יום של "דרבי". איזו דרך טובה יותר יש להתחיל את השנה, ולעשות את צעדי הראשונים בתור כתב NBA, מאשר משחק דרבי. משחק עם דם רע, שלא משנה מה היכולת של הקבוצות על המגרש, השחקנים תמיד יילחמו בשביל כבוד המועדון והאוהדים.

אז זהו שלא. בניו יורק הדרבי לא באמת משנה לאוהדים ובטח לא לקבוצות. הניקס תמיד הסתכלו על האחות הקטנה בזלזול, ומעולם לא התייחסה אליה כקבוצה "אמיתית". אחרי הכל היה מדובר האחות החורגת של העיר, זאת שהגיע מה-ABA, ובכלל נאלצה לנדוד לניו ג'רזי כדי לחפש רלוונטיות. אפילו הכתבים שלה נשלחים לתא העיתונאים העליון, ויושבים ליד החבר'ה הזוטרים, כמו אלה שכותבים בשפת הקודש לאתר במזרח התיכון.

אבל תושבים אמיתיים של ברוקלין לא מוותרים לעולם. הכתבים מהצד השני של האיסט ריבר ניסו בכל זאת למצוא איזו פירצה, רצו שיגידו להם שהם חשובים, אך דייויד פיזדייל לא באמת נגס: "הלוואי והיתה לנו את האפשרות לשמוח מניצחון על הנטס, אבל אין לנו את הלגיטימציה לבחור איזה משחקים יותר חשובים לנו, אנחנו חייבים לנצח כל משחק", אמר וקצת הוציא את הרוח מהמפרשים של "היריבות" הזאת.

עם זאת, המאמן בכל זאת בחר לזרוק עצם לכתב של הנטס: "אני לא חושב שיש לנו כרגע יריבות באופן כללי. אני חושב שצריך להרוויח את זה. הייתי בעבר חלק מיריבויות, ואתה חייב לגרום לקבוצה השניה כאב, ולהיפך, לפני שזה הופך ליריבות".

וכשאין יריבות, מתמקדים בשחקנים שלך, כמו טים הרדוואי ג'וניור. "הבן של" מסמן את כל מה שרע בהנהלת הניקס, ביכולת שלה למצוא שחקנים בינוניים ולתת הר מזומנים כאילו זה הופך אותם לשחקנים טובים יותר. "וכן, זאת הקבוצה שלנו ונעשה בה מה שאנחנו רוצים, אז מה אם יש לכם מנוי כבר 50 שנה? תראו כמה כסף אנחנו מוצאים עונה", בטח אומרים לעצמם בהנהלה.

הג'וניור נראה כאילו הוא נולד בעשור הלא נכון. אם היה נולד בשנות ה-60 או ה-70 היה בטח יכול להפוך לכוכב סטריט בול אגדי שהיו מספרים עליו "שפעם הוא ניצח את קארים באחד על אחד". הוא מסוג האנשים שאתה רוצה שיהיו השריף של העיירה שלך, אבל לא מאלה שאתה רוצה בקבוצה הביתית. השנה אנחנו רואים שיפור בנושא הזה.

וכן, בדיוק ברגע שעבדכם הנאמן כבר חושב על האפשרות לראות פה קרב אקדוחנים בינו לבין כריס לאברט מסתבר שנכנס יותר מידי חול לנשקים שלהם. החבורה של השודד האורח אומנם פותחת טוב, אבל באקדח שלו יש מעצור, ובלעדיו אין להם באמת סיכוי.

השריף שלנו מתעורר, הוא עושה הרבה מאוד רעש, אבל היריות שלו חומקות מהמטרה ומאלצות את המאמן לקחת פסק זמן. "כן, היו מספר פעמים שזה פגע בנו", אמר פיזדייל בסיום, "נתתי לו יותר מידי ביטחון, אבל אני בטוח שזה ישתלם לנו בהמשך".

ביטחון זה משהו שהבחור הצעיר שלנו צריך. בחדר ההלבשה כל העיתונאים עטים על אנאס קנטר שתמיד מספק להם כותרת: "כן, אני המלך של החמישייה השניה" הוא יגיד, בעוד המלך של הראשונה יושב מצונף בפינה ורק רוצה שכל האירוע הזה ייגמר – שונה לגמרי מהתדמית שיצאה לו.

"לטים היה רפיוטשן", אמר המאמן בסיום "ואני רוצה לשבור את הסטראוטיפ הזה לגביו. כדי להיות שחקן עלית בליגה הזאת אתה חייב להפוך אחרים לטובים יותר, ולכן הוא מקבל את הכדור יותר ויש לו אחריות בהובלת הכדור. הוא מבין את המשמעות של זה, אבל יש לו עוד מה ללמוד".

"אני גאה בו, הוא יודע שזאת תהיה שנה של עליות ומורדות, אבל הוא מראה הרבה מאוד בגרות ומנסה לעשות את הצעד הבא כדי להיות כוכב, עם האחריות שבאה עם זה. הוא גם מאוד השתפר בהגנה השנה ואתם יכולים לראות שהוא 'מתחרה'".

"מה שאתם רואים כרגע, זה מה שאנחנו הולכים לקבל בהמשך. במשחק, באימונים ובחדר ההלבשה, הוא עושה את הצעד הנוסף, והוא לוקח אחריות ויודע כשהוא מפשל. הוא יודע איך להכניס את עצמו למשחק, אבל השאלה איך הוא מכניס שחקנים אחרים. הוא לומד לעומק את קטעי הווידאו של המשחקים, ומחפש את ההזדמנויות שהוא יכול להיות רלוונטי".

"אני מנסה להוביל", אמר הג'וניור ברגע שפתח את הפה, "צוות האימון שם אותנו בנקודה שאני יכול להצליח בה, החברים שלי נותנים לי את הביטחון לעשות את זה. אני צריך לדעת לבחור את הנקודות שישימו את השחקנים האחרים במצבי קליעה טובים".

קשה מאוד לאלף שחקן פרא, שרואה בכל סיטואציה הזדמנות לגיטימית לקליעה, אבל קל יותר לעשות את זה כשאתה רותם אותו למשימה. הרדוואי באמת מאמין שהוא שייך לעלית של הליגה וכנראה יעשה הכל כדי להגיע לשם. ומי יודע, אולי אם יצליח להשיג חצי מהמטרות שלו, הקמפיין להבאת קווין דוראנט בקיץ יצליח.