כל פוסט שדן במארק פרייס חייב להתחיל במשפט הזה – מארק פרייס הוא אולי השחקן האנדרייטד בהיסטוריה.

הוא אחד הצלפים הגדולים שהיו אי-פעם, הראשון שהשתמש בנשק השלוש בכמות ניסיונות גדולה משולבת עם אחוזי קליעה גבוהים, ומהווה את דגם האב-טיפוס לרכזי shoot first הנפוצים היום, דוגמת קיירי, ווסטברוק ("miss first"), ובראשם סטף כמובן.

בתקופתו, הקו הקדמי שלט בעניינים, הקליעה מבחוץ הייתה שמורה לשוטינג-גארדים, בווליום נמוך, ותפקידם של הרכזים היה בעיקר כשמם – לרכז את המשחק.

ואם אתם לא מאמינים לי, אז הנה מארק פרייס בעצמו מספר על כך:

אז לפני שנתחיל עם סטטיסטיקות, סיפורים, ועמייאטים, קחו לכם 7 דקות ותתרשמו בעצמכם (למי שלא מכיר וגם למי ששכח) מהיכולות של השחקן הנפלא הזה:

אז מה ראינו כאן? זריזות ומהירות של ווסטברוק במגרש הפתוח. handles והטעיות בחדירה של קיירי. יכולת מסירה של סטוקטון. קליעה של סטף/קליי.

לא רע לגמד לבנבן בגובה 1.83 על 77 קילו, עם תסרוקת של סוכן ביטוח.

ועכשיו, כמאמר הרשע, נתחיל לגבות את זה בנתונים.

פרייס שיחק בסה"כ 12 עונות בליגה. את רובן המכריע – 9 הראשונות – בקליבלנד המיתולוגית שלו, עם בראד דוהרטי, לארי נאנס (המקורי), קרייג אילו, ותחת המאמן האגדי לני ווילקינס.

הסטטיסטיקה שלו בקליבלנד היא 16.4 נק' למשחק (מעמדת הרכז, כן? בתקופה שרכזים שהם לא אייזאה ומג'יק לא היו חלק משמעותי מאספקת הנקודות של קבוצתם, כן?), 7.2 אסיסט על 2.5 איבודים, 1.3 חטיפות, ו-2 ריבאונד.

אבל הוא עשה את זה ב-90.4% מהעונשין, 50% מה-2, ו-40.9% מהשלוש כשהוא לוקח משם 3.4 זריקות (מספר גדול מאוד יחסית לתקופה).

בעונת 1989-90 הוא לקח 5.1 זריקות משלוש למשחק, כשהוא קובר אותם ב-40.6%, שזה מספר חסר תקדים בליגה של אז מבחינת נפח זריקות לשלוש בשילוב עם אחוז הקליעה, וגם דבר שלא יחזור שנים רבות, עד 1997/8 (ווסלי פרסון, אח של צ'אק), אם לא לוקחים בחשבון את העונות בהן קו השלוש התקרב.

עונה זו הייתה הטובה ביותר שלו התקפית עם 19.6 נק' למשחק.

כמו כן בעונה זו הוא נכנס למועדון ה-40% (מה-3), 50% (מהשדה), 90% (מהעונשין), בו חברים לארי בירד, סטיב נאש, סטף קארי, קווין דוראנט, רג'י מילר וסטיב קר. הוא היה השני להיכנס למועדון אחרי לארי בירד.

הוא אוחז במקום הראשון בהיסטוריה באחוזי קליעה מהעונשין עם 90.4, ביחד עם סטיב נאש (שלקח יותר זריקות ממנו ולכן רשמית מוביל), ולפני סטף קארי וריק בארי (עם זריקת הסבתא), שניהם עם 90%.

את עונות 91/2 ו-92/3 הוא סיים עם כמעט 95% מהקו, על 4 זריקות למשחק.

סרטון שמנתח את הנתונים הנ"ל ודן במיקומו של פרייס בהיסטוריה כקלע ופורץ דרך:

כאמור, פרייס עשה את הקריירה שלו בקליבלנד של ווילקינס.

זו הייתה אחת הנפגעות הראשונות מ"תסמונת ג'ורדן", שפשתה בליגה לאורך רוב שנות ה-90, אשר תסמיניה כללו בחילות, הקאות, רעד ללא שליטה, אי-שליטה בסוגרים, התכווצות בתנוחת עובר בפינת החדר, הדחות מוקדמות בפלייאוף, ומחסור חמור בהישגים לנוכח זולל התארים חסר הרחמים.

היא הייתה קבוצה נפלאה בעלת כימיה מצוינת ובמרכזה היה פרייס, המנוע והסקורר, והסנטר החכם והמגוון בראד דוהרטי, אשר היה נפלא ב-2 הצדדים, ונחשב כאחד הסנטרים המוסרים ובכלל בעלי ה-IQ כדורסל הגדולים ביותר (נכנע לפציעות ולא מימש את הפוטנציאל הגלום בו).

שחקני המשנה המרכזיים היו לארי נאנס – האיש והזינוק (אבא של), קרייג אילו – ההוא מהצד השני של הזריקה האייקונית "the shot", ושחקנים נוספים לאורך "תור הזהב" של הקבוצה (87-95, כמעט עשור, בו הודחו 5 פעמים בידי ג'ורדן, כשהשיא היה בגמר המזרח בתוצאה 4-2) כמו סטיב קר, ג'ון "הוט רוד" וויליאמס, דני פרי, ג'ראלד ווילקינס (אח של) ות'רל בראנדון.

למיטיבי לכת, להלן סיפורה של הקבוצה, כולל ריאיונות עם השחקנים:

פרייס אולי קיבל בראש מג'ורדן הרבה פעמים, והודח על ידו בפלייאוף פעם אחר פעם.

אך בדו-קרב האישי ביניהם, לא תמיד הוא היה זה שיצא כשידו על התחתונה.

הנה דוגמא אחת – פרייס צולף 3-3 משלוש ל-30 נק' (סגנון סטף קארי, מכידרור במתפרצות), מייקל מסתפק ב-23, קליבלנד קורעת את הבולס:

כמו כן ניתן להגיד שאם אייברסון בעונת הרוקי שלו עשה לג'ורדן את זה:

ופרייס עשה לאייברסון הרוקי את זה:

אז פרייס גדול מג'ורדן…

מספר נתוני טריוויה על השחקן הענק והלא מוערך הזה:

– הוא נבחר בסיבוב השני בדראפט ע"י דאלאס מאבריקס (בחירה 25), שהעבירה אותו לקליבלנד.

– 4 פעמים אול-סטאר

– 4 פעמים all-nba, פעם אחת בקבוצה הראשונה, שלוש בקבוצה השלישית.

– פעמיים אלוף תחרות השלשות באולסטאר

– גופייתו מס' 25 הופרשה ע"י קליבלנד

– הכינוי שלו היה the ok kid (גם אני לא ידעתי את זה)

– אביו היה מאמן כדורסל, והוא זה שדחף אותו לשפר ללא לאות את הקליעה

– אחיו, ברנט פרייס, שיחק 10 עונות ב-NBA

– הוא מחזיק בשיאים רבים במכללתו, ג'ורג'יה טק, וגופייתו מס' 25 הופרשה גם שם

– הוא מחזיק במקום השני במספר האסיסטים בהיסטוריה בקאבס, לאחר שהשיקוץ הגדול עבר אותו

– הוא נודע ברחבי הליגה כממציא ה"ספליט" – פיצול העזרה שמגיעה ללחוץ על הרכז בפיק-נ'-רול (ניתן לראות בתחילת הסירטון השני בפוסט)

– בעונותיו האחרונות הוא נבלם עקב פציעות, שמנעו ממנו לשחק ברמה הגבוהה שהציג בקליבלנד. הוא הועבר לוושינגטון, שם שיחק 7 משחקים בלבד, כעבור עונה לגולדן סטייט, ולאחר מכן סיים את הקריירה בעונה באורלנדו.

– מאז עונת 98-99 הוא עוסק באימון. הוא החל בתחום זה בתיכון קהילתי, התקדם אט אט עם השנים, כולל אימון קבוצה באוסטרליה, שימש כמאמן קליעה בדנבר, ממפיס, אטלנטה, ג"ס, ועבד באופן אישי על שיפור הקליעה של רונדו בבוסטון.
כמו כן הוא הועסק באורלנדו כמאמן לפיתוח שחקנים, ובשארלוט של סטיב קליפורד כעוזר מאמן.
בשנים האחרונות הוא היה מאמן ראשי של מכללה בשארלוט המקושרת למכללת צפון-קרוליינה, וכן שימש כעוזר מאמן למייק מלון בדנבר, בשנה החולפת.

לסיום, שחקנים מספרים על פרייס:

סטיב קר, ששיחק איתו, אמר שהוא הדבר הקרוב ביותר לסטף קארי, לפני שזה היה בכלל בתוכניות, ושהקדים בהרבה את זמנו.

ת'רל בראנדון, ששיחק כרכז מחליף מאחוריו, אומר עליו את הדברים הבאים:

אייזיאה תומאס, שהיה יריבו העיקרי במזרח, מספר את זה:

והנה פרייס מספר על עצמו:

לסיכום, אם יש שחקן שנועד לפרוייקט הזה – זהו פרייס.

שחקן פורץ דרך, עם יכולות-על בצד ההתקפי, שאף אחד לא מחשיב כאחד הגדולים, ושמו כמעט שנשכח מלב.

שחקן שאם היה משחק היום היה חוגג כמו סטף לפחות, ומוגדר כאליל וסופרסטאר.

אז בפעם הבאה שתשמעו את שמו, זכרו – היו היה פעם שחקן, לפני שנים רבות, עם המהירות של ווסטברוק במגרש הפתוח, הזריזות וההטעיות של קיירי, המסירה של סטוקטון, והקליעה של קארי.

וקראו לו מארק פרייס.