מסיבות שאינן מובנות לי, משחקים של טורונטו בוושינגטון לא ממש מעניינים את המדיה/הקהל, אבל אני תמיד מקיף אותם בעיגול גדול על היומן כי הם כמעט אף פעם לא מאכזבים. וכך היה היום. בנוסף, סופת שלגים רצינית היכתה את האיזור כך שבאמת רק האוהדים והעיתונאים היותר "מורעלים" הגיעו, כולל עבדיכם הנאמן.

גולת הכותרת מבחינתי במשחק עם טורונטו היא שאולי אזכה לדבר עם ניק נרס. זכיתי לדבר איתו לפני כמה חודשים וגם הפעם הגורל חייך לי וניתקלתי בו בחדר ההלבשה (שבו המאמנים כמעט אף פעם לא מסתובבים). איזו אישיות. הוא צחק מאוד כשסיפרתי לו על הכתבה שלי (לינק) בה ציטטתי אותו אומר "piece of cake" בסיום ניצחון קשה. פטפטנו על אירופה, עוזר המאמן החדש שלו, סקאריולו (ראיון בהמשך), על אליפות שאני מנבא שתגיע השנה (הוא מסמיק, מודה שהוא מכוון לכך), על לישון באותה מיטה שבועיים ברציפות ("אני לא זוכר מתי זה קרה לאחרונה"), על ריווח (spacing) ואימונים עם קונוסים, ועוד.

האלוף מחדרה. אחד האנשים שמכירים היטב את דוויד בלאט בליגה הוא פיל הנדי, עוזר המאמן של קליבלנד בשנים 2018-2013. בין השאר, הוא היה שם כשדוויד פוטר. בהמשך, היה לו חלק חשוב בקאמבק המפורסם נגד גולדן-סטייט ב-2016, והוא גם שיחק בישראל במאה הקודמת. היה לי העונג לדבר איתו, להיזכר בדוויד בלאט/אנקראם, בקאמבק המפורסם, ואפילו לדבר על שאיפות האליפות בקבוצתו הנוכחית, טורונטו. אלוף אמיתי, עם פינה חמה בלב לישראל:

משחק שובר שיאים. בראדלי ביל הוא שחקן נהדר, מנהיג שסוחב על גבו את הקבוצה. קני, שאק וצ'אק צריכים לאכול את הכובע לאחר שטענו לפני כמה ימים בתוכניתם שהוא אינו ראוי לתואר אול-סטאר. טורונטו כבר הובילה ב-23 נק' במחצית הראשונה, וב-14 נק' בסיום שלושה רבעים. אבל ביל ברבע רביעי נהדר כולל 4/4 מה-3 ו-21 (!) נקודות הוביל את הקבוצה להארכה. לולא שלוש זריקות עונשין שהחטיאו אריזה וביל המשחק גם היה מסתיים שם. קצת מספרים לפני שנמשיך. 140-138 לטורונטו לאחר 58 דקות של כדורסל, שתי הארכות. זוהי ההארכה השמינית (מנחם, לא לשכוח להוסיף לי שעות נוספות בתלוש המשכורת הבא) שבה חזיתי השנה. ביל סיים עם שילוש כפול בפעם השנייה העונה, 43 נק' (שיא עונתי), 15 (!, שיא קריירה) אס', 10 ר' (ורק 4 איבודים ב-55 דקות!). וושינגטון כקבוצה שברה את שיא המועדון עם 19 שלשות (ב-43%). מנגד, קוואי עם 41 נק', 5 אס' (כולל אחד שניצח את המשחק), 11 ר', וסיאקם הענק עם 24 נק' ו-19 ר' (!, שיא אישי). אריזה היה טוב עם 23 נק', 10 אס', 9 ר', ו-4/10 מ-3, אך לא מרוכז עם 5 איבודים, חלקם שטותיים, 3/6 עגומים מהקו (כולל החטאות עונשין במאניטיים) ויצא ב-6 עבירות. תהיתי למה גרין היה על הספסל בדקות הקריטיות כשאריזה לא סיפק את הסחורה (גרין ידוע בקור הרוח שלו מהקו, למרות שאריזה מגן טוב יותר במצבים מסויימים). פורטר היה נפלא עם 27 נק', 5/10 מ-3 ומדד פלוס 23 לא יאומן, ויכל לסגור יום נהדר אילולא החטיא את הזריקה שיכלה להביא את הניצחון בסוף המשחק. סאטורנסקי, ביום שירצה לשכוח, 2/13 מהשדה, 4 נק', 2 אס', 7 ר', אך גם 0 איבודים ב-36 דקות (נתון מרשים, בכל זאת). בכל מקרה, את המשחק הזה ככל הנראה הכריע שופט אחד ששמו…

סקוט פוסטר. הבה נצפה במהלך המכריע הבא, בערך דקה לסיום ההארכה הראשונה, שוויון 129-129, הכדור מגיע לקוואי:

הבה ונקפיא את הרגע המדויק עליו מדובר:

השופט הקרוב ביותר למהלך (החץ הכחלחל) הוא טריי מדוקס (באליפסה הצהובה) ליד הספסל של וושינגטון, אך אולי הגב של אריזה מסתיר לו המהלך. השופט על קו הבסיס נמצא בזווית הכי טובה, והוא אוואן סקוט (באליפסה הירוקה) הצעיר והחדש. אף אחד מהם לא שורק על המהלך בו כנראה לא היה מגע כלל, או אולי מגע שולי (marginal contact that does not affect the play). בכל מקרה, סקוט פוסטר המפורסם/ידוע לשמצה, מספר 48 (באליפסה השחורה בקצה התמונה מימין) הנמצא בצד השני קרוב יותר לחצי מאשר לקו השלוש, שורק שריקה מאוחרת ומעוררת מחלוקת מאוד. מה שמפתיע שלא רק שפוסטר הוא השופט הרחוק ביותר מהמהלך, אלא שגם באותו רגע כמעט בלתי אפשרי שפוסטר ראה בדיוק מה קורה שם שכן בקו הראייה שלו סאטורנסקי ואיבקה מסתירים לו חלקית את נקודת המגע. בכל מקרה, פוסטר, כמו נער פוסטר מחכה שנייה ואז רץ בדרמטיות ובנפנוף ידיים להודיע על העבירה. לא הואילו תחנוני הספסל, קוואי השחיל את שתי זריקות העונשין ובסופו של דבר הגענו להארכה שנייה.

בסוף המשחק, שאלתי את אחד מאנשי הקבוצה על השיפוט: "איום ונורא." הוא המשיך להסביר לי שסקוט פוסטר הוא במקור מוושינגטון ושמשפחתו וחבריו באים לצפות בו כאשר הוא שופט את הוויזרדס, והוא מרגיש שעליו להיות מרכז ההצגה. מה שנקרא, שיפוט ביתי.

מכבי הרשימה את סרג'יו סקאריולו. במהלך מצויין, גייס ניק נרס את מאמן נבחרת ספרד לסגל עוזרי המאמנים שלו. מאמן מהשורה הראשונה, ללא כל ניסיון בליגה. כפי שהסביר לי נרס לפני המשחק, הרבה תובנות משחק ורעיונות מגיעים לאירופה שנה-שנתיים לפני שהם מאומצים בארה"ב, והוא רצה את סקאריולו בדיוק בשביל זה בצוות שלו. ניק נרס הוא מאמן מנצח עם חשיבה מנצחת ובקרוב גם עם טבעת אליפות, אם תשאלו אותי. בכל מקרה, דיברנו על המשחק היום, על הניצחון של מכבי במוסקווה, על יובל זוסמן, ועל מסינה (ותודה לראובן בראל שראיין אותו ראשון):

על האש (on fire). מציע לכל אוהבי הכדורסל, ובמיוחד לשאק, צ'אק, וקני

לצפות ברבע הרביעי הנהדר של ביל (בהגנה ובהתקפה):

עוד חתיכת עוגה. כמיטב המסורת, בסיום המשחק ניק נרס ניגש אליי לפני שנכנס לחדר ההלבשה, קרץ, ונתן לי כיף, ואמר

Piece of cake! A good conditioning workout." – Nick Nurse"

כשקבוצתו תזכה באליפות אהיה הראשון לאכול חתיכת עוגה. אם לא, אוכל עוגה בצורת כובע. ניפגש ביוני.