לשידור הלייב במוצ"ש ה-8.9.18 בעניין הקבוצה:

יום אחד כשחזרתי לביתי חיכתה לי על פתח דלתי חבילה חשודה.

מכיוון שכבר קיבלתי את ערכת ה-she-wee שהזמנתי לגננת ליום הולדתה ולא ציפיתי לחבילות נוספות הייתי זהיר מאוד כשניגשתי לבחון אותה.

חשדי התעורר כפל כפליים לאחר שראיתי שהמכתב נשלח מערד. הרי ידוע לכל שהמקום לא קיים, מעין אגדה אורבנית כזו, ולכן החלטתי או שמישהו חומד לי לצון, או שיש כאן מידע רגיש הדורש הסוואה מתוחכמת.

לבסוף אזרתי אומץ וביקשתי משכן לפתוח את החבילה שכן ידיי מלוכלכות מצבע. עמדתי במרחק בטוח, ליד פחית הצבע החדשה שקניתי לשם כך וצפיתי בו פותח אותה ואומר שיש שם קלטת VHS.

סוף סוף! חשבתי, הקלטת "דו-קיום במיטה" שהזמנתי בשנת 1995 מחברת ההפקות של "כחול לבן כחול"! כבר עמדתי לוותר עליה!

בשמחה ובהתלהבות שמתי אותה במכשיר בסלון, ליד הפטיפון. מה רבה הייתה אכזבתי כשבמקום סרט כחול היה אשכרה סרט כחול (מסך כחול), ואודיו בלבד. האכזבה התחלפה בהפתעה כאשר לפתע שמעתי את קולו של דובי עופר שלנו מדבר אלי.

וזה מה שהוא אמר:

"שלום, אשך.

בקרוב מתחילים הפריוויואים לקבוצות. אנו בצוות ניסינו את כל השיטות להכריע מי יהיה הפראייר שיצטרך לעלות בגורל ולכתוב את הפריוויו של דטרויט. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, לא הצלחנו להגיע להסכמה (המניאק תמיד התחמק והאמת ממש ריחמנו עליו אז כל פעם ויתרנו). ובכן, חשבנו עליך.

אתה אוהד אותם, לא?

אנו יודעים שמדובר במשימה בלתי אפשרית, ולא ניפגע אם תסרב (כמו שכל בנאדם שפוי היה עושה. איתך יש לנו צ'אנס כי אתה לא ממש שפוי). אבל נודה לך מאוד אם תואיל ותיקח את השיקוץ הזה (קריצה, קריצה 😉 ) מעל כתפינו.

הודעה זו תשמיד את עצמו בתוך חמש שניות."

(תקציר של הקלטת שנשלחה, כפי שהספקתי להקליט לפני שהושמדה).

הרגש הראשון שעלה לי היה בחילה קלה.

השני מועקה.

עברתי חליפות בין מצבי ה-fight, flight ו-freeze, אך בסוף קלטתי שאני צריך למצוא על הדרך איזו אנה קרקובסקה ולדאוג לה.

זה הספיק כדי לשכנע אותי.

יצאתי לדרך.

*                               *                              *

אולם: Little Caesars Arena (השנה השנייה של הקבוצה באולם), מכיל 20,491 מושבים. בעונה שעברה נכחו במשחקי הבית של הקבוצה כ-150 אנשים בממוצע (41 אם לא סופרים משפחות וסדרנים) –  מקום 73 מבין 30 קבוצות הליגה.

סתם – הנתונים הרשמיים מדווחים על 17,413 צופים בממוצע, מה שמהווה מקום 19 בליגה, אבל זה פייק ניוז, כפי שמדגימה היטב התמונה הבאה:

האולם משותף גם לקבוצת ההוקי קרח של העיר, ולא ברור לחלוטין באיזה מן האירועים יותר קר.

מה גרם למצב העגום באולם החדש של הקבוצה אתם שואלים?

ובכן, הסיבה העיקרית היא כנראה מעבר לאזור עני יותר (דאונטאון דטרויט, עיר שגם האפטאון שלה הוא דאונטאון) בו אין לתושבים המקומיים כסף לקנות כרטיסים, ולאלה שיש להם – אין להם רצון להגיע לשם.

בנוסף ישנן סיבות משניות נוספות, כמו מחירים מוגזמים, בעיות חנייה, והעובדה הקטנה שהקבוצה מסריחה.

מאמן:  דוויין קייסי, AKA מאמן העונה, AKA "טי-רקס זקן בלי שיניים רגע לפני שפגע בו האסטרואיד", הרכש האימתני מהראפטורס שהחליף את רון ג'רמי, אשר חזר למה שהוא באמת יודע לעשות (וזה לא לאמן כדורסל).

לטובת מי שנחת היום מהירח, או אלה שמעדיפים לצפות בליגת התיכונים של טג'יקיסטאן על פני משחקי ליגה מהמזרח, נספר לכם שקייסי בשנים האחרונות היה מאמן עונה רגילה מאוד מצליח, שהביא את טורונטו להיות בצמרת המזרחית בכל אחת מהעונות האחרונות (עונה שעברה מקום ראשון), מה שגרם לרבים מאיתנו לשפשף את עינינו בתדהמה לנוכח הדהירה של הראפטורס ולחלקנו אף לפתח ציפיות לקראת הפלייאוף:

אך לצורך הגילוי הנאות יש לספר לכם גם שבכל פלייאוף הוא הביא את קבוצתו להיראות כך:

עדיין, לקייסי הקשיש והטוב יש כמה יתרונות שהוא מביא איתו לדטרויט, כמו למשל זה:

מאזן בעונה הקודמת:  39-43, מקום תשיעי מכובד בצמרת הבטן הרכה של המזפח, כשהיא מקדימה אימפריות כמו שתי הניו-יורקיות, ההורנטס שניטל מהם עוקצם, המג'יק שכולנו כבר עלינו על הטריק האחד שלהם, והשוורים שדהרו לכיוון אחד – ללוטרי.

שחקנים שהגיעו:

בלייק גריפין שנצלב באל-איי והגיע להיות המשיח של דטרויט במהלך העונה שעברה.

גלן רובינסון השלישי אשר הגיע בפגרה והתקבל בכבוד מלכים כמו הנרי השישי לפחות.

מלבדו הגיעו תותחים ותיקים כמו זאזה פצ'וליה, ג'מיר נלסון וחוזה קלדרון (כן הוא עוד חי), ובשר תותחים כמו לארי דרו השני, כנען אוואנס, זאק לופטון, וקיירי תומאס וברוס בראון (בחירות דראפט סיבוב שני).

לא הייתה לקבוצה בחירת דראפט סיבוב ראשון כי היא הלכה לקליפרס כחלק מהחבילה על גריפין.

שחקנים שעזבו:

טוביאס האריס, אייברי בראדלי ובובאן מריאנוביץ' שעברו לקליפרס בתמונה לבלייק במהלך העונה החולפת, אריק מורלנד, אנתוני טוליבר, ועוד כמה סקראבס שבאו לרגע, אספו את הצ'ק על סך 150$ ונעלמו אל האין.

שחקנים שממשיכים: 

הבסיס החזק סביב הסופרסטאר גריפין נשאר, והוא כולל את אנדרה דראמונד האימתני, רג'י ג'קסון הלוחמני, איש סמית' החמקמק, סטנלי ג'ונסון המנופח, לוק קנארד המטופח, לנגסטון גלאוויי הלא מוכח (הערת העורך: אקס ניקס. קראנו לו סר לנגסטון), ג'ון לואר המוארך (פצוע. עדיין פצוע. תמיד פצוע), הנרי אלנסון הנשכח, וכן את הצמד רג'י בולוק את רג'י הרן הזכורים לטובה אצל אימותיהם.

חמישייה צפויה:  רג'י ג'קסון, גלן רייס, סטנלי ג'ונסון, בלייק גריפין ואנדרה דראמונד.

מה היה בעונה שעברה:

לא הרבה, תודה ששאלתם.

רג'י ג'קסון, שסוף סוף היה כשיר לפתיחת העונה, התחיל לא משהו, ואז בדיוק כשהוא התחמם והתחיל להבין את תפקידו כפוינט גארד (ספוילר – גם למסור), נפצע שוב וחזר רק בסיום העונה.

אנדרה דראמונד עשה שיפור ענק בקליעות העונשין שלו (מ-38.6% ל-60.5%!), וכן השתפר מעט בנק' (15) ובריבאונד (16). אבל בסה"כ לא ראינו ממנו משהו לקחת הביתה בשיפור סגנון המשחק שלו.

אייברי בראדלי בא והלך, טוביאס האריס – השחקן הראוי היחיד ששמר על בריאות ויציבות בקבוצה – הלך עבור גריפין, לוק קנארד הרוקי המבטיח השאיר רושם של עוגת פרווה שלוש בעשר בסניף של חצי חינם.

איש סמית' התרוצץ כמו הנער ההולנדי המפורסם ותקע את אצבעותיו בכל החורים על המגרש (היה גם מקרה לא נעים עם מריאנוביץ', וסמית' גילה על בשרו את המשפט "תקע אצבע בתחת – אל תתפלא אם תצא חומה").

בלייק גריפין הגיע במשלוח מיוחד מאל-איי, ניסה לפזר סטאר קווליטי בקבוצה העבשה והלא מתרוממת אבל זה קשה כשאתה בדיכאון קליני ובקושי מסוגל לקום מהמיטה.

הקבוצה עלתה קצת וירדה קצת ובסוף הצליחה לסיים במקום הכי גרוע שיכלה – מקום 9.

לא שזה באמת שינה כי הם כבר ויתרו על הבחירה סיבוב ראשון עבור גריפין… במאבק בין סטן המאמן לסטן ה-GM שניהם תקעו לעצמם אצבע בעין ונותרו עיוורים לגמרי.

מה הלאה:

או, זו השאלה.

האמת? בשלב הזה של הפריוויו אני כבר מבולבל לגמרי:

לתחושתי הסגל חלש להחריד, המאמן טוב לעונה הרגילה וזהו (מה שיהיה שיפור עבורנו), בלייק כוכב בסימן שאלה גדול והקהל לא מגיע.

העתיד לא נראה ורוד כ"כ.

הציפייה שלי שלא נעשה פלייאוף.

אבל מנחם ואחרים טוענים בתוקף שנעשה גם נעשה, שגלן רובינסון (הערת העורך: השלישי) חיזוק משמעותי ושיש לנו די כוח אש לעורר מהומות גם בפלייאוף.

בצרתי ובלבולי בחרתי לחפש עצה בשלוש אסכולות פילוסופיות שונות.

התחזית הדטרמיניסטית:

דֵּטֶרְמִינִיזְם היא השקפה פילוסופית לפיה כל מאורע בעולם, פעולות, החלטות או מחשבות אנושיות נקבעים באופן בלעדי על ידי אירועים קודמים. (ויקיפדיה)

הכל נקבע מראש ואין חופש בחירה.

מה שהיה הוא שיהיה.

וזה אומר שהקבוצה נשארת בקנטים, לא עולה לפלייאוף, ממשיכה לנסות להתחיל מחדש ולשנות דברים שלא עובדים בדברים אחרים שלא עובדים, ושהקהל ממשיך להדיר רגליו מכל הסמטוחה הזאת.

בקיצור העונה שלי הולכת להיראות ככה:

התחזית האקזיסטנציאליסטית:

די הפוך לדטרמיניזם, בעצם.

הקיום קודם למהות, האדם חופשי לקבוע את מהותו, דבר לא נקבע מראש.

אין אמת מוכתבת מראש, ועלינו לשרוד קיום שעלול להיות חסר משמעות, ולמצוא בעצמנו את תכליתנו.

בקיצור הקבוצה לא נידונה מראש, ועתידה בידיה.

בתחזית זו הפיסטונס מתחילים למצוא משמעות ודרך. לא חובה אפילו לעשות פלייאוף. מספיק לשחק את המשחק כפי שצריך ולהנות מהתהליך.

והאמת? זה יספיק לי. התוצאות כבר יגיעו מעצמן (פלייאוף ואולי אף מעבר סיבוב ראשון).

התחזית הבודהיסטית:

ונעבור לאסכולה פילוסופית מזרחית, שאולי מתאימה כאן יותר.

משנתו של הבודהא מלמדת אותנו כיצד להשתחרר מסבל.

האדם, הבין הבודהא, סובל בגלל שתי סיבות – או שקורים לו דברים רעים שהוא לא רוצה בהם, או שלא קורים לו דברים טובים אשר הוא חושק בהם.

מעגל זה נמשך כל עוד האדם ממשיך להיאחז בשניים הללו, כשהוא לא מבין שבעצם הכל בטבע משתנה כל הזמן.

האדם יכול לטבול מקל בנהר, וכעבור דקה לטבול אותו שוב.

בזמן שחלף הנהר הוא כבר לא אותו נהר, והאדם הוא לא אותו אדם.

לכן אין טעם להיאחז בדברים שמשתנים כל הזמן, יש להביט בהם, לקבל אותם כמות שהם ולהמשיך הלאה.

לנתק את שרשרת התגובות אשר מובילות לסבל.

הכל משתנה. וזה בסדר.

אז אפשר להירגע, להתרווח ולהמשיך הלאה.

בגישה זו דטרויט פותחת את העונה מצוין, משתנה לקבוצה מסריחה במיוחד, גריפין נפצע, גם רג'י ג'קסון (עם כל הכבוד לבודהא, יש דברים שלא משתנים), ואז פתאום לוק קנארד חווה עליה מטאורית תחת קייסי והופך לצ'ונסי בילאפס 2.

מה שלא מונע מדטרויט לסיים שוב במקום ה-9.

ואני יושב על הספה, אוכל פיצוחים, שותה בירה, מחייך וממשיך הלאה.

(הערת העורך: מודים ליושב במרומים על האשך שהפיק עבורנו את הזהב הטהור הזה מהזבל קבוצה הזאת).