על מהויותיו של הספורט –  תפקידו של פרשן הספורט (חלק עשרים) / מולי

השבוע נתקלתי, נתקלתי שוב יש לומר, באחת מן התופעות השכיחות ביותר בקרב חובבי הספורט: בתופעה ה"ירידה" על פרשני הספורט דוברי העברית יהיו מי שיהיו.

אתחיל ואומר שלטעמי לרוב אין ההמעטה הזו בערכם של הפרשנים דוברי העברית מוצדקת. יש בין הפרשנים טובים יותר וטובים פחות, אך אני חושב שאם אף אחד מהם "אינו שווה מאומה" כפי שאומרת הביקורת הנפוצה, אולי הבעיה היא במבקר ולא במבוקרים.

ועדיין, התחלתי לחשוב כיצד בעצם אני הייתי רוצה שיהיה פרשן הספורט האידיאלי בעיניי, כדי לבחון את ההבדל בין הרצוי למצוי, וגם כדי לתת לשלל פרשני הספורט "טיפים" כיצד למנוע את הביקורת.

אני מניח שהתנאי הראשון שיש לדרוש מפרשן ספורט, ופרשן בכלל, הוא שהוא ייתן לי את התחושה שהוא מבין על מה הוא מדבר.   שימו לב, אני בהחלט מודע לכך שלעתים, יהא הפרשן מי שיהיה, הוא לא לחלוטין יבין וידע על מה הוא מדבר, וזה בסדר מבחינתי, שכן בכל התחומים – לפחות לדעתי – רב הסתום על הגלוי, אך ללא קשר לידע, הדרישה האולטימטיבית שלי מן הפרשן האידיאלי שלי, היא  "למכור" לי את התחושה שהוא יודע על מה הוא מדבר.

אך כיצד עליו להוכיח שהוא יודע על מה הוא מדבר? ישנה בציבור (ואצל חלק מהפרשנים)  הנחה (מופרכת לטעמי) שאם מישהו היה ספורטאי, "חווה את חדר ההלבשה כשחקן" כפי שאוהבים לומר, זה אומר שהוא מבין ויודע מה קורה.              סלחו לי אם אומר שזה  – לפחות לטעמי – לא ממש משנה באשר לתפקידו של הפרשן.  לטעמי זה ממש כמו לומר שמי שקיבל תואר ראשון בכלכלה לפני עשרים שנה, הוא בהכרח כלכלן מדופלם הבקי במה שעל שר האוצר לעשות.    אני מאמין כי הידע הוא החשוב ולא האופן בו  הוא נרכש!  יותר מכך, במקרה של מקצוע הפרשן, כפי שכבר אמרתי, האופן בו הפרשן מעביר לקהל את הידע מהותי, לטעמי,  יותר מהידע אותו הוא מעביר, אם כי אני מסכים שבהחלט רצוי שהפרשן גם ידע על מה הוא מדבר וגם יעביר זאת הלאה לקהל בצורה מובנת  ומושכת.

כדי להעביר את הידע, צריך שיהיה ידע ולכן על הפרשן האידיאלי להבין שיעורי בית. עליו  מראש מה אמור לקרות ומה קורה על המסך, כמו כן עליו להכין שיעורי בית לגבי מה שסביר שיקרה  כדי שיהיה מוכן מראש לאירועים חריגים, אך ניתנים לניבוי, על המסך.

בגדול, עליו לספק לצופים ידע מה נעשה על המסך ומדוע, אך גם עליו לספק ידע שאינו מופיע על המסך ושסביר שהם לא היו מגיעים אליו מתוך הנעשה על המסך עצמו.

העברת הידע לבדו אינה מספיקה, אפילו לא העברת הידע בצורה מובנת. מה שעלינו להבין הוא שתפקיד הפרשן, לפחות בטלוויזיה וברדיו, הוא להפוך את מה שקורה על המסך, או באוזניים למעניין ומושך. לשם כך עליו להיות איש טלוויזיה ובידור, עליו ליצוק מתח, עניין ודרמה, לרוב באמצעות קולו בלבד, בכל מה שקורה (או הרבה פעמים לא-קורה) על המסך.

ומאחר ומשימה שכזו היא כמעט בלתי אפשרית לאדם אחד לאורך זמן, יש לרוב שדר לצדו של הפרשן. עצם היותם שניים (או יותר) מאפשר יצירת דרמה גם באמצעות הקשר ביניהם, באמצעות ה"פינג פונג" שבין מי שמשדר את מה שקורה ומי שמפרשן את הקורה, אי ההסכמות המובנות מכל שיש שני אנשים שונים, יכול להעלות את השידור לרמה גבוהה יותר, אך התנאי ההכרחי לכך הוא הרמוניה (גם אם זו בעצם דיסהרמוניה) בין השדר לפרשן. על שניהם, בנוסף,לדעת  "להרים להנחתה" זה לזה מחד, ולבצע את ה"הנחתה" בצורה טובה מאידך.

לרשותם של השדר והפרשן עומדת בימינו הטכנולוגיה. שידורים חוזרים, כלי שרטוט להדגשת מערכים טקטיים (שמתם לב, אגב, שבזמן האחרון כמעט ואין אותם?) שדרי קווים, על הפרשן האידיאלי לדעת להיעזר בכל האמצעים העומדים לרשותו,  טכנולוגים ואחרים,  כדי לתת לשידור ערך מוסף.

לסיכום, הפרשן האידיאלי שלי הוא לפני הכול סטנדאפיסט, בעל יכולות משחק עם קולו, שביכולתו ליצוק בעזרת קולו קסם בנעשה על המרקע, גם אם לא קורה בו מאומה. (בעצם בעיקר אם לא קורה בו מאומה). עליו להכין מראש את שיעורי הבית ולהבין בנעשה מספיק כדי להבהיר את המשחק לבורים, ולתרום אנקדוטות ותובנות למבינים הגדולים של המשחק,  ואת כל זה עליו לעשות מבלי שיאפיל על המשחק ותוך שיתוף פעולה מעולה עם השדרן כשיחד הם יוצרים בשידור את הקסם.

מכירים מישהו כזה? האמת שגם אני לא. היחיד שהתקרב לכך לטעמי משמש כיום חבר כנסת.

אז עם סל דרישות שכזה, פלא שאנו מוצאים עצמנו מקטרים שוב ושוב ושוב על הפרשנים?