תוארי סוף העונה (לפני שהיא מתחילה)

האתר הזה עוד יורידני ביגון שאולה. כשהתחלתי לכתוב בו אחרי כמה שנות מנוחה מכתיבה והתרכזות בשייט ובדייג, התחלתי לכתוב בהתנדבות לאתר הזה שהיה בבעלות שרון סולומון (לאן הוא נעלם הבנאדם הזה? איך לא שומעים ממנו מילה שחוקה אחת באתר הנפלא שהוא ושגיא כהן הרימו ללא גרוש על התחת, לפני שהיו אתרים מסוג זה בישראל? זה כמו בן שהוא גידל ואז הבן לא בגד בו; הוא בגד בבן. אני קורא לו לחזור, אבל לך תדע. אולי הוא מכסה היום קריקט בהודו!) ושגיא כהן (איתו הקשר נמשך ברוך השם!). אבל לשני הצעירים האלה לא היה כסף וזמן לדאוג לאתר, והוא התדרדר פלאים. הם החליטו לסגור אותו. אז, או אז החלטתי לקנותו כמין צעצוע, כך שהגולשים הוותיקים יוכלו להמשיך להביע את דיעותיהם המעוותות על הלייקרס הגדולה (באתר הזה תמיד אוהדי הלייקרס שלטו בתגובות ביחד של 3 ל-1 נגד כל הקבוצות האחרות), ושלכתבים המתנדבים תהיה במה לכתוב את כתבותיהם.

כך העסק נימשך בלי שלקחתי אותו ביותר מדי רצינות עד כמה חודשים אל תוך העונה שעברה כשמתנדבים מצויינים כאסי, מיכאל גינדין, גיל ברקאי (בשרות צבאי), ניר אורון, ואחרים הצטרפו. רועי (שהיה ידוע בשמו 'סקייהוק') ויינברג, המשיך כל הזמן בנאמנות יתרה לשמש כסגן העורך – תפקיד אחראי ביותר לצעיר בן 13 – ואז הצטרפו גם אלעד אייל ואהרון שינפלד, המתרכזים פחות ב-NBA ויותר בכדורסל בינלאומי וכדורגל. כשכל הכתבים החדשים הצטרפו, מספר הגולשים עלה בתמידות, אבל מיד לאחר סיום העונה, כשהאתר היה בשיאו מבחינת מספר כניסות ליום (בין 5,000 ל-6,000) קרה ה'ברוך' הגדול, ואיזה האקרים טורקים הרסו את האתר. הצלחתי לשקמו בקרעים, אבל ידעתי שבפני שתי ברירות: להרים ידיים ולסגור את האתר הישן שהיה כתוב בתוכנה ישנה מאד עם תכנת טוקבקים מפגרת, או להחליט שיש בי עדיין רצון ואנרגיה לפתוח אתר חדש.

החלטתי על אתר חדש בגלל שאני סאקר לספורט, סאקר לכתיבה, ועדיין לא הרגשתי שהשלמתי את מלאכת ההשנאה הטוטאלית של הלייקרס על בני ישראל. אני בן 75 וידעתי – כמו שאומרים אנשי הצוות הדתיים הנפלאים שלנו אסי, אלעד אייל, ואהרון – ש-"הזמן קצר והמלאכה מרובה". דחילק, כמה שנים נותר לי לחיות, ובזמן הזה עלי לנקות ולמחוק מראשי איזה 50,000 ישראלים את שם הלייקרס!

לא, עכשיו ברצינות: החלטתי שעדיין יש בי את העניין והמוטיבציה להריץ אתר על הכיפאק לעכברי כדורסל אמיתיים. אז השקעתי מעט כסף, ופתחתי אתר חדש המבוסס על וורדפרס שקל לקרוא אותו, קל להגיב בו, קל להכנס תמונות ויוטיב בכתבות ואפילו בתגובות, ויש בו מקום שווה ל-16 משבצות של מאמרים. יחד עם השיפור ברמת האתר בא שיפור ברמת התגובות ובמספרן, והיום אנחנו משמשים יריב של ממש לדהבאזר, אם כי אין בי כל רצון או מטרה להתחרות עם האתר הפילוסופי/פלצני הזה.

מתוך הגולשים הצלחתי לגייס כתבים מעולים נוספים כתומר אלמגור מבוסטון, דדי סגל, גיל גל מלוס אנג'לס, יואב דובינסקי שקיבל דרך האתר אקרדיטציה למשחקי יורוליג של מכבי והוא יהיה המכסה הראשי שלהם, עידו מוריה שכותב מאוסטרליה, יוני סולומוביץ', ניר לאפ, יובל פדרו (רודריגז), שמואל מוניץ, וכמובן עבדכם משרלוט ואטלנטה. עכשיו עלי לחכות ולראות איזה קבוצה תשמיע קול ותצייץ – ההאוקס או הבובקאטס – כדי שאוכל להתחיל לפאר אחת מהשתיים בישראל. אני גר 80 מייל מאולם שרלוט ו-90 מייל מאולם ההאוקס. לשתיהן אני מגיע דרך הכביש המהיר INTERSTATE 85. בערך שעה וחצי לכל אולם. באטלנטה גרה בתי אפרת ובעלה ג'ייסון, עורך הספורט של CNN ושתי נכדותי בנות ה-9 וה-6 טליה ושירה. בשרלוט גר קני, בנה של גייל אשתי שהוא כמו בן לי, ולשמחתי אוהד ניקס מושבע מהימים שהוא גדל בביתי והכרחתי אותי להתפלל גם להצלחת הניקס בשעה שהוא מתפלל ליישו, כי הוא נוצרי (רק גייל התגיירה; שני בניה קני וג'סי לא. ג'סי גר בדנבר, וכמובן הוא אוהד נאגטס מטורף(. יש לי רושם ששרלוט תהיה קבוצתי כי אלף, ייצא לי לדבר עם מייקל ג'ורדן כמעט לפני כל משחק ובחצי (בלאונג' העתונאים), ובית, אני מאמין שעם גיל-גילכריסט הולכת שם להיות קבוצה!

אגב, העונה עומדת להיפתח בעוד כמה ימים, והחלטנו להתחלק בכיסווי המשחקים כדלהמן:

יום ראשון – מנחם

יום שני – ניר לאפ

יום שלישי – מיכאל גינדין

יום רביעי – יובל פדרו

יום חמישי – שמואל מוניץ

יום ששי – רועי ויינברג

שבת – תומר אלמגור

אז נפלתי אל תוך עיסת האתר, והנה שוב ההופס והספורט תופסים חלק חשוב מאד בחיי. וכשאני הולך על משהו, אני הולך עד הסוף. חזרתי וחידשתי את האקרדיטציה שתמיד היתה לי ב-NBA, וכן חדשתי את כל קשרי בכל עולם הספורט לקבלת אקרדיטציות למשחקי NFL, NHL, MLB, וכדורגל. הגשתי בקשה ל-NBA לחזור ולהיות אחד מבוחריהם הרשמיים לתוארי סוף העונה, והעונה כבר יהיה לי חלק בדבר.

אז עם הקדמה קצרה זאת, הבה נלך יר לבחירות סוף העונה. כל יום עד פתיחת הליגה אכתוב את נבואותי על הנבחרים, ואחרי הבחירות שאני מאמין ייזכו ברוב, אתן את בחירותי אני, שהן כמובן הרבה יותר ריאליות ואמיתיות לפי מה שיילך בשטח, כי אני בוחר לפי דעתי, ולא לפי "תחרות פופולריות".

MVP

1. לברון ג'יימס: זה יקרה עוד לפני האליפות השנייה ברציפות. הוא יקלע פחות מאשר בעונה שעברה, אך ייקח יותר ריבאונדים, ימסור יותר אסיסטים, ויהיה המפקח והבוס הראשי על ה-'טוטאל בסקטבול' החדש שההיט תציג לליגה, שיטה שתתפוס יור ויותר תאוצה, ויותר ויותר קבוצות שלא קוראים להן 'לייקרס' יידבקו בטרוף החדש של 'משחק ללא תפקידים מוגדרים'.

2. קווין דוראנט: הוא יהיה שוב מלך הסלים של הליגה עם ממוצע גבוה אפילו יותר מאשר בשנה שעברה. הישגו יהיה בעל משמעות יתרה כי גם ראסל ווסטברוק יהיה בשמינייה הראשונה של הקלעים, כשהם גונבים סלים אחד מהשני. אחרת ממוצעו של דוראנט היה שובר 35 נקודות.

3. כריס פאול: אולי אין שחקן החשוב לקבוצתו כפי שכריס פאול חשוב לקליפרס. זה לבד ייתן לו בחירות רבות. אבל הרבה תלוי בהתפתחות של בלייק גריפין: כפי שהקליפרס תלוייה בכריס פאול, כריס פאול תלוי בבלייק משופר בהרבה להיות מתחרה רציני על התואר.

4. סטיב נאש. אבל עלי לכתוב עכשיו איזה 12 פעמים "אם" ו-"אם". כן, סטיב נאש יכול להגיע רחוק ב-MVP אם הלייקרס תהפוך ליחידה מתפקדת איתו ועם דווייט האווארד. ה-MVP של סטיב תלוי לחלוטין בהחלטה של קובי בריאנט אם לאפר לו להיות הקפטן של האונייה, ולשחק כדורסל רגיל של 30 דקות ו-20 נק', ולא 40 דקות ו-30 נקודות.

5. קווין לאב. אני מאמין שהוא השאיר מאחוריו תוארים כגון 'השחקן המשתפר' או 'הריבאונדר המצטיין', והוא הפך לסטאר. אם רוביו יבריא מהר, ואם אמנם לרוביו יש את הכדורסל שרובכם טוענים שיש לו, ואם כל החדשים שהגיעו יתפתחו כפי שמצפים מהם והוולבס תהפוך לקבוצת פלייאוף עם ריצה בטוחה לפוסט-ססון, אני בטוח שקווין לאב יקבל קולות רבים בבחירה.

הבחירה שלי לפי הרגשתי היום? 1. לברון, 2. קווין דוראט, 3. רונדו ראז'ון, 4. קווין לאב, 5. כריס פאול.