אחרי קיץ נוצץ ושינוי דרמטי בסגל השחקנים בוסטון סלטיקס 2017/8 פותחת עונה סופסוף, גם אם זה רק משחקי הכנה בינתיים. אני הגעתי לגארדן כדי לנסות ולתהות על קנקנה של הקבוצה המסקרנת הזאת, ולהבין איזו שנה מצפה לי כשליח הופס לגארדן 🙂

תמיד הייתה לי חיבה לסלטיקס. אמנם אף פעם לא הייתי אוהד מושבע – איכשהו ה-NBA זאת הליגה היחידה בעולם שאני אוהב מבלי לבחור קבוצה אחת – אבל ברוב המקרים הייתי בעדם, במיוחד בתקופת הקרבות הקשים מול הלייקרס על האליפות בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים. אולי זה בגלל הצבע הירוק. מכל מקום, כשהתברר לי שאני הולך לעבור לקיימברידג' לשנה הקרובה, הבנתי מיד שאני הולך לבלות הרבה זמן בגארדן – וליהנות מזה.

ההתרגשות הייתה באוויר לקראת משחק הפתיחה, למרות שהקהל ידע היטב שהוא לא הולך לקבל הרבה דקות של קיירי-הייורד-הורפורד. בכל זאת, פרי סיזן, וצריך להכניס את כולם לכושר לאט-לאט. עניין אותי לראות איך יעבור ההמנון בפתיחה – התוצאה לפניכם:

השחקנים של שארלוט משלבים ידיים, של בוסטון לא, אף אחד לא כורע ברך. לתפארת מדינת ארה"ב (או שלא?).

המשחק יצא לדרך כשבוסטון עולה עם ביינס כסנטר, ג'יילן בראון כסמול פורוורד והטריו החדש כשהורפורד – שהגיע רק שנה שעברה – על תקן הפול פירס הוותיק שמקבל את שני הכוכבים החדשים. שארלוט מציגה לראשונה את דוויט האוורד כסנטר הפותח (מקבל בוז חזק מהקהל), יחד עם מרווין וויליאמס, קיד גילכריסט, באטום וקמבה.

המשחק מתחיל עם גישושים, כשקיירי שם כמה נקודות יפות שנענות על-ידי באטום וווקר. נראה שהחמישיה שאיתה פתח סטיבנס הולכת להיות החמישיה "הקלאסית" של סטיבנס העונה עם סנטר אמיתי כמו ביינס (שהיה לא רע, אבל יהיה לו קשה מול סנטרים אתלטים וגבוהים יותר ממנו). אחרי כמעט חצי רבע, סטיבנס עובר לסמול בול, כשביינס ובראון יורדים וסמארט וטייטום נכנסים. השינוי הזה הוביל להטחת שלשות רבות כשסמארט מדייק בשתיים רצופות ומעלה ל22-12, 3:31 לסיום הרבע.

ההרכב הנמוך של בוסטון, שכנראה תשחק איתו הרבה השנה, מראה בדקות האלה בדיוק את היתרונות ואת נקודות החולשה שלו – מצד אחד משחק מהיר, הורפורד כ5 שקולע מבחוץ, מרווח את המשחק ומוסר נהדר משלים חמישייה שכל אחד ממנה מהווה איום מבחוץ. מצד שני, רכות בהגנה ונחיתות בריבאונד. מהרגע הזה שארלוט רצה, בניצוחם של המחליפים קמינסקי, זלר ולאמב ל-15-0 ויתרון 27-22 בתחילת הרבע השני.

בוסטון מתעוררת בזכות ההגנה והאנרגיות של טרי רוזייר, שהחליף את קיירי, כשגם בראון וביינס תורמים האסל פלייס.  בוסטון זורקת הרבה מאוד שלשות. מצד שני, ההתקפות של שארלוט הרבה יותר איטיות, עם פוסט-אפים וניסיונות בידוד של קמבה/לאמב. בכלל שארלוט הצדיקה את מעמדה כאחת הקבוצות היותר משעממות בליגה (לאחרונה זאק לואו מESPN דירג אותם כקבוצה מס' 24 מבחינת basketball entertainment.

http://www.espn.com/nba/story/_/id/20849806/zach-lowe-2017-18-nba-league-pass-rankings-part-1).

מעניין לראות אם אהרון ביינס יישאר הסנטר הפותח של הסלטיקס, אחרי שנים שהוא עולה מהספסל (בשנתיים האחרונות בפיסטונס). ביינס התקשה מול האוורד בריבאונד, אבל נלחם והראה יד רכה מחצי מרחק, כשהוא מסיים יפה פיק אנד רולים עם קיירי. אני אהבתי את המשחק שלו אתמול, כולל הדחיפות(!) שהתחיל (במשחק פרי סיזן) עם קיד גילכריסט אחרי פאול תוקף שנשרק נגדו בחסימה.

לקראת סוף המחצית, דקות אחרונות של הטריו שנראה חלוד ולא מתואם, כיאה לפתיחת העונה. עד שקיירי קובר סופסוף שלשה – קמבה עונה לו בשלשה משלו, וגם כשהיוורד מדייק, קמבה מחזיר בשלשה, על הבאזר של המחצית, כדי להוריד את הקבוצות ב47-43 לסלטיקס בהפסקה.

קיירי חודר לסל

המחצית השניה הייתה המחצית של המחליפים, כשלפי מיטב המסורת בקדם העונה, שחקני הספסל (כולל אלה שיושבים ממש בקצה) משותפים לכמה דקות.

למרות שזה משחק קדם עונה היה אפשר ללמוד גם על ההיררכיה של סטיבנס בקבוצה, כשכבר מסתמן שקיירי, הורפורד, הייורד, ביינס, ג'יילן בראון, סמארט, רוזייר וטייטום (ששיחק מעל ל30 דקות אתמול כיאה לרוקי צעיר) יהוו את לב הרוטציה, וגרשון יבסולה (הסנטר המחליף, בחירה 16 ב2016); סמי אוג'לה (פורוורד, רוקי); מיודעינו בוגרי היורוליג דניאל תייס (שעוד מעט ארחיב עליו), ושיין לארקין (שלנצח ייזכר כיריב של גל מקל בדאלאס על דקות משחק :)); ואולי גם עבדל-ניידר, גארד מצרי-אמריקני ארוך (שמסתבר שהיה MVP הדי-ליג שנה שעברה) ומוכשר.

מכל מקום, החצי השני נועד לתת לכל החבר'ה דקות משחק – למרות שקליפורד התעקש להמשיך עם החמישייה שלו עד אמצע הרבע השלישי. באופן מעט מפתיע, החמישייה השניה/שלישית של בוסטון בהנהגת טייטום וג'יילן בראון נראתה טוב – מה תאמרו על הדאנק הזה של ג'יילן?

שיין לארקין כוכבה של באסקוניה בשנה שעברה נכנס במקום רוזייר ולקח את העניינים לידיים. המעבר מלהיות כוכב באירופה לרכז שלישי בסלטיקס בטח לא קל לו, אבל נראה לי שהוא ישתלב ברוטציה העונה. 4 נק' רצופות שלו החזירו את היתרון לבוסטון 4:30 לסוף הרבע השלישי, ומשם התחילה ריצה ירוקה (עד לסיום) בניצוחו של לא אחר מדניאל תייס, הגרמני הענק שהראה מגוון יכולות – שלשה, דאנקים, חסימה יפה ומסירות חכמות. הנה הוא מקרוב:

נראה שתייס (2.06, בן 25), הגיע "מבושל" אחרי 3 עונות טובות בבמברג (כמעט חתם בקיץ שעבר במכבי ת"א) ויכול להיות אחלה תוספת מהספסל, אחרי האובדן של אוליניק וג'רבקו. תמיד מעניין לראות אוהדי NBA מתוודעים לראשונה לשחקן אירופאי אלמוני ומופתעים לראות שהוא יכול להטביע או לחסום. הוא סיים כקלע המוביל של הסלטיקס עם 12 נק' יפות (והחטאת פולו-דאנק אחת לפנתיאון).

גם טייטום הראה ניצוצות. קליעה יפה מחצי מרחק, חדירות לא רעות וראיית משחק סבירה. עם זאת, קבלת ההחלטות לוקה בחסר וברור שהוא צריך את הזמן שלו ב-NBA כדי לפרוח. עד הסיום בוסטון שייטה לניצחון, בהנהגתו של טייטום, יחד עם תייס ועבדל ניידר שעם כמה חדירות יפות הראה שאולי לסטיבנס כדאי לתת לו כמה דקות העונה.

בסיום 82-94 לבוסטון, שאי אפשר לקחת ממנו הרבה. ג'יילן בראון דיבר על זה שהטרייד של אייזייה זעזע את הקבוצה וזה ניכר. בוסטון נראית כקבוצה בתחילת דרכה, וייקח לה זמן עד שתייצב את השורות. קיירי סופרסטאר, הייורד מעולה והורפורד יציב יחסית, אבל יש הרגשה שהם לבד לא יספיקו והרבה יקום וייפול דווקא על הצוות המשלים. כרגע נראה לי שלבוסטון תהיה בעיה להתמודד עם קבוצות חזקות וקשוחות, והיא תהיה חייבת במקביל להשתפר גם בריבאונד.

שארלוט, כנראה, תמשיך לדשדש, אבל יכולה להשיג מקום בפלייאוף על רקע המזרח החלש והיתרון הגדול שלה הוא ההמשכיות (מלבד האוורד החדש). בשביל זה, היא תהיה חייבת עונת שיא של הפוורודים הדי פרווה שלה – מרבין וויליאמס וקיד גילכריסט (שסופסוף בריא), ושהשלשות של ווקר ובאטום ייכנסו :). בכל מקרה, לשני המאמנים מצפה הרבה עבודה.

חג שמח!