פרויקט האגדות הגיע לסיומו תם וכמעט נשלם

כשנותרה אגדה אחת בלבד חשבתי שהראוי מכל להיכנס הוא חבר היכל התהילה ואחד השחקנים הבאמת אגדיים בליגה –

דיקמבה מוטומבו מפולונדו מוקאמבה ז'אן-ז'אק ווטומבו. – הידוע בשמו המקוצר – 

דיקמבה מוטומבו

הסיפור של מוטומבו מתחיל ביוני 1966. הוא נולד בקינסאשה בירת קונגו, דיקמבה הגיע לאוניברסיטת ג'ורג'טאון ללמוד תודות למלגה מטעם הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינ"ל.

דיקמבה, שמתנשא לגובה של 218 ס"מ, מתחיל לשחק בג'ורג'טאון של ג'ון תומפסון שאימן סנטר גדול או שנים בחייו.

דיקמבה משחק לצד אלונזו מורנינג ומציג יכולת הגנתית גבוהה ונבחר בבחירה מס 4 של דנבר בדראפט 1991 בגיל 25.

חלומו של מוטומבו להיות רופא אבל הוא מסיים עם תואר ביחסים דיפלומטים ובלשנות (הוא בקושי דיבר אנגלית בשנה הראשונה שלו בקולג', אבל הוא דובר 5 שפות אפריקאיות + אנגלית + ספרדית + צרפתית + פורטוגזית). הוא יקבל תואר ד"ר של כבוד מטעם ג'ורג'טאון.

מוטומבו שיחק בדנבר ועוד איך שיחק. הוא נבחר לאול סטאר כבר בעונת הרוקי בה קלע 16.6 למשחק (הכי גבוה בקריירה שלו), הוא היה חלק מדנבר שהייתה לאגדית לאו דווקא כי זכתה בתארים אלא כי עשתה היסטוריה.

יש רגע אחד של מוטומבו שאזכור לנצח באחת התמונות הכי מפורסומות ומזוהות עם הליגה. בעייני זה הרגע שהכי מסמל את ניצחונו של האנדרדוג על הביג-דוג.

צריך לחזור  לפלייאוף 94. המערב בער. מייקל ג'ורדן היה עסוק בלשפר את אחוזי החבטה שלו בשיקגו, והכוח הירוק עולה של הליגה – הסיאטל סופרסוניקס – מסיימת במקום ה 1 את הקונפרנס המערבי עם חלומות על טבעת.

עונת שיא של סיאטל שסיימה במאזן 19-63, והיא מקבלת בסיבוב הראשון את דנבר שחוזרת לפלייאוף לאחר 3 שנות היעדרות.

עד לאותו מפגש מעולם לא ניצחה מדורגת 8 מדורגת מס 1. סיאטל שייטה ב- 2 המשחקים הראשונים והאגדה מספרת ששחקניה טסו לדנבר בלי מזוודות בדרך לסוויפ.

דנבר נתנה בראש במשחק 3 וניצחה את משחק 4 בקושי רב לאחר הארכה.

משחק 5 בסיאטל.  הידיים רועדות לגארי פייטון ושון קמפ והתעלות של רוברט פק מעניקה ניצחון 94:98 לדנבר בהארכה וההיסטוריה נעשית.

מווטומבו, שלקח את הריבאונד האחרון במשחק, נשכב על הפארקט ושאג באחת התמונות המפורסמות בתולדות הליגה:

דיקמבה קבע שיא של 31 חסימות לסדרה בת 5 משחקים ודנבר, שמחקה פיגור של 0-3, נקלעה לפיגור של 0-3 מול הג'אז בסיבוב הבא.

דנבר מחקה את הפיגור והשותה ל 3-3. היא ניצחה 6 משחקי הדחה בפלייאוף 94 (שיא ליגה) ונכנעה למלון וסטוקטון בגיים 7, ולא הצליחה להיות הראשונה למחוק פיגור של 3-0 (אף קבוצה טרם יצאה מבור של 0-3 ב NBA).

מוטומבו ידע רגעים יפים וגדולים בליגה. במדי ההוקס מוטומבו ממשיך לחסום ונבחר פעמיים נוספות לשחקן ההגנה של העונה.

אטלנטה, שמבחינתי היא סוג של המכבי פתח תקווה של הליגה, איכשהו תמיד בפלייאוף ותמיד עפה בסיבובים המוקדמים.

ב- 2001 הוא עובר בטרייד לפילדלפיה, ויחד עם אייברסון הם לוקחים את המזרח. מוטומבו לא מצליח לעצור את השאק, והלייקרס, שאמנם הפסידה את המשחק בראשון באל איי לאחר פתיחה מושלמת של 0-11, סיימה את העבודה עם סוויפ ג'נטלמני.

מוטומבו עובר לנטס, נפצע ונפצע, עובר קצת בניקס ולא משאיר חותם (מי משאיר חותם בניקס???) ועובר לבולס ומשם ליוסטון לשחק לצד יאו מינג וטי מאק. הוא משמש כשחקן ספסל, ופורש בשנת 2009 לאחר שנפצע בברך.

הוא פורש בגיל 42 ומשאיר שורה סטטיסטית לא רעה בכלל:  שמונה פעמים אולסטאר, זכה ארבע פעמים בתואר שחקן ההגנה של העונה, הוריד 12,359 ריבאונדים, קלע 11,729 נקודות וחסם 3,289 חסימות. באליפות הוא לא זכה, אבל נכנס בשערי היכל התהילה הוא נכנס ב- 2015.

מלבד התנועה לחיבוק הכדור והזלת הדמעה, מוטומבו מזוהה מאוד עם תנועת הנו נו נו עם האצבע לאחר כל חסימה (והוא חסם).

לאחר התקופה שלו בדנבר (בה זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה בפעם ה- 1 מתוך 4 בקריירה ), הוא עובר לשחק בהוקס.

יש משפט שאומר לא לפתוח פה לשטן. מה לעזאזל עבר למוטומבו בראש כשהחליט לפתוח פה על מייקל ג'ורדן???

אני ממליץ לצפות בסרטון המצורף הוא פשוט קורע:

אז אחרי שצחקנו קצת על דיקמבה, כדאי להזכר בטופ 10 (לא של שמעון) של 10 החסימות* הגדולות בקריירה של מי שחסם הכי הרבה אי פעם להוציא האקים אולג'ואן (ולהוציא ראסל וווילט שלא ספרו חסימות בזמנם) – *לשונאי קובי מומלץ לדלג למקום 8.

אז ככדורסלן מוטומבו ייזכר כנראה כשר ההגנה: שחקן עם יכולת הגנתית גבוהה (למרות שלפני הדעיכה הוא היה שחקן של דאבל דאבל).

לאחר הקריירה שלו דיקמבה הרוויח לא מעט כסף מחוזים מסחריים טובים שהיו לו ( אדידס ) והוא עוסק בעשייה למען המדינה שלו.

הוא מגדל 6 ילדים מתוכם ארבעה מאומצים.

כבר בשנת 1997, בעיצומה של הקריירה שלו, הוא הקים את ה DMF – Dikembe Mutombo Foundation 

קרן שעוסקת בשיפור תנאי המחיה במולדתו בעיקר בתחום החינוך והבריאות.

מוטומבו, שאיבד את אימו בשנת 1997, עוזר להקים בית חולים על שמה (ביאמבה מארי).

הוא תורם מכיסו כ- 20 מיליון דולר ונאבק בבירוקרטיה מקומית עד שבית החולים החל לפעול ב 2007. הוא מכיל 300 מיטות לטיפול.

דיקמבה הוא שגריר חשוב מאוד של הליגה באפריקה

דיקמבה נודע בקולו הלא ממש ערב ושימש לבדיחות וחיקויים בנושא.

למי שיש 10 דקות פנויות ועור תוף חזק:- נאום היכל התהילה של דיקמבה.