתף והמשילך לשחק במשחק ובאותו המשחק עשה שלושה סאקס אחרי הפציעה
    4. גמר לטייסמן את הקריירה אחרי שLT קפץ עליו, הפציעה הזאת הפכה את LT לדבר הכי מפחיד בספורט.
    5. במשחק מסויים הקוואטרבק של היריבה ביקש פסק זמן כי הוא לא מצא את LT ולכן לא היה מוכן להתחיל את הספירה, בפסק זמן התברר שLT בכלל נח על הספסל
    6. ב1986 העונה שבה LT זכה בMVP הוא התחיל במשחק הראשון עייף וכולם חשבו שהוא גמור אחרי קיץ של גמילה מאלכוהול וסמים, במשחק השני(אני חושב) LT רץ מאחורי RB רוקי שהיה מהמהירים באותו המחזור וLT הצליח לתפוס אותו ולעצור אותו וזה היה האות לאחת העונות הגדולות בכל הזמנים לשחקן הגנה בה הוא זכה בשחקן השנה ובשחקן השנה בהגנה וכמובן שהוא זכה עם הגייאנטס בסופרבול.

    יש עליו המון סיפורים נוספים, כמו ההחזרה שלו בחצי או ברבע הגמר לפיק 6, הבן אדם פסיכי לגמרי אבל כשחקן לא נראה עוד אחד כזה במהלך חיינו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט