תודה לגולש עמיחי קטן שהרים את הכפפה והצטרף לפרויקט הקיץ שלנו.

*

התעוררתי בערך בשעה 6:30 בבוקרו של ה-12/6/09, כך לפחות התברר לי בדיעבד. לאחר התארגנות לבית הספר ניגשתי אל הטלוויזיה, אותו מכשיר שלא היה בבית שלי, ורק באותו בוקר, לאחר לילה בו צפיתי אצל חבר בגמר התוכנית “המירוץ למיליון” ונשארתי לישון אצלו, התאפשר לי להכיר אותו מקרוב. כמובן שהעברתי את הטלוויזיה באופן מיידי לערוץ הספורט, למרות שלא ידעתי מה ישודר שם.

על הפרקט זיהיתי את השחקן האהוב עלי באותה תקופה, קובי ברייאנט, ולאחר כמה שניות הבנתי שהלייקרס משחקים נגד אורלנדו מג’יק. מספר 2 של הלייקרס, אותו לא זיהיתי, שלח את הווארד לקו והוא השווה את התוצאה על 91. מבט בלוח התוצאות גם גילה לי שהמשחק נמצא בהארכה. נורא הרגיז אותי שקובי מחפש את המסירה מול הדאבל-אפ ולא הולך לבד, כי חוץ ממנו ומפאו גאסול, הכרתי את השחקנים רק ממשחק המחשב NBA Live. 2-3 ריבאונדים נפלו לידיים סגולות, ואז קובי הלך לחפור בפוסט והמתין לעזרה בהגנה. הנמוך של הלבנים, כפי שזיהיתי אז את ג’אמיר נלסון, ניסה להפריע קצת לקובי, שמסר לאותו מספר 2 לשלוש, כשנשארו בערך חצי דקה לסיום. אחרי שהשלשה נכנסה השדרן שזאת עוד שלשת קלאץ’ של דרק פישר. זאת הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם דרק פישר.

פישר נולד בשנת 1974 בעיר ליטל רוק, בירת ארקנסו. הוא למד בתיכון למדעים ואומנויות פארקויו (Parkview) השוכן בעיר, שם התחיל לשחק כדורסל במסגרת התיכון. גם את הלימודים הגבוהים הוא עשה בעיר, במסגרת אוניברסיטת ארקנסו בליטל רוק, שם הוא שיחק 4 שנים, ומחזיק בשיאי האוניברסיטה לנקודות, אסיסטים וחטיפות תוך כדי ממוצע של 12.4 נקודות, 4.4 ריבאונדים ו-4.2 אסיסטים למשחק. בשלב הזה גובהו הגיע ל-1.85 מטר, שם הוא התקבע עד היום.

פישר נבחר במקום ה-24 על ידי לוס אנג’לס לייקרס, אותו קיץ בו הם בחרו בדראפט גם את קובי ברייאנט והחתימו את שאק על חוזה של 140 מיליון ל-7 עונות. בעונת הרוקי שלו פישר קלע 3.9 נקודות ב-11 דקות של משחק, מה שהספיק כדי להיכלל במשחק הרוקיז של האולסטאר, שאז כלל רוקיז בלבד. בשלוש העונות שלאחר מכן פישר שמר על ממוצע של בערך 6 נקודות ב-22 דקות מהספסל, כשמדי פעם הוא היה זה שנקרא לעלות בחמישייה בעקבות פציעות. פישר גם זכה באליפות ראשונה בעונת 2000, אבל החלק שלו לא היה משמעותי באליפות הזאת.

את עונת 2001 פישר פתח רק 20 משחקים לפני סיום העונה הסדירה בעקבות ניתוח ברגל, אבל הוא חזר מיד לחמישייה בגלל פציעות בגב של רון הארפר. פישר שמר על מקומו בחמישייה לאורך הפלייאוף, שם הוא סיפק משחק של 28 נקודות ב-6/7 לשלוש שהשלים סוויפ על הספרס ומשחק של 18 נקודות ב-6/8 לשלוש שהשלים זכייה באליפות שנייה, הפעם נגד פילדלפיה. את הפלייאוף של 2001 סיים פישר עם 51% פסיכיים לשלוש, שקיבעו את מעמדו בתור קלעי אמין, מעמד שהחזיק אותו בליגה כמעט עד גיל 40.

בעונת 2002 פישר עבר לראשונה את ה-40% מחוץ לקשת, והפרישה של רון הארפר סייעה לו לשמור על מקומו בחמישייה של הלייקרס, ולשמור על ממוצע של דאבל פיגרס גם בעונה הסדירה וגם בפלייאוף, שהסתיים באליפות שלישית ברציפות עבור הלייקרס, וגם עבור פישר מיודענו. עונת 2003 הייתה הראשונה בה פישר פתח בחמישייה בכל 82 המשחקים של העונה הסדירה וגם בכל אלו של הפלייאוף, אבל הפעם הספרס הצליחו לגבור על הלייקרס ולשלוח אותם הביתה לחשוב על העתיד.

בקיץ 2003 הלייקרס החתימו את קרל מלון וגארי פייטון המבוגרים מאוד, אבל שמות הרבה יותר גדולים מכל מה שהיה לליקרס בעמדות הפאוור פורוורד והרכז. פייטון דחק את פישר לספסל במהלך העונה, שהייתה פחות מוצלחת מבחינת כולם בלייקרס, והיה נדמה שהספרס ידיחו שוב את הלייקרס. טים דאנקן העלה את הספרס ליתרון נקודה עם סל מטורף על השמירה של שאק, אבל הפעם פיל ג’קסון העלה את פישר ונתן לרכז הפותח, פייטון להוציא את הכדור. את התוצאה כולם כבר מכירים. בגמר הלייקרס הפסידו וכולם הבינו שזה הזמן להמשיך הלאה ולבנות קבוצה חדשה מסביב לקובי.

רגעי הסיום של המשחק המדובר:

בשלב הזה פישר כבר היה כמעט בן 30, והוא הבין שזאת ההזדמנות האחרונה שלו בקריירה להרוויח חוזה גדול, אז הוא עזב את הלייקרס והלך לחוזה של 37 מיליון ל-6 שנים בגולדן סטייט. שתי העונות הבאות היו הטובות בקריירה האישית של פישר, במיוחד 2006 בה הוא קלע 13.3 נקודות למשחק עם 4.3 אסיסטים ו-1.5 חטיפות ב-40% לשלוש, אבל אלה היו השנתיים היחידות בקריירה שלו בהן הוא לא הגיע לפלייאוף. בקיץ 2006 הרצון של גולדן סטייט לפתח את הקו האחורי של בארון דיוויס ומונטה אליס גרם להם לוותר על פישר ולשלוח אותו ליוטה בתמורה ללחם ונזיד עדשים, כלומר קית’ מקלאוד, אנדרי אוונס ודווין בראון.

בפלייאוף של 2007 יוטה הגיעה לסדרת סיבוב שני נגד אותה גולדן סטייט שהיממה את דאלאס ואת הליגה כולה, אבל מי שלא הגיע למשחק הראשון של הסדרה היה דרק פישר שהודיע שאחד מילדיו חולה ולכן הוא לא השתתף במשחק הראשון בסדרה, אותו יוטה הצליחה לנצח. לקראת המשחק השני, פישר ביקש מהמאמן ג’רי סלואן לרשום אותו למשחק, למרות שלא היה ברור אם הוא באמת ישחק. פישר עלה על הטיסה מניו יורק ליוטה, ומיד נסע משדה התעופה למשחק. הוא הגיע לאולם באמצע הרבע השלישי.

במשחק עצמו דרון וויליאמס, הגארד ליד פישר, נקלע לבעיית עבירות מוקדמת, והרכז הנוסף שישב על הספסל, די בראון, נפצע במהלך הרבע הראשון ופונה לבית החולים, מה שאילץ את יוטה לתת את מושכות הרכז לאנדריי קירילנקו. פישר הגיע לאולם בשעה 8:40 בערב, ו-9 דקות לאחר מכן וויליאמס עשה את העבירה הרביעית שלו ופישר נכנס לשחק, לפני שהוא הספיק לעשות חימום אותו הוא עשה בהפסקה בין הרבעים ובתחילת הרבע האחרון. בסופו של המשחק פישר שמר על בארון דיוויס וגרם לו לזריקה קשה וכפה הארכה. במהלך ההארכה פישר קלע שלשה שהעלתה את יוטה ליתרון 6 דקה לסיום וסגרה את המשחק. לאחר המשחק פישר הכריז שהבת שלו אובחנה כסובלת מסרטן נדיר בעיניה, דבר שהצריך ביצוע של ניתוח מיידי של 3 שעות.

בסוף העונה, לאחר שיוטה הפסידו לספרס בגמר המערב, ביקש פישר להשתחרר מיוטה כדי לעבור לשחק בעיר נוחה יותר עבור הטיפולים, ויוטה נענו לבקשתו ושחררו אותו. פישר מיהר לחתום חזרה בלייקרס ולהתאחד עם קובי ברייאנט ופיל ג’קסון מחדש. בשנים הבאות פישר היה הרכז הפותח של הלייקרס שלקחו עוד שתי אליפויות בעונות 2009 ו-2010, כאשר בכל אחת מהאליפויות האלה לפישר הייתה תרומה קריטית באחד המשחקים.

במשחק 4 של גמר 2009 נגד אורלנדו פישר פתח את המשחק עם 0/5 לשלוש, אבל הוא קלע את השלשה שכפתה הארכה ואת זאת שהעלתה את הלייקרס ליתרון בהארכה, אותה תיארתי לעיל באריכות. בגמר של 2010 פישר לא קלע אף שלשה במשחקים 1-6, ואפילו חטף על הראש 8 שלשות מריי אלן במשחק 2, שהיו השיא עד שהגיע סטף קרי ב-2018 וקלע 9, אבל במשחק 3 הוא תיקן את זה כשהיה שני ברשימת הקלעים של הלייקרס אחרי קובי עם 16 נקודות, ובעיקר שמר את אלן על 0/13 מהשדה. במשחק 7 פישר קלע 2/2 לשלוש, אחת בפתיחת המשחק ואחת שהשלימה שוויון וקאמבק, בעוד שאר הקבוצה היו עם 2/18, שתיהן של רון ארטסט.

עונת 2010 סימנה את תחילת הירידה ביכולת האישית של פישר, שירד בה ל-7.5 נקודות למשחק בלבד. בפלייאוף של אותה עונה הוא עלה ל-10.3 נקודות, אבל בפלייאוף של 2011 הוא התקשה להתמודד עם כריס פול הצעיר, והסוויפ שהלייקרס חטפו נגד דאלאס גרם ללייקרס ללכת על שינוי כיוון, ובמרץ 2012 הלייקרס שלחו את פישר בטרייד בעד ג’ורדן היל, והחתימו במקומו את רמון סשנס. פישר שוחרר מיוסטון וחתם באוקלהומה, שם הוא היה חלק מהקבוצה שהגיעה לגמר, תוך כדי שפישר תורם כמה סלי קלאץ’ ברבע האחרון של משחק 6 שהעלה אותם לגמר על חשבון הספרס. בתחילת עונת 2013 פישר חתם בדאלאס בעקבות פציעה של קוליסון, אבל לאחר 9 משחקים בלבד הוא נפצע ושוחרר לבקשתו. בינואר 2013 פישר חתם שוב באוקלהומה ושיחק שם עד לפרישתו בסוף עונת 2014, תוך כדי שיש לו חלק בריצות הפלייאוף של אוקלהומה ומדי פעם הוא תורם מהספסל.

על התקופה של פישר כמאמן הניקס בעונת 2015 וחלק מעונת 2016 עדיף לדלג, אבל רק נזכיר שהוא ניצח את בלאט בהופעת הבכורה של שניהם כמאמנים והוא הצליח להוביל את הניקס למאזן הגרוע ביותר בתולדותיהם עם 17 ניצחונות בלבד ב-2015. כיום פישר מאמן את קבוצת הלוס אנג’לס ספארקס מליגת ה-WNBA.

בסך הכל בקריירה של 18 עונות ב-NBA רשם פישר ממוצעים של 8.3 נקודות, 2.1 ריבאונדים, 3 אסיסטים ו-1.1 חטיפות למשחק, אבל הסיבה שאסור לשכוח אותו היא העובדה שפישר היה חלק מכל כך הרבה רגעים גדולים בתולדות הכדורסל, וחולל חלק ניכר מהם, כמו שתיארתי באריכות אחת מהן שהשפיעה עליי אישית, וכמובן גם כמה מסלי הניצחון הגדולים בהיסטוריה, ובמיוחד אותו אחד נגד הספרס ב-2004.