1985: ביירון סקוט (לייקרס) – הגארד המצוין שכיכב בתקופת ה"שואו-טיים" של הלייקרס, חזר לעונת פרישה במועדון בעונת 1996-7, כדי לשתף פעולה עם האיש הגדול.

1994-1995: רוברט הורי (יוסטון) – עוד לפני ששבר את לבבותיהם של אוהדי סקרמנטו במדי הלייקרס, "ביג שוט רוב" זכה פעמיים באליפות לצדו של האקים אולג'וואן הגדול

1996-1998: סטיב קר (שיקגו) – עונה אחת לפני שהצטרף לשיקגו, העביר קר עונה חלשה (2.6 נק' בפחות מ-10 דק') על הספסל של אורלנדו, אבל לפחות זכה לראות מקרוב את שאקיל הצעיר מטביע את הליגה.

רון הארפר (שיקגו) – רכזה הפותח של הבולס (שאנשים שוכחים איזה סקורר מצוין היה פעם), הגיע בשנת 1999 ללייקרס, וסייע לשאקיל לזכות בשתי טבעות אליפות לפני שהחליט לפרוש.

חברים נוספים לקבוצה: רודמן (1996-8), ג'ון סאלי (1996), ביסון דלה (1997), ג'ו קליין, דיוויד ואן (1998)

1999: ג'רום קרסי (סן אנטוניו) – עוד לפני שהצטרף לסטיב קר וחבריו בספרס, הסמול פורוורד המצוין של פורטלנד מסוף שנות ה-80' העביר עונה אחת בלייקרס עם אוניל בעונת 1996-7

חבר נוסף לקבותה: סטיב קר (סן אנטוניו)

2000-2002: מזל טוב! שאקיל לא צריך טובות ומוביל ביחד עם קובי בראיינט את חבריו לשלוש זכיות רצופות.

2003: סטיב סמית' (סן אנטוניו) – שנתיים לאחר שהשיג את הטבעת המיולדת במדי הספרס, השוטינג גארד הנהדר, שכיכב בשיאו באטלנטה, חבר לאוניל וחברו במיאמי.

חבר נוסף לקבוצה: סטיב קר

2004: לינדזי האנטר (דטרויט) – עוד לפני שחגג עם קבוצתו האהובה אליפות על חשבון קבוצת הכוכבים של הלייקרס, האנטר זכה בטבעת באדיבותו של שאקיל ב-2002.

חבר נוסף לקבוצה: אלדן קמפבל

2005: רוברט הורי (סן אנטוניו)

חברים נוספים: לינטון ג'ונסון, שון מארקס (שיתפו פעולה עם שאקיל בפיניקס)

2006: מזל טוב! שאקיל עושה זאת שוב, וזוכה באליפות במדי מיאמי.

2007: רוברט הורי (סן אנטוניו)

2008: פול פירס, קווין גארנט, ריי אלן, רונדו, פרקינס, גלן דיוויס (בוסטון) – עם החבורה זו שיתף שאקיל פעולה בשנת 2010, בניסיון אחרון להשיג עוד טבעת אליפות.

שחקנים נוספים: לאון פו (שיחק עם שאקיל בקליבלנד), ג'יימס פוזי (זכה עם שאקיל באליפות במיאמי)

2009-2010: קובי בראיינט, דרק פישר, לוק וולטון (לייקרס) – עם קובי ופישר זכה שאקיל בשלוש אליפויות רצופות, בעוד עם וולטון הוא שיתף פעולה בעונתו האחרונה במועדון.

2014: בוריס דיאו, דני גרין (סן אנטוניו) – עם בוריס דיאו, הפורוורד הצרפתי הנהדר, שיחק אוניל במדי פיניקס, בעוד עם דני גרין שיתף פעולה, עוד בימים שהגארד המצוין היה על תקן מחמם ספסלים.

2015: לאנדרו בארבוסה (גולדן סטייט) – הגארד הברזליאלי כיכב מהספסל במדי פיניקס לצדו של שאק, ולפני שנתיים תרם את חלקו בריצה של הלוחמים לאליפות.

2016: לברון ג'יימס, מו וויליאמס, אנרסון ורז'או (קליבלנד) – שאקיל שיחק עם כל השלושה בקליבלנד, וראה מהבית את לברון ומו וויליאמס חוגגים ביחד אליפות היסטורית לקליבלנד, על חשבונם של גולדן סטייט ו-ורז'או, שהספיק להחליף צדדים באותה עונה (רק כדי להפסיד בגמר פעם נוספת).

2017: אל דאגה. הרצף לא בסכנה.
גם אם לברון ג'יימס וקליבלנד לא יזכו, לשאק יש "נציג" בגולדן סטייט – מאט בארנס – שהעביר עונה עם שאקיל בפיניקס.

לסיכום, מדובר ברצף יוצא דופן לכל הדעות. כמה הוא "כשר"? זה כבר תלוי בנו, וכיצד אנחנו רוצים לבחון אותו.

אם אנחנו מסכימים להכליל בספירה כל שחקן שעבר במהלך העונה בסגל של קבוצה אלופה, הרצף חי וקיים.
אם אנחנו בוחנים את הרצף על ידי בחינה של הסגל הסופי של הקבוצה, הרי שפבלוביץ לא סיים את שנת 2011 בדאלאס, ולכן הרצף מסתיים כבר שם.

לדוגמא: בוא נניח ש-לברון ומו-וויליאמס מעולם לא שיחקו עם שאק, ו-ורז'או כן. האם הייתם אומרים שהרצף עדיין קיים, רק כי ורז'או היה בסגל של הקאבס עד ששוחרר?

תודה שקראתם, ועכשיו לגרסה הקצרה יותר…