טוב חייבים לדבר על צרפת, אבל נעשה את זה קצר

אני בטוח שלנהגים המירוץ הזה לא היה משעמם. הם נאבקו עם צמיגים. ועם מנועים ותיבות הילוכים שעבדו על הקצוות. צוותי חשיבה תכננו בשבילם איך לעצור ומתי. הם נאבקו עם אספלט לוהט שזרק אותם לכל עבר, כי פירלי לא פיתחו את הצמיגים בשביל זה. יש רק בעיה אחת. למה, ולמי?

השילוב של מסלול כל כך משעמם מבחינת התוואי, חום קיצוני ואספלט חדש, לא עשה טוב לקבוצות. הן נאלצו להתקפל לתצורת המירוץ הכי בטוחה שלהן ולא לקחת שום סיכון. מה עוד אפשר לומר על מסלול שאזור הבריחה שלו יותר מהיר מהמסלול עצמו? סרג׳יו פרז ירד לאזור הבריחה, נהג לפי הנחיות החזרה, ותוך כדי כך עקף נהגים על המסלול עצמו. במסלול רגיל במקרה הטוב הוא היה מצליח לשמור על המיקום שלו, בוודאי לא לשפר. הוא שילם על כך ובצדק, אבל הוא לא עשה שום דבר שהוא לא היה אמור לעשות.

העדות הכי ברורה לכך הייתה באזור ההקפה ה 40. מי ששם לב יכל לראות שרוב הקבוצות הסתדרו על המסלול בזוגות. בין הפרארי והרד בולים היתה מכונית אחת, ורק רנו וסאובר היו ממש מופרדות. מה זה אומר? שבאופן טבעי הקבוצות הסתדרו לפי רמת המכוניות שלהן, ולא לפי רמת הנהגים. הנהגים לא התחרו בניהם במירוץ בצרפת, הם היו בטיול משפחות.

המלחמה עם הצמיגים הייתה כל כך קשה, שאפילו הנהגים לא היו מוכנים לקחת שום סיכון ולאבד מקומות. נהגים שקיבלו הנחייה מהקבוצות לדחוף, דחפו בחזרה לקבוצה הודעות אין מצב. למעט לואיס שגם קבע הקפות מהירות אחרי כל התבכיינות, כל הגריד נכנס לכוננות ספיגה. זה נראה כאילו הם הריצו את השעון ורק חיכו שזה יגמר.

אז אני לא הולך לכתוב שום דבר על המירוץ עצמו, חוץ משזה שאני מצטער בשביל מי שנאלץ לראות את זה, ומתנצל על החלק שלי בזה (אם יש).

כן ראוי לציין שלושה דברים – נוריס הוכיח שהוא נהג גדול. הוא התמודד עם מכונית שהולכת ודועכת עם כל הקפה, ועדיין הצליח להדוף את חבורת הכרישים מאחוריו שהריחה שמן הידראולי במים. נהיגה מסובכת שדורשת יכולת טכנית וריכוז של נהג הרבה יותר מנוסה ממה שהוא, וכל הכבוד. דניאל השתולל מאחוריו באובדן עשתונות מוחלט בהחלטה לקחת ממנו ומקימי את המיקום בכל מחיר. הוא שילם על זה ובצדק מבחינתי, מופע הזוי ולא ברור. ביטוי של תסכול? אולי, אבל אני לא מאלה שמחברים את העונשים שהוא קיבל לעונש של סבסטיאן בקנדה, אין קשר.

ואם כבר סבסטיאן, אז ברכות על פרס הניחומים בצורת הנקודה עבור ההקפה המהירה של המירוץ. בהתכתבות עם התקופה של סבסטיאן ברד בול שבה למרות שאז הקפה מהירה לא תוגמלה, הוא עדיין היה מתעקש לקבוע אותה כדי לחתום את הניצחון. פה יש סגירת מעגל מעליבה כשכעת הוא חייב לעשות את זה כדי לגרד נקודה, ועוד בפרארי. אז הוא נהג עבור חברת משקאות. אבל נקודה זאת נקודה זאת נקודה.

אפשר לסכם את המירוץ הזה עם הציוץ של גונתר סטיינר: “That hopeless race is over, that fucking migraine not”.

רק כדי להחזיר לכם את קצת האמון בספורט הזה, הנה קטע מהמירוץ של יפן של ב 2007, בגשם, בין פילפה מאסה ורוברט קוביצה. זה רץ קצת עכשיו ברשת, בהקשר של – אם זה היה קורה היום היו צריכים לוח שנה כדי לחשב את העונשים:

ככה נראה מירוץ בין נהגים, בניגוד למירוץ בין קבוצות

ועכשיו לחלק המעניין באמת – רד בול רינג באוסטריה

זה מסלול שלא יודע לאכזב. מסלול מהיר אבל טכני במידה רבה, שמכניס את הנהגים למספר פניות חדות וצרות אחרי ספרינטים ארוכים. בזינוקים תמיד יש שינויי מיקומים בגלל זה, ולכן גם מירוצים מרתקים אחר כך. ספרינט קצר יחסית בזינוק שמכניס את הנהגים לפניה צרה ימינה, האצה וישורת ארוכה ואז הפניה המאוד חדה השניה. הרצף הזה בזינוק מצריך מהנהגים ביצוע מושלם של חימום צמיגים ובלמים בהקפת ההכנה, ואז ביצוע עדין של הזינוק והפניות עצמן. זה גם הרצף שב 2016 גרם לתאונה של לואיס וניקו רוזברג בהקפה האחרונה של המירוץ, כשניקו נלחם בלואיס אבל הצמיגים כבר לא תמכו בנהיגה שלו. הוא נעל צמיגים והרחיב את הפניה ישר לתוך לואיס, תוך שהוא מאבד את הכנף הקדמית, את הנצחון (סיים רביעי) ואת מעט הכבוד שנשאר לו על הגריד. יש כמה אנשים שלא חושבים שהוא עשה את זה בכוונה.

תלוי בפרשנות, אבל ניקו הולך רחוק

המסלול באוסטריה ידוע בעיקר בזכות המרוץ של 2002. זה הרבה אחורה, אני יודע – אבל שם נולד הביטוי ״סעיף בריקלו״. פרארי סיימה אחת – שתיים, אבל לא בסדר הנכון מבחינתה. מייקל שומאכר היה שני, רובנס בריקלו ראשון. רובנס קיבל הנחייה לתת למייקל לעקוף, אבל השהה את הביצוע עד למטרים האחרונים של ההקפה האחרונה, ממש על קו הסיום. מייקל אפילו הגיש לרובנס את הגביע על הפודיום. אבל הביטוי נולד שם ונטמע להרבה שנים אחר כך, מכיוון שהוא סימל היטב את המשמעות של נהג שני ואת הצורך של הקבוצות לוודא ולקבוע את זה בחוזי הנהגים (למרות שזה לא באמת נכתב בחוזים).

בשנה שעברה רנו גמרו מנוע (ניקו), ואלטרי תיבת הילוכים, דניאל ריקרדו מנוע והארטלי פשוט לא. יום רע לרנו, עד שגם לואיס הצטרף למועדון ה DNF עם משאבת דלק, והפך את זה ליום עוד יותר רע למרצדס. זה מסלול מאוד טובעני מבחינת החומרה, מעניין איך הקבוצות יעמדו בזה השנה במיוחד עם הטמפרטורות הגבוהות.

עוד בשנה שעברה, מרצדס בנו אסטרטגיה מתוחכמת שחישבה יותר מדי צעדים קדימה מול רד בול לאחר מכונית הבטיחות הוירטואלית. הבעיה היחידה היתה שרד בול פעלה בניגוד להערכות המודיעיניות שלה, ולואיס אחרי העצירה שלו איבד את ההובלה ונשר מספר מקומות (זכה להתנצלות נדירה במהלך המרוץ עצמו ממנהל האסטרטגיה). האם טעות קריטית כזאת של קבוצה שלא טועה, בשילוב DNF של שני הנהגים שלה, אומר שהמסלול הזה יהפוך לקריפטונייט של מרצדס? מותר לקוות.

בסופו של דבר מקס ניצח את המסלול הביתי של רד בול מול יציע כתום של אוהדים שהגיעו לכבודו מהולנד. פרארי לקחה את מקומות שתיים ושלוש, ואנחנו זכינו לשמוע את קימי בעוד ראיון פודיום (mwoah – אני אשים לינק בתגובות כי זה אוף טופיק, אבל זה קורע אל תפספסו).

אז מה מחכה לנו השנה?

צפוי מזג אויר חם. רד בול מארחת, אז צפויה חגיגה על הנהגים שלה. פרארי לא ניצחה מאז שהסבב חזר לאוסטריה ב 2014, ומרצדס הפסידה כאן רק בשנה שעברה אחרי אסון מבחינתם של שתי פרישות. פירלי מביאה את התרכובת הקשה, בינונית והרכה. אסטרטגיית הצמיגים צפויה להיות דומה לצרפת, בעקבות התנאים הדומים והנסיון האסטרטגי של הסופ״ש האחרון.

מבחינת פרארי ברור שאין מירוץ לאליפות, אבל זה מרגיש שהמשבר כבר הרבה יותר עמוק מזה. זה מרגיש שמה שמונח על הכתפיים של סבסטיאן פשוט לא הגיוני. הוא לא מעונין בזה, והוא גם לא אמור להיות בעמדה הזאת, וזה חלק ממה שמשפיע עליו. הוא יודע לפתח מכונית, הוא כבר הוכיח את זה. אבל יש הרגשה שמצפים ממנו שיפתח גם את הקבוצה. לפחות עד שיביאו מנהל קבוצה נורמלי.

צריך לשים לב לצ׳ארלס לקלר, שמראה סימנים של התפכחות מסופ״ש לסופ״ש. אפשר לראות את זה במקצי הדירוג שלו, בשבוע שעבר היתה הפעם הראשונה שהוא התמקם מעל ווטל (חוץ מבחריין). הוא משתדרג וניהול המירוץ שלו מסתדר בהתאם. בכל סופ״ש אנחנו אמורים לראות אותו פורץ עוד מחסום, יהיה מעניין לראות מה הוא ישיג כאן.

רד בול במירוץ ביתי, אבל לא מגיעה במיטבה. גאסלי כבר מעורר דיונים שעיקרם הם האם שדרגו אותו לקבוצת האם מוקדם מדי, ומנועי הונדה עדיין לא תחרותיים כפי שהם ציפו. מקס היה ממש בוטה בקשר בצרפת בהקשר הזה. תמיד יש עליהם לא מעט לחץ באוסטריה, והפעם הם במצב הכי בעייתי שאני זוכר בשנים האחרונות.

מקלארן מגיעה למרוץ הזה עם משהו חדש – ציפיות. כבר מזמן לא ציפינו למשהו מהצד שלהם, אבל אחרי כל הסופ״ש האחרון, אני מת לראות אם תהיה לזה המשכיות. עכשיו אנחנו יודעים שיש להם נהגים מוכשרים, מכוניות תחרותיות וקבוצה שיודעת לנהל מירוץ. הלוואי שזה ימשך, אנחנו מתגעגעים לשם הזה בצמרת הגריד.

רנו נמצאת במצב לא ממש ברור. יש שיפור במנועים, אבל לא ממש כי אין מספיק כח הצמדה, ומה שכן יש בעיקר זה שני נהגים מתוסכלים שאחד מהם לפחות גם נלחם בזה על המסלול. זה רק מראה שהבחירה בדניאל הייתה חכמה, אבל לא בטוח שגם מצידו. עם כל ההשקעה הם היו אמורים להיות יותר למעלה, משהו לא מתפקד שם.

להאס אמורה להיות פינה חמה בלב לאוסטריה. בשנה שעברה הם עברו מירוץ חלומי וסיימו במקומות ארבע וחמש. השנה לעומת זאת הם מגיעים מוכי בעיות (אחיזה, צמיגים, נהגים..) ועם פתיל קצר מאוד. מבחינת משאבים הם קבוצה גבולית, צריך להחזיק אצבעות שדברים שם יסתדרו כי יהיה עצוב אם הגריד ייאלץ להיפרד ממנה.

ווליאמס, טוב נו. די.

בנושא שלא קשור למירוץ עצמו אבל עדיין רלוונטי, ה FIA מארגנים פגישה עם פירלי והקבוצות בסוף השבוע הקרוב. נושא הפגישה הוא הטענות שיש לקבוצות על תרכובות 2019 בעלות הציפוי הדק יותר מאשר ב 2018, שמעניק לטענתן יתרון מובהק למרצדס. כנראה שסוף השבוע האחרון הדליק (סוף סוף) את מנורת האזהרה הרלוונטית ועל הפרק עכשיו חזרה לתרכובות של 2018. אם יהיה רוב להחלטה, יש סיכוי שאחרי חופשת הקיץ תהיה חזרה לתצורה הישנה. בקצרה – מדובר בהפחתה של עובי השכבה החיצונית של הצמיג ב 0.4 מילימטר, שנועדה למנוע התחממות והתפוררות. הטענה היא שלרוב הקבוצות עכשיו קשה להגיע למצב של חימום הצמיגים לחלון פעולה אופטימלי, למעט מרצדס שתמיד נלחמה בהתחממות יתר והפחתת הטמפרטורה נותנת לה יתרון.

מקצה הדירוג ישודר בספורט לייב בשבת 16:00, המירוץ בראשון 16:10.