היום תיפתח המהדורה ה-100 של מירוץ הג'ירו, אותו גראנד טור הנערך באיטליה, והוא הראשון מבין שלושת הגראנד טורים של העונה. מהדורת מאה של מירוץ מכזה סוג אמורה תמיד להיות חגיגה מרהיבה, שבה המארגנים מתכתבים עם ההיסטוריה של הטור. אלא שאירוע טראגי מלפני שבועיים קלקל את החגיגות.

האירוע היה דריסתו של למוות של זוכה ג'ירו 2011, מיקלה סקרפוני, בעת שרכב על אופניו. סקרפוני יצא לרכיבת שחרור ליד ביתו, לאחר שהשתתף בטור האלפים (לשעבר ג'ירו דל טרנטינו), ושם נפגע ע"י משאית שנסעה באותו כביש מקומי. הידיעה היכתה בהלם את עולם הרכיבה. אומנם תאונות בהן מעורבים רוכבי אופניים הן לא דבר נדיר, לצער כולנו, אך הפרופיל הגבוה של הרוכב מצד אחד, מול המוות הבנאלי מאד מהצד השני (המשפחה אף הכירה את נהג המשאית), היו דבר קשה לעיכול. בנוסף, מדובר על אחד הרוכבים החביבים ביותר בענף, אחד שזכה לכינוי "החיוך של הפלוטון". סקרפוני זכה בג'ירו של 2011, לאחר שאלברטו קונטאדור נפסל בעקבות פרשת "הבשר המקולקל". בשנים האחרונות הוא רכב בקבוצת אסטנה, ואף היה אמור להוביל אותה בג'ירו הקרוב (לאחר פציעתו של פאביו ארו). באסטנה הוא הפך להיות הדומסטיק המוביל של וינצ'נזו ניבאלי, והשניים הפכו לחברים קרובים מאד. בג'ירו הקודם, בו זכה ניבאלי, נתן סקרפוני את אחת מתצוגות הדומסטיקים היותר עוצמתיות שראינו, והייתה לו גם תרומה עצומה לזכייתו של ניבאלי בטור של 2014. קבוצת אסטנה מציינת בג'ירו הקרוב את חסרונו של סקרפוני בכך שתציב למירוץ רק שמונה רוכבים (במקום תשעה). סקרפוני עצמו, כיאה לאחד שהקדיש לענף את חייו, נקבר עם בגדי הרכיבה שלו.

ועדיין, ההצגה חייבת להימשך, והג'ירו המאה מסתמן כהולך להיות אחלה של מירוץ. חברת RCS, המארגנת את המירוץ, סידרה לנו מספר קטעים, שמלבד ההקשר ההיסטורי שלהם, הולכים להוסיף לו עניין רב. קטע אחד כזה הוא זה שיסתיים באתנה, הר הגעש בסיציליה, אותו נראה כבר ביום הרביעי של המירוץ. האתנה זכור היטב למי שעוקב אחר הג'ירו, בו ב-2011 אלברטו קונטדור ריסק לחלוטין את יריביו (כולל ניבאלי וסקרפוני). הביצועים יוצאי הדופן של הספרדי לא נעלמו אז מעיני הגופים החוקרים, וג'ירו 2011 נוסף לרשימת הפסילות של קונטדור יחד עם הטור של 2010. עוד פסגה אלמותית של המירוץ היא הפאסו דל סטלביו – הפסגה הגבוהה ביותר במירוץ מאז ומעולם. הסטלביו מוגדר השנה בתור ה"צ'ימה קופי" – מושג הנקרא על שם המטפס האגדי פאוסטו קופי, ומציין את הפסגה הגבוהה ביותר במירוץ. כיבוש הפסגה הזו במירוץ נחשב להישג יוקרתי מאד. אז המארגנים השנה החליטו לכלול את הסטלביו בקטע 16 פעמיים – פעם בטיפוס מהצד האיטלקי של ההר, ופעם מהצד השווייצרי. אותו הקטע כולל עוד פסגה מאד ידועה – המורטירולו. המורטירולו בג'ירו הנוכחי יוקדש לזכרו של סקרפוני, והוא יזכה את הרוכבים במספר נקודות כפול בקטגוריית מלך ההרים. אגב, סקרפוני עצמו היה זה שכבש בג'ירו של השנה שעברה את הצ'ימה קופי, כשעבר ראשון את הקול דל אניילו. עוד קטע אחד יסתיים בהר הנקרא בלוקהאוס – טיפוס אימתני של 1500 מטרים על 26 ק"מ. סה"כ המירוץ יכלול שבעה קטעי טיפוס כאלו. בנוסף, יכלול המירוץ שני קטעי נג"ש אישיים ארוכים למדי, אחד גבעי במקצת ואחד שטוח.

אגב, בניסיון לייצר עוד עניין במירוץ, המארגנים הלכו עוד צעד אחד קדימה, אולי אחד רחוק מדי. בנוסף לקטגוריות הידועות (מלך ההרים, מלך המאיצים, הרוכב הצעיר), הם החליטו להוסיף למירוץ הנוכחי קטגוריה חדשה – מלך הירידות. המנצח כאן הוא זה שיירד את עשרת קטעי הירידה במירוץ (כולל הסטלביו פעמיים) בזמן הקצר ביותר. המארגנים כנראה ראו לנגד עיניהם את הג'ירו הקודם, בו זכה ניבאלי לא מעט בזכות כישורי הירידה האדירים שלו. או שאולי הם רצו להיזכר ב"נץ" פאולו סבולדלי, שזכה בשני מירוצי ג'ירו הרבה בזכות היותו כנראה היורד הטוב ביותר אי פעם. אלא שהם לא חזו את עוצמת האש שההצעה הזו תספוג, בעיקר מהרוכבים עצמם. אלו קטלו את ההחלטה על רקע הסיכון שהיא תייצר, כאשר לא מעט מהתאונות הקשות בהן היו מעורבים רוכבים היו בירידות. אחת כזו הייתה בג'ירו 2011 (שוב הג'ירו הזה), בו מצא הרוכב הבלגי וואוטר וויילנדט את מותו, לאחר שהתנגש בעוצמה בקיר בסיומה של ירידה. הביקורת עשתה את שלה, והמארגנים החליטו לוותר על הקטגוריה יומיים לפני המירוץ.

מי ומי במירוץ אחר החולצה הורודה?

נאירו קינטאנה (מוביסטאר, קולומביה): קינטאנה הוא הפייבוריט בהא הידיעה של המירוץ. אין כמעט רוכבים בענף שמשתווים אליו ביכולות הטיפוס. קיבלנו הוכחה לכך במירוץ טירנו-אדריאטיקו האחרון, בו קינטאנה ניצח בקלילות את החבורה האיכותית של המטפסים שמסביבו. המירוץ כולל מספיק קטעי טיפוס קשים בכדי שקינטאנה ינצל את יתרונו האיכותי על פני האחרים, כפי שעשה גם בג'ירו של 2014. קינטאנה הולך השנה על מטרה שאפתנית מאד – דאבל ג'ירו-טור. האחרון שהצליח לעשות זאת היה מארקו פנטאני המנוח ב-1998, וזה קרה בתקופה שבה הענף היה שונה לחלוטין. זה יכול לפעול מעט לרעתו של קינטאנה, היות וקבוצת מוביסטאר האיכותית תיאלץ לפצל כוחות בין שני המירוצים. עוד בעייה שלו היא בקטעי הנג"ש – הקולומביאני הוא שען בינוני לכל היותר, ולשני קטעי הנג"ש האישיים יכול להיות תפקיד מכריע במירוץ, בעיקר אם יהיה צמוד.

וינצ'נזו ניבאלי (בחריין-מרידה, איטליה): ניבאלי הוא סימן השאלה הגדול ביותר של המירוץ. הכריש ממסינה סימן לעצמו את הג'ירו המאה כמטרה העיקרית לעונה הנוכחית, וכך גם הקבוצה החדשה והנוצצת שנבנתה סביבו. אלא שבינתיים הקבוצה לא ממש מוכיחה את עצמה, וגם הכושר שבו מגיע הכריש למירוץ לא ברור. הוא אמנם זכה בטור של קרואטיה לפני המירוץ, אך מדובר בטור משני, בו לא התמודד מול מתחרים רציניים. הגנה על התואר מהשנה שעברה תיחשב עבורו להישג אף יותר גדול מזה אותו השיג (בצורה מטורפת למדי) אשתקד. מה שבטוח, אסור להחמיץ את הקטעים הכוללים ירידות ארוכות, בכדי לראות את היורד הטוב ביותר של תקופתנו.

אדם ייטס (אוריקה-סקוט, בריטניה): את הבריטי הצעיר אנו זוכרים היטב מהטור דה פרנס, בו זכה בחולצה הלבנה. מדובר במטפס מוכשר מאד עם עתיד מזהיר לפניו. קבוצת אוריקה התכוונה לצוות אותו למירוץ יחד עם אחיו התאום סיימון כמובילים משותפים, מה שהיה יכול להיות מסעיר למדי. אלא שברגע האחרון הוחלט להסיט את סיימון לטור דה פרנס, על מנת שיגבה שם את אסטבן צ'אבז. זה ישאיר את אדם להוביל את הקבוצה האוסטרלית הנהדרת בעצמו, לא בפעם הראשונה, וכנראה גם לא בפעם האחרונה.

באוקה מולמה (טרק-סגפרדו, הולנד): מולמה היה רחוק החלקה אחת בקטע הטיפוס הלפני אחרון של הטור דה פרנס מלזכות במקום השני. השנה נכנס ההולנדי למצב לא מוכר, כאשר הנחיתו עליו על הראש את קונטדור כמוביל הקבוצה. זה יביא את האקדוחן להוביל את הטור, בעוד שמולמה יהיה זה שיוביל את קבוצת טרק בג'ירו. לא בטוח שזה דווקא יפעל לרעת ההולנדי. מדובר ברוכב מגוון מאד, השולט בכל האספקטים של הרכיבה, והוא בהחלט יכול לדבר חזק במירוץ.

טום דומולאן (סאנווב-ג'איינט, הולנד): דומולאן פרץ מטאורית בשנתיים האחרונות, והותיר חותם כמעט בכל מירוץ גדול בו השתתף. ההולנדי הוא מחד אחד השענים הטובים ביותר בנמצא (יתרון גדול בג'ירו הנוכחי), ומאידך אוחז בסגנון התקפי מאד בטיפוסים, מה שהביא לו מספר זכיות ספקטקולריות בקטעים. אלא שהוא עדיין לא הראה שהוא מסוגל להיות עקבי לאורך גראנד טור שלם, וחובת ההוכחה כאן עדיין עליו.

סטיבן קרוייזוויק (לוטו-יאמבו, הולנד): הולנדי שלישי שנראה במירוץ הוא קרוייזוויק. "הקולב" היה הגיבור הטראגי של הג'ירו הקודם, לאחר שהיתרון הגדול בו אחז על ניבאלי נמחק, כאשר התרסק על קיר מושלג בנסיונותיו לרדוף אחר הכריש. קרוייזוויק אמנם לא נחשב לאחד הפייבוריטים החזקים, אך כך היה נראה גם בג'ירו הקודם, עד לאותה תקרית מצערת.

תיבו פינו (FDJ, צרפת): פינו הוא אחד המטפסים המוכשרים ביותר שיש, אלא שהוא פעם אחר פעם מצליח להתפרק ולחסל לעצמו מירוצים. הפעם החליט פינו בצורה לא אופיינית לזנוח את הטור בארץ מולדתו, ולנסות את מזלו דווקא בג'ירו. זה כנראה צעד חכם מבחינת הצרפתי, היות וחלק גדול מההתפרקויות שלו היו במזג אוויר חם, ומבחינה זו הג'ירו הרבה יותר מתאים לו. הוא גם הראה כושר טוב בכמה ממירוצי הקטעים העונה.

טי ג'יי ואן גרדרן ורוהאן דניס (BMC, ארה"ב ואוסטרליה): אם בהתפרקויות עסקינן, נראה שואן גרדרן יכול לזכות בתואר המפוקפק של "מלך ההתפרקויות". האמריקאי סומן כהבטחה גדולה בתחילת דרכו, אך ממשיך לאכזב את תומכיו פעם אחר פעם. מסיבה זו הוא זוכה במירוצים האחרונים להובלה משותפת עם חבר קבוצה אחר (כמו ריצ'י פורט). הפעם זה יהיה רוהאן דניס. דניס היה מוכר עד העונה הקודמת כאחד השענים הטובים בעולם, אך לא יותר מזה. אלא שהאוסטרלי עבר השנה טרנספורמציה לכיוון הטיפוס, ובינתיים עושה זאת לא רע בכלל. כך ראינו אותו בטירנו-אדריאטיקו סוחב בקטעי הטיפוס לפני כמה מטפסים נחשבים הרבה יותר. יהיה מעניין לראותו גם במירוץ זה.

גראן תומאס ומיקל לאנדה (סקיי, בריטניה וספרד): הקבוצה המפלצתית של הענף לא זכתה עד כה להישגים יוצאי דופן בג'ירו, מן הסתם כיוון שהיא מטילה את כובד משקלה על הטור. הפעם היא הציבה בחזית שני מובילים – את גראן תומאס, הנחשב בקבוצה לשני בהיררכיה אחרי כריס פרום, ואת מיקל לנדה, אחד שכיכב בג'ירו של לפני שנתיים. תומאס נראה כבכיר וכיציב מבין השניים, וגם נראה בכושר לא רע לפני המירוץ.

רוכבים נוספים שעשויים להראות נוכחות: אילנור זכארין, רוי קושטה ופייר רולאן. בין המאיצים שיגיעו להתחרות על קטעי הספרינט ועל חולצת מלך המאיצים נראה את אנדרה גרייפל, קיילב יואן, פרננדו גביריה וג'אקומו ניצולו.

ומי יזכה? עד כמה שזכייה בק טו בק של ניבאלי תהייה סיפור אדיר, לא נראה שיש במירוץ הזה תחרות לנאירו קינטאנה. זכייה של כל אחד אחר מלבד השניים תהיה הפתעה אדירה.