האם 'סוד הנצחון' ב-NBA הוא באמת 'שלשות' ו-LAYUPS?
(כל אחד מהשחקנים עם "ריינג' " של מקסימום 3-5 שנים מהנבחרת הוא 'סופר שחקן')
הפוסט המצויין של עידו גילרי מנסה להסביר שסוד הניצחון ב-NBA היום הוא שלשות, וסלים מתחת הסל – השיטה שדריל מורי הביא איתו ליוסטון רוקטס – בהסתמכות על אנליטיקס וסטטיסטיקה. יכול להיות שזה 'סוד הניצחון', אבל הוא לא יעבוד ללא 'סופר שחקנים'. מצד שני אני מאמין ש-'סופר שחקנים' ימצאו את הדרך לנצח, כשהשיטה לא משנה הרבה.
לפ מורי, מה שמנצח היום זה:
1 שלשות
2. LAYUPS
3. קליעות פאולים
דריל מורי אמר שקבוצה שיש לה את שלושת כלי הנשק האלה תהיה קשה ביותר לפיצוח.
אבל כשאני שומע את ג'יימס הארדן וכריס פול משוועים להבאתו של כרמלו אנטוני, ויצירת "SUPER TEAM" משלהם ביוסטון, אני שואל את עצמי מה באמת מנצח: השיטה או השחקנים? הניתן לנצח עם שחקני NBA טובים מאד עם השיטה המבוססת על שלשות וסלים תחת הסל (וצמצום זריקות ממיד ריינג'), או שקבוצה חייבת – בנוסף – תחמושת ונשק כך שניתן לכנותה "SUPER TEAM". ז"א, האם ניתן לנצח בלי השחקנים המיוחדים ביותר האלה שבפלייאוף, בחום הגדול ביותר, מצליחים לעשות מה שרק כוכבים ממש מסוגלים לעשות כשהכל על הקו.
כמובן שהטוב ביותר הוא שתהיה לך שיטה העובדת – נניח שיטתו של מורי – ו'סופר שחקנים'. השאלה היא אם אתה יכול לנצח עם קבוצה שאין לה 'סופר שחקנים', אבל יש לה קלעים טובים מה-3 וחודרים טובים לסל ללייאפס. התשובה היא לא. כי זה בדיוק מה שהיה ליוסטון בעונה שעברה, אבל לא היו לה מספיק 'סופר שחקנים' לנצח קבוצה כמו הווריורס.
מצד שני קבוצה עם שלושה 'סופר-סטארים' תמצא כבר את הדרך לנצח.
זהו סיפור שלא קשה להבינו: כל שחקן ב-NBA הוא שחקן מצויין. לכל קבוצה ישנם שחקנים מצויינים. הקבוצות שמתבלטות בין כולן הן אלה שיש להן את סופר השחקנים מהסוג של לברון, סטפן קרי, דריימונד גרין, ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן, או קליי ת'ומפסון. או בעבר הקרוב דוויין וויין, קובי, דאנקן, ושאקיל. מאחר ולא לכל קבוצה יכולים להיות כאלה, אז הדרישה היא לשחקנים במדרגה אחת יותר נמוכה כמו פול ג'ורג', כריס פול, בלייק גריפין, דמיאן לילארד, כרמלו אנטוני או קווין לאב. כאלה ישנם כ–25-20. קבוצה חייבת שיהיו לה שניים כאלה לפחות; עדיף שלושה. ואז אפשר להתחיל לדבר על איזו שיטה תתאים ביותר לקבוצה.
מה עושה "SUPER TEAM"? כמובן שזו הגדרה אישית וכל אחד חושב אחרת. אבל דבר אחד בטוח: אין SUPER TEAM ללא SUPER PLAYERS. אז מה זה SUPER PLAYER? שוב, עניין לויכוח והעדפה אישית, אבל בגדול הייתי אומר ש'סופר שחקן' הוא שחקן ששיחק בנבחרת ארה"ב, נניח ב-5-3 השנים האחרונות. אני מוכן לכנות שחקן 'סופר פלייר' גם אם הוא נחשב ע"י הרוב לשחקן בטופ 20. זוהי לדעתי הגדרה טובה כמו כל הגדרה אחרת. ואם הם לא אמריקאים, אז עליהם להיות כוכבי-על בארצם עם הצלחה גדולה באולימפיאדות או אליפויות העולם, או להיות בטופ 20 ב-NBA.
בשנים האחרונות לכל אלופה היו שלושה שחקנים שניתן לכנותם "סופר שחקנים", או לפחות שניים:
הווריורס עם סטפן קרי, קייל ת'ומפסון, ודריימונד גרין.
הקאבס עם לברון, קיירי אירוינג, וקווין לאב.
הספארס עם טים דאנקן, טוני פרקר, וקאווי לינארד (ובאליפויות הקודמות מאנו ג'ינובלי).
מיאמי עם לברון, דוויין ווייד, וכריס בוש. והיה אפילו 'סופר' רביעי – ריי אלן.
לדאלאס מבריקס היו רק שניים – דריק נוביצקי וג'ייסון קיד.
לסלטיקס היה את קווין גארנט, ריי אלן, ופול פירס.
ללייקרס של 2009 ו-2010 היו רק שניים העונים להגדרה – קובי בריאנט ופאו גאסול.
מיאמי של 2006? דוויין ווייד, שאקיל, ואלונזו מורנינג.
לדטרויט של 2004 היה שני כוכבים שהייתי מכנה 'סופר' – צ'אונסי ביליאפס וריץ' המילטון – אבל היתה להם בוכטה של שחקנים מצויינים כראשיד וולאס, בן וואלאס, ודשון פרינץ.
ללייקרס של שנות ה-2000 היו רק שני "סופרים" – קובי ושאקיל – אבל בזמנם הם היו השחקנים הטובים ביותר בליגה.
לבולס היה את מייקל ג'ורדן – שהוא היחידי שבשיאו אולי היה מספיק, עם חבורת משלימים – אבל אליו הצטרפו 'סופר שחקנים', סקוטי פיפן ודניס רודמן.
וכך הלאה והלאה. ברוב המקרים קבוצה לאליפות חייבת שלושה סופר כוכבים; או לפחות שניים. בעבר הרחוק זה היה אפילו יותר ברור עם לארי בירד, קווין מקהייל, ורוברט פריש בבוסטון, או מג'יק, קרים, וג'יימס וורת'י בלייקרס, אייזיה תומאס, ג'ו דומארס, ודניס רודמן בדטרויט, או וולט פרייזר, אירל מונרו ווויליס ריד בניקס.
ג'יימס הארדן וכריס פול הם 'סופר שחקנים' אבל – לפחות בפינקס שלי – הם בדרגה הדי נמוכה של ה-"סופרים". אמנם ג'יימס הארדן עשה בית-ספר לכולם כששבר את הבנק, אבל הוא לא סטפן קרי מבחינת MVP ואליפויות או לברון ג'יימס מבחינת MVP ואליפויות. הם כנראה הרגישו בנימי נפשם שהם חייבים 'סופר שחקן' נוסף להצליח להתמודד נגד הווריורס, ואפילו נגד הת'אנדר עם ראסל ווסטברוק ופול ג'ורג'.
עם כל הכבוד לשיטה של דריל מורי ומשחק השלשות של יוסטון עם ג'יימס הארדן וכריס פול, ואיתם ריאן אנדרסון, אריק גורדון וטרבור אריזה, השניים מרגישים שאין להם מספיק נשק ותחמושת כדי לנצח את הווריורס. במילים אחרות, הם 'סופר טים' מהסוג הנמוך ביותר עם שיטה טובה של קלעי שלוש, ומאמן מצויין לשיטה הזאת, אבל בלי מספיק נשק לנצח SUPER TEAM כמו הווריורס.
אפילו דריל מורי – שנשבע לחיות על "שלשות, לייאפס, וקליעות פאולים" ענה כשנשאל מה עוד הקבוצה צריכה, ותשובתו היתה "שחקן מנבחרת ארה"ב". אז הוא מגדיר סופר שחקן כמוני, ואני גאה בכך.
When asked to describe his philosophy recently, Morey said: “Get more USA Basketball team members
מה שמורי עוד אמר שעתה "המלחמה נגד הווריורס היא Morey says chasing the Golden State Warriors is now “a weapons race” (שתי הציטטות מ-ollow him on Twitter
אני כמעט בטוח שמה שגרם לדריל מורי להבין שעם כל הכבוד לשיטתו, בלי סופר-שחקנים הוא לא ינצח, היה הפסד הקבוצה בפלייאוף לספארס ב-39 הפרש (ועוד בלי קאווי לינארד וטוני פרקר). הארדן היה כל כך PISSED-OFF שהוא התקלח וברח מחדר ההלבשה מבלי לדבר עם אף אחד. הוא לא מדבר הרבה ומי יודע מה מתחבא מאחורי זקנו, אך בטוח שלפחות לעצמו הוא אמר "אני לא יכול לעשות הכל בעצמי".
כרמלו אנטוני הוא שחקן שמשחקו מבוסס על מיד-ריינג' וסלים תחת הסל, אבל הוא 'סופר-שחקן' עם קבלות ומוניטין. לכן, עם כל הכבוד לאנדרסון, גורדון ואריזה, הארדן, כריס פול, המאמן ד'אנטוני, ודריל מורי חושבים שהם חייבים להחתים עוד 'סופר שחקן' כדי שיוכלו להתמודד – עם סיכוי ריאלי לניצחון – נגד הטובות שבקבוצות הליגה.
מייקל היה מדהים אבל אפילו הוא ללא קבוצה לא יכל לזכות באליפות שנות השיא היו ב87-88 לא התקרב בכלל ונדרש לחכות עד לנפילת האימפריות. בגולדן סטייט נוצר דבר חסר תקדים מבחינת כישרון ואיכות 4 שחקנים טופ 3 בעמדה (שתיים משלושת השחקנים הטובים בעולם ולא מעניין אותי שווסטברוק מגיע למספרים כאלה הייתי לוקח את קרי 10 פעמים לפני ווסטברוק והארדן), נוסיף על כך שיטה וחוסר אנוכיות מדהים ונקבל את הקבוצה הטובה בהיסטוריה. אני מחשיב סופר טים של שני כוכבים שהם בטופ 5 -8ו עוד אולסטאר מיאמי, הלוחמים בוסטון). בסוף זה משחק של כוכבים ולרוב ינצחו בטח בסדרה של 7 שהסיכוי להפתעה קטן משמעותית מנוקאוט.
+1
מדויק.
אם היה לו את פיפן ורודמן והצוות המשלים שהיה לו בשנות התשעים, בזמן שהיו עדיין את האימפריות, אז הוא היה יכול להוביל את הבולס לאליפויות.
מסכים על הכל, חוץ מדריימונד גרין. לדעתי הוא לא סופר סטאר, ולא בטופ של העמדה שלו. זאת ההצלחה הקבוצתית של הוורירס שמעצימה אותו יותר ממה שהוא – שחקן הגנה נהדר, קבוצתית בעיקר, ושחקן התקפה מוגבל. לדעתי הוא אחד המסיימים החלשים באיזור הטבעת
דוראנט, ווסטברוק והארדן מכשרים יותר מקארי, תומפסון ודוראנט.
יש עוד קבוצות עם סופר שחקנים, היתרון של ג"ס הוא בשיטה
לדעתי אין סתירה בין ה-2.
"סופר-קבוצה" שתשחק נגד "סופר-קבוצה-סופר-יעילה",
תפסיד ליעילות.
וזו הפואנטה של שיטת מורי. היעילות.
כמה נקודות שווה כל זריקה שלי לסל?
אז ברור שכאשר יש לך קרי ודוראנט בקבוצה, יש לך גם ללא שיטה יותר נקודות לזריקה.
אבל אותם קרי ודוראנט יכולים לשחק טוב יותר, או טוב פחות –
ואם הם מסתפקים בזריקות רעות, הם יהיו פחות יעילים, ולכן פחות טובים.
הרוקטס, הם לא דוגמה לכך שהשיטה מביאה אליפות.
גולדן סטייט וקליבלנד בשנתיים האחרונות הן דוגמאות מספקות
(השינוי במשחקו של לברון, וכמות השלשות של גולדן סטייט).
הרוקטס הראו שגם כאשר אין בקבוצה שחקנים עם אחוזי קרי,
השינוי בבחירת הזריקות יגרום לקבוצה להשיג אחוז אפקטיבי גובה במיוחד.
ואחוז אפקטיבי גבוה = יותר נקודות לזריקה = סיכוי גבוה יותר להשיג ניצחון.
נניח שהאנליטיקס מוכיח שבאחוזי הקליעה של היום השיטה של מוריי עדיפה ב-5 נקודות על קליעות מה-2. אבל סופר שחקן ברוקטס שלא היה שחקן של שלוש, היה מוצא דרך – כםי שקובי עשה משך כל הקריירה – לשכפל את 5 הנקודות הללו עם הפיידאווייס שלו מ-3 ו-4 מטרים. לזאת הכוונה.
שחקנים כמו קרי, דוראנט (או פעם ג'ורדן) הם עילויים שאתה לא מכתיב להם מהיכן לזרוק וכמה לזרוק. האינטואיציה של כוכבים כאלה לא תסולא בפז והיא יעילה יותר מכל "הכתבה" מאין לזרוק.
יוסטון נופלים חזק בעונה הבאה!!
אחרי ש-מייק הפקיד בידי המזוקן את הקבוצה ואת הכדור והמזוקן כמובן ענה בעונה פנטסטית.
עכשיו במקום להמשיך ולהתקדם עוד צעד לעבר המטרה הם מנחיתים רכז דומיננטי במקום לעשות שיפוץ מסביב (גבוהים שאפשר להעמיד אותם גם על העונשין מבלי לפחד שיזרקו לבנים…) ובתמורה לכריס פול (שאני תכלס' לא מחזיק ממנו) הם משחררים את פצצת האנרגיה והבולדוג הלא הוא פטריק בברלי ואת אחד מקלעי השלשות הטובים שלהם!!
ולא רק זאת,הם כרגע לוחצים להחתים עוד אגו מניאק מהניקס…
אני רואה לפחות 5 קבוצות שיהיו מעליהם!
ג"ס
אוקי-סי
ס"א
מינסוטה
דנבר
פורטלנד
אם בסופר טים עסקינן,
אז בלאס וגאס, לברון ג'יימס נוכח במשחק ליגת הקיץ בין הלייקרס לסיקסרס.
עושה אודישין ראשון ללונזו בול, לקראת הצטרפותו בשנה הבאה ללייקרס?
אני מאמין שהוא בלאס ווגאס לשחק קוביות, והלך לראות משחק כדורסל. הוא בטוח יגמור את הקריירה בלייקרס, אבל עד שיגיע הוא כבר לא יהיה פקטור כזה ענק.
חרושת השמועות מזכירה מאוד את זו של 2010.
זה, והשקט מכוונו של לברון.
אם הוא עוזב בשנה הבאה את קליבלנד, אז אני מנחש שהלייקרס תהיה היעד,
ואני גם מאמין שב-2 העונות הקרובות (לפחות), לברון עדיין יהיה אחד השחקנים הטובים בליגה.
גיא לא יפה !!!
הרי דיברנו שהקיץ זה זמן האופטימיות של אוהדי הלייקרס אז גם אותו אתה מנסה להרוס 🙁
בכנות –
אם לברון מגיע ללייקרס והם זוכים באליפות,
אתה עדיין תהיה מבואס מהצטרפותו???
את האמת אני באמת לא יודע.זה חתיכת דיסוננס מטורף,מצד אחד השחקן שאני הכי לא רוצה שיצליח ומצד שני זאת הקבוצה שלי שכבר כמה שנים טובות נמצאת בתחתית.
עם יד על הלב אני מניח שבסופו של דבר אני ירצה שהלייקרס יצליחו אבל זה יהיה עם טעם חמוץ מבחינתי.
מנחם תודה רבה.
מסכים שהיום צריך שלושה כוכבים כדי להתמודד עם הלוחמים ושאר קבוצות העלית.
אני עדיין לא מבין איך זה קשור לכרמלו… ימים יגידו, אבל אני אתפלא אם יתברר שהוא מתאים ככוכב שלישי. לדעתי הוא לא היה עוזר לקליפרס בשנה החולפת, ותרומתו ביוסטון, במאני טיים, תהיה נמוכה. אם המערכת ביוסטון תצליח להכין לימונדה מהלימון ששמו מלו אוריד בפניהם את הכובע.
+1
נראה כמו הימור שיכול גם לכאוב
+2 עצום על זה מיקי, לא רואה את כרמלו הופך עורו פתאום ואלה שיביאו את הדוגמא של ההצלחות שלו בנבחרת יש הבדל עצום בין קמפיין מרוכז של חודש לבין עונה שלמה בה אתה האופציה השלישית כביכול בקבוצה כביכול לעומת התפיסה שלך שאתה השחקן המוביל בה.
מנחם, אם לא קריירת האימון של סטיב קר – לא היית חולם להגדיר אותו כסופר שחקן. כי אם בסטיב קר נפל הסופר, מה יגידו פקסוני העיר?
הוא לא היה סופר שחקן אבל הוא ניצח מספיק משחקים עם השלשה הממאירה שלו.
אבל באמת יהיה נכון להוציא אותו.
רבע רביעי במשחק ליגת הקיץ בין הסיקסרס לבין הלייקרס,
ולונזו בול נותן את משחקו הטוב ביותר.
מה-3 הוא עדיין לא ממש פוגע (3 מ-10),
אבל הוא חודר לסל (32 נק', 50% מהשדה), והוא מנהל משחק נהדר (10 אסיסטים בינתיים, לא מעט מהם לזובאק שנותן גם הוא יופי של משחק).
רק ליגת קיץ,
אבל עדיין אחלה משחק.
5 דקות לסיום הסיקסרס הובילו ב-7 הפרש.
הלייקרס בהנהגת בול, עלה ליתרון נקודה, 20 שניות לסיום אחרי סל ועבירה של לונזו בול,
אבל 5 שניות לסיום הסיקסרס שוב עולים ליתרון נקודה משלהם.
טיימאאוט לייקרס.
הלייקרס ניצחו אחרי 2 קלעות עונשין מוצלחות של זובאק, 4 שניות לסיום.
בול סיים משחק נהדר עם 36 נק', 8 רב', 11 אס', 5 חט', 2 חס'.
סטיסטיקה מדהימה
שורה סטטיסטית מצוינת ללונזו. אולי לא יהיה כל כך גרוע
זה לא ה-"כמה", זב ה-"איך".
(מישהו זוכר שפעם אנטוני ראנדולף קלע 42 נק' במשחק ליגת קיץ?)
בול הלילה, בעיקר ברבע האחרון, הראה יכולות שיתורגמו היטב לליגה של הגדולים,
ובראש ובראשונה – ראיית המשחק שלו.
11 אסיסטים כל אחד בצבע!
שחקן נוסף שנראה שליגת הקיץ קטנה עליו, לפחות בכל מה שנוגע לפיזיות ואתלטיות, זה ג'וש ג'קסון.
הלילה הוא שלט במשחק מול יוטה החלשה, אבל לא דרך ההתקפה, אלא דרך ההגנה.
ההגנה שלו מזכירה מאוד את זו של קאוויי.
קשה לי לחשוב על מחמאה גדולה יותר לשחקן צעיר,
ולאיחול גדול יותר לאוהד סאנס…
תודה רבה מנחם
אני לא יודע אם בכלל אפשר להרכיב כיום רבעייה אפילו בלי מגבלות שכר שתיקח את הרבעיה של הלוחמים. אפילו לא הארדן ראסל לברון וקוואי. מעציב שזה הפער שנוצר היום בליגה. זה היה נחמד לשנה הבעיה שזה ימשיך קצת יותר משנה ואולי אפילו נראה אותם ביחד עוד 3 שנים. הסוף לא נראה באופק
אין לי ספק שטרייד היפותטי של לאב/קאוויי (כזה שכמובן לעולם לא יקרה),
וקליבלנד לא רק שעוברים את גולדן סטייט, הם עושים את זה בקלות יחסית.
אלה משחקי אוהדים (מתוסכלים, מה לעשות). אבל המעבר שיעשה את ההבדל הוא הפוך – לברון ג'יימס בסן אנטוניו. אם האיש רוצה עוד אליפות נגד האימפריה של גולדן סטייט, זו האפשרות היחידה. האפשרות שזה יקרה נעה בין 0 ל-0 אחוז.
אם נאש עבר ללייקרס, אין אפס אחוז סיכוי שלברון יעבור לספרס.
רשע יקר מזכיר לך שחזית כי הקאבס יפצפצו את הלוחמים – לא קרוב.
סתם נקודה למחשבה האם יכול להיות שיש במדדים הקיימים משהו שהוא "לא רגיש" ולכן לברון נראה כל כך טוב? נניח שלא היו מודדים אחוזים בקליעה אזי ראסל היה מלך המלכים. היות ויש את "הרגישות" של האחוזים כולם מבינים שזה לא בדיוק כך. לכן לגבי מלך המלכים האמיתי – יש לי תחושה שאפשר לבנות מדד כלשהו על מלכותו ועל חולשתו במספר הטבעות אותם הוא עונד אל מול הקבוצות מולם שיחק.
ומשהו אחרון סליחה אם אני לא נכנס לדיון ארוך כמוך וכמו הממזר אשמח אם תלמדו אותי איך אתם מצליחים לייצר לעצמכם כל כך הרבה זמן לדיונים האין סופיים שלכם 🙂
טעיתי, ובגדול.
ההתקפה של קליבלנד סיפקה את הסחורה.
גם לברון.
ההבדל בין הקבוצות הייתה ההגנה –
קליבלנד לא הצליחו להאט את גולדן סטייט.
תחליף בין לאב לקאוויי, ולדעתי נפתרה הבעיה.
אני לא רואה איך להפסיד בפיינלס לקבוצה גדולה בקנה מידה היסטורי,
תוך כדי תצוגה של 30, 10, 10 בממוצע למשחק פוגעת במורשת של שחקן.
בטבעות אליפות קבוצות זוכות. לא שחקנים בודדים.
וזה לא לרעתו שהוא עדיין לא הצליח ליצור קבוצה למרות ששיחק עם כל סופרסטאר אפשרי?
לא מובן מדוע אנשים עדיין מתייחסים למבחן הטבעות כמבחן היחיד.
האם העובדה שמייקל ג'ורדן (אלוהי הכדורסל, בלי ספק), לא עשה פלייאוף בכלל במספר עונות, או הודח בשלבים מוקדמים של הפלייאוף – לא משמשת "לרעתו"? אנחנו מסתכלים רק על מספר הטבעות, ורק על העובדה שהוא מעולם לא נוצח בסדרת הגמר? זה הישג מדהים שכנראה לא ישוחזר (כיאה להוד אוויריותו) – אבל זה המדד היחיד הקובע?
המסקנה מכל זה: עדיף לא לעלות בכלל לגמר. או – לשחק רק בגמר בו אתה הפייבוריט (וג'ורדן מעולם לא שיחק עם קבוצה אנדרדוג בגמר. הקבוצה שלו תמיד היתה פייבוריטית מובהקת). אני תוהה בכמה גמרים לברון ג'יימס היה פייבוריט מובהק. לא הרבה. וזה לא פייר, סליחה, למדוד רק בקריטריון הזה.
אני למשל, עם כל הצער והכאב רק מהזיכרון – זוכר בחיבה גדולה מאוד את הספרז והגמר ההוא עם מיאמי. עם הקליעה של ריי אלן (טעות חייו של פופ, להוריד את טימי), עם הכמעט. כמובן הנקמה אחרי היתה מתוקה מדבש, ובכל זאת, גם ה"לוזרים" של ה-4:3 (ונגד איזו קבוצה!), ענקים בעיני אחד אחד.
לא אתה זה שטען ש "באן בי איי משחקים בשביל אליפויות בלבד" ?
אליפויות = טבעות
לא אני "טענתי". אלה הם כללי המשחק.
כללי המשחק = תחרות על אליפות.
יכולתו של שחקן = שורת פרמטרים, בתוכם גם מספר האליפויות בהן הוא זכה.
שורת הפרמטרים מכילה את קבוצת מספר האליפויות. לא זהה. יש עוד. מובן? תודה.
גיא. שנה שברה דורנט מול הקבוצה של קוואי עם ההגנה הטובה בליגה 28 נק ב53 אפקטיבי. חלק גדול מהעלייה של קוואי בהתקפה היא הורדת רגל בהגנה השנה הוא הוריד את יריביו הרבה פחות מבעבר. אין כרגע הרכב בליגה שיעצור אותם
לא מובן בכלל. תן לי לנסות…
כללי המשחק = כללי המשחק
מטרת המשחק = זכייה באליפות
יכולתה של קבוצה = שורת הפרמטרים, בתוכם גם… בלה בלה…
יכולתו של שחקן = שורת הפרמטרים, בתוכם גם… בלה בלה…
מטרת הקבוצה = זכייה באליפות
מטרת השחקן = זכייה באליפות
שורת הפרמטרים לפי הלוגיקה שלך, לא צריכה לעניין אף אחד, בדיוק כמו שלא מעניינים אותך הפרמטרים לגבי התחרותיות בין הקונפרנסים…כי משחקים רק על האליפות, סטט' אפשר לזרוק לפח.
חגי,
על הנקודה הזו כנראה שלא נסכים.
קאוויי במקום לאב,
לדעתי, המשמעות היא עלייה בתפוקה ההתקפית (הקאצ' אנד שוט של קאוויי מה-3 טוב מזה של לאב),
ועלייה דרמטית בתפוקה ההגנתית (אין יותר מיס מאצ' בדקות שלאב על הפרקט).
המשמעות היא 2 שחקנים שמשחקים ברמה של MVP באותה הקבוצה. בדיוק כמו בגולדן סטייט.
בקבוצה שמשחקים בשורותיה לברון וקיירי,
קאוויי יכול לחזור לחזור וללחוץ על הגז בהגנה.
בקאבס הוא לא היה צריך לתת כל כך הרבה בהתקפה.
ההבדל בין גולדן סטייט לכל התרכובות הסגסוגות והאלכימיה שמנסים ליצור פה, זה שהשלם שלה גדול מסך חלקיה.
כמו שציינת גיא יש רק בעיה אחת… זה לא יקרה בחיים.. קאווי הוא ההווה והעתיד לפחות עשור קדימה כל עוד הוא בריא של הפרנצייז' שנקרא הספרס.
מה שאתה כותב ברור, וטוב שכך.
זו רק תשובה היפותטית לתגובה היפותטית.
אוף טופיק – ממליץ לראות את המונולוג של פייטון מאנינג ב-ESPY, אתם יכולים לנחש לבד על מי הוא ירד שם 🙂
הפרצוף שהוא עשה (לא מאנינג, מי שעליו מאנינג צחק) – פרייסלס.
ואז הוא שאל את ראסל מה הוא חושב…
30 שניות שוות זהב 😂😂😂
פייטון מאנינג על נבחרת ההתעמלות של ארה"ב. צולה את דוראנט:
https://www.youtube.com/watch?v=UaKU3WMGvfQ
לא, זה ענק פשוט. הפרצוף של KD – מים נולד.
ענק!
אפילו אמא שלו צחקה עליו 🙂
ומה קורה כשהשיטה הופכת שחקנים לסופר שחקנים?
הרי זה הסיפור של קליי תומפסון ודריימונד גרין.
מדויק!
תודה על המעורב.
יוסטון שיחקה עונה שעברה עם סופרסטאר אחד בלבד וסיימה עם המאזן השלישי בטיבו בליגה. הישג נדיר.
אם כריס פול ישתלב טוב בקבוצה הם יכולים להיות הקבוצה מספר 2 בליגה.
אם יוסטון רוצה לנצח את גולדן סטייט, הם חייבים עוד שחקן טופ 20. במקרה הזה כרמלו הוא סימן שאלה גדול. בהתחשב במצב השוק הוא האופציה המובילה כרגע.
מעניין מה היה קורה אם פול ג'ורג' היה מצטרף להארדן וכריס פול.
אתה צודק חוץ מזה שעם מייקל סקוטי פעפן היה הצלע השלישית ובדטרויט לא ממש היה סופר שחקן. אולי צ'ונסי. אולי
תהיה עונה מרתקת 🙂
No funny צודק. התברדק לך קצת ה״סופר שחקנים״ מנחם ואיכשהו יצא שגרין וקליי תומפסון כוכבי על ולדוגמא פול ג׳ורג׳ וליליארד רמה אחת מתחת. אם אני מתחיל קבוצה מאפס ברור שאני מתחיל עם ליליארד או ג׳ורג׳ ולא עם גרין/קליי שאותם השיטה שידרגה וזה למרות שאני מחזיק מאוד מקליי וחושב שבקבוצה אחרת הוא היה הגו-טו-גאי
מנחם צודק ב100 אחוזים , אתה לא יכול לומר על שחקן ההגנה של השנה שהשיטה עשתה אותו, אם כבר להפך גרין הוא השיטה.
וקליי טופ 3 בליגה בעמדת השוטינג גארד, יש לו בנוסף להתקפה מדהימה גם הגנה מצוינת שהוא שיפר מאד בשנתיים האחרונות .
מנחם, שכחת את דוראנט אחרי לברון בין שחקני העל הטובים ביותר ולא הזכרת את הווריירס השנה שהיו להם ארבעה שחקני על כשדוראנט המוביל.
השחקן השלישי משלושת שחקני העל של דטרויט בשנות השמונים היה אגוואייר ולא רודמן שאמנם במושגי הגנה וריבאונד הוא היה שחקן על אך באופן כללי לא בגגל המוגבלות ההתקפית שלו.
בשנות השמונים היה גם את ד"ר ג'יי ובוב ג'ונס ומוזס מלון של פילדלפיה שבהמשך הייתה לו אף שלישייה אימתנית יותר עם בארקלי בפאוור אך השלישייה הזו לא המשיכה לאורך זמן בגלל האגו של מלון שלא קיבל את בארקלי בצורה מקצוענית. וזה לא הפריע לי כי זה היה טוב לסלטיקס.
השחקן השלישי של הסיקסרס בעונת האליפות היה אנדרו טוני.
בובי ג'ונס עלה מהספסל (הוא גם זכה בתואר "השחקן השישי של העונה" ב-82/83).
http://www.espn.com/nba/story/_/id/13650802/nba-how-moses-malone-mentored-young-charles-barkley
תודה, מנחם.
אני לא ממש מבין למה אתה מתייחס לזה כתחרות, "או זה או זה".
כל עניין השלשות והלייאפים הוא בסה"כ מקסום של משחק הכדורסל כלשעצמו. הסיבה שעד היום (ואולי גם בהמשך?) הכף נטתה לטובת סופר שחקנים, היא פשוט שבמסגרת המשחק ששוחק עד כה – ללא חשיבות יתרה לאנליטיקס וסטטיסטיקות התייעלות למיניהן – היה יתרון מובהק לקבוצות עם סופר שחקנים.
נניח שעד השנים האחרונות קבוצות שיחקו באותו האופן והיו בנויות, פחות או יותר, באותו האופן. ברור שלקבוצה עם סופר שחקנים יהיה יתרון מובהק. נכון, היו יוצאות דופן כמו דאלאס או דטרויט – ועדיין, גם בהן היה כישרון בשפע – פשוט הייתה גם שיטה מעולה (ועוד כמה גורמים אחרים).
כיום, אם המגמה תימשך כפי שאנו רואים – היתרון ייפול בחיקן של קבוצות אצלן אלמנט אחד לפחות מתוך השניים הוא דומיננטי. כשמדובר בקבוצות בהן שני המרכיבים חזקים – גם שחקנים, וגם שיטת האנליטיקס – היתרון שלהן יגדל אקספוננציאלית. כך, למשל, הקבוצות המובילות בשנה שעברה היו :
ג"ס, קאבס – שני האלמנטים חזקים מאוד, וברור שהם היו ליגה אחת מעל השאר. בג"ס השיטה מורכבת יותר ושיחק להם המזל בדמות רול פליירס שהפכו התגלמות השיטה, תוסיף על זה KD ותקבל קבוצת חלומות (או סיוטים)
ספרס – אלוהים יודע איך הם נשארים חזקים ולא משנה מה, יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. ועדיין, לא הגיעו לגמר הקונפרנס כבר כמה שנים…
יוסטון, בוסטון – בעיקר שיטת האנליטיקס
טורונטו – שלשות אחושילינג. נכשלו כי השחקן המוביל שלהם תקוע בשנות ה-90
ברור שזה לא שחור ולבן, אבל המגמה ברורה. אני מעריך שבשנים הקרובות זה רק יתחזק ונראה שעוד קבוצות שמאמצות את האנליטיקס מפיקות שלם שגדול מסך חלקיו.
קישקוש!
ההוכחה שזה אפשרי היא גולדן.
קרי תומפסון וגרין הפכו להיות שם סופר שחקנים בזכות השיטה היכולת והאליפות עוד לפני שדוראנט הגיע.
אז פשוט די
מנחם, אני לא מסכים.
גולדן סטייט מציגה סופר טים במובן הכי מילולי שאפשר ובהחלט העלתה את הרף למושג הזה. יש שם סופרסטארים אבל כאלה בלי אגו בשמיים שמוכנים לעבוד אחד למען השני (גם על חשבון סטטיסטיקה אישית, דבר שגם מוציא אותם מהמאבקים על הMVP והגדרה כטופ לעמדה שלהם).
בכל האלופות שמנית (מלבד דיטרויט ודאלאס שהם היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל), היו הרבה קרבות אגו מי הוא האלפה דוג, השחקן המוביל, או שהייתה היררכיה ברורה.
אצל גולדן סטייס אין את זה, כל שחקן נותן ותורם לקבוצה באספקטים "חלשים" שלו, בין אם זה הגנה, ריבאונד ועוד.
כמו כן, יש להם 2 שחקני חמישה עם הגנה מעולה שזה מצרך נדיר מאוד בסופרטים.
לגבי הגדרה של קבוצה כסופר-טים. דאלס ודיטריוט היו קבוצה עם סופרסטאר אחד (בילאפס ונוביצקי) שמסביבם נבנתה קבוצה מעולה עם שיטה טובה עם חמישיה שאפשר להגדיר אותם כסופרסטאר מינוס (שחקנים טובים, אבל לא מהטופ או זקנים מדי) חוץ מזה, הם ניצלו וואקום בליגה (דיטריוט נהנתה מקרבות האגו של הלייקרס ודאלס מהקרבות אצל מיאמי).
מעבר לזה, הליגה חווה שינויים ומה שהיה פעם לא תמיד ממשיך להיות רלוונטי גם היום, לברון שינה את הליגה כשעשה את "ההחלטה" וכיום לשחקנים יותר קל לעבור קבוצה וליצור משהו שאפשר לכנות סופר-טים, הבעיה היא, שלמרות רצון כזה או אחר של שחקנים לעבוד בשיתוף פעולה, יש סגנונות שקשה מאוד לשלב ביחד ולא יעזור כמה כישרוניים השחקנים (לא רואה איך יוסטון מסתדרת). לכן, להחליף את לאב בקוואי (למרות שזה לא הגיוני לקבוצות ולא היה קורה) היה יוצר לקאבס בור בעמדה 4 ולברון לא אוהב לשחק בעמדה הזאת, אז איך היה נוצר שילוב טוב עם קוואי?
בכלל, לברון אוהב שכל המשחק עובר דרכו, איך זה משתלב עם הגדרה של קבוצה?
בעיני, כיום בסופר-טים חייבת להיות מחויבות של השחקנים לקבוצה, גם על חשבון ירידה בסטטיסטיקה האישית, דבר שאני לא רואה שקורה בשאר הקבוצות…
יש כאן עניין של סובב ומסובב
האם בפסיטונס היה מישהו נחשב כסופר שחקן אם הם לא היו זוכים באליפות?
תודה מנחם.
ברור לכולם שכישרון לוקח אליפויות. כמה שתאסוף יותר כישרון ככה תגדיל את הסיכוי שלך לאליפות. אבל ברור גם שבשביל אליפויות בליגה של היום גם הכשרונות הכי גדולים צריכים לעשות הקרבות ולבנות היררכיה ברורה. קבוצות שלא עשו זאת, גם עם.אספו.הרבה כישרון- נכשלו.
במקרה של יוסטון להארדן לא תהיה בעיה לפנות את המקום לפול. הוא זה שביקש ממנו לבוא. העניין הוא שאני לא בטוח שזה הדבר הנכון לקבוצה. האם פול יסכים להיות המס' 2 בקבוצה? האם מלו יסתפק בלהיות מס' 3 ובעיקר לתפקד כספוט אפ שוטר?
ברור שהתקרה של קבוצה כזו היא גבוהה הרבה יותר משיטת ה"מורי בול" שעןבדת על סינרגיה. לקחת שחקנים מוגבלים אבל עם יכולות ספציפיות גבוהות ולמקסם אותם.
הסיכון שיוסטון לוקחת הוא שהכוכבים לא יסמכו על המאמן, לא יסכימו להגביל את היכולות שלהם ובכך ליצור בלאגן שיפרק את.הקבוצה מהר.
בשביל מורי ויוסטון זה סיכון ששווה לקחת כי הם לא ראו את התקרה של הקבוצה ה"סינרגית" כמי שיכולה לדגדג את גולדן סטייט.
מה שהרשע טוב הלב אמר בתגובה 2.
נירו, שים את גרין בקבוצה אחרת והוא לא יותר משחקן משלים טוב, בטח לא סופר סטאר (לדעתי גם ממש לא מגיע לו שחקן ההגנה של השנה אבל זה כבר ויכוח אחר). קליי שחקן מעולה אבל לא בטופ 3 של מספרי 2 בליגה, למרות שאני חושב שבקבוצה אחרת הוא בהחלט היה יכול להיות כזה. לשחק בקבוצה כמו גולדן עם האיום התמידי של סטף ודוראנט עושה לכולם את החיים קלים יותר
דטרוייוט 2004 היא לגבמרי אנטי טזה לקבוצת על\שחקני על.
דווקא מדובר בקבוצה שהביסה את קבוצת הכוכבים דאז (לייקרז המחוזקים בכפפה ודוור), ואם כבר להזכיר אותה, אז בהקשר של דרכים אלטרנטיביות להבסת שיטת קבוצות העל.
נ.ב. ודרך אגב, ביג בן היה הרבה יותר קרוב למעמד כוכב מאשר ריפ המילטון
נ.נ.ב ועוד דרך אגב: ג'ייסון קיד מודל 2011 היה קצת מעבר לשיאו ובניגוד לשנותיו בניו ג'רסי,פיניקס וקדנציה הראשונה בדאלאס ל א הייתי מגדיור אותו ככוכב על נכון ל-2011..
צודק ב-100%
קיד את 09/10 סיים עם 10 נק', 9 אס' למשחק,
ואת עונת האליפות עם 8 נק', 8 אס'. רחוק מאוד מיכולתו בעונות השיא.
בעונות השיא שלו הוא קלע 15 – 18 נק' למשחק, לצד 9 – 10 אס', 6 – 7 רב'.
ודטרויט של 2004?
בסגל הקבוצה שהתחילה את אותה עונה היה רק שחקן אחד ששיחק בעברו באול-סטאר:
בן וואלאס.
ובהמשך העונה הם הביאו בטרייד את ראשיד, שהיו בעברו 2 הופעות באול סטאר.
זהו.
רחוק מסופר-טים.
תכל'ס הטוקבק אמור היה להיות הרבה יותר ארוך ולפרט את מעמדם של כל חברי הסגל של דטרויט 03-04 לפני עונת האליפות, מביג בן הגדול ועד דארקו העלוב, אבל התעייפתי מלחזור על הchyuhho "אנדר אצ'יבר", "חשוד כטווינר", "בקושי רול פלייר", "לא בטוח שמתאים פיזית ומנטלית" ו"כלל לא נבחר בדראפט".
לשיד היו אבל כל מעט הופעות אולסטאר בגלל שכשאתה משחק באותו קונפרנס ועמדה עם דאנקן גארנט וובר ומאלון כבר לא נותר במשחק הרבה מקום.
ללא ספק נכון,
אבל לא מהותי לעובדה שדטרויט היו רחוקים מאוד מלהיות "סופר-טים".
הם היו האנדרדוג שניצח את ה-"סופר-טים".
זה בסדר שהם לא סופרטים, הקאבס לא היו סופרטים, הספרס לא היו סופרטים, ההיט לא היו סופרטים, המאבס, הלייקרס והסלטיקס לא היו סופרטים.
רק הווריירס של השנה הם סופרטים, ואולי הבולס, ו/או הלייקרס של שנות השמונים
הקאבס היו סופרטים שפגשו סופרטים חזקה יותר (ג"ס כמובן),
ההיט- רק אם אתה מתכוון לקדנציה של וויד ושאקיל ואז אני מסכים, בשנים של לברון וויד בוש אלן הם היו אחושרמוטה סופרטים.
אולי גם דטרויט של הבאד בויס במובן מסוים מלבד איזייאה ובעצם גם דומארס
בס"ד
יודע שלא קשור למאמר אבל ראיתי את המשחק של בול בליגת הקיץ וניתן לומר את הדברים הבאים:
יש לו מנהיגות.
המסירה שלו מצויינת. הזריקה לוקחת הרבה זמן בהשהיה כך שניתן לחסום אותו יותר בקלות(ממש לא איכות של הזריקה של קרי), ההגנה האישית גרועה, מאבד את השחקן הרבה, הקבוצה טובה מאוד כי יש לו ראיית משחק מעולה
כמו שאמרת, אין אף קבוצה שתקח אליפות ללא סופר-שחקנים. אבל השיטה של מורי היא הדרך להשיג ניצחונות והוא הגיע ל-55 עם שחקן על אחד, זה משהו מרשים. הם יודעים מה הם עושים עם מלו – הוא נותן להם עוד מימד (טיפה אירוני שליוסטון יהיו שני שחקנים שמצטיינים במיד-ריינג' כמלו ופול) וספוט-אפ שוטר אדיר.
דרך אגב, אני לא חושב שאלונזו של 2006 היה סופר-שחקן. אחד האהובים עליי, אבל אז הוא היה רק סנטר מחליף. קצת כמו להגיד שפייטון של 2006 היה סופר-שחקן (וגם קיד של 2011; בפלייאוף של אותה שנה הוא קלע 9.3 נקודות עם 7.9 אסיסטים ו-4.5 ריבאונדים לשחקן)
יוסטון לא צריכים את מלו, אולי בהתחלה דברים יתחברו אך ככל שיעבור הזמן כך האגו יצוף ונראה מלחמת אגו בין מלו, הארדן ופול
תודה לכולם על התגובות המעולות. יותר מדי מאוחר להתחיל להגיב, אבל כמובן שבכל תגובה יש אמת מסויימת. כדי לנצח צריכים שחקנים, שיטה, מאמן, הקרבה, ומזל. לכל מנצחת יש מזה ומזה, ולכל אחד יש יותר מזה ופחות מזה. זה טבע החייה. לכן אנחנו כל כך אוהבים ספורט.
מי ינצח השנה את הוורלד סרייס? אין לי מושג כמובן, ואני עוקב אחרי בייסבול יומית.
החדשות המעניינות של היום ב-NBA מגיעות מיוטה –
הם מתכוונים לשחרר את בוריס דיאו.
הוא לא יישאר שחקן חופשי זמן רב.
הוא כבר שחקן די גמור. בדמדומי הקריירה עושה אוסף עוד קצת ג'ובות למכונת אספרסו חדשה
כשחקן חמישייה, או השחקן השישי של קבוצת פלייאוף –
אתה צודק.
כשחקן של 15 דקות בקונטנדרית?
אז לניסיון, וליכולתו לרווח משחק, יכולה להיות משמעות גדולה.
אם הוא מגיע למיאמי, ונכנס לכושר הפסיכי שכל שחקן אחר של ההיט נמצא בו, זה יהיה מטורף
הספרס ויתרו על הרסטריקשן של סימונס. דווח גם שינסו להגיע איתו להסכם למרות זה. מישהו יודע מה הם מרוויחים בהחלטה כזו? זה משחרר איזה קאפ? למה בעצם לוותר על זה? דדי? מישהו?
ממש מפתיע.
למיטב הבנתי, ובהחלט יכול להיות שאני טועה,
עכשיו אחרי שהם ויתרו על הזכויות עליו, הכי הרבה שהם יכולים להציע לסימונס זה כמעט 3.3 מיליון.
(בגלל שהפיירול + הקאפ הולד של גאסול, עברו בהרבה את תקרת השכר)
אני מקווה בשביל אוהדי הספרס שאני טועה,
בגלל שאם לא,
קשה לי לראות איך הוא משחק בספרס בעונה הקרובה.
Pelicans officials are meeting with Rajon Rondo today in Louisville about a possible one-year deal, league sources tell ESPN.
Wtf
מכה בדרך. הספרז, לפי המדווח, הציעו לסימונס עוד קודם 9 מיליון, שלא נענו. עכשיו הוא הפך UFA, כשהסוכן שלו מודיע על כישלון המו"מ עם הספרז. מה שנותן לכל ברוקלין אפשרות לתת לו חוזה גדול. או לקבוצה יותר רצינית, חיזוק נהדר. זו תהיה מכה גדולה לסן אנטוניו, אם וכאשר סימונס יילקח. מכה גדולה. או שביופורד ופופ רוקחים פה משהו שאין לנו מושג לגביו.
במקביל, דיווח על החתמה בספרז של ברנדון פול. מישהו כאן בקיא בכדורסל אירופאי, לספר עליו משהו?
הוא תחליף סימונס זול. מוטת ידיים 2:07 קלע 41 אחוז מהשלוש הבינלאומי שנה שעברה. נראה אחלה. מעניין מה זה אומר על מאנו – האם פורש? האם מוותרים על בראיין פורבס שמככב בינתיים בליגת הקיץ והוא גם בעמדה 2? מוותרים על סימונס ? מתוך ה-3 ישאר רק אחד – לדעתי פורבס ומאנו יפרוש. נראה.
אני חושב שהספארס הראו התחשבות בסימונס, קבוצות לא רצו להציע לו חוזה בגלל שחששו שהספארס ישוו. עכשיו הכל חופשי והוא יחתום בקבוצה כרצונו.
בהחלט מכה לספרס במידה וסימונס עוזב, רונדו לניו אורלינס יכול להיות מאוד מעניין כמנהל משחק ואולי הולידיי לצידו יחד עם בוגי וקאזינס
סליחה הגבה וקאזינס כמובן
אחרי הניתוח המצויין של גלירי בא הניתוח המצוין הזה . לדעתי שניהם ביחד משלימים אחד את השני והיום פילוסופיית המשחק מבוססת על המסקנות שעולות משני הפוסטים האלה גם יחד: קליעות של שלשות או קליעות מטווח קצר עם פחות מיד ריינג' (לא באופן הקיצוני של מורי אבל קרוב לכך) שמבוצעות על ידי קבוצות שהן סופר טים (שלושה שחקני על לפחות). מי שעונה להגדרה הזאת כיום באופן המדוייק ביותר היא גולדן סטייט שלפיכך על פי התחושה של הרוב תמשיך לשלוט בליגה עוד כמה שנים טובות.