הישראלי שמככב עם הבן של שאקיל / יואב מודעי

בתור אוהבי כדורסל, אנחנו נהנים לשמוע על בנים של כוכבי עבר שממשיכים את השושלת, ובאותה מידה לגלות את סיפורם של ישראלים צעירים שמתפתחים להיות שחקנים מתחת לאף שלנו. כששני המקרים האלו משתלבים אל תוך סיפור מרתק אחד, כל הנותר עלינו הוא לקרוא אותו.
הבן של שאקיל אוניל – שאריף (יליד ינואר 00' וכבר 2.08), נחשב לאחד השחקנים המבטיחים בבתי הספר בארה"ב, ואת המשפט "הוא אחד הקלעים הטובים שראיתי בחיים" הוא אמר על שחקן ששיחק עד לפני שנה וחצי בנערים של מכבי שוהם. איך זה הגיוני? כדי לענות על השאלה הזאת צריכים קודם להכיר את סיפורו המרתק של תמיר סבן.

תעודת זהות:
שם: תמיר סבן
תאריך לידה: 19/10/1999 (תלמיד כיתה יא')
מקום לידה: תל אביב, ישראל
מגורים: לוס אנג'לס, ארה"ב
גובה: 1.88
קבוצת כדורסל: "קרוסרואודס", סנטה מוניקה, לוס אנג'לס, קליפורניה.
עמדה: 2

כמו כל סיפור טוב, גם את הסיפור של תמיר נתחיל מההתחלה. בגיל 11 תמיר מצא את עצמו מתגורר בגרמניה בגלל שליחות של ההורים מטעם משרד החוץ, כשכל קשר בינו לבין המשחק הזה עם הכדור הכתום היה מקרי בהחלט. בגרמניה, ספורט הוא תחביב מאוד פופולרי, ועל כל ילד היה מצופה להצטרף לחוג כזה או אחר בבית ספר, ותמיר בחר להצטרף לחוג הכדורסל. מהר מאוד הוא התאהב במשחק הזה ורצה להתאמן יותר (שני אימונים בשבוע לא הספיקו לו). פרנק, המאמן בחוג הכדורסל, אהב את המשחק של תמיר והתחיל לאמן אותו באימונים אישיים כדי שהוא ישתפר. זה רק דרבן את תמיר, שביקש מאבא שלו להמשיך לשחק גם מחוץ למסגרת הבית ספרית. קואוץ' פרנק רשם אותו לקבוצה קטנה בברלין ושם הוא שיחק עם ילדים בגיל מבוגר יותר, כדי לשדרג עוד יותר את היכולות שלו על המגרש. האימונים בקבוצה הזאת הובילו לכך שהוא התחיל להתאמן באופן סדיר ורציני, התמיד ללכת לזרוק בפארק, והתחיל לעקוב בפייסבוק אחרי כל דף שקשור לכדורסל. עם הזמן גם הכדורסל הגרמני החל לעניין אותו, ומהר מאוד הוא קנה מנוי למשחקי הבית של אלבה ברלין ב-O2 המפואר. רצה הגורל שהמשחק הראשון של אלבה יהיה דווקא נגד מכבי ת"א.

לאחר המשחק, תמיר חיכה לשחקני מכבי, שביניהם היה גם עומרי כספי. "הייתה לי שאיפה להיות כמוהם, גם בגובה", הוא אמר. תמיר ראה שעם העבודה הקשה מגיעות תוצאות, וזה רק פתח לו את התיאבון. הוא הלך להרבה מחנות, ובליגה המקומית הוא בלט (קלע 60 נקודות באחד המשחקים). למאמנו האישי היו קשרים עם אלבה ברלין והם רצו להביא אותו למחלקת הנוער (כיתה ז'), שם הוא שיחק שנה. מן הסתם, זאת כבר הייתה אופרה אחרת. הרמה הייתה הרבה יותר גבוהה, הקבוצה הייתה מצויינת, אבל תמיר השתלב היטב. היה לו גם מאמן כושר אישי, מה שהפך אותו לאתלט, וזה נתן לו יתרון רגע לפני חזרתו לארץ הקודש.

 

בגיל 14 הוא חזר לישראל, ושיחק בנערים לאומית (שוב בקבוצת גילאים מבוגרת יותר) של מכבי תל אביב. הוא היה בין השחקנים היותר אתלטים בקבוצה, וגם העובדה שהוא היה בכיתת ספורט בבית ספר, עזרה לו להתבלט בהיבט הפיזי. במשחקים הראשונים לעונה הוא לא קיבל מספיק דקות, ולכן המאמן הציע לו לשחק בשתי קבוצות. גם בקבוצה הנוכחית וגם בקבוצה צעירה יותר עם שחקנים בני גילו. זה נתן לו ליהנות מיותר אימונים והזדמנות להיות שחקן מוביל בקבוצה נוספת. במשחק הראשון בקבוצה הצעירה הוא סיים עם 20 נק' וסל ניצחון מול הפועל תל אביב בדרבי.

תמיר סיפר למורה לספורט שלו בבית ספר, שאימן במכבי שוהם, שהוא לא מקבל מספיק דקות בקבוצה הבוגרת של מכבי תל אביב. המורה לספורט – יוסי רמי – המליץ לו להצטרף לקבוצה שהוא מאמן בשוהם. תמיר נענה להצעה בחיוב, הן בגלל שהוא רצה יותר דקות בקבוצה בכירה והן בגלל שהוא גדל בשוהם לפני העזיבה לגרמניה. הוא הכיר את העיר מצוין והיו לו שם חברים ובני משפחה, כך שזאת הייתה מן סגירת מעגל עבורו.

אחרי מבחנים בשוהם בתחילת כיתה ט', הוחלט לשבץ את תמיר לשתי קבוצות – נערים לאומית (כיתה י'), ונוער ארצית (כיתות יא-יב), שתי הקבוצות המובילות של האקדמיה. את קבוצת הנוער אימן יוסי רמי, ואת הנערים אימן טום כהן, מאמן חדש באקדמיה שעזר מאוד לתמיר בהתפתחות. האווירה בקבוצות הייתה מצויינת, הייתה כימיה עם החברים לקבוצה, ותמיר נהנה להגיע לאימונים ולמשחקים. בשתי הקבוצות הוא שיחק ברוב המשחק ואף זכה בתואר ה-MVP של העונה. בנערים היה לו משחק פיקנטי נגד האקסית (הנערים של מכבי), והוא התכונן היטב למשחק כדי להוכיח שהוא כן היה שווה דקות בעונה שעברה. שוהם אמנם הפסידו את המשחק לאחר מותחן אבל סבן סיים עם 30 נקודות – שיא בישראל – ובעצם הוכיח לעצמו שהוא כן יכל לשחק ברמה הכי גבוהה בארץ. במשחק ראווה למען הקהילה בשוהם, קבוצתו שיחקה נגד הבוגרים של הפועל י"ם ותמיר סיים כשחקן המצטיין של המשחק.

מאמני הליגה (נערים לאומית) בחרו לפי מה שהם ראו במשחקים את השחקנים שצריכים לדעתם לקבל זימון לאימוני נבחרת הקדטים. לאור היכולת הנהדרת שהראה תמיר, הוא נבחר על ידי המאמנים והוזמן בקיץ לאימונים של הנבחרת. בהתחלה הוא השתלב מעולה והרגיש שהוא שייך לרמות האלה, אבל הוא נאלץ לפרוש בהמשך בגלל פציעה.

באותו קיץ (2015) אביו של תמיר קיבל הצעה מטעם משרד החוץ לעבוד בקונסוליה בלוס אנג'לס. לאחר התייעצות עם המשפחה, התקבלה ההחלטה לטוס לאמריקה. זאת הייתה החלטה קשה, אבל בכל זאת החליטו ללכת על זה. GOD BLESS AMERICA.

 

זה לא קל לעבור לארץ זרה שלא מכירים בכיתה י', אבל תמיר יכול היה להתנחם בכך שאנגלית הייתה לו בזכות ביה"ס הבינלאומי בו למד בברלין. אחד השיקולים לעבור לארה"ב היו שתמיר יוכל להשתפר בכדורסל ב"מכה" של ה-Basketball. האבא מצא שיש מחנה כדורסל ליד הבית שלהם בלוס אנג'לס, שאירגן לא אחר מאשר ביירון סקוט. זאת הייתה ההזדמנות של תמיר להיכנס לתעשיית הכדורסל האמריקאית. הוא ידע שדרך המחנה הזה הוא יצור קשרים, יכיר לעומק את הכדורסל בארה"ב וחשוב מכל – יתגלה בפני מאמנים אמריקאים. תמיר ידע שהוא חייב להיות בשיאו במחנה הזה. בכל הזדמנות שנתנה לו לאורך המחנה הוא שאל את ביירון סקוט איך להשתפר, מה בדיוק לעשות ומה לא לעשות, כי הוא רצה להפיק את המקסימום ממנו. תמיר סבן רק הגיע לארה"ב, הוא לא היה הכי אתלט וגם לא הכי מבוגר אבל זה לא מנע ממנו לקבל את תואר ה-MVP של המחנה שבחר ביירון סקוט.

 

 

זאת הייתה טביעת האצבע הראשונה של תמיר על הכדורסל האמריקאי. השם הוא "סבן, תמיר סבן". אמריקה, תזכרי טוב טוב את השם הזה, כי בא לשכונה בחור חדש…
לאחד המאמנים במחנה קראו אמני, הוא התלהב מאוד מתמיר והחליט לקחת את הגארד הישראלי כפרוייקט. הוא הראה לו את הדרך בארה"ב, הכיר לו דברים חדשים, נתן לו אימונים אישיים ועד היום הם בקשר הדוק. בקונסוליה הישראלית ב-LA המליצו לתמיר ללכת לבית ספר יהודי בשם "מילקן", שהיה מוכר בעיקר בשביל מערכת הלימודים המצויינת שלו, ופחות בשביל הספורט. זה לא הפריע לתמיר, כי הוא חשב שבנוסף לנבחרת בית הספר הוא יצטרף לקבוצת כדורסל כמו בארץ. עם זאת נודע לו שבארה"ב מרכז העניינים הוא ה"היי סקול". זאת אומרת ששחקני כדורסל משחקים רק בנבחרת בית הספר שלהם וזאת הקבוצה היחידה שלהם. אין מסגרת רצינית מחוץ לבית ספר. מאותו רגע תמיר הבין שלאחר כיתה י' (2015-16) הוא יצטרך לעזוב את הבית ספר היהודי לבית ספר עם נבחרת כדורסל ברמה גבוהה יותר. ב"מילקן" תמיר שיחק בליגה סבירה, ולאחר עונה סדירה מעולה עם ממוצעים של 16 נק', 4 ריבאונדים ו-3 אסיסטים נבחרת בית הספר הודחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול קבוצה הרבה יותר חזקה. תמיר קלע 19 נק'.
אז הגיע קיץ 2016. תמיר הלך לליגת קיץ בשם AAU, שם היו הרבה סקאוטים והוא דאג לא לאכזב. בהמשך הקיץ מאמנו הפרטי אמני קיבל הצעה מחבר שרוצה להביא את תמיר לקבוצה שלו. אותו חבר הוא אחד מעוזרי המאמנים בקרוסרואודס, והוא התלהב מתמיר כשצפה בו במילקן ובליגת הקיץ. את החצי השני של ליגת הקיץ תמיר כבר שיחק עם קבוצתו החדשה. קרוסרואודס הינו בית ספר בסנטה מוניקה (לוס אנג'לס) עם עבר מפואר על מגרש הכדורסל בתיכונים אבל הם כבר הרבה שנים לא בטופ בארה"ב. ה-כוכב של הבית ספר הזה לאורך ההיסטוריה הוא ביירון דייויס בכבודו ובעצמו. לצערם של הבית ספר, כל מה שנשאר מהם זה השם. באותו הקיץ הוחלט לעשות מהפכה בבית ספר כדי להחזיר את קרוסרואודס למפה. הוחלט לצרף שלושה שחקנים, מאמן מאוד מוצלח מוגאס ועוד ארבעה עוזרי מאמנים. שלושת השחקנים שהגיעו בקיץ הם תמיר, איירה לי ולא אחר מאשר שאריף אוניל, הבן של. לי ואוניל נחשבים לפרוספקטים מוכרים שבוודאות יגיעו ל-NBA בעתיד הלא כל כך רחוק. ולרכש הזה היו השלכות חיוביות, זה הוביל לכך ש "AIR JORDAN" הפכו לספונסר של הקבוצה, שבית הספר הוזמן לטורנירים הגדולים של ארה"ב, ואפילו שהזמינו אותם לשחק באולם שבו צילמו את הסרט "ספייס ג'אם". בקיצור, גבירותיי ורבותיי – מהפך בקרוסרואודס, ותמיר שם.
לפי החוקה, בגלל שתמיר עבר מבית ספר אחד לשני בתוך קליפורניה, הוא נאלץ לחכות 30 יום עד שיוכל לשחק. את הבכורה העונה הוא יערוך רק בעוד כמה ימים. אחת הליגות החזקות בארה"ב מחכה לו, והוא מחכה לה.
כעת האתגר האמיתי של תמיר מתחיל. לראשונה בקריירה הוא הולך לשחק על הבמה המרכזית באמת, כשרוב תשומת הלב מופנית בכלל לשאריף אוניל. בגלל הבן של שאק סקאוטים יגיעו לאימונים ולמשחקים וצלמים מכל ארה"ב גם הם ימצאו את עצמם בקרוסרואודס. העיתונאים ידווחו מהשטח, והמשחקים ישודרו לייב ב-ESPN. זאת בדיוק ההזדמנות לה חיכה תמיר, ההזדמנות לגנוב את ההצגה.

המיקסטייפ של תמיר!

ראיון בלעדי עם תמיר סבן:

ממתי אתה חולם להיות כדורסלן מקצוען, ובאיזה שלב בקריירה שלך הבנת שהחלום הזה יכול להפוך למציאות?

"בגיל 11 שיחקתי את המשחק הראשון שלי, הייתיי מצוין ואפילו קלעתי שלשה. באחד המהלכים נתתי לשחקן יריב בלוק מהדהד וכל הקהל השתגע. התלהבתי מהאנרגיות באולם ומאותו רגע התחלתי לרדוף אחרי החלום שלי להיות כדורסלן מקצועי. רק בקיץ האחרון הבנתי שהחלום יכול להפוך למציאות. פתאום ראיתי שאני משחק עם שחקני NBA עתידיים כמו שאריף ואיירה. פה הבנתי שהחלום מתקרב ושהעבודה הקשה שהשקעתי כל החיים מתחילה להשתלם. אני רק התחלתי את הדרך שלי אבל אני מאמין בעצמי שיש לי סיכוי ממשי להיות שחקן מקצוען."

 

איך הגבת כששמעת שאתה עובר לארה"ב? דמיינת את עצמך משתלב ברמות הגבוהות ביותר גם ב"לב" של הכדורסל העולמי?
"אין ספק שהיו לי חששות לפני המעבר לארה"ב. אני לא חזק וגבוה כמוהם, אבל ראיתי את ההזדמנות החלומית מולי והחלטתי לקחת אותה בשתי ידיים. ידעתי שמה שקשה רק מחשל ומחזק אותי. המשפחה נתנה לי את הגב ותמכה בי, מה שמאוד עזר. הבנתי שזאת הזדמנות חד פעמית שלא כולם מקבלים, ואם אני לא אקח אותה אני עוד אתחרט עליה. מבחינה חברתית חששתי קצת, היו לי הרבה חברים בישראל ונהנתי מאוד בקבוצה בשוהם. תמיד האמנתי ביכולת שלי, וידעתי שדרך עבודה קשה אני אצליח להגיע לכל רמה אפשרית, גם לליגה הטובה באמריקה."

כיום אתה משחק בקרוסרואודס ביחד עם שאריף אוניל. מתי נודע לך שאתה הולך לשחק עם הבן של שאק ואיך הרגשת עם זה? הכרת אותו לפני?"מאז שעברתי לארה"ב התחלתי לעקוב אחרי השחקנים בתיכונים. ציפיתי בסרטונים של השחקנים הבולטים, כך שהכרתי מצוין את שאריף אוניל. קראתי עליו שהוא אחד השחקנים הטובים במדינה ושהוא קיבל כבר כמה מלגות מהקולג'ים הכי טוב ב-NCAA. כששמעתי שאני הולך לשחק איתו התרגשתי מאוד. הבנתי שזאת הזדמנות פז שדרכה תהיה לי חשיפה. הבנתי שזה לא משנה עד כמה טוב אני אהיה, כל עוד אני לא משחק במקום עם חשיפה אין לי עתיד. גם ידעתי שהציפיות ממני יעלו כי אני אחד הרכשים של קרוסרואודס בקיץ, ביחד עם שאריף ואיירה, ומצפים, במיוחד משלושתינו, להביא את היכולות לפרקט ולהחזיר את הבית ספר הזה לימיו הגדולים. התרגשתי לא פחות מהעובדה ששאקיל אוניל יגיע לראות אותי משחק, זה משהו שבחיים לא הייתי חולם עליו. בלי שום קשר בקיץ האחרון רציתי להצטרף לקרוסרואודס, אז כששמעתי שגם שאריף הולך להצטרף פשוט נדהמתי. זה היה צירוף מקרים ענקי."

LIKE FATHER LIKE SON

יש איזושהי תחושה שזאת הקבוצה של שאריף ושאר השחקנים הם רק הצוות המסייע? הוא עצמו משדר מן עליונות שהוא ב"LEVEL" אחר משאר הקבוצה?

"את האמת שאריף אחלה גבר. הוא לא משדר שום עליונות. הוא בסך הכל נער כמונו, הוא גם צוחק מהבדיחות שלנו ומדבר על בנות כמונו. ההבדל היחיד הוא שלו יש שם גדול יותר מכולנו. גם על המגרש הוא לא נותן לנו תחושה שהוא ברמה מעלינו. אין ספק שהוא 'סטאר', אנשים פה בקליפורניה מכירים אותו. מבקשים ממנו תמונות וחתימות, אבל הוא לוקח את זה בכיף ולא למקום שהוא כוכב יותר מהשאר. הוא בן אדם מצחיק, לא כמו האבא, אבל הוא ממש אחלה. הוא חבר של כולנו, אבל של איירה לי יותר מכולם."

אם נתרכז בכדורסל, שאריף הוא זה שלוקח את רוב הזריקות במשחקים? כל התקפה עוברת דרכו?

"זה מאוד תלוי נגד מי משחקים. אם נשחק נגד קבוצה נמוכה אז ברור שהוא יקח את רוב הזריקות. במשחקים מול גבוהים אנחנו מריצים יותר פיק אנד רול ומניעים יותר את הכדור. המאמן לא נותן לו לשחק "ISO", בדיוק כמו שהוא לא נותן לכל שחקן אחר. בסופו של דבר כולנו כאן לאותה משימה – לנצח. אנחנו משחקים כדורסל מאוד קבוצתי ויש לנו תרגילים מאוד טובים, כך שאנחנו בכלל לא צריך לשחק כדורסל של בידודים. הוא שחקן קבוצתי. המטרה היא לזכות באליפות, וכדי לעשות את זה אנחנו יודעים שאנחנו חייבים לשחק כקבוצה. גם שאריף מבין את זה, ולכן הוא משחק חכם על המגרש ומכניס את כל השחקנים לעניינים."

חוץ משאריף, יש עוד שחקן אצלכם בקבוצה שכבר קיבל מלגה לקולג'?

"כן. איירה לי, הוא חתם כבר על חוזה באריזונה. הוא שיחק בשני בתי ספר בכירים בשם סיירה קניון ופרוליפיק פרפ, אבל הוא בחר לחזור הביתה (סנטה מוניקה) לשנה האחרונה שלו בהיי סקול. בפרוליפיק פרפ, איירה שיחק עם ג'וש ג'קסון (כיום פרשמן בקנזס וצפוי להיבחר בטופ 3 של דראפט 2017). איירה הוא פאוור פורוורד אתלטי (2.05), הוא נחשב ה-PF התשיעי בטיבו במדינה וה-68 בסך הכל ע"פ המדד של ESPN. לדעתי הוא שווה מיקום אפילו יותר גבוה. יש לנו עוד כמה שחקנים שסקאוטים ממספר קולג'ים עוקבים אחריהם, אבל בינתיים רק איירה קיבל מלגה."

תמיר יושב לצד איירה לי, שבדיוק חותם על החוזה באריזונה.

מה ההבדלים בין הכדורסל בתיכונים בארץ לבין זה שבארה"ב?

"יש הבדל גדול. ההבדלים המרכזיים הם במקצוענות, הדייקנות והמהירות של המשחק. פה מן הסתם כולם הרבה יותר אתלטים ומהירים, אבל כאן באימונים הכל חייב להיות מדויק. אם למשל אנחנו עושים תרגיל ויש פקשוש בביצוע, מתחילים את התרגיל מההתחלה. רמת הביצוע מאוד חשובה כאן. יש הרבה צלמים שמגיעים לכאן, והסרטונים שהם מצלמים עולים לאינטרנט. ככה סקאוטים צופים בנו, ולכן אנחנו חייבים להיות בשיאנו. בניגוד לארץ, בארה"ב דובקים בFilm Sessions. אנחנו מצלמים כל אימון ומשחק, ועם צוות האימון אנחנו מנתחים כל מהלך ומהלך לאחר מכן. גם לפני משחקים המאמן מביא לנו סרטונים של היריבה, כך שכשאנחנו מגיעים למשחק אנחנו מכירים אותם לעומק ולא מופתעים מכלום. אם אתה מאחר לאימון בחמש דקות אתה צריך לרוץ 24 מגרשים בפחות מ-150 שניות. אם אתה לא מצליח אתה רץ עוד פעם. במידה ואתה מבריז מאימון, אתה צריך לרוץ על כל 5 דקות שהיו באימון 24 מגרשים. מקצוענות ודייקנות אמרתי?"

בעונה הקרובה יצא לך לשחק נגד ?"NBA PROSPECTS"

"במשחק החזרה שלי ב-4 בינואר אנחנו משחקים נגד סיירה קניון, שלהם יש שלושה שחקנים שבוודאות יהיו ב-NBA. הבולט מבין השלושה הוא מרווין באגלי (2.11 בגיל 17), שע"פ מספר אתרים הוא צפוי להיבחר ראשון בדראפט 2019. באגלי נחשב לשחקן הכי טוב במדינה לשנתון 00', אבל חוץ ממנו לקבוצה הזאת יש גם שחקן בשם קודי ריילי, שישחק בשנה הבאה ב-UCLA והוא צפוי להיות בחירת לוטרי בעתיד. הכוכב השלישי שלהם הוא הרכז רמי מרטין, שישחק בעונה הבאה באריזונה סטייט. אם נגיע רחוק העונה נפגוש גם את בית הספר צ'ינו הילס, שם משחקים צמד האחים ליאנג'לו ולאמלו בול, ששניהם התחייבו לשחק ב-UCLA. אח שלהם הבכור – לונזו, משחק כבר השנה בקולג' הזה עם טי.ג'יי ליף והוא צפוי להיבחר במקומות 1-3 בדראפט 2017. אני בטוח שיש עוד פרוספקטים מבטיחים בליגה שלנו, אבל אני עדיין לא מכיר. עוד חודש-חודשיים אנחנו ניסע לתחרות בבוסטון, ושם נפגוש את השחקנים הכי טובים באמריקה."

הנה כתבה נהדרת של אוריאל דסקל על שלושת האחים בול מבית היוצר של הבית ספר צ'ינו הילס – https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10154412085698752&set=a.78801128751.79723.563478751&type=3&theater

ספר קצת על הפורמט של ליגת התיכונים בארה"ב. איך עובד העסק הזה?

"הפורמט של ליגת התיכונים פה די מסובך, כך שגם אני לא הבנתי ב-100%. כדי להגיע לפלייאוף צריך לנצח מספר מסוים של משחקים, ואנחנו בליגה הכי טובה בקליפורניה. אם נגיע לפלייאוף אז אנחנו צריכים לנצח כמה משחקים ברציפות מול הקבוצות הכי טובות בקליפורניה, ואם נעשה זאת נעפיל לגמר של קליפורניה שישוחק בגולדן 1 סנטר של סקרמנטו קינגס. לצערי בקליפורניה יש חוק שאסור לנו להשתתף בתחרות הארצית של ארה"ב. חוץ מזה יש כמה טורנירים שדרכם אפשר לשפר את המאזן של הקבוצה בליגה. אין ספק שזה פורמט מסורבל, לכן הגישה שלי היא שצריך להסתכל על כל משחק בפני עצמו ופשוט לא להפסיד."

איך היית מגדיר את סגנון המשחק שלך, מה החזקות שלך, ואל איזה שחקן ב-NBA היית משווה אותך?

"אני שחקן שניזון מיכולת הקליעה שלו. אני יכול לזרוק מהמקום או להוריד כדור על הרצפה ולזרוק אחרי שיצרתי לעצמי מצב קליעה. אני אוהב לחדור ואני יודע למצוא את השחקן הפנוי לאחר שאני מושך אליי את ההגנה. אני יודע להשתמש באתלטיות שלי בשני צדי המגרש. המאמן רואה בי כקלעי המוביל של הקבוצה, לכן הוא עבד איתנו על כמה תרגילים שמשחררים אותי לקליעה. כשהמאמן מכניס אותי למשחק המשחק שלנו נהיה מרווח יותר וההגנה יותר מתרכזת בלהיצמד אליי מחוץ לקשת, כך שיותר קל לחדור לטבעת. בליגת הקיץ פתחתי בחמישייה וקיבלתי די הרבה קרדיט. ואני מאמין שכשאחזור לשחק לאט לאט אני ארוויח את המקום שלי בחזרה. הייתי משווה את עצמי לזאק לאבין. נכון, אני עדיין לא מטביע מהעונשין בין הרגליים, אבל בחרתי בו כי במשחק שלו הוא גם קלעי, הוא יודע להשתמש באתלטיות שלו בחוכמה כדי לסחוט עבירות ויש לו ראיית משחק מצויינת. גם במבנה הגוף אנחנו די דומים, ואולי יום אחד בעזרת עבודה קשה וקצת פרוטקציות מהשופט שאקיל אוניל בתחרות ההטבעות, אני גם אקבל ציון 10…"

אלוף השלשות של קרוסרודס עם אלוף ההטבעות של ה-NBA

מבחינה חברתית, אתה מרגיש שייך למרות שאתה "ייצוא ישראלי"?

"עברתי המון מקומות בחיים, כך שאני רגיל להסתגל למקומות חדשים אבל אני אף פעם לא שוכח מאיפה באתי. אני אוהב להיות קצת שונה ולהביא את הישראליות שלי לידי ביטוי, במינון הנכון כמובן. אני הזר היחיד בקבוצה, אבל אני מרגיש שהצלחתי להשתלב בחבורה האמריקאית שלנו כאן בקרוסרואורדס בצורה מעולה. אני מרגיש שייך אליהם מבחינה חברתית, אבל אני כמובן קודם כל ישראלי."

יצא לכם לעשות תחרות הטבעות/שלשות בקבוצה?

"כן. את תחרות ההטבעות איירה לי לקח בהליכה, בעצם בקפיצה, ואת תחרות השלשות אני ניצחתי."

(למטה סרטון מתחרות ההטבעות. ההטבעה האחרונה מפחידה, רק אומר)

מה המטרות של הקבוצה לעונה הקרובה, ומה צריך לקרות כדי להשיג אותן?

"לא פחות מאליפות קליפורניה. אנחנו רוצים לייצג את הכבוד של הבית ספר ולהחזיר אותו לטופ של ארה"ב. המטרה היא פשוט לנצח, וכמובן לא להפסיד בפלייאוף כי אם אתה מפסיד אתה עף. אנחנו צריכים קודם כל שכולם יהיו בריאים ואז השמיים הם הגבול עבורנו."
מה המטרות שלך ספציפית לעונה הקרובה? באיזה אספקט של המשחק שלך אתה רוצה להשתפר?
"המטרה הראשית שלי היא להשיג מלגה ולהוכיח לעצמי שאני יכול לשחק ברמות הכי גבוהות באמריקה. אני תמיד צריך כמובן לעבוד על הכול אבל הדגש העונה יהיה בעיקר על ההגנה שלי ועל כך שאני חייב להעלות מסת שריר."

מה השאיפות שלך לקריירה?
"קודם כל אני רוצה להתחיל בקולג', ואז לשחק כדורסל מקצועני. אני רוצה לשחק במקום שאני אהיה ראוי לו. לדעתי עם עבודה קשה והתמדה כל יעד שאני אציב לעצמי יהיה ריאלי."

אתה מאמין שתשחק גם בנבחרת ישראל?
"מגיל קטן החלום של כל ספורטאי ישראלי הוא כמובן ללבוש את המדים הלאומיים של הנבחרת. אני מקווה שעם עבודה קשה אוכל להגשים את החלום הזה."

איפה היית רוצה לשחק בעתיד?
"לשחק ב-NBA זה חלום. באמת שלא חשובה לי הקבוצה."

אם היית יכול לשחק עם שחקן NBA אחד, מי זה היה ולמה?
"כריס פול. אם אתה פנוי הוא תמיד ידע למצוא אותך במסירה מדויקת. זה מאוד חשוב לקלעים, תשאלו את ג'יי ג'יי רדיק. פול הוא רכז אמיתי, מנהיג, ושחקן עם אינטיליגנציית משחק מאוד גבוהה."

אם אנחנו כבר מדברים על ה-NBA, יוצא לך מדי פעם לבקר בסטייפלס סנטר?
"כן! הייתי כמה פעמים באולם המרהיב הזה. הלילה אני אהיה במשחק של הלייקרס מול טורונטו."

מה הכינוי שלך?
" 'Lil Uzi'. יש לכינוי הזה משמעות כפולה. זה גם זמר שאני מאוד אוהב, וזה גם השם של הרובה הישראלי האוטומטי."

שמע סיפור / תמיר סבן

אוקטובר 2015. "כל כמה שנים ESPN מארגנת תחרות על 2 מיליון דולר עם הרבה שחקני NBA ויורוליג לשעבר, וגם סתם אנשים אחרים שרוצים להתחרות על כסף בשביל הכיף. משום שאבא שלי עובד בקונסוליה כאן בלוס אנג'לס, הוא יצר קשר עם אחת הקבוצות בתחרות שקיבלה החלטה שאם היא תזכה היא תתרום את הכסף לבית החולים "שערי צדק" בירושלים. אחד השחקנים בקבוצה הזאת היה לא אחר מאשר דייויד בלו. דרך הקשר הזה שאבא שלי יצר הוא סידר לי ארוחת צהריים עם בלו ואפילו אישור להתאמן איתם. ארוחת הצהריים נפלה על היומולדת שלי, כך שזאת הייתה מתנת יומולדת שלא אשכח לעולם. הוא סיפר לי סיפורים מהזכייה ביורוליג במילאנו, וגם נתן לי כמה טיפים איך לשפר את ההגנה והאתלטיות. לצערי בסיבוב הראשון הם הפסידו לאותה קבוצה שזכתה בטורניר כולו."

שמע סיפור 2.0 / יואב מודעי

טוב, את האמת שאת הסיפור הזה לא רק אתם קוראים בפעם הראשונה, גם תמיר. עניין אותי מה לכוכבים של קרוסרואודס יש לומר על הגארד הישראלי, אז פשוט שלחתי להם הודעה באינסטגרם ושאלתי אותם. היה כיף לראות שגם איירה לי וגם שאריף אוניל שמחו לשתף פעולה למען הכתבה הזאת. אז הנה דבריהם:
איירה לי: "תמיר הוא אח שלי! הוא שחקן מאוד חשוב לקבוצה כי הוא הצלף שלנו. כשיש לנו את הרגעים האלה במשחק שאנחנו חייבים שלשה חשובה, אני יודע שאפשר ללכת אליו."
שאריף אוניל: "תמיר אחלה ילד! הוא אחד הקלעים הכי טובים שראיתי בחיים. אני לא יכול לחכות עד שאשחק איתו במשחקים. אנחנו יכולים לעשות דברים גדולים על הפרקט."

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לחבר מהבית ספר ושחקן הנוער של הפועל תל אביב – עומרי דרילינגס, ששיתף אותי בסיפור הנהדר הזה של חברו מהילדות תמיר סבן, ונתן לי את הרעיון לכתוב עליו כתבה. מה גם שבזכותו יצא לי להכיר את תמיר, אחלה גבר, אחד שמוכן לעשות את כל מה שדרוש כדי להגשים את החלום, ויותר מכל – חבר לחיים. היה לי העונג לראיין ולהכיר אותו, ואני מודה לו על שיתוף הפעולה. בשם כולנו כאן ב"Hoops" אני רוצה לאחל לתמיר הרבה בהצלחה העונה ובהמשך. עלה והצלח!

לפוסט הזה יש 59 תגובות

    1. כתבה מפתיעה ולכן גם כל כך מפליאה ונהדרת. קראתי בשקיקה כל מילה. במקרה כזה אם הוא באמת יזכה לנ[מילגה באונ' חשובה, מה עם הצבא?

  1. יואב,
    כתבה מעניינת ומפתיעה.
    יופי של ממתק.
    נותנת הרבה חשק להמשיך ולעקוב אחרי תמיר בהמשך.

    ומאחל לתמיר הרבה בהצלחה!
    מקווה שהוא גם יגשים את החלום להיות ב-NBA.
    בינתיים, שתהיה לו עונת תיכונים מצוינת.

  2. מצוין.
    כל פעם מחדש מחדש מדהימה המקצוענות בארה"ב, נראה שסבן מתאים באופי.
    חוץ מזה, גארד ישראלי שגם קולע זה קונספט מעניין, מקווה שיתפוס.

  3. וואו…איזו כתבה יסודית ומעמיקה!!! כל הכבוד! ראוי שתתורגם לאנגלית!! והנער הזה…תזכרו את השם תמיר סבן…הוא עוד יגיע רחוק!!!! השמים בשבילו הם הגבול!

  4. כתבה נהדרת.
    כל הכבוד יואב על הסיפור המרתק.
    שמח לקרוא את הסקירה על החברה המצוינים שלנו בחו"ל.
    ולתמיד סבן הגאווה הישראלית, בטוח שנשמע עוד הרבה על ההצלחות שלך.

  5. אני אולי משוחדת כי תמיר הוא הנכד שלי אבל אני מכירה אותו כמובן מילדות יודעת כמה הוא משקיע אתם אומרים אחלה גבר אני אומרת ילד מקסים טוב לב מנומס אוהב , אני וכל משפחת אלבז מאחלים לו הצלחה בריאות וכל הטוב שבעולם אוהבחם

  6. אוי ואבוי. הבחור הזה כנראה יחתום בקרוב במכבי זרים ת"א אחרי שמנהליה יקראו את הכתבה.
    והנה הלכה עוד קריירה של שחקן ישראלי

    1. להתלהב זה יפה .
      בחור נשמע רציני ומקיע בחלום .
      רק שהתגובות כאן נובעות הרבה יותר מרצון שישראלע יצליח מאשר במצב בפועל.
      הוא טוב יפה .
      יש בארהב מאות אלפים כאלו ו 450 מקומות ב נבא ועוד קצת בליגת הפיתוח.
      מספיק להזכיר את השנים של סריאה בליגת הפיתוח כדי לחזור למציאות
      אז מבחינה ריאלית מאד מוקדם להתלהב .
      שחהחה בהצלחה גם מקום בחמישיה של הפועל ירושלים יהוה הצלחה גדולה .
      בקיצור פרופורציות אף פעם לא מזיקות וכן ענוה.
      לביור הזה יש ענוה חוכמת משחק יכולות ורצון לעבוד קשה .
      האםזה מספיק?
      ברור שלא צריך מזל והרבה .

    1. יש חוק שנקרא "חוק בן סהר" (אולי זה לא השם הרשמי, אבל זה הכינוי הנפוץ). לפי החוק אם יש עילוי בתחומו בספורט שעושה קריירה בחו"ל הוא מקבל פטור או דחיית שירות.

      1. הבעיהשצריך להיות ממש עילוי – בכדורסל נראה לי רק איגור קולשוב קיבל מעמד כזה ותום מעיין למשל היה מחוייב לחזור לארץ מהאקדמיה בספרד.

        לדעתי, החוק הזה הוא בעיקר לפי פרוטקציה ולא ממש לפי קריטריונים מסודרים.

  7. כתבה מדהימה לנער מקסים שמשקיע על מנת להצליח , בהצלחה ילד יקר אוהבים ומעריצים אותך . לנו אין ספק שתגיע רחוק

  8. תמיר סבן הוא כישרון גדול . היה לנו בשוהם הזכות להיות במחיצתו ובמחיצת משפחתו החביבה והצנועה בקבוצה מקרוב , בחור לעניין וספורטאי אמיתי . מאמין בכישרונו ובדרכו לפסגה . הבן שלי ערן שיחק איתו בקבוצה וכל רגע של משחק היה הנאה וכיף לצפייה !!!
    בהצלחה מכל הלב , כבוד גדול של כל המדינה ושוהם בפרט !!!
    אילן .

  9. נהדר יואב, (לי אישית נהדר לראות מחמאות רבות תמיד).
    גם כתבותיך הקודמות מצוינות, וזו מאד מיוחדת.
    תודה רבה

להגיב על אילן אופק לבטל

סגירת תפריט