2:00 אטלנטה הוקס (1) – ניו יורק ניקס (1):

הסדרה הכי טובה שאתם לא רואים תגיע למשחקה השלישי, כאשר הסדרה עוברת לאטלנטה ג'ורג'יה למשחק מספר 3.

השעות לא נוחות, והשמות אינם נוצצים, אבל כפי שביל סימונס ואחרים חזו לפני הסדרה, כל משחק בסדרה הזאת מגיע ב-5 הפרש לכל היותר לכאן או לכאן ב-2 הדקות האחרונות, כל משחק הוא מלחמת עולם מהסגנון המזרחי הקלאסי, ויש סיכוי לא רע להיווצרות של יריבות-עוינות מהסוג של יריבויות המזרח הנפלאות של שנות ה-90 – מיאמי – ניקס, אינדיאנה-ניקס וכיו"ב, כשהגברים היו גברים והכדורסל היה כדורסל.

אטלנטה גנבה את הביתיות במשחק מספר 1, שהיה מאוד לא אופייני ממספר בחינות. הקלעים של אטלנטה, ללא ספק המפתח שלה היו בערב מחריד, אבל הם גילו שכשטריי יאנג בריא, הוא יודע לעשות דברים גם כשגלינרי קולע 1 מ-7 משלוש, שמספיקים כדי להשיג יותר נקודות מההתקפה הלא מאוד מרשימה של הניקס. ראנדל היה מזעזע עם 6 מ-23, ומי שהשאיר אותם במשחק היה מכולם בארקס עם 27 פאקינג נקודות, כשגם רוז הבלתי נגמר היה מצוין (איזה כיף לראות אותו נהנה מכדורסל ומצליח, כמה מגיע לו, איזו טרגדיה).

משחק מספר 2 ענה על הקלישאה לפיה כדי לנצח הניקס יצטרכו לכער את המשחק ואכן 27% משלוש של אטלנטה ומשחק שנגמר בתוצאה נמוכה מהרגיל, נתן לניקס ניצחון פלייאוף ראשון מזה מי יודע כמה זמן. מה שהיה חריג במשחק הזה הוא כמה גרוע היה בוגדנוביץ'. 2 מ-13 משלוש (!!!) היו לו, ולגלינרי 2 מ-9, אולי זה ה-MSG, ואולי הגיע הזמן לחשוב על צמצום הדקות של האיטלקי. בניקס זה היה עוד ערב חלש של רנדל עם 5 מ-16 ועוד ערב גדול של רוז שקלע 26 נקודות באחת מהופעותיו הגדולות בגרסתו הנוכחית, וגם יאנג היה נהדר עם 30 שלא הספיקו.

וכעת הסדרה עוברת לאטלנטה ב-1-1 וההוקס ירצו מאוד מאוד לשמור על הביתיות שכל כך התאמצו להשיג. מה צריך לקרות לשם כך?

ובכן, הם יצטרכו לשמור את ראנדל אין צ'ק, וזהו בעצם. כן. ההוקס יחיו עם התפוצצויות של רוז, ומשחקים טובים לסירוגים של בארט ובארקס, עד כדי כך מעט יש לניקס מעבר לזה. המפתח מבחינת ההוקס הוא בהתקפה. הם צריכים, שלא נאמר חייבים, שמישהו מלבד יאנג יתחמם. זה יכול להיות האנטר שקלע 3 מ-8 במשחק 2 והראה ניצוצות. זה יכול להיות בוגדנוביץ' שהפציעה של יאנג וכתוצאה ממנה ההתעצמות במעמדו בקבוצה היו מהסיבות החשובות לריצה של ההוקס. זה יכול להיות גלינרי אם יסדר את הידית, וזה יכול להיות הורטר, לו וויליאמס (לא סביר) או סנל (עוד פחות סביר).

אבל השורה התחתונה ברורה – להוקס יש פשוט הרבה הרבה יותר כלים, ולכן גם אני חושב שהם ינצחו. בקושי, כמובן.

הימור: אטלנטה ב-8.

3:30 בוסטון סלטיקס (0) – ברוקלין נטס (2):

צריך לבדוק, אבל אני לא בטוח שיש בסיס אוהדים של קבוצה שעלתה לפלייאוף ששנא את הקבוצה שלו כמו שבסיס האוהדים של בוסטון שונא את הסלטיקס הנוכחיים, והם עוד יותר שונאים את הגורל שיועד להם, שאם תשאלו אותם הם יגידו לכם שהיה ברור עוד לפני שהחלה העונה, לחטוף סוויפ סנדלרים, כוכבים וכל תיאור שש-בש אחר שתרצו מהנטס ומקיירי השנוא.

דווקא המשחק הראשון שהיה צמוד לאורך 3 רבעים הבהיר כמה גדולים פערי הרמות. ב-3 הרבעים הראשונים הנטס שיחקו בלי תכנית משחק, כדורסל קצת שכונתי כל הזמן אחד על אחד. אבל ברגע שהם החליטו, אי שם ברבע השלישי, עקומת הנקודות שלהם נסקה וזאת של הסלטיקס נתקעה.

משחק מספר 2 כבר שיקף נאמנה את פערי הרמות כשהנטס עלו מ-25% משלוש במשחק הראשון ל-45% בשני, כאשר האריס קולע 7 מ-10 משלוש או 70% (סבנטי, סטנטה, שבעים) ותנו לי להגיד לכם משהו, זה לא מיוחד, חריג או מפתיע. כשמשחקים סביבו דוראנט, ארווינג והארדן ובהנחה שהם משחקים בהרמוניה, אלא אם אתם מרכיבים מולם את חמישיית ההגנה של העונה ומחליפים את גובר במישהו שיכול להחליף טוב יותר, האריס ימצא את עצמו כל התקפה שניה חופשי לשלשה מהפינה. ותנו לי לגלות לכם משהו – שחקני NBA קולעים שלשות חופשיות מהפינה באחוזים מאוד גבוהים.

בשורה התחתונה ברוקלין הזאת מפחידה, ואם השחקנים בריאים (בגופם ובנפשם, קיירי אני מדבר אליך), לאף קבוצה, כולל אף קבוצה, אין ש-ו-ם ס-י-כ-ו-י לעצור אותם בסדרה, מישהו חושב אחרת?

הימור: ברוקלין ב-20.

4:30 דאלאס מאבריקס (2) – לוס אנג'לס קליפרס (0):

וואו וואו וואו לוקה.

לא חייבים לקום כדי לראות משחקים באמצע הלילה, אבל מומלץ מאוד לעקוב בצורה אינטנסיבית באמצעות תקצירים מורחבים או כתבות ניתוח ביוטיוב אחרי מה שהבחור הזה עושה, כי הוא פשוט משתלט על סדרה לבד בגיל 22 מול קבוצה עם שני סופר-דופר סטארים.

אני רוצה לנקות שולחן ממה שקורה עם הקליפרס כי זה החלק הפחות מעניין. במשחק מספר 2 קוואי החליט שהוא לא מפסיד וקלע 41. אחלה. אבל המאבריקס קלעו ב-60% מהשדה.

וזה קורה כי נפגשות כאן שתי קבוצות, לאחת יש מאמן על רוטציה קצרה וברורה שיודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה והשחקנים שלה מתואמים, עם קבוצה ללא מאמן, שאין לה מושג מה היא רוצה מעצמה ובמיוחד היא לא יודעת מה הרוטציה שלה. קבוצה שהחליטה לשלם את הכסף הגדול ללוק קנארד ואז לא משתפת אותו בפלייאוף.

במשחק הראשון מאן לא שיחק, במשחק השני הוא שיחק 20 דקות. למה? איבקה שיחק 13 דקות במשחק הראשון ו-6 בשני, מה קורה איתו? הוא לא היה אמור להיות ההבדל לעומת העונה שעברה? רונדו שיחק 20 דקות בממוצע בשני המשחקים אבל יש לו את הפרצוף רונדו הזה של – החברה' האלה לא מבינים את הערך שלי ולא מוכנים לעשות את מה שצריך כדי לנצח. וכמובן אי אפשר בלי פול ג'ורג' -מר 3 מ-15 משלוש בשני המשחקים הראשונים. איזה עלבון ובזבוז של כשרון.

אבל כאמור החלק המעניין הוא לא הקליפרס. ללוקה יש סגל מאוד מאוד מוגבל מסביבו. פורזינגס סוף סוף נראה כמי שמקבל את גורלו והוא רק ירוויח מזה. כן, הוא לא האלפא כאן אבל במשחק 2 הוא קלע 20 ב-8 מ-12, בדיוק סוג היעילות שדאלאס צריכה ממנו. תראו איך טימי הרדוואי נראה ליד לוקה. 9 מ-14 מהשדה ל-28 נקודות. מי אתה? ומלבד השלישייה הזאת? כלום ושום דבר. תנו לי לשאול אתכם, מי השחקן הרביעי הכי טוב בקבוצה הזאת? פיני-סמית'? קלבר? קאולי סטיין? בראנסון? ריצ'רדסון שהגיע כתקווה גדולה ובינתיים תפקידו די משני?

אבל זה לא משנה והנה הלקח – בקבוצה עם כוכב דורי, מספיק כוכב משנה אחד ועוד שחקן התקפי מוכשר, עם מאמן שיודע מה הוא עושה, היררכיה וסכמת משחק ברורות וחכמות כדי ללכת מאוד מאוד מאוד רחוק, לברון לימד אותנו את זה בדור הקודם ולוקה מלמד אותנו את זה עכשיו.

קומו והריעו למי שאולי יהיה המלך החדש.

הימור: דאלאס ב-5.