אחרי עונה של מקום שלישי במזרח וסיבוב שני פצוע במיוחד, יש ב-2016/17 מיאמי היט חדשה לגמרי. בלי כריס בוש, בלי דווין וויד אבל עם הרבה תקוות לקראת העתיד.

אולם ביתי: אמריקן איירליינס ארינה, 19,600 מקומות (בעונה האחרונה בממוצע היו בו 19,740 מושבים, כשהאולם הורחב בחלק מהמשחקים).

מאזן בעונה שעברה: 34-48 (מקום שלישי במזרח) ואליפות הבית הדרום מזרחי. הדחה בסיבוב השני של הפלייאוף לאחר הפסד 4-3 לטורונטו.

מאמן: אריק ספולסטרה, מתחיל את שנתו התשיעית כמאמן ראשי (כולן במיאמי ברציפות החל מ-2008/09). מאזן של 241-399 בעונה הרגילה (62.3% הצלחה), 2 אליפויות ו-2 הגעות לגמר עם ההיט ברזומה.

שחקנים שהגיעו: דיון וויטרס (שחקן חופשי מאוקלהומה סיטי), דריק וויליאמס (שחקן חופשי מניו יורק), וילי ריד ו-ווין אלינגטון (שחקנים חופשיים מברוקלין), ג'יימס ג'ונסון (שחקן חופשי מטורונטו), לוק באביט (שחקן חופשי מניו אורלינס), אוקורו וויט, רודני מקגרוגר, קית' בנסון, סטפן יאנקוביץ' (חתמו על חוזים למחנה האימונים, כנראה לא ימשיכו בקבוצה).

שחקנים שעזבו: דווין וויד (שחקן חופשי, לשיקגו), לואל דנג (שחקן חופשי, ללייקרס), ג'ו ג'ונסון (שחקן חופשי, ליוטה), ג'רלד גרין (שחקן חופשי, לבוסטון), דורל רייט (שחקן חופשי, לקליפרס), אמארה סטודמאייר (שחקן חופשי, להפועל ירושלים).

חמישייה צפויה: גוראן דראגיץ', טיילר ג'ונסון, ג'יימס ג'ונסון, ג'אסטיס ווינסלו, חסן וויטסייד.

מה שהיה: מיאמי היט של 2015/16 הייתה קבוצה עם הרבה עליות וירידות. היא התחילה בתור קבוצה עם הגנה חזקה וסגנון משחק צולע שקלעה טיפה יותר מ-95 נקודות למשחק, מה שהספיק למאזן של 21-23. אז הגיע הסוויץ' של מיאמי והקבוצה התחילה לקלוע בכמויות מסחריות. ההיט הפכה לקבוצה שטסה על המגרש, קלעה בממוצע 105 נקודות למשחק והגיעה למאזן של 38-44 (13-25 בפרק הזמן הזה) שהטיס אותה כל הדרך ליתרון ביתיות בפלייאוף.

יותר משהשינוי הזה הוביל להצלחה על המגרש, הוא הראה את שינוי ההובלה במיאמי. מהקבוצה האיטית יחסית של דווין וויד וכריס בוש, ההיט עברו לקבוצה מהירה ומודרנית יותר שמבוססת על רכז דומיננטי, גוראן דראגיץ', חבורת קלעים יעילה סביבו (בהנהגת ג'ו ג'ונסון ולואל דנג) וסנטר נפלא אחד, חסן וויטסייד. זה שינוי תפיסתי מסויים שמראה את ה-pace and space במלוא הדרו, וככה הם נראו בסוף העונה הסדירה.

אבל בפלייאוף, מול קבוצה עם סגנון משחק דומה ומאזן זהה (בסוף העונה הקודמת למיאמי, בוסטון, אטלנטה ושרלוט היה מאזן זהה, אבל שובר שיוויון מרובע שלח את מיאמי למקום השלישי במזרח, את אטלנטה לרביעי, בוסטון לחמישי ושרלוט לשישי) הקצב המהיר נעלם. ב-2 המשחקים הראשונים הכל היה טוב ויפה, אבל אז שרלוט עשתה את ההתאמות הנדרשות והתחילה לכתוש את מיאמי.

המשחק הקבוצתי נעלם, בין היתר בגלל העובדה שזה היה פלייאוף ראשון של חלק משחקני ההיט, ומיאמי עברה להתבסס על שחקן נפלא אחד. קוראים לו דווין וויד. פלאש סחב את מיאמי על הגב לאורך הפלייאוף והצליח בכוחות עצמו להעביר אותם לסיבוב השני. שם, מול הראפטורס, חסן וויטסייד נפצע, אמארה סטודמאייר היה פצוע כרגיל ולהיט לא היה סנטר בהתחשב בעובדה שגם ג'וש מקרוברטס לא היה כשיר לחלוטין. זה נגמר בהפסד כואב במיוחד במשחק השביעי לקנדים, במה שהתברר כמשחק האחרון של דווין וויד בקבוצה.

אני לא הולך להרחיב יותר מדי על וויד. דיברנו עליו מספיק, ומי שמעוניין לקרוא עוד מוזמן לראות את הכתבה של עומר מזיג בנושא. הוא היה במיאמי, הוא גדול השחקנים של ההיט בכל הזמנים, אבל בעונה הקרובה הוא לא ישחק עם הקבוצה. אני גם לא הולך להרחיב יותר מדי על כריס בוש. נכון שטכנית הוא שחקן הקבוצה, אבל פט ריילי, המנג'ר של מיאמי, אמר שהקריירה שלו בהיט כנראה נגמרה. לכן גם הוא לא צפוי לשחק במיאמי בשנה הקרובה, וההערכה בפריוויו היא שהאיש ו-8 הטבעות צודק.

הקבוצה הזאת עשתה הרבה דברים בקיץ, ובראשותם הארכת החוזה של חסן וויטסייד. לא מעט אנשים ציפו שהוא לא ימשיך, כולל הח"מ, אבל הוא ימשיך עם חוזה של 98 מיליון דולר ל-4 שנים. הוא אחד משני האנשים שיובילו את מיאמי והאיש החשוב ביותר בהגנה. הקבוצה תתבסס בעיקר על הגנת הטבעת שלו וכישוריו בפוסט, וההיט יקוו להמשך היכולת הנפלאה שלו מהתקופה בה שיחק ללא כריס בוש: 17.5 נק', 13.3 ריב' ו-3.3 חסימות בחצי שעה למשחק. יכול להיות שהוא ימשיך לעלות מהספסל, בדומה למה שקרה העונה, אבל בכל אופן הוא אחד השחקנים החשובים ביותר של החבורה מסאות' ביץ'.

מהלך נוסף ובולט של מיאמי בקיץ היה השוואת הצעת החוזה של טיילר ג'ונסון, 50 מיליון דולר ל-4 שנים, מברוקלין. ג'ונסון יוכל להיות נשק טוב מהספסל כשחקן שקולע ומסוגל לרכז את החמישייה השנייה, וגם כמישהו שמספק הרכב עם שני מובילי כדור ליד דראגיץ' (ושלושה עם מקרוברטס). הוא מוסיף הרבה גמישות התקפית, אבל במחיר יקר. לא בטוח שזה שווה את הכסף בשביל שחקן של 8.7 נקודות למשחק בעונה שחוזר מפציעה קשה.

יחד איתם מיאמי החתימה כמה שחקני משנה חביבים יותר (ווין אלינגטון) ופחות (דריק וויליאמס, דיון וויטרס). מה שמשותף לכולם, אולי מלבד וויטרס, הוא יכולת בקאץ'-אנד-שוט ופחות יצירת זריקות. זה מראה לנו שהאיש של מיאמי בהתקפה השנה הוא גוראן דראגיץ'. כל פוזישן יתחיל אצל הרכז הסלובני שירצה להראות לעולם שהוא אחד מרכזי העילית בליגה ולהפגין יכולת גבוהה לאורך עונה שלמה. התלות של שחקני ההתקפה בו הופכת אותו לאיש החשוב ביותר על המגרש ומיאמי תרצה יותר מה-14 נקודות ו-6 אסיסטים שלו למשחק בעונה האחרונה.

על הנייר זה אולי יצליח, אבל חוץ מוויטסייד ודראגיץ' אין אף שחקן דומיננטי במיאמי. כולם רול פליירס טובים יותר ופחות, ורק משחק קבוצתי עם הרבה תנועת כדור יוכל לגרום להתקפה של מיאמי לעבוד. ג'וש ריצ'רדסון יצטרך לקלוע יותר מ-6 נקודות במשחק, ג'אסטיס ווינסלו יצטרך להראות יכולת התקפית כלשהי וכל השאר יצטרכו לתת יכולת יציבה, או סתם לקוות שכל פעם מישהו אחר יתעלה בערב נתון וישיג להם ניצחון. אבל כל עוד הם תלויים בדראגיץ', ברגע שעוצרים אותו עוצרים את ההיט. עם האסטרטגיה הזאת הרבה קבוצות יבואו למשחק מול מיאמי ויוכלו לנצח אותם בקלות. לכן הוא איש המפתח של ההיט השנה.

למרות כל זה, זאת עונת מעבר מבחינת מיאמי. אין אף אחד שחושב שהם באמת יכולים להגיע למשהו, אפילו בתחזית הפרועה ביותר, והם באים לקיץ 2017/18 עם מקום מתחת לגג השכר – החוזים המובטחים היחידים, בהנחה שהם יוכלו לנקות את בוש מתחת לתקרה, הם של דראגיץ', וויטסייד, ג'ונסון ואלינגטון. מדובר בקצת פחות מ-53 מיליון דולר, מה שיאפשר למיאמי להנחית עוד שחקן משמעותי (בלייק גריפין? גורדון היווארד? פול מילסאפ?) ולחזור לטופ. עקב כך הדבר הכי חשוב מבחינת מיאמי 2016/17 זה להראות בסיס טוב ואת זה שהם מרחק סטאר אחד מלהיות קונטנדרית. לא בטוח שזה יקרה (דראגיץ' כבר בן 30), אבל זאת מטרת העל.

תחזית אופטימית: דראגיץ' מראה לכולם את היכולת האמיתית שלו ואת זה שהוא ברשימה הראשונה של הרכזים בליגה עם עונה של 20 נקודות ו-8 אסיסטים במשחק כל הדרך לאול-סטאר. זה הופך את הצוות המסייע של מיאמי לאחד יעיל במיוחד, כשדיון וויטרס מראה את יכולות האול-אוראונד מהתקופה באוקלהומה וריצ'רדסון הופך לשחקן של דאבל פיגרס. וויטסייד נבחר לחמישיית ההגנה הראשונה של העונה ומיאמי מגיעה למקום השישי עם 42 ניצחונות ומודחת מול הסלטיקס בסיבוב הראשון. בקיץ 2017 מגיע סטאר וההיט הופכים ליריבה החזקה ביותר של הקאבס במזרח.

תחזית פסימית: דראגיץ' דורך במקום עם 14 נק' ו-6 אס' במשחק, ו-וויטסייד חוזר אחורה ולא מצליח להיות אחד השחקנים החשובים ב-2 צדדי המגרש לאורך זמן. כל הצוות המסייע לא יעיל עקב החולשה של שניהם, ומיאמי מסיימת באזור ה-30 ניצחונות והמקום ה-14 במזרח. לפחות יש בחירת דראפט גבוהה.

תחזית ריאלית: יהיה שיפור מסויים של וויטסייד ודראגיץ', אבל לא מספיק בשביל להגיע לפלייאוף כרגע (עקב חולשת הצוות המסייע). 35 ניצחונות, המקום ה-10 במזרח ובחירת לוטרי לא רעה. בנייה מחדש לוקחת זמן.