זכוכית מגדלת (21): המאמן – לוק וולטון / עידו גילרי

בסדרת הכתבות הדו שבועית אנו מפנים את זכוכית המגדלת אל עבר מאמני הליגה.

לפוסטים הקודמים בסדרה

לוק וולטון

 

גיל: 36

קבוצה נוכחית: לוס אנג'לס לייקרס (עונה ראשונה)

קבוצה קודמת: גולדן סטייט ווריורס (עוזר מאמן)

מאזן: 10-10

טיפוס מאמן : "מאמן של שחקנים"

 

יחסית למאמנים אחרים שהוזכרו פה בסדרה לוק וולטון נולד עם כפית של כסף בפה. בן לשחקן NBA ולא סתם אחד אלא חבר היכל תהילה , פעמיים אלוף ופעם אחת MVP. לוק נולד בסן דיאגו בזמן שאביו שיחק בקליפרס בין האליפויות בפורטלנד ובבוסטון. יכולתו בתיכון ואולי גם השם הקנו לו מלגה לשחק באוניברסיטת אריזונה החזקה תחת ידיו של לוט אולסון המוערך.

וולטון לא היה השחקן המוביל של הקבוצה ושיחק תחילה לצד גילברט אריאנס וריצ'רד ג'פרסון ומאוחר יותר יחד עם צ'אנינג פריי וחניכו לעתיד, אנדרה איגואדלה.  אבל אולי היה זה מה שבסופו של דבר פתח את שערי ה-NBA בפניו. וולטון לא ניחן בנתונים הפיזיים של אביו וגם לא ביכולת קליעה מרשימה, מה שכן עבר אליו בתורשה הוא ראיית מגרש ואינטיליגנצית כדורסל יוצאות דופן.

אני זוכר שהדבר הראשון שחלף לי בראש כשראיתי אותו משחק בווילדקאטס הוא שמדובר בגרסה משופרת של נדב הנפלד. אחד שתורם בכל אספקט של המשחק שדף הסטטיסטיקה לא מספר עליו את הסיפור האמיתי. נראה שבכל רגע נתון הוא יודע מה הולך לקרות, איפה יהיה כל שחקן ,ואיך להביא לו את הכדור. העובדה ששיחק ליד שחקנים מוכשרים עזרה לו להפוך את אלו שמסביבו לטובים יותר ולבטא את היכולות הייחודיות שלו.

Luke, I am your father

הכישרון הייחודי של וולטון לא נעלם מעיני הסקאוטים ב-NBA והוא נבחר בדראפט 2003 על ידי הלייקרס במקום ה-32 למרות, חסרונות בולטים בכל מה שנוגע לאתלטיות וקליעה. הקבוצה מלוס אנג'לס הייתה זקוקה לשחקן דבק שיחבר בין הררי האגו המסוכסכים שניסו להמשיך את השושלת עם שאקיל, קובי, קארל מאלון, וגארי פייטון. החבילה הזו התפרקה אחרי עונת הרוקי שלו אבל לוולטון היה חלק בחיבור של השושלת הבאה של הליקרס עם בואו של פאו גאסול לקבוצה.

על המגרש וולטון המשיך לעשות את אותם הדברים שעשה באריזונה אך בעיקר עם חמישיות המחליפים. לאחר 10 שנות קריירה רובן על הספסל של הלייקרס וולטון פרש ממשחק פעיל עם שורה סטטיסטית לא מרשימה בעליל של  5 נקודות 3 ריבאונדים ו-2 אסיסטים בממוצע למשחק ,שלא מספרת את הסיפור של התרומה האמיתית שלו על המגרש.

בוא אני אסביר לך איך עושים את זה

המחשבות על אימון כיעד הבא התחילו אצל וולטון עוד כשחקן. בעונת השביתה של 2011/12 הוא ניצל את הזמן עד השגת ההסכם הקיבוצי החדש להתנסות באימון כעוזר במכללת ממפיס במשך ארבעה חודשים עד לפתיחת העונה המקוצרת. ההמשך היה כבר מובן מאליו כאשר מיד לאחר הפרישה הלייקרס שכרו אותו כעוזר מאמן לפיתוח שחקנים בקבוצת ליגת הפיתוח שלהם הדי-פנדרס.

עונת אחת בליגת הפיתוח הספיקה כאשר סטיב קר התמנה למאמן הראשי בגולדן סטייט ווריורס הוא תכנן להריץ התקפה שמבוססת על התקפת המשולש אותה שיחק בשנות האליפות בבולס. קר התכוון להתאים את הסגנון לכדורסל של ימינו וחיפש עוזר אם הבנת משחק שבקי ברזי המשולש. וולטון שחולק עימו גם גישות אימון דומות וגם רקע דומה היה התאמה מושלמת.

לאחר שהווריורס זכו באליפות בעונת 2014/15 אלווין ג'נטרי שהיה עוזר המאמן הראשי עזב לטובת משרת המאמן בניו אורלינס והווריורס קידמו את וולטון לעמדת העוזר הראשי במקומו. לפני תחילת עונת 2015/16 קר שסבל מבעיות גב נאלץ לעזוב את הקבוצה לתקופה ממושכת והשאיר את שחקניו בידיו של וולטון שמונה למאמן זמני. תחת וולטון לא ניתן היה להרגיש בהבדל כשהווריורס שברו שיאים בפתיחת העונה ועד שקר חזר אל הקווים עמדו על מאזן 4-39.

ההצלחה של הווריורס בהדרכתו של וולטון פתחה בפניו את הדלת לעמדת המאמן הראשי .עוד בתחילת הפלייאוף של העונה שעברה הוא התקשר לסטיב קר ואמר לו: "יש לי חדשות טובות וחדשות רעות". "מה החדשות הטובות?" קר שאל. "הלייקרס הציעו לי את המשרה" וולטון השיב. "ומה החדשות הרעות?". "לקחתי אותה…."

ככה זה כשיש שניים

סגנון אימון ושיטת משחק

וולטון הגיע לקבוצה במצב רעוע שניצחה רק 17 משחקים בעונה הקודמת והציגה התקפה מהגרועות בליגה. אבל כבר מפתיחת העונה ניכר שוולטון הביא איתו רוח חדשה.  כיאה למאמן שהגיע מקבוצת ההתקפה הטובה בליגה משחק ההתקפה של הליקרס השתפר פלאים.

עונהנקודות למשחקנקודות למשחק יריבההתקפות למשחקאחוז קליעה אפקטיביאחוז קליעה לשלושיעילות התקפית
2015/1697.3106.998.046.031.798.6
2016/17106.6109.6102.150.735.2104.3
2016/17
(1-14)
109.8109.6102.252.735.9107.4

ניכר שמלבד העלייה בקצב המשחק התקפת הלייקרס השתפרה באופן יוצא דופן כשאחוזי הקליעה מזנקים בעיקר מבחוץ. הדבר בלט במיוחד ב-14 המשחקים הראשונים בהם הקבוצה שיחקה בסגל מלא. מאז ד'אנגלו ראסל יושב בחוץ בגלל פציעה כשבאותו הזמן גם ג'וליוס ראנדל וגם ניק יאנג החמיצו 3 משחקים כל אחד.

ההיעדרות של 3 משחקני החמישיה נתנה אותותיה בשטף ההתקפי של הקבוצה הצעירה שלא מצליחה לשמור על אותה יעילות בלעדיהם (אופנסיב רייטינג של 97 בששת המשחקים האחרונים). איך שלא מסתכלים על זה התקפת הלייקרס עשתה קפיצת מדרגה מרשימה לעומת העונה שעברה. ההגנה היא כבר סיפור אחר וניכר שעוד יש למאמן החדש הרבה עבודה בתחום.

התמונה המצטיירת היא שוולטון שינה את המשחק של הלייקרס מן היסוד אבל האמת היא שהוא בעיקר התבסס על הקיים ועבד אם השחקנים הצעירים שלו על יסודות. הרבה מהמהלכים הבסיסיים שהלייקרס מריצים היו שם גם בעונה שעברה.

וולטון בהחלט הביא איתו גם עקרונות מההתקפה של הווריורס. כמו צמצום משמעותי של מהלכי הבידוד והזמן שהכדור נשאר תקוע אצל אותו שחקן כמו גם השימוש במשחק החסימות:

אבל וולטון בעצמו מבין שהלייקרס הם לא הווריורס. בראיון לורטיקל החודש הוא הסביר. "הרבה רעיונות ופילוסופיות מגיעים מגולדן סטייט וסטיב לקח הרבה דברים מפופ בסן אנטוניו. כל הריווח והחיתוכים זה מגיע מההשפעה של פיל (ג'קסון) על סטיב ועלי. עכשיו, אנחנו לא יכולים לשחק כמו גולדן סטייט כי לאף אחד אין את הקלעים שיש להם. אבל אנחנו עדיין יכולים לשחק בקצב מהיר. כולם מקבלים הזדמנויות מכיוון שאנחנו חולקים את הכדור. יש לנו קבוצה עמוקה. אנחנו רוצים לתקוף במשך 48 דקות".

זה למעשה השינוי הגדול שוולטון הביא איתו. הוא מבין שכדי שהקבוצה תוכל להצליח השחקנים הצעירים שברשותו צריכים לגדול ולהשתפשף יחד כדי לבנות כימיה קבוצתית. לשם מטרה זו הוא נותן זמן משחק משמעותי כמעט לכל שחקני הרוטציה. אין אף שחקן שנמצא על הפארקט מעל ל-30 דקות בממוצע למשחק ו-9 שחקנים מקבלים לפחות 20 דקות למשחק. אין אף שחקן שקולע יותר מ-17 נקודות למשחק ו- 9 שחקנים מקבלים לפחות 5.5 זריקות למשחק.

העובדה שכולם מקבלים הזדמנות שווה אינה אומרת שוולטון לא בנה היררכיה ברורה. יש חשיבות לכך ששחקנים יודעים למה לצפות וכאן וולטון דאג בעצם לבנות שתי חמישיות נמצאות הרבה מאד זמן יחד על המגרש. בחמישה הפותחת הוא העלה את רוב הותיקים: יאנג,דנג ומוזגוב יחד עם שני הכוכבים בהתהוות: ראנדל וראסל.

בחמישיית המחליפים עולים יחד עם לו וויליאמס הותיק 4 צעירים: קלארקסון, נאנס, אינגרם ובלאק. העובדה שהשחקנים מבלים הרבה זמן יחד על המגרש מאפשרת לחמישיית המחליפים הזו להיות בין היעילות בליגה (עבור הרכבים ששיחקו למעלה מ-120 דקות יחד) כשהם מציגים נט רייטינג של 13.9+. רק 4 הרכבים בליגה מתעלים עליהם עד עתה. החמישיות הפותחות של הקליפרס, קאבלירס, הורנטס והווריורס. אין ספק שההיררכיה שוולטון יצר היא מתכון מצוין להתפתחות ההרכב הצעיר שעומד לרשותו.

וולטון מאמין שהדרך לבנות כימיה קבוצתית היא להפוך את התהליך למהנה. בראיון בעת כניסתו לתפקיד הוא הדגיש: " אנחנו נטביע את החותם על התרבות שאנחנו רוצים וזאת הולכת להיות הנאה. השחקנים שלנו יאהבו לבוא לאימון כל יום. אנחנו נשחק סוג של כדורסל שהאוהדים בLA יעריכו. אנחנו הולכים להתחרות". המשמעות מבחינת וולטון היא שהניצחונות לאו דווקא יבואו בקלות בהתחלה. " אנחנו הולכים להשתפר, ואם מתרכזים בתהליך של שיפור באופן אישי וכקבוצה ואתה לא דואג בקשר לניצחונות, ואז הניצחונות מתחילים להגיע."

 

מערכת יחסים עם ההנהלה והשחקנים

קשה עדיין להעריך מה תהיה האינטראקציה של וולטון עם הנהלת הלייקרס. בסך הכל מדובר בדג טרי שלפחות כרגע הוא עבור המועדון בן השב הביתה (תופעה נפוצה אצל הלייקרס, לקחת שחקני עבר שלהם כמאמנים). נראה שלפחות בינתיים ייתנו לו שקט תעשייתי אבל הם בוודאי יצפו לראות מגמת שיפור בהקדם האפשרי.

מערכת היחסים של וולטון עם שחקניו היא אחד הדברים החשובים בשיטת האימון שלו. וולטון כאמור מאמין שכדורסל צריך להיות קודם כל כיף. בהתאם לגישה הוא מאמן הקשוב לשחקניו ונמצא איתם באינטראקציה מתמדת. הוא לא אחד שישמור דיסטנס ואינו חושש להתחכך בשחקנים ואף ולהתלוצץ איתם.

באופן כללי וולטון כמו סטיב קר תחתיו אימן בגולדן סטייט שייך לאסכולה המאמינה בגישת אימון חיובית.  לזרם זה שייכים גם פיל ג'קסון ולוט אולסון  עבורם שיחק וולטון ומהם למד מקרוב עד כמה גישה זו יעילה. העיקרון הוא שבכדי להוציא את המיטב מספורטאים אין צורך לצעוק כל הזמן ולהדגיש את מה שלא בסדר אלא במקום לתת חיזוק חיובי על פעולות נכונות בשילוב עם הערות לשיפור. המחשבה העומדת מאחורי גישה זו היא שכך תיווצר סביבה בה הספורטאי אינו חושש לטעות וכך יותר קל לו ללמוד ולהשתפר.

כנראה שזה בדיוק מה שהייתה צריכה חבורת השחקנים הצעירה שהתרכזה בלייקרס בשנתיים האחרונות. מדובר בחבורה עם המון כישרון שלא תמיד בא לידי ביטוי. את התוצאות המידיות ניתן כבר לראות במשחקם של אלו שבשנים הקודמות נחשבו כבעייתיים או אנוכיים כדוגמת ניק יאנג או ד'אנגלו ראסל. גם כשרון כמו ג'וליוס ראנדל מצליח להביא אספקטים נוספים במשחקו לידי ביטוי שכבר גררו השוואות להצלחות כמו דריימונד כגרין.

וולטון נמצא רק בראשית דרכו כמאמן אבל בינתיים ישנם לא מעט סימנים שהוא מסוגל להצליח בתפקיד. במידה ויצליח להחזיר עטרה ליושנה בלייקרס הוא ללא ספק יזכה למעמד של חבר של קבע במועדון המאמנים בליגה.

 

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. חצי עולם מחכה שהם יקומו מהקרשים.
    בניגוד לציפיות הוא ממש הצליח להרים את הקבוצה בטור הניצחונות והכבוד שהם מקבלים.
    גם אני לא חשבתי שהוא יצליח כל כך מהר
    ושוב, טעיתי 🙂

    בניו יורק היו מפטרים אותו כבר עכשיו עם תוצאות כאלה
    הלוואי שיגיע ככה גם זמנם של הניקס

  2. נהדר.
    באמת הדבר הכי חשוב שהביא זו הגישה. גם בגולדן סטייט וגם בלייקרס מתבססים על שחקנים צעירים שגדלו בקבוצה. מעניין יהיה איך יתמודד כשיגיע סופרסטאר מבחוץ לקבוצה. אצל קר יש הנאה אבל גם יש תחושה שהוא מאדר פאקר קשוח. וולטון נראה קצת רך עם השחקנים. ואולי זה רק הבייבי פייס.
    אה, ומאוד לא אהבתי את זה שחתם בקבוצה אחרת בזמן שהקבוצה שלו עדיין שיחקה בפלייאוף. זה לא מראה על לויאליות

    1. זה ממש לא חריג. הרבה פעמים עוזרי מאמן "חמים" מקבלים רשות לנהל מו"מ, להתראיין, ואף לחתום, לפני שהמשחק האחרון שוחק.
      (לא שמים מקל בגלגלים של מי שיכול להתקדם מעוזר מאמן, למאמן.)

      1. כן, לדעתי גם היה אותו סיפור עם ג'נטרי.
        עדיין, נראה לי שהם יכולים לחכות עד יוני עם המו'מ. עניין של פוקוס בקבוצה שלך

        1. נדמה לי שדווקא הלייקרס יוצאים רע מהסיפור הזה. הם לא משאירים לוולטון הרבה ברירות. 30 משרות למאמנים יש, ואם מציעים לו עכשיו, אז הם מצפים לתשובה עכשיו. לא בטוח שיסכימו לחכות חודש לסוף הפלייאוף, ואז וולטון איבד את התפקיד.

          1. נראה לי שאתם עושים מזה יותר ממה שזה. די מקובל שעוזרי מאמנים מדברים אם קבוצות אחרי שהעונה הרגילה מסתיימת. אם הייתה עם זה בעיה הליגה הייתה אוסרת זאת.

  3. מצוין.

    אני מוכרח להודות שהלייקרס הם הפתעה אדירה עבורי.
    מה שהכי מרשים בינתיים בקבוצה זו הרוטציה הרחבה, והעובדה שבכל משחק שחקן אחר יכול להצטיין. זה בולט במיוחד לאור העובדה שבזמן היעדרותו של ראסל, הקבוצה מצליחה להמשיך ולהציג יכולת מרשימה.
    זו טביעת אצבע של מאמן.

    1. +1, נראה גם שנותן לצעירים המבטיחים של הלייקרס להתפתח וללמוד תוך כדי תנועה בלי לשרוף אותם (כן תיבודו אפשר לעשות את זה).
      אגב יש לפחות שחקן אחד בלייקרס שקצת מזכיר לי את וולטון השחקן +
      הרבה יותר אתלטיות – לארי נאנס ג'וניור

  4. לוק וילטון לא מתאים לאמן בליגה הזו.
    ציטוט מדויק של אתם יודעים מי …
    בינתיים וולטון מדבר על המגרש ..ומדבר לענין .

  5. נפלא
    עושה חיל ומתעלה אף על הציפיות של הגדולים שבאוהדי הלייקרס, הן בהישגים אבל בעיקר בגישה ובשינוי הרוח.

  6. מעולה.
    אני אוהב את גישת האימון החיובית שלו. באמת מאמין בה וחושב שהיא, יחד עם היכולת שלו, עושה נפלאות בקבוצה שאפילו מנחם כבר רוצה בטובתה כדי שיוכל לרצות ברעתה.

  7. נפלא עידו או דיוק (מכללות 🙂 ) או דייקנות שהיא השם השני שלך,
    מאד אהבתי את החלק באופיו הטוב: ההערות החיוביות והנאה באימון
    שוולטון ממשיל, זה לדעתי החשוב מכל והלייקרס פורחת.
    תודה לדייקן על עוד זכוכית נהדרת,
    ועל הסידרה המרתקת והמושלמת הזו לך ולכל הכותבים.

  8. ראיתי כמה משחקים של הלייקרס השנה ונדהמתי לגלות שאני נהנה מזה, משחקים יופי של כדורסל, שמח, תוסס גם אם לא תמיד מנצח. בגישתי מאמנים, למעט יוצאי דופן, לא ממש משפיעים, הוא החריג ולדעתי זה נובע מהעובדה שיש לו בעיקר שחקנים צעירים ואין שם אף סופר סטאר. בכלל נחמד לראות אותו על הספסל בניגוד ללראות את טיבדו עם הפרצוף תחת שלו. מיניסוטה הייתה אמורה לשחק כדורסל שותף ומהנה, לא הלייקרס 😥

להגיב על רועי ויינברג לבטל

סגירת תפריט