רקוויאם לתחרותיות
כאשר מיאמי היט מתחילה לרוץ, יש תחושה שהם כמו חיידק טורף. זה מתחיל עם כאב ראש קטן בדמות דאנק של לברון, ממשיך עם חטיפה של ווייד, ופתאום, לפני ששמת לב, אתה עם מחלה זיהומית ופיגור 20 הפרש אחרי מטח שלשות של ריי אלן, שיין באטייה ומריו צ'אלמרס. ההבדל בין הטיפול בחיידק הטורף לטיפול בהיט, הוא שלהיט אין תרופה.
התחושה שמציפה אותי, ואני מאמין שכך גם את כל אוהדי הכדורסל התחרותי, במהלך רצף 18 הניצחונות הרצופים של מיאמי, היא חוסר נוחות. נכון, זה מדהים לראות קבוצה קולעת מעל 50% מהשדה מאז פגרת האול-סטאר ומגיעה למצב בו היא מנצחת כל קבוצה בליגה (אינדיאנה הייתה הקבוצה האחרונה שהחזיקה במאזן נקי מהפסדים למיאמי), אבל לא נח לי. לא נח לי לראות את הבדלי הרמות שנוצרים בין הקבוצה הטובה בליגה לקבוצה שמדורגת בסך הכול 2 מקומות מתחתיה בקונפרנס. בטיפשותי, חשבתי לעצמי שהרצף הזה זמני ושמיאמי ניתנת להכנעה, אבל כשמסתכלים על החיידק הזה מקרוב, הוא טורף כל מה שזז.
כדי להוסיף לתחושת ה"בוא נריץ ל-2020 כי עד אז אין לאף אחת סיכוי" שממלאת אותי בחודש האחרון, בלי ששמנו לב, מיאמי אוחזת ברקורד הטוב בליגה, ובעוד במערב סן אנטוניו, ככל הנראה, תאבד מעט גובה בעקבות חסרונו של טוני פארקר, ככל הנראה ההיט יגיעו לפלייאוף עם יתרון ביתיות לכל אורך הדרך. ולקבוצה בעלת מאזן הבית הטוב ביותר בליגה (29-3, מעל 90% הצלחה) מדובר בוידוא הריגה אחרי שהם רצחו כל סיכוי לתחרות בליגה.
נתראה ב-2020. לברון
ברצף האחרון ההיט הוכיחו שהם מסוגלים לנצח כל סגנון. הם פירקו את אוקלהומה, שהייתה אמורה לתת להם מצ'אפ קטלני. הם גברו על הניקס, שהביסו אותם פעמיים העונה, אחרי מחצית ראשונה איומה והוכיחו אופי וגאווה של אלופים. ואם זה לא מספיק, הם הראו שהם יכולים להגן לא פחות טוב מקבוצות ההגנה הטובות בליגה (ממפיס ואינדיאנה) כשהם צריכים. אמנם על הנייר הם קבוצת ריבאונד נוראית וסופגים יחסית הרבה שלשות, אבל החולשות של הקבוצה הזו מחווירות לעומת היתרונות שלה, וכאשר יש לך את השחקן הכי טוב בליגה, הסייד-קיק הכי טוב בליגה (ביחד עם ווסטברוק) ואת הרול-פליירס הטובים בליגה (צ'אלמרס, באטייה, אלן, האסלם, אנדרסן) היתרונות שלך ברורים לכולם.
שיר הקינה הזה לתחרותיות בליגה הוא אולי מוקדם מדי, ואולי באמת בפוסט-סיזון ההיט לא יהיו כל כך דומיננטיים ונקבל סדרות ראויות ולא סוויפים מהדהדים שיגרמו לנו להיזכר יותר מדי בלייקרס של שנת 2001, אבל זה בהחלט מדאיג. זה מדאיג בגלל הכיוון שאליו הליגה הולכת, בו השחקנים קובעים יותר ויותר איפה הם ישחקו. ראינו את זה מתחיל עם לברון, ממשיך עם כרמלו אנתוני וממש לא מסתיים עם ריי אלן. אחרי שהניסוי של הסופר-פרינדס יוכתר כהצלחה אחרי 3 עונות בלבד ביחד, אני לא רואה דרך בה ה-NBA תוכל למנוע איחודי סופרסטארים נוספים שיוותרו על חוזי המקסימום שלהם כדי להילחם על טבעת, כי זה יהיה הסיכוי היחיד שלהם להתמודד במפלצת התלת ראשית של פט ריילי. מצד אחד, זה יותיר את הקבוצות הקטנות של הליגה עירומות ויתומות מכוכבים, מצד שני, זה אולי הצ'אנס היחיד להימנע מתופעת ריאל מדריד בצ'מפיונס של שנות ה-50, שלקחה 5 גביעים ברצף.
ובינתיים, מה אמורים האוהדים לעשות? אם יש משהו שמאפיין אוהדי NBA בארץ הוא תופעת הטרמפיסט. הרבה אוהדים אוהבים לתמוך בקבוצה שכרגע נמצאת בצמרת ולאו דווקא שומרים אמונים לקבוצה שאותה אהדו מילדותם. אני מניח שלפני 5 שנים בקהילת ה-NBA בארץ היו יותר אוהדי דטרויט מאוהדי אוקלהומה. היום אני בספק אם נוכל להרכיב נבחרת פינג פונג מאוהדי הפיסטונס. ההצעה שלי היא שאם בא לכם להנות ולהרגיש אליפויות, תתפסו טרמפ על הרכבת של מיאמי. אני לא ממש חובב של התופעה הזו, אבל אני מבין מאיפה היא באה.
המאסטר פלאן שלו הצליחה. פט ריילי
עבורי, אני יכול להנות מהמשחק של מיאמי, מהאתלטיות הבלתי נגמרת, מהאינטנסיביות הברוטלית, מהקילר אינסטינקט הקבוצתי, אבל אני לא מסוגל לאהוד את הקבוצה הזו. הקבוצה הזו מייצגת עבורי את תרבות הכאן ועכשיו שלטעמי אין לה מקום בליגה. הקבוצה הזו היא תוצר של חור במערכת שנוצל כהלכה על ידי שלושה שחקנים, וכל מה שקרה מאז אותה (ה)החלטה הוא אפקט הפרפר. האם הכדורסל של הקבוצה הזו הוא חלומי? ברור. האם אפשר להזדהות עם מה שהקבוצה הזו מייצגת? ממש לא.
אני הייתי ראשון ההייטרים של מיאמי, אבל הפוסט הזה לא מגיע ממקום של שנאה, אלא ממקום של השלמה שלברון, ווייד, בוש וריילי ניצחו. הקנוניה שלהם הצליחה והדרך היחידה להביס אותם היא ליצור קנוניה חדשה, יצירתית יותר. למרבה הצער, חוקי ה-CBA החדש מנעו היווצרות קנוניה שכזו כשהביאו את סם פרסטי לשלוח את ג'יימס הארדן בטרייד ערב פתיחת העונה מכיוון שלא יכל לתת לו חוזה מקסימום. כעת, כל מה שנותר לנו הוא להתפלל לנס שייתן לנו סדרת גמר צמודה.
באדיבות
תומר שור
11 מרץ 2013 07:03:22קצת נסחפנו. מותר לקבוצה אחת להיות דומיננטית לתקופה. מה סך הכל ביקשנו ? 6 טבעות ללברון. אין כאן חזירות…הדבר היחידי הלא ספורטיבי זה אם לייקרס לוקחת…
כנראה שאני אוהד הצלחות..כי התחלתי לאהוב כדורסל דרך קרים עבדול ג'אבר (אבל באמת שהייתי צעיר) ואז את ג'ורדן. בשל שנאתי לקובי לא היה לי את מי לאהוד עד לברון, ואותו אני מלווה מאז קליבלנד (עם סמפטיה לבוסטון).
המיאמי של הטריו זה פשוט דבר יפה, וכיף לדעת שהם חברים אמיתיים גם אחרי המשחק..
יניב
11 מרץ 2013 08:51:34יובל פוסט מעולה,פשוט קלעת לכל מה שאני מרגיש,וחש,וכן זה גם אני כתבתי לך בפוסט הקודם שחשבת שלאינדיאנה עוד יש סיכוי,שמאז הלייקרס בשנות ה-2000 לא הייתה אלופה כל כך ברורה כבר בשלב הזה,נכון לעכשיו איך שאני רואה את זה,בכדי שלברון והחבורה לא יקחו באמת 6 אליפיות רצופות אז 2 סיטואציות אמורות לקרות:
1.דוראנט עשוי מהחומר של האלופים וישדרג את המשחק שלו עוד קצת בשביל להתמודד מול לברון גם בהגנה ולא להיחנק מולו בהתקפה.
2.שרוז יחזור מהפציעה באותו הכושר שהוא היה לפני הפציעה.
כמובן שזה לא רלוונטי לשנה,מבחינת מיאמי הם יכולים להכין את החולצות של הback2back
אמיר ל.
11 מרץ 2013 09:11:31גם אני חשבתי על הלייקרס של תחילת שנות האלפיים.
לא מדובר כאן רק באוסף שחקנים מצויינים (מעולים!) אלא בקבוצה אמיתית עם מאמן יציב ופט ריילי גאון הכדורסל – בדיוק היציבות והגאונות שחסרה לנו בלייקרס בשנים האחרונות…
נקווה להפתעות בפלייאוף.
לא מסכים
11 מרץ 2013 09:18:21איפה האזכור לזה שבוסטון עשתה את זה קודם כשחברו פירס אלן וגארנט ולקחו אליפות? הם הרי התחילו את הטרנד ולא מיאמי.
העניין במיאמי היה הדרך שבה זה נעשה עם ההחלטה, אבל המהות זהה לחלוטין.
ואיפה האזכור ללייקרס, שפשוט רומסת את נושא תקרת השכר והשוויוניות בליגה?
בסופו של יום, אתה שונא מיאמי (לא המצאתי, כתבת זאת בעצמך) וכמו אוהד, בחרת להתעלם מעובדות.
בוסטון עשו את זה קודם, לייקרס עשו את זה בצורה יותר קיצונית, אבל למיאמי זה נראה שנכון לעכשיו, זה הצליח הכי טוב ואתה פשוט לא אוהב אותם. לגיטימי. אבל אין פה "חור במערכת" בטח לא אחד שלא נוצל לפני כן ואחרי כן.
יניב
11 מרץ 2013 10:31:37שוב חוזרים לויכוח של הקבוצה,אתה שוכח שגארנט ואלן חברו לפירס הם לא היו בשיא כוחם,אמנם הם היו טובים מאוד אבל אף אחד מהם לא היה הכי טוב בליגה,לעומת מיאמי שהשחקן מספר אחד בליגה חבר לשחקן שבטופ 5בליגה ולקינוח הוסיפו נגיד בין הטופ 10 לטופ15 שכולם בשיא כוחם וכולם )אולי חוץ מוויד) רק ישתפרו.גם הלייקרס צירפו את נאש(להזכירך בן 39!!!) קובי בן 34 וגאסול בן 32
יובל עוז
11 מרץ 2013 11:37:40יש הבדל בין מה שבוסטון עשו ומה שהלייקרס עושים. במיאמי השחקנים החליטו שהם מאחדים כוחות. בסלטיקס האיחוד של פירס, גארנט ואלן היה תוצר של רקיחת טריידים מורכבים ע"י דני איינג' ובלייקרס זה פשוט חוסר מודעות לתקרת השכר.
התוצאה בשתי הקבוצות האלו אולי דומה, אבל הדרך שונה לחלוטין.
לא מסכים
11 מרץ 2013 14:04:54אוי, אתם כ"כ מאכילים את עצמכם שקרים כדי להקל על עצמכם.
היום, אלן בן 37, גארנט 36, פירס 35.
הטרייד היה ב2007 – לפני 6 שנים.
גילאים: 31,30,29 בהתאמה.
תמיד מדובר כאן באתר שהשיא של השחקנים זה בין 28-32 כשהם עדיין אתלטיים אבל יש להם נסיון. איפה זה מעמיד את הטריו הזה?!
ליובל, ממש מצחיק אותי שאתה מעדיף את שתי הדרכים האחרות, אבל סבבה. כאילו עדיף שהקבוצה שיש לה הכי הרבה כסף פשוט תרמוס את כל עקרון תקרת השכר של הליגה, מאשר שחקנים שרוצים אליפות על פני כסף…
וואלה… אם זה מה שאתה מעדיף בNBA, קשה לי להסכים עם הביקורת…
יניב
11 מרץ 2013 14:19:36אתה מתעלם מכמה עובדות שלא מתאימוטת לך ואומר שאנחנו אוכלים שקרים,קודם כל אתה שוכח שאולי גארנט היה בן 30 אלב עם ותק של 14 עונות בליגה לשחקן פנים מה שמאוד שוחק את השחקן והוא כבר היה בדרך למטה מבחינת הקריירה ,ריי אלן אולי היה בן 29 אבל לא נחשב לאול סטאר-נחשב שחקן טוב מאוד ושוטר של קבוצות קטנות.בכל מקרה אף אחד מהם לא נחשב בשום שלב של הקריירה שלו כשחקן הכי טוב בליגה!!! ויותר מזה אף אחד מהם לא נחשב לאחד מ5 השחקנים הטובים בליגה(אולי גארנט שהיה צעיר).וזה העניין גארנט אחרי שנתן את הנשמה למינוסטה במשך 14 שנים זכותו לעבור ולחפש סיכוי לאליפות, לא שאתה מחפש קיצורי דרך והולך לחבור לעוד 2 סופרסטארים בשביל לשלוט בליגה.לצורך הדוגמא שכבר העלו פה,מייקל בחיים לא היה חובר לאף סופרסטאר בלבל שלו כי הוא רצה להראות שהוא הטוב ביותר ללא מתחרים .ודרך אגב לגבי שחקנים שרוצים אליפות על פני כסף אז גם פה לברון כבר התחיל להתבכיין שהוא לא מרוויח מספיק.
שם (נחוץ)
11 מרץ 2013 09:24:59הם מעולים, אבל הם לא מושלמים, ואין להם את מייקל. כך שאני לא מאמין ב6 רצוף ואפילו לא ב-3 רצוף. אפשרי 6 בעשור הקרוב…אבל אכן לא נראה שיש מי שיעצור את הריפיט. ולגבי שנה הבאה – שהמתחרות יעשו את ההתאמות וירימו את הרמה שלהם. ואנחנו רואים את זה קורה. ויש המון שחקנים טובים עכשיו בליגה והרבה אנשי מקצוע טובים – שימצאו פתרון….
מוטי
11 מרץ 2013 09:28:17לא כדאי להכנס למרה שחורה.
יתכן מאד שהריצה תקטע בקרוב.
בנבא, להבדיל מהליגה שלנו למשל, יהיה תמיד מי שינצל את חולשת מיאמי או אנטוניו . כל הקבוצות ,אפילו פניקס ושרלוט, מספיק טובות כדי לנצח קבוצה בערב לא מוצלח.
אלעד רבין
11 מרץ 2013 09:36:12כשהקליפרס נצחו 17 רצוף העונה, אנשים כתבו אותו דבר עליהם. לפני משחק שניים בלבד הם כמעט הפסידו למעצמת הכדורסל מאורלנדו, אז לקבוע שנגמה התחרותיות????
אין סיכוי שהם לוקחים אליפות השנה !!
p
11 מרץ 2013 09:52:24קליפרס הפסידו לאורלנדו בינואר.
ההפסדים האחרונים באו מול דנבר אוקלהומה סאן אנטוניו ומיאמי…
מעבר לזה, אני מסכים שהליגה רחוקה מלהיות גמורה.
ינון יבור
11 מרץ 2013 13:31:04נדמה לי שהוא התכוון שמיאמי כמעט הפסידו לאורלנדו. זה קרה ממש לא מזמן
אורן
11 מרץ 2013 09:57:40אני חייב לציין שמאז שאני זוכר את עצמי מאז ימי מג'יק העליזים ועד היום ללייקרס יש כמה סופרסטארים, משום מה כשזה מגיע למיאמי ולברון זה לא בסדר. העונה יש ללייקרס את קובי/הווארד/גאסול ונאש !! וכולם שכחו שבתחילת העונה השאלה היחידה היתה מי יילך עד הסוף הם או מיאמי.
בנוגע למיאמי, ההרגשה שלך מעוררת הזדהות אבל אסור לשכוח שהכל עניין של מומנטום ,לפני 18 משחקים מיאמי קירטעה ובקושי ניצחה משחקים שעל הנייר היו קלים ופתאום הם למעלה אחרי רצף מופלא אבל עדיין לא הבטיחו את המאזן הטוב בליגה. סאן אנטוניו ואוקלוהומה סיטי שמשחקות יותר משחקים במערב הקשה ממיאמי ,עדיין צמודות וייתכן שבעוד 18 משחקים המומנטום ישתנה והכל יהיה אחרת..
יניב
11 מרץ 2013 10:34:15אנשים,זה לא קשור בכלל לרצף הניצחונות,זה קשור לאיך שהם משחקים ואיך שהם נראים,חצי עונה ראשונה הם פשוט נחו ונתנו ללברון להוביל אותם לבד,אחר כך וייד הצטרף ללברון והם נהיו יותר קטלניים,עכשיו זה כבר כולם נכנסים לפורמה בדיוק לפני הפליאווף ובגלל זה אין לאף אחת סיכוי,וכל עוד וייד בכושר הזה אין אבל אין לאף אחת סיכוי.
מקסי
11 מרץ 2013 10:40:40אמנם בוסטון עשו את זה גם אבל, שלושת הכוכבים היו כבר בשלהי הקריירה שלהם, וללא ההגנה הרצחנית שלהם באותה עונה, הלייקרס היו עונדים עוד טבעת.
לברון ראה שהוא לא עומד בציפיות שכל העולם תלה בו, עבר לקבוצה של וויד (והיא שלו כי הוא הביטא להם אליפות ראשונה) קרא גם לבוש כששלושתם בשיאם וחתם במיאמי. הוא בחיים לא יזכר בתור הגדול ביותר! תארו לכם את מייקל מתייאש מכל השנים שלו בשיקאגו ומצתרף לקבוצה עם כוכבים דומיננטיים נוספים שנמצאים בשיאם, ולוקח 6 אליפויות, הוא באמת היה נזכר בתור הגדול מכולם למרות סטטיסטיקה גדולה? לא נראה לי…
לא מסכים
11 מרץ 2013 14:07:58איזה שנים??
שבסיומן הביאו לו סגל מנצח?
מה שלא היה קורה ללברון בחיים בקליבלנד??
נו באמת… איך אתם אוכלים את השטויות האלה.
לברון יכול להזכר כגדול מכולם יחד ואולי יותר עם מייקל. ההיסטוריה והקריירה שלו תגיד, כרגע זה פשוט בזבוז אנרגיה וכוחות לעשות השוואות.
יניב
11 מרץ 2013 14:24:32אני יגיד לך בדיוק איזה שנים מ1984 שהוא בא לליגה עד 1990שהוא זכה באליפםות הראשונה,ולברון אולי יזכר כאחד ב\הגדולים ואתה צודק שהקריירה שלו תגיד אבל בניגוד למייקל שגם גדולי שונאיו לא יכולים להתכחש שהוא הגדול מכולם(סתם דוגמא מבחינתי השחקן האהוב ביותר הוא מג'יק אבל אני לא יכול להגיד שהוא היה יותר טוב ממייקל)ללברון תמיד תהיה כוכבית שהוא הלך וחבר לעוד 2 סופרסטארים כדי להתחיל את השושלת שלו,זה ידידי עובדה והיסטוריה.
ודרך אגב לדעתי בכושר של לברון שנה שעברה ושנה הוא היה זוכה באליפות גם בקליבלנד
etayle
11 מרץ 2013 13:39:04מה שטוב למיאמי זה שבגלל שהם מועמדים טבעיים לאליפות הרבה שחקנים מבוגרים באים בכלום כסף בשביל לזכות בטבעת(כנ"ל תגבי רוב הגדולות) זה הדבר שמאפשר להם להשלים תסגל בצורה טובה ובלי להסתמך על לייצנים .באסה לקטנות . טוב לנו.
צביקה
11 מרץ 2013 14:38:15מספיק עם הכוכביות הללו. בעונה שעברה גם לאורך הדרך וגם ובפליי-אוף וייד היה מוגבל ולעתים לא שיחק, ובוש היה חסר חלק גדול מהמשחקים, ולאף אחד לא היה ספק שהאליפות רשומה על שמו של לברון.
וכמו-כן ברור שאם תהיה כאן שושלת ארוכה במיאמי, היא תרשם על שמו של לברון. אף אחד לא יקח מוייד את האליפות שלו (עם קצת עזרה משאק), אבל את השושלת בנו על לברון וזה נראה שמצליח להם.
כל השאר – צריכים ללמוד מהם, ולעשות מה שצריך כדי לנצח אותם. ברור שזה אפשרי. רק זה בטוח לא יהיה קל.
מנחם לס
11 מרץ 2013 15:57:40לפני שנתיים מלבדי, רועי ויינברג, נתנאל, ועוד איזה 3-4, כל האתר שנא את מיאמי. כשכתבתי גם לדהבאזר זה היה אני כמעט לבדי נגד איזה 300, וכשנבאתי אליפות – והשגנו אותה – אנשים שלחו לי פשוט מסרי נאצה.
מיאמי עשתה בדיוק מה שהסלטיקס עשתה (גילאים, יכולת, הכל זה פרטים לא חשובים; מה שחשוב הוא הרצון 'לקנות' אליפות ע"י הבאת השחקנים הטובים ביותר); מה שהניקס עשתה (כרמלו, סטודמאייר, צ'נדלר), מה שהלייקרס עשתה (נאש, האוארד, ונסיון להביא את כריס פול). כשאחרים עושים אותו דבר זסה בסדר. למה? כי זה לא מצליח.
במיאמי כולם מקנאים כי זה הצליח בגלל שהחיבור בין לברון, דוויין, ובוש הצליח ב-100%. לא רק זה, אלא שהשלושה החליטו על כך בעצמם עוד ב-2008 כי שלושתם חברים מאז ומתמיד ובא להם לחבור ביחד. בקבוצות האחרות זה יותר חמור כי ה-ה-נ-ה-ל-ה החליטה לקבץ כוכבים.
מה שעוד קרה היתה ההצהרה של לברון בטיווי – דבר שהוא מודה שהיה שגיאה והתנצל עליו כמה פ]עמים – שגרם לשנאה טוטאלית.
הבחור נתן לקאבס את 7-8 שנותיו הטובות ביותר אבל בגלל קמצנות הם לא השכילו לחבור מסביבו שחקנים לאליפות.
יש בפוסט של יובל אותה צביעות שקיימת בכל הפוסטים מסוג זה. מיאמי לא עשתה הדבר אחד שכל קבוצה אחרת בליגה לא רוצה לעשות, וכמה עשו (שוב, בוסטון, ניקס, ולייקרס). בבוסטון זה הצליח לאליפות אחת. בניקס ובלייקרס זה היה כשלון צורב שיחסל אותן לשנים הבאות.
אז כמה שתבכו יותר, התענוג שלנו כשאנחנו הולכים לבנק לאסוף את הכסף יהיה יותר גדול. וכשתגלו משהו בלתי חוקי שמיאמי עשתה, אנא הודיעו לי לאימייל SEFERSHELI@HOTMAIL.COM
יובל עוז
11 מרץ 2013 16:59:09בגלל קמצנות הקאבס לא הצליחו להעמיד סגל ראוי? הם לא הצליחו להעמיד סביבו סגל נורמלי כי הם פחדו לאבד אותו. הוא אף פעם לא הצהיר שהוא נשאר לטווח ארוך ולכן הקאבס נאלצו לאלתר משהו מיידי, כמו תחפושת לפורים בשנייה האחרונה (שאקיל, ג'יימיסון, מו וויליאמס), במקום להביא שחקנים לכמה שנים שהיו מתפתחים להיות הרול-פליירס של לברון.
אתה אומר בעצמך שלברון וחבריו החליטו עוד ב-2008 על האיחוד, אז אני אומר שאם זה נכון, איפה הנאמנות לקבוצה שבחרה אותך בדראפט? איפה הנאמנות שלך לאוהדים?
אז כן, כשההנהלה עושה את זה זה בסדר, כי זה התפקיד שלהם, לרדוף אחרי הצלחות. כששחקנים עושים את זה, זו בגידה.
לא התכוונתי להיגרר לדיון הזה כל כך, אבל האמירה שלך לגבי הקאבס הציקה לי.
רועי ויינברג
11 מרץ 2013 16:02:02התענוג הכי גדול זה להתחבר לקבוצה בילדות, להשאר איתה שהיא מנצחת 15 משחקים, ואז, במשך יומיים קסומים, לגלות שהיא החתימה 3 אגדות NBA.
LET'S GO HEAT!
מקסי
11 מרץ 2013 17:28:35חלאס כבר… הוא לא עשה שום דבר לא חוקי, ובתור אחד שלא מתעב את מיאמי ומעולם, לא שנאת את לברון אלא דווקא העריץ אותו וייחל לאליפות שלו עם קליבלנד למרות שאני אוהד הסאנס, אני פשוט לא מתלהב מהאליפות שלו שנה שעברה וגם לא זאת שתבוא השנה. אין לי את הסיפוק וההתרגשות מרגע הזכייה שאני אמור לשאוב מלברון המדהים כשהוא מרים את הגביע כי איכשהו הוא לא עשה את זה לבד!!! זה כאילו ששמושכים סדרה עם גיבור על שאתה מת עליו ובמשך עונות שלמות הוא מנסה לחסל את האיש הרע ולא מצליח אבל כל פעם מתאמן ומתחשל ואז ברגע האמת הוא מקבל פתאום איזה נשק בלתי מנוצח וסתם לוחץ על ההדק. כאילו למה כל העונות והפרקים והיזע והצפייה כדי לסגור הכל באיזה פתרון של שתי דקות. כשהוא הפסיד לדאלאס דווקא נוביצקי ודאלאס שמעולם לא חיבבתי סיפקה לי את הרגע המדהים הזה של החוסר ויתור וההתייאשות עד לרגע הרמת הגביע. זה לא שלברון לא מדהים ושהאליפות לא מגיעה לו, זה החוסר התרגשות מהזכייה עצמה. זאת ההרגשה שלי
יניב
11 מרץ 2013 17:37:29מקסי,הגדרת את זה פשוט נכון,זאת ההרגשה שלי גם כן,אין ספק שאליפות הייתה שלו והגיעה לו אבל הדרך של הויתור לעצמו היא האכזבה האדירה מבחינתי והרצון שלי שמיאמי יכשלו.
כל הכבוד מקסי,תגובה קולעת בול למה שאני מרגיש בגדול
צביקה
11 מרץ 2013 17:42:15יובל – קשה לי להבין למה לדעתך להנהלות זה מותר ואף חובה לעשות, ולשחקנים אסור לעשות ולהיות חלק באותן מניפולציות. אתה יכול להסביר?
מי שעובד הכי קשה ונבחן בזכוכית מגדלת כל דקה על המגרש אלו השחקנים. מי שמאבד קריירה וכסף ותהילה ברגע אחד של פציעה או של חוסר מזל או של שגיאת שיפוט זה השחקנים. נכון שהם מרוויחים המון כסף ואת כל התהילה – אבל הם שמה מתחת לספוט, לטוב ולרע. אז -כן בטח שמותר להם לעשות חיבורים כאלו. אם הם מתסתדרים עם מגבלות וחוקי הליגה, למה לא?
יובל עוז
11 מרץ 2013 18:08:32צביקה, יכול להיות שאני נאיבי, ולפי רוב התגובות כאן, כנראה שאני כזה.
למה להנהלה מותר? זה התפקיד שלה. אם הג'נרל מנג'ר לא יעשה הכול כדי להביא אליפות לקבוצה שלו, הוא יפוטר. אם הוא מצליח להרכיב קבוצה של סופרסטארים, אז הוא עשה את עבודתו כמו שצריך. עם זאת, לליגה יש מערכת שנועדה לאזן מצב כזה של התחמשות סופרסטארים על ידי GM, שמתבטאת בתקרת שכר. הלייקרס הם דוגמא לקבוצה שבאמת לקחה את זה צעד קדימה.
התפקיד של השחקנים הוא לעלות לפרקט ולעשות את ההכי טוב שלהם על המגרש. אני מעריך מאוד את הרצון לזכות באליפויות, אבל זה לא ערך עליון. זה לא אמור לבוא על חשבון משהו אחר. אין שום דבר לא חוקי במה שמיאמי עשו, אבל בטוח יש שם משהו לא מוסרי. אפקט הפרפר שנוצר גם עקב ההתחברות הזו (בעקבות הויתור על חוזי מקסימום, למיאמי נשאר גם מספיק כסף למיד לבל אקספשן עבור ריי אלן, מהלך שחיזק אותה עוד יותר והחליש את היריבות שלה במזרח. לשם השוואה, ללייקרס אין אופציה כזו) הוא גם משהו שמציק לי.
זה דיון שונה בכל הקשור ל-NBA, כי הוא כולל מעורבות רגשית. לברון הוא כזו דמות גדולה שהוא מעורר רגשות חזקים מאוד (יצא לי קצת גיי, אבל הבנת את הקטע), לכן יכול להיות שהמעורבות הרגשית משפיעה לי על הדעה, וגורמת לי לראות את כל מה שרע במהלך הזה, ואילו למי שאוהד את מיאמי, כמו מנחם, אין בעיה כלל וכלל עם המהלך הזה ומפריע לו שלא נופלים על הלייקרס או הניקס.
בסופו של דבר, מה שכולנו מסכימים עליו הוא שמיאמי היא ברמה אחת מעל הליגה.
לא מסכים
12 מרץ 2013 10:07:48אתה כ"כ מונע משנאה וחבל. לפחות הודית בכתבה שאתה שונא אותם.
שוב לא מזכיר שבוסטון החלה את אפקט הפרפר.
מצחיק שאתה אומר שלייקרס "לא נשאר כסף" אחרי שהם מצפצפים על תקרת השכר ועל זה אתה עוד אומר שמיאמי עושים משהו לא מוסרי.
לא מוסרי לוותר על כסף כדי להגיע להישגים. אהבתי… מזל שלא כל שאר העולם ככה, אחרת היה פה נורא (ציניות).
עוד מצחיק שאתה כותב על מנחם שמפריע לו שלא יורדים על הניקס כשהוא אוהד ניקס.
אבל עזוב, מיאמי הם השטן, כל השאר טהורים. זאת הדעה שלך ועל זה מבוסס הטור.
ישי
11 מרץ 2013 19:04:20כרגע הקבוצצות היחידות שיכולות להזיק למיאמי הן סאן אנטוניו והלייקרס.
אם הלייקרס לא היו עושים את כל הטעויות האפשריות זו לא הייתה שאלה בכלל. אלו קבוצות עם שחקני פנים טובים, ויותר חשוב, עם מסורת ואופי של אליפויות. קובי ודאנקן לא יתנו לבחור כמו לברון לדרוך עליהם. אבל הבעיה היא שהם לא יגיעו לגמר הזה.
צביקה
11 מרץ 2013 20:08:43יובל – אני לא אוהד של מיאמי ואני אוהד של בוסטון כנראה בזכות לארי בירד (התחלתי להתעניין בNBA בתקופץ ד"ר ג'יי), אבל אין שום הבדל ביןם מה שצריך לעשות כל ג'נרל מנג'ר כמו שאמרת למה שקרה כאן. רק שכאן כל העסק היה קצת יותר מעל פני השטח. הרי בדיוק ככה, ע"י משיכת הכוכבים המתאימים תוך תמרון בין תקרת השכר ובין הרצון לקחת אליפות, בונים קבוצה. פאט ריילי הגאון יצר את התשתית ואת הדינמיקה האישית המתאימה במקרה של מיאמי ווייד, בוש ולברון, ודברים דומים צריכים לעשות אחרים.
נריה
11 מרץ 2013 20:58:27הרצף של מיאמי עכשיו הוא הרבה יותר אמיתי מהרצף של הקליפרס שהיה מוקדם יותר השנה, בעיקר בגלל הדרך שמיאמי ניצחה קבוצות כמו אוקלהומה, הקליפרס, לייקרס, ניקס, אינדיאנה ויוסטון.
למיאמי יש שבוע הבא עוד משחקי במילווקי ובוסטון, וזה יהיה אתגר מעניין.
והקבוצה שהכי מפחידה אותי מבחינת מאצ׳-אפ, זה סאן אנטוניו שלמיאמי יש בסוף החודש משחק חוץ שם. אם שם זה יגמר בקלות אז זה באמת בעייתי לקבוצות הליגה (למרות חסרונו של פארקר).
ובעניין האהדה: אני גם לא מחבב את אוהדי ההצלחות, שכל עניין ברצלונה כבר מציק.
אבל אני אוהב את לברון עוד מהימים שלו מקליבלנד, ובגלל זה אני גם לא סובל את בוסטון (עצם הדבר הזה שנקרא ׳בוסטון׳, כי בתור שחקן אני מאוד אוהב את גארנט.) ואת מיאמי עוד מהילדות כשדודה שלי שם לקחה אותי למשחקים שלהם.
כשלברון עבר למיאמי, התבאסתי על הדרך שזה קרה, אבל שמחתי.
האליפות השנה הפכה להרבה יותר מתוקה מבחינתי אחרי שהפסידו לדאלאס וחברים שלי מסתלבטים עלי.
סגירת המעגל שלי היא עכשיו כשאני במיאמי, ודודה שלי (חברה של אישתו של ריילי) מכניסה אותי למשחקים ב-VIP ואני יושב במחצית בחדר של ריילי…
נתן
12 מרץ 2013 00:28:50כתבה שכולה התבכיינות עם טיעונים לא ברורים. מה זה משנה אם השחקנים או ההנהלה החליטו לחבור ביחד? זה לא שהם עשו את זה ללא ידיעת ההנהלה או בניגוד לרצונה. לברון עבר קבוצה כי גם הוא יודע שבסופו של דבר הכי חשוב ליהנות מהחיים ולהשיג את המטרות שלך. אף אחד לא יזכור עוד כמה שנים שהוא שיחק עם שחקנים טובים אלא רק יספרו לו אליפויות ויגידו כמה גדול הוא. חוק מספר אחד בכלכלה האמריקאית ובספורט האמריקאי הוא שאין ערכים רק כסף והישגים ומפרגנים למצליחנים. מה עם הנאמנות לקבוצה שלו? תגיד יובל אתה ילד? קבוצות נאמנות לשחקנים? בוסטון ויתרו על ריי אלן בשביל מה? קבוצה יכולה לחתוך שחקן רק בגלל כסף או אגו, מישהו נאמן לשני כשמדובר בהצלחה וכסף? נאמנות לקבוצה שבחרה אותו בדראפט? אפשר לחשוב שהוא היה בחירה בסיבוב שני ולקחו עליו הימור.
ב NBA אין כמעט טעם לאהוד קבוצות כי הכל יכול להשתנות: הנהלות, שחקנים, ערים ושמות. אפשר לאהוב שחקן מסוים וללכת איתו לכל קבוצה שהוא נמצא בה, נראה לי הרבה יותר הגיוני. אני אוהב את לברון בגלל שהוא תמיד היה גבר ושיחק חזק וקבוצתי. אין הרבה שחקנים בליגה שאפשר להגיד את זה עליהם, בטח לא כשהם כוכבים מהרגע הראשון.
זה נכון שמיאמי הכי טובה היום אבל אם אתה צריך עידוד אז דע שהם בכלל לא מושלמים. יותר מידי תלויים במשחק מעבר ובחטיפות. הגנה מעולה והתקפה שנתקעת כל הזמן ובאופן כללי די עלובה. קבוצה מסודרת שלא מאבדת כדורים עם כוח בקו קידמי יכולה לנצח אות.בנוסף מיאמי מנצחת בזמן האחרון הרבה בגלל יכולת קליעה מרחוק של וויד ולברון וזה דבר לא יציב.
ועם זאת, למען השם, לא יכול להיות שרק בגלל שאתה לא אוהב את מיאמי תכתוב שהם לא מוסריים, כל הקבוצות מנסות להגיע לדומיננטיות בכל דרך אפשרית וכל קבוצה היתה מביאה את שלושת השחקנים הכי טובים אם היתה יכולה, ע"ע הלייקרס מאז ומעולם.
יובל עוז
12 מרץ 2013 02:04:01"אין ערכים רק כסף והישגים ומפרגנים למצליחנים"
אני רק מקווה שהבנת כמה המשפט הזה עצוב כשכתבת אותו
נתן
12 מרץ 2013 08:22:25אני אסביר לך את המשפט כדי שלא תהיה עצוב: הליגה קובעת את כללי המשחק . כל עוד אתה עומד בכללים האלה, ממש כמו במשחק הכלכלי האמריקאי, אתה בסדר ותעשה מה שאתה רוצה. כרגע השיטה בנויה על זה ששחקנים רוצים להרוויח כמה שיותר כסף ולכן לא יכולים לשחק ביחד כמה כוכבים. אם הטריו של מיאמי החליט שהערך הראשי שלהם אינו כסף אלא הרצון לזכות באליפויות והם מוכנים לוותר על כמה מיליונים בשביל זה, הליגה לא יודעת מה לעשות. אתה מביע תסכול על אבדן תחרותיות אבל אין לך קייס אז אתה הולך לערכים וזו במקרה הטוב רגשנות או סתם בכיינות. מה תחרותי בזה שלארי בירד שיחק עם הפאוור הכי טוב בליגה, סנטר מה 5 הטובים בליגה והוא היה הסמול הטוב בליגה? הם גדלו בנוער של הסלטיקס? או הלייקרס של שנות ה 80 עם 1 3 ו 5 שהיו מה 5 הטובים בליגה?
מה שמיאמי עשו באמריקאית זה לשחק אותה ואם זה מצליח מפרגנים. ושוב, כל קבוצה בליגה היתה עושה אותו דבר.
היחידים שלא מרוצים מזה הם בעלי הקבוצות אבל מה אכפת לך? זו בעיה שלהם
צביקה
12 מרץ 2013 09:06:06נתן – אתה לגמרי צודק. והבאת דוגמה מצוינת: העשור+ המופלא של אליפויות לבוסטון וללייקרס היה בין שתי סופר קבוצות עם 3 הול-אוף-פיימרס בכל צד בירד, מקהייל ופאריש לעומת קארים, מג'יק וורת'י). מה יש לדבר בכלל.
רוני
12 מרץ 2013 19:51:20מיאמי לא עשו משהו שהוא לא חוקי, השחקנים וההנהלה שלה עשו את מה שפייטון ומאלון עשו כשבאו ללייקרס וויתרו על מיליונים בחוזה. זו איזו דרך לנצח את השיטה של כל תקרות השכר והם הצליחו השנה למקסם את הדבר, עם ההגעה של ריי אלן שויתר על מיליונים רבים כדי להוסיף טבעת בצורה קלה בהרבה מהאפשרות לעשות את זה בבוסטון הקשישה.
אני רוצה להזכיר משהו שלא יודע עם ידברו עליו בהמשך כשלברון יאסוף עוד טבעות (אם וכאשר כמובן, לפחות השנה לא רואה שום קבוצה שמתקרבת בכלל לקחת את מיאמי בסדרה של הטוב משבע). בלי שון באטיה מיאמי לטעמי לא זוכה באליפות השנה והעונה הזו הייתה נראית שונה לחלוטין אחרי שני כישלונות רצופים בפיינלס, אלא שבאטיה ויתר גם הוא על כמה מיליונים טובים בשביל ההזדמנות לזכות בטבעת והיה השחקן המתאים ביותר כדי לתת את היתרון הקטן והחשוב בדרך לאליפות.
לברון השחקן הטוב בליגה בלי שום ספק והוא יכול לקחת קבוצה מהמזרח לפיינלס גם "לבד" אבל כדי לקחת אליפות הוא היה צריך לוותר על כסף ולקבץ סביבו עוד שחקני על שגם הם מוותרים על כסף והופכים את הקבוצה לטובה בחצי מדרגה מכלל קבוצות הליגה ובעיקר מהמזרח החלש. אי אפשר לדעת מה יקרה בעונות הבאות , אבל כרגע נראה שמיאמי מסתמנת כמפלצת בלי מתחרות ראויות, אבל כבר ראינו מקרים בהם שחקנים נפצעים או איזה טרייד חכם , גניבה בדראפט או פריצה של שחקן יכולים לשנות מומנטום ויכולת של קבוצה.
אני שואף לתחרותיות ומתח- לצערי לאור היכולת של מיאמי לא רואה שיש לה מתחרות, אבל כולי תקווה שכן יציבו לה אתגרים בדרך לטבעת.
asi
13 מרץ 2013 15:17:51ללא ספק דיון מרתק. אני מסכים עם כולם ונזכר בתקופת מייקל ג'ורדן. לא שנאתי אותו, פחדתי ממנו. הוא ניצח כל הזמן החל משנת 90-91 וזה נראה חסר סיכוי שהוא יאבד אליפות, ממש כמו מיאמי!