הרבה דיבורים היו לקראת העונה החדשה של ליגת ה-NFL. השינויים המקצועיים ב-20% מקבוצות הליגה עשו את שלהם ואחרי פגרה עמוסה היינו צפויים לעלייתן של קבוצות חדשות לקידמת הבמה. המחזור הראשון לא אכזב כאשר הוא סיפק לנו שני משחקים שמועמדים – כבר עכשיו – לתואר משחק השנה (קליבלנד-פיטסבורג וגרין ביי-שיקאגו). אז קצת לפני שנתפנה לפתיחת המחזור השני, רצינו לעשות קצת סדר בבלאגן.

כסף

בליגה שבה הכל סובב סביב דבר אחד, הבאזז וורד שהשתלט על השיח בחודשים האחרונים היה "שכר-מובטח". השחקנים, ש-75% מהם יסיימו את הקריירה ללא אגורה, החליטו לקחת את העניינים לידיים ולהילחם על התנאים שהם מקבלים.

המאבק הזה עדיין נמצא בחיתולים, כאשר היחידים שיכולים להרשות לעצמם ללכת נגד הזרם הם השחקנים הבכירים, שכל קבוצה תהיה מוכנה להילחם על הזכות להחתים אותם. בדיוק בגלל הסיבה הזאת אנחנו רואים שחקנים כמו לביון בל מסרבים לקבל את החוקים היבשים – שמטיבים עם הקבוצות – ומנסים להשוות ככל היותר את התנאים לאלה שבשאר הליגות המקצועיות בארה"ב.

שני שחקנים שהיו במוקד השיח הזה בקיץ נפגשו ביום ראשון בלילה בשני צידי המגרש. בקצה אחד עמד אארון רוג'רס שאחרי פגרה רווייה בשיח מורעל עם הנהלת גרין ביי חתם על חוזה שיא לשחקן בליגה כשקיבל 134 מיליון דולר בחוזה לארבע שנים (99 מהם מובטחים – עוד שיא). מהצד השני, חליל מאק, שחתם בשיקאגו על שכר שיא לשחקן הגנה (141 מיליון לשש שנים, 90 מיליון מובטחים) לאחר קיץ שבו סירב להצטרף לאימון אוקלנד שלא רצתה להאריך לו את החוזה.

מדובר על מספרים שנמצאים בספירה אחרת מבחינת ארגון השחקנים. בליגה שבה אתה חייב להחזיק 53 שחקנים בסגל הקבוצה, אתה חייב לחלק את העוגה להרבה מאוד חלקים – גם אם היא גדולה יותר מאשר בליגות המקבילות. אבל ביום ראשון השניים האלה הראו שהם שווים כל סנט.

במחצית ראשונה מהסרטים, מאק שהספיק לערוך שלושה אימונים בלבד עם קבוצתו החדשה, סיים עם שורה סטטיסטית נדירה: סאק, גרימת פאמבל (FF), איסוף פאמבל (FR), שבירת מסירה (PD), חטיפה (INT) וטאצ'דאון. לקינוח הוא גם פצע את שני הקווטרבקים (רוג'רס ודשון קייזר) של הפאקרס שנראו בדרך להפסד בטוח.

אך מהצד השני האריה הזקן לא הסכים לוותר. לאחר שרופא הקבוצה קבע שהוא סובל רק מנקע ברצועת הברך, הוא החליט לחזור למגרש ולהוביל קאמבק, הרואי לא פחות, כשהחזיר את קבוצתו מפיגור של 20 נקודות כשנותרו על השעון קצת יותר מ-18 דקות.

הרבה גבות הורמו בחודשים האחרונים על המחיר ששילמו שתי הקבוצות על השחקנים הנוצצים שלהם, כאשר רבים מהפרשנים מסכימים עם הצורך לשלם, אך שואלים איך זה ישפיע על המארג הכולל של הקבוצה. לפחות לפי מחזור הפתיחה, התשובה די ברורה.

שנת הקווטרבק

גם בליגה הרווחית והמצליחה ביותר בעולם, עדיין מקשים למצוא כוכבים לעמדה החשובה ביותר בספורט המקצועני. כן, השחקן הזה שעומד מאחורי הסנטר, אחראי לכל ההחלטות החשובות – ואם להאמין לסרטים האמריקאים – גם זוכה בסוף בכל הבחורות, הוא עדיין מצרך נדיר שקשה למצוא גם לאחר 99 שנים של מקצוענות.

השנה זה היה אמור להיות סיפור אחר. לכל הקבוצות בליגה היה גנרל שקיבל את המושכות והיה אמור להוביל את קבוצתו לארץ המובטחת. כמו מבטיחה היתה הסיטואציה בכל קבוצה? שחקן כמו ראיין טאנהיל, שנחשב לפני שנתיים כאחד מ-15 המוסרים בליגה, התדרדר לתחתית הרשימה, כשקבוצות רבות אחרות היו בסיטואציה עדיפה בהרבה.

עם זאת, אחרי המחזור הראשון אנחנו יכולים לראות כמה שונה המציאות כשהזרקורים נדלקים והיציאים מתמלאים. קבוצה כמו באפלו, שבחרה את ק"ב העתיד שלה והחתימה שחקן שקבוצות אחרות נלחמו על שרותיו עונה קודם, נמצאת במצב בלתי אפשרי עם ק"ב פותח שרושם פי שבע יותר איבודים מאשר טאצ'דאונים.

גם הקבוצות שנמצאו בצד הבטוח, כמו גרין ביי ופיטסבורג, עם שחקנים שיופיעו בעתיד בהיכל התהילה, נמצאות בסיטואציה לא פשוטה לאחר ששני הקווטרבקים הפותחים שלה ספגו פציעות לא קלות והם בספק לקראת המחזור השני.

בצד השני ראינו הופעות מרשימות משחקנים שעושים את צעדיהם הראשונים בליגה. כאשר סאם דרנולד מראה מדוע הג'טס שילמו כל כך הרבה כדי לבחור אותו בדראפט ובקנזס סיטי מראים למה פטריק מהומס קיבל את המושכות כל כך מוקדם. נראה שהשנה, יותר מתמיד, הקבוצות יעלו או ייפלו בגלל האיש עם הכדור.

0 מ-7

מאמנים חדשים אמורים לסמל עתיד טוב יותר עבור המועדון שלך. ברוב המקרים (מלבד זה של אריזונה) ההנהלה בחרה להחליף את האיש המרכזי שלה לאחר שלא הצליח לספק את הסחורה המבוקשת. היא תמיד מסתכלת לעבר השכנים, שם הדשא ירוק יותר, ומנסה להעתיק נוסחאות מצליחות שהופכות אותו לבוהק במיוחד.

שמות גדולים מאוד קיבלו השנה את כיסא הנהג. ג'ו גרודן שחזר לאחר עשור מעמדת הפרשן כדי להביא אליפות אחרונה לאוקלנד לפני המעבר ללאס וגאס. מאט פטרישיה, שחוזר על ידי כל הליגה בשנתיים האחרונות והגיע לדטרויט כדי לעזור לה לעבור את משוכת הפלייאוף. פרנק ריץ' שהוביל את ההתקפה הנפלאה של פילדלפיה לזכייה בסופרבול נבחר כדי לשקם את הקריירה של אנדרו לאק ועוד רבים וטובים שהגיעו כדי להפוך את קבוצתם החדשה למועמדת לגיטימית בליגה.

הבעיה היא שגם בליגה שבה בכל שנה מתחלפות קבוצות הפלייאוף, נראה ששינויים מהירים הם לא נוסחא להצלחה והשחקנים בקבוצות שהחליפו מאמן יצטרכו להתאים את עצמם תוך כדי תנועה. כי המאזן שמופיע בפתיחה בהחלט לא יכול לספק את האוהדים שמשלמים ממיטב כספם כדי לראות את המוצר הטוב ביותר על הדשא.

לפי המאזן הזה, כנראה שקליבלנד (שלא הפסידה במשחק הפתיחה לראשונה מ-2004) קיבלה החלטה נכונה כשהשאירה את יו ג'קסון…

*****

משחק יום חמישי: בולטימור אצל סינסנטי

כמו כל משחק בין קבוצות באותו הבית יהיה גם לזה משמעות נוספת, אך הפעם היא תתעצם בשל אירועי המשחק האחרון בין הקבוצות. כזכור, במחזור האחרון של העונה שעברה ט"ד מאוחר של הבנגלס (שלא היה להם מה להרוויח מהניצחון) שלח את הרייבנס הביתה ואת באפלו לפלייאוף ראשון מזה שנים. אין ספק שזה יהיה בראש שחקני בולטימור, שהיו פייבורטים לניצחון ב-94% אחוז, ואנחנו נראה הרבה דם רע בפתיחה.

שתי הקבוצות מגיעות לאחר ניצחונות משכנעים במחזור הפתיחה, כאשר בולטימור מגיעה לאחר הטיול מול באפלו בעוד הבאנגלס הראו הרבה מאוד אופי כשגברו על אינדיאנפוליס במשחק החזרה של אנדרו לאק. הקבוצה של מרווין לואיס הציגה משחק התקפה משובח בראשותו של אנדי דלטון והוכיחה שעדיין נשאר לה קצת רזרבות במיכל הדלק ואולי יוכלו לחזור לפלייאוף לאחר שנתיים.

הימור שלי: להגנה של בולטימור יהיו פלאשבקים מהעונה שעברה בעוד דלטון יהיה יעיל כבעבר. ניצחון לבאנגלס.