כבר בסוף העונה שעברה חזינו בזה, בחיבור המיוחד של שחקני ההיט. זה היה מעט מדי ומאוחר מדי אבל נתן תקווה שהשנה זה יראה טוב מההתחלה. תקוות לחוד ופציעות לחוד. בהתחלה זה היה וויטסייד שישב בחוץ, אחרי זה ווייטרס שגמר את העונה ועכשיו טיילר ג'ונסון שיעדר לתקופה קצרה. הפציעות השפיעו ועדיין משפיעות אך למרות הכל, ההיט מצליחים להישאר תחרותיים והחודש, כשהם בריאים, הם גם מצליחים לקרוא תיגר על צמרת המזרח.

26-18 הוא מאזן הקבוצה, 7-1 בינואר עד הלילה, הקבוצה מעיר השמש והים לוהטת. ההתקפה המקרטעת קולעת 3.6 נק' יותר מהממוצע העונתי, האיבודים נמוכים מתמיד (12.6) וההגנה בשיאה עם ממוצע ספיגה של 100.4 נק' למשחק. אחד הגורמים המפתיעים להצלחה של הקבוצה הוא הרוקי של הקבוצה, באם אדביו, הסנטר שהגיע מאוניברסיטת קנטאקי הגדולה היישר לתפקיד הסנטר המחליף של חסן וויטסייד. "באם באם" כמו שחבריו קוראים לו קולע 6.6 נק' ויותר מכך, מוסר 2.8 אס' בממוצע למשחק בחודש ינואר. 

"תמיד היה לי את זה, זה פשוט תלוי בסיטואציה. הכל עניין של שיטת משחק. זה שהכדור בידיים שלי ואני יכול לייצר לאחרים" הוא עונה לי כשאני שואל אותו אם הוא ידע שיש לו את זה בכל מה שנוגע לשיתוף החברים שלו במשחק. אז כמו שבטח הבנתם, את אדביו פגשתי לפני המשחק מיד אחרי שדיברתי עם עוד אחד שמפתיע לא מעט אנשים העונה, ג'וש ריצ'רדסון. תהנו.

מעבר לריאיונות יצא לי לראות חדר הלבשה מאוד מאוד מגובש שמתקשר היטב אחד עם השני, דבר שלא רואים בכל קבוצה וגם לשמוע מקלי אוליניק שבאחת מהעונות הראשונות שלו בליגה הוא הוזמן לתחרות השלשות אך נאלץ לוותר, אולי השנה?

בצד השני של המגרש עומדים כמובן הברוקלין נטס. אחת ממרעננות הליגה לא מצליחה להישאר יציבה על מסלול הניצחונות, דבר שהיא תנסה (וספוילר-גם תצליח) לעשות הלילה. בשביל להקל עליה קצת, הכוכב של הקבוצה, דיאנג'לו ראסל חוזר לשחק היום אחרי יותר מחודשיים היעדרות.

מהלך המשחק

איך נגיד את זה בלשון עדינה..הדבר הכי מעניין במחצית הזו הייתה השיחה עם העיתונאים של לצידי על הצעות טריידים לקמבה ווקר. אני באופן אישי הצעתי את טי ג'יי וורן ובחירת סיבוב ראשון של הסאנס, כנראה שחלמתי בהקיץ.

המחצית הראשונה הייתה איטית. מאוד. שתי הקבוצות קלעו במשותף 5 נקודות במתפרצות והחטיאו אינספור זריקות. וויטסייד הנהדר הצליח לעשות משהו וסיים עם 15 נק', 8 ריב' ו-2 חסימות שהובילו את הקבוצה של ספולסטרה ליתרון 10 במחצית, 53-43.

למרות שהתבדיתי בזכות היכולה הטובה שלו, אפשר לראות שחסן מתקשה, מתקשה מאוד. הברך שלו מוחזקת על יד מכשיר תומך ועל זה תחבושת במה שנראה כמו אחד הדברים שמגבילים את הניידות שלו. 

המחצית השנייה נפתחת ואיתה גם הכנפיים של דריק ג'ונס. המטביע האדיר קפץ מעל שחקן של ברוקלין והחטיא את הדאנק שהיה הופך ללא ספק לדאנק השנה. מזל שבחימום הוא נתן לנו עוד הזדמנות להנות מהקפיצים שלו.

דראגיץ' והביג מן של היט ממשיכים לעשות את שלהם ושומרים על היתרון והסיפור נראה גמור. או שלא. דווקא כשכולם כבר לא מתעסקים במשחק, האריס, לוורט והוליס ג'פרסון מחליטים לקחת את העניינים לידיים ויוצאים לריצת 14-0 וזה 69-67 בסוף הרבע השלישי. התגובה של מיאמי לא מאחרת לבוא עם שלשה של וויין אלינגטון אבל לוורט מנהיג עוד ריצה שמובילה למהפך ויתרון של ברוקלין אחרי לא מעט זמן.

דברים שרואים מפה ולא רואים משם: באחד מפסקי הזמן מצטרף יודוניס האסלם הוותיק לישיבת המאמנים לפני שהם ניגשים לשחקנים ולא נשאר חייב. האסלם שרטט מהלכים, היה אקטיבי והראה מה הוא הולך לעשות אחרי קריירת המשחק שלו.

מיאמי לא מוותרת ובעזרת וויטסייד ואוליניק חוזרים להוביל אבל שלשה של קארול מעלה את הנטס בחזרה ליתרון שלוש, האם זה הקש שישבור את גב ההיט? ג'יימס ג'ונסון לוקח על עצמו אחריות ומשווה עם סל קשה אבל דינווידי מקפיץ את הקהל עם דאנק גדול, 93-91. לוורט מעלה את היתרון לשש עם 4 נקודות רצופות, מיאמי מאבדת את הראש ואת המשחק, 101-95 בסיום.

לוורט היה נהדר במשך כל המשחק עם 12 נק', 5 אס' ו-4 ריב', כך גם ג'ו האריס בגזרת הנקודות וקארול היה ענק גם הוא עם 26 נק'.

בצד השני הסנטר של ההיט קלע 22 נק' וחסם 4 פעמים, דראגיץ' הוסיף 16 במשחק פושר למדי ואוליניק את ריצרדסון קלעו 24 נק' במשותף.

"זה טוב שיש לנו 2 משחקים בבק טו בק, ככה זה לא נותן לנו יותר מדי זמן לחשוב על ההפסד ולהמשיך הלאה" אומר לי הפאוור פורוורד הפותח של הקבוצה לשאלה המתבקשת אחרי ההפסד הלילה – איך מנתקים את עצמך וממשיכים הלאה. אנחנו ממשיכים לדבר, על החזרה שלו לחמישייה, מה השתנה בדראגיץ' שלא ידענו ומי היה צריך להיבחר למשחק האולסטאר בשנים האחרונות, ולא נבחר.

אפשר להטיל בהם ספק כמה שאפשר אבל תהיו בטוחים בדבר אחד, הברוקלין נטס לא באו לשמש כתפאורה לאף קבוצה השנה, מהטובה ביותר לגרועה ביותר. בפיגור 16 במחצית השנייה הם פשוט לא וויתרו, הידקו את ההגנה שלהם, נתנו את הכדור למי שהיה חם באותו הרגע ועשו את מה שאף יושב באולם לא ציפה לראות.

למרות ההפסד, משהו טוב קורה במיאמי. ההגנה נשארה איתנה כמו בשנה שעברה, ההתקפה לאט לאט חוזרת לעצמה והדבר הכי חשוב – הכימיה בין השחקנים היא בין הטובות שיא לי לראות.