היום לפני 25 שנה: הידיעה שהיכתה את העולם בשוק / מנחם לס

 

שלשום הזדעזענו – מי בשמחה ומי בייאוש – מהידיעה שהיכתה את העולם כולו שדונלד טראמפ הבוטה והסורר, גס הרוח הנוטה להגזמות ונטול כל בושה של POLITICAL CORRECTNESS ניבחר לתפקיד הרם והחשוב ביותר בעולם – נשיא ארה"ב.

לפני 25 ידיעה אחרת היכתה בשוק את העולם כולו.

אני זוכר אותו עם חיוכו המבוייש כאילו זה היה אתמול: מגיק ג'ונסון מודיע לעולם שעליו לפרוש מכדורסל כי דמו נושא את וירוס ה-H.I.V.

הודיעו למפרע על מסיבת עתונאים חשובה מאד ככה שרבים ציפו בתהייה על מה ובמה מדובר. כשמג'יק הופיע על הבמה לא יכולתי לחשוב על דבר חשוב אחד שקרה למג'יק המצדיק מסיבת עתונאים. הליגה הרי רק החלה, ולא יכול להיות שהוא 'סגר' עם קבוצה אחרת.

כשמג'יק הסתכל ישר אל עיני המצלמה, ובכך היישר מבטו אלינו – שפוטיו ואוהדיו – חיוכו נעלם ובקול שקט אך ללא רטט או גימגום הוא הודיע את ההודעה ללא כחל וסרק.

אני זוכר את מג'יק בכל כך הרבה מצבים אחרים כשהוא מחייך את חיוכו המיוחד במינו כמנצח שאין שני לו, או בקושי עוצר דמעתו אחרי הפסד ללארי בירד חברו הטוב ביותר (חברות שנישמרה בסוד כל עוד השניים היו שחקנים פעילים), או חיוך מסוג אחר של ילד שובב אחרי עוד NO-LOOK PASS, וכן, לעולם לא אשכח את כדרורו הגבוה ואז SLIDING TO THE HOOP עם ה-FINGER ROLL LAYUP שלו. וכמובן התמונה השנייה החרוטה במוחי יותר מהאחרות – החצי הוק שלו בבוסטון נגד הבוסטון סלטיקס, אחד הסלים המפורסמים בהסטוריה של המשחק.

היום, במסיבת עתונאים ששודרה לאומה כולה הוא שוב חייך, הודיע שהוא נושא את הווירוס הגורם למחלת האיידס, ולא כל התכופפות, תירוץ, עילה, או התנצלות הוא פשוט תאר את המצב כפי שהוא, ואמר שהסיטואציה שאתה תמיד חושב שקורית לאנשים אחרים, קרתה לו. "אני מרגיש עתה טוב וחזק, אבל עלי לפרוש מהדבר האהוב עלי ביותר בעולם – משחק הכדורסל".

והוא עוד אמר, ועתה בחיוך: "עכשיו אתם יודעים שאם זה קרה למג'יק,  זה יכול לקרות לכל אדם שלא נוהג בזהירות SAFE SEX. אני לא מתכונן לחלות באיידס כל כך מהר ואני אלחם במצב בכל כוחי ומעודי, ואקדיש את שארית חיי להיות הדובר של H.I.V. אני יודע שאני עומד מול קיר גבוה, אבל אני לא אפסיק לחבוט".

כמובן שרוב רובם של האנשים התפללו רק עבורו, אבל היו גם כמה מאמרים קשים ומבקרים מאד – במיוחד אחד בספורטס אילוסטרייטד – שביקרו אותו מאד על החופש המיני בחייו, והמאמר הסתיים עם ההצהרה שמג'יק אינו גיבור כלל וכלל. הוא גבר שבחר במין פראי, מוגזם, וחופשי, ועתה הוא משלם את המחיר על מעשיו.

מג'יק, הספורטאי המפורסם השני שנידבק ב-H.I.V (הראשון היה ארתור אש שנידבק מעירויי הדם הרבים שחייב היה לעבור) דיבר על COMEBACK עם הלייקרס ב-1993 אחרי הצלחתו באול-סטאר ובדרים-טים של 1992. אך אחרי שכמה שחקנים ובראשם קרל מלון הביעו התנגדות וחשש לשחק יומית נגד שחקן שבדמו נמצא הוירוס (היום ידוע שהיתה זו טענת שוא, אך מלון בזמנו לא ידע מספיק – כמו רוב האנשים – על הוירוס והסיכויים להידבק ממנו שלא במגע מיני ישיר), מג'יק החליט לא לחזור לשחק. אחרי פרישה של 3 שנים והגבה מצויינת לתרופות שקיבל, מג'יק החליט לנסות כוחו מחדש ב-1996, אך אחרי 44 משחקים הוא פרש סופית.

הקדשתי לכל הפרשה פרק שלם בספרי "חיצים ובונבונים":

 *************

הנגוע 

 

מגיק ג'ונסון מודיע על הידבקותו בנגיף האיידס

"פורום", לוס אנג'לס, נובמבר 1991

 

אני לא מפסיק לראות בדמיוני את ארווין "מג'יק" ג'ונסון – "באק" בפי חבריו הקרובים – עומד בפורום בלוס אנג'לס, באולם שבו נתן לכולנו רגעי השראה ועונג, ומדבר על וירוס שנמצא בדמו, וירוס האיידס. וירוס קטלני שרק מתי מעט שורדים את התקפתו.

אני שומע את השעון מתקתק. כשתיאר את מצבו הנואש בשפה צחה, בחיוך ובאלגנטיות מעוררת פליאה, לא יכולתי שלא לחשוב ולדמיין… שנתיים … יום… דקה… שנייה לסיום, ואז אראה שוב את "מיסטר מיקרופון" צ'יק הרן, השדר האגדי של הלייקרס בטלוויזיה, צורח: "מג'יק וינז דה גיים! מג'יק וינז דה גיים!" והוא יבריא ויעשה שוב את הלא ייאמן.

כמה פעמים עשה זאת? כמה פעמים לקח מצב בלתי אפשרי והפכו לניצחון בשנייה האחרונה? הרי לא סתם קוראים לו מג'יק.

אבל החיים הם לא כדורסל, ואם לא תהיה פריצה דרמטית במדעי הרפואה, עלול האתלט הגדול ביותר של שנות ה-80' להיכנע למחלה של שנות ה-90'. ניצחון לא יהיה כאן. הווירוס הנמצא בדמו, שיתפתח למחלת האיידס, הוא לא משחק כדורסל. הוא עלול להביא למותו של ג'ונסון. זאת יודע כל העולם, וזה בדיוק הדבר שכה קשה לעכל.

יותר מהמסירה  מאחורי-הגב לג'יימס וורת'י בלי שראה אותו, מסירה שניצחה בפלייאוף, יותר מה"ספק ג'אמפ, ספק הוקשוט" שקברה את הסלטיקס, ויותר מקליעת 17 המטרים נגד יוטה – תמיד אזכור את מג'יק בזכות ריאיון שנתן לי בתחילת עונת 81' בחדר ההלבשה של הלייקרס בניו יורק. הוא היה כבר אז כוכב על, אחרי המשחק השישי המפורסם בפילדלפיה בפלייאוף 1980, כשהוא משחק בכל התפקידים האפשריים, קולע 42 נקודות ומביא אליפות כמעט לבדו. הוא היה  אז כוכב שביט שזה עתה חתם על חוזה של 25 מיליון דולרים ל-10 שנים ואני, עיתונאי ישראלי לא מוכר (אז אפילו ללא עיתון בגלל מותו של "חדשות הספורט"). ניגשתי אליו וציפיתי לשלוש-ארבע דקות במקרה הטוב.

ישבנו שם יותר מחצי שעה. רק הקריאה של מאמנו הקימה אותו. במקום שאראיין אותו הוא בעצם ריאיין אותי. במבט מלא בינה ובעיניים בוחנות ופיקחיות רצה לדעת יותר ויותר על ארץ הקודש. "מה הבעיה שם? מה זה בדיוק 'פלשתינאים'? מה זאת רצועת עזה?"

זהו מג'יק. חיוך שופע, הגורם לחדר עיתונאים שלם לחייך אתו, עיניים נוצצות, מבט נבון. ייתן מזמנו גם לעיתונאי הזוטר ביותר ויחלוק כבוד לכל קבוצה, במיוחד כשהוא מכיר בנחיתותה. כשמכבי ת"א שיחקה נגד הלייקרס לפני שנה הוא אמר לי בחדר ההלבשה שלו בלוס אנג'לס: "הישראלים האלה! גוד סייב מי (ישמרני אלוהים)! גמרו אותי. אחד המשחקים הקשים ביותר שלי!" וכאן באה קריצה וההמשך: "מה הפלא? הם החיילים הטובים בעולם!"

חזרה למחלה. כשרופאיו גילו לו את דבר היותו נושא הנגיף, נדרשו בדיוק חמש דקות לעכל את הבשורה הקשה, ואז התאושש ושאל את רופאיו: "או. קיי. מה עושים עכשיו?" הוא מיד תקף את הבעיה כפי שתקף כל יריב על הפרקט, באומץ, בדרך מעשית, העיקר להגיע למטרה. הוא היה שותף להחלטת הרופאים להתחיל את הטיפול מיד עם תרופת ה-AZT המאטה את התפרצות הנגיף למחלת איידס.

העולם כולו הוכה בתדהמה. הודעתו של מג'יק גרמה למיליוני ילדים ונערים בעולם, מלוס אנג'לס, ארה"ב, ועד חולון, ישראל, מטוקיו, יפאן, ועד שטוקהולם, שבדיה, להתעניין בסוגייה. איידס? מה זה איידס? שואלים עתה ילדים את הוריהם. המחלה הגיעה פתאום לחדר האורחים של כל בית בעולם בו מצויה טלוויזיה. מעכשיו, כבר אין זו מחלה של מסוממים והומוסקסואלים בלבד. זהו חולה שהוא בן משפחה, גיבור החלומות של כל ילד בעולם המשחק "הופס", "מג'יק".

בחיוכו הרחב הפך מג'יק כל סלון, כל חדר ילדים עם טלוויזיה למגרש משחקים. במשך 10 שנים הוא היה החייכן התמידי, שמשחק כדורסל טוב יותר מכולם. פתאום הטרגדיה הזאת! עיתון ספרדי כתב שההרגשה היא כאילו מישהו שפך מי קרח וכיסה את העולם כולו. בטוקיו, על עמוד שער שלם, כתבו רק מילה אחת: "טרגדיה". בשבדיה – מדינת כדורגל והוקי-קרח, אבל לא כדורסל, כתב העיתון המוביל שהעולם כולו בהלם. בברלין כתבו בעמוד השער שההלם היה שווה להלם של תחילת מלחמת המפרץ.

למחלת האיידס יש פתאום פנים חדשות: כבר לא עונש על דבר רע שעשינו, אלא מחלה – אולי מגיפה – העלולה לפגוע בכל אחד מאתנו. ילדים שואלים אמהות מה זה וירוס, איך נדבקים ומה הטיפול. למרות שמג'יק לא נדבק בווירוס עקב קיום יחסים הומוסקסואליים, הורים חייבים לדבר עתה עם ילדיהם על סקס לא מוגן, אבל גם גם על הומוסקסואליות וסמים.

מאז תחילת השבוע שבו הודיע על מחלתו עלו מניות חברת קרטר-וואלאס ב-15 אחוזים. זוהי החברה המובילה בייצור קונדומים. חנויות בכל רחבי המדינה דיווחו על מחסור בקונדומים. מג'יק דיבר מיד על "מין בטוח", והעולם התעורר למציאות חדשה. פנויים ופנויות, נשואים שבגדו, צעירים בתיכון, כולם עוסקים בחישובים: "עם מי? כמה? מתי? מה הסיכויים שגם אני נושא את הווירוס"?

הסנטור ביל בראדלי – שהשיג עם הניקס שתי אליפויות – אמר: "לגבי דידי, מג'יק הוא השליח מלמעלה. כאילו אלוהים חיפש מושיע למגפה, וזה הייעוד שמצא למג'יק, האדם היחיד המסוגל להעביר את המסר כך שכולם יקשיבו. כמו שמייקל ג'ורדן גרם לכך שכל נער ירצה לנעול 'אייר ג'ורדן' או 'נייקי', מג'יק הוא זה שיגרום לכך שכל נער ידחוף קונדום מקופל לנעלי ה'נייקי' שלו".

כפי ששינה את הקונספציה של משחק הכדורסל מאינדיבידואלי לקבוצתי, כך הוא משנה עכשיו את כללי המשחק המיניים. הרגלי המין של ההטרוסקסואלים לא יהיו יותר מה שהיו לפני ההודעה הדרמטית של מג'יק. "ניו יורק טיימס" כתב שמקרה מג'יק עשוי להיות הגורם החשוב ביותר בהחלטה לערוך בדיקת דם אצל האנשים המעדיפים היום "לא לדעת", וכאלה יש רבים.

מאות מיליונים ברחבי העולם מבוהלים מאוד עכשיו. המרפאות לבדיקות איידס מפוצצות. מאות אלפים מתקשרים ל"קו החם" שנפתח בכל עיר, כאילו עד לפני שבוע לא היה איידס בעולם.

לי, כמו למיליוני מעריציו, קשה לתאר את מג'יק חולה חסר אונים, שבר כלי, שלד אדם. בתוכנית הריאיונות של ארסניו הול אמר מג'יק: "אני לא פוחד למות. חייתי את 32 השנים הטובות ביותר שאדם יכול לחיות. כל זמן שיש לי חברים ואשה אוהבת, אני בסדר".

ג'וזף פרננדז, ראש ועדת החינוך של ניו יורק, פרסם מודעת ענק בטיימס: "מג'יק, בוא לדבר עם הילדים!" כשהתפרסמה החדשה ביקשו ילדים בבתי ספר לצאת לשירותים, שם הקיאו את נשמתם. בלילה אחרי ההודעה הסתובבתי ב"כלוב" (מגרש הכדורסל שבצומת השדרה השישית ורחוב 4), אולי מגרש המשחקים המפורסם בעולם. לשם באים בקיץ כולם, בכלל זה מג'יק, להוכיח את גבריותם, כי אם לא הוכחת זאת שם לא הוכחת מאומה. הסתובבתי עם מחברת ועיפרון וריאיינתי אנשים. אחרי חצות ניגש אלי ילד כבן 11 שנראה בן בלי בית, אולי בנה של זונה מקומית בווילג', ושאל אותי אחרי שהבחין שאני מראיין אנשים, ושהצגתי את עצמי כעיתונאי ספורט הכותב סיפור על מג'יק: "אתה מכיר את מג'יק? יש לי 200 דולרים, אתה חושב שאני יכול ללכת לבקר אותו?"

ילדים התייפחו בכיתות. ילד בלונג איילנד אמר: "לא אכפת לי אם הוא 'גיי', מסומם או מה, הוא עדיין מג'יק, והוא חולה. זה כל מה שמעניין אותי. הוא עדיין 'האיש שלי".

כשהתפוצץ הסיפור אף אחד לא הבין את שתיקתו של לארי בירד בנושא. עם בירד הוא הגיע לליגה ב-79', והקרבות ביניהם היו למאורעות הספורט המרתקים והמרוממים ביותר. יומיים אחרי כולם דיבר בירד סוף-סוף. הוא היה המום מדי ולא היה יכול להגיב קודם. בירד סיפר על ידידותם העמוקה, שאת קיומה שמרו בסוד. לארי סיפר שמג'יק היה בא לפרנץ' לייק, אינדיאנה, ובה היה מבלה אתו חלק גדול מפגרות הקיץ. השניים היו נפגשים – השחור והלבן, שחקן הלייקרס ההוליוודית ושחקן הסלטיקס המזרחית, הקוסמופוליט והקאונטרי בוי, ומבלים זמן רב יחד. "היינו הולכים לדוג ומשוחחים על הכל, למעט כדורסל", סיפר בירד.

על מה שוחחתם?

"על הכל. פוליטיקה, אהבה, נישואין, כלכלה. שאלתי פעם את ארווין מדוע לדעתו לא היה נשיא נאור כבר שנים. אתם יודעים מה הוא ענה לי? שזה בגלל שכל הוושינגטונים, הג'פרסונים, הג'קסונים והג'ונסונים מעדיפים לשחק ב-NBA".

האם מסוגל מג'יק לנצח את המחלה? יש כאן מאבק בין כישרון לגורל. בינתיים, אין מקום לאשליות. אך מג'יק לא ייתן לאיש לרחם עליו. הוא היה יכול להיעלם, כמו שעשה רוק הדסון במשך שנתיים, אך הוא בחר אחרת. בחיוך יחיד למצלמות הטלוויזיה הוא הצליח לשנות את התווית שדבקה במחלה. כמו שלקח משחק שלא היה הרבה יותר מ"סיטי-גיים", משחק שכונתי, והפכו למשחק גלובאלי – כך יהיה הוא הגורם שישנה את התייחסות הממסד הרפואי למחלה.

"אני מתכונן לחיות הרבה זמן", אמר לארסניו הול, "ולעזור ככל יכולתי במלחמה במחלה". אם יצליח, אז מבין כל הרגעים הגדולים שנתן לנו על מגרש הכדורסל, זו תהיה שעתו היפה ביותר.

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. קרל מלון שהכניס להריון ילדה בת 13 ששיחק ב LSU מליץ יושר
    כשמג׳יק הודיע זה היה יום עצוב
    הלייקרס מקבוצה שהפסידה בגמר לבולס מצאה את עצמה ללא ה-כוכב הכי גדול שלה כשהוא עדין בשיאו
    מה היה קורה אם ?
    היה מגיע ל 6 ? ואיך זה היה משפיע על המורשת של ג'ורדן ?
    הקאמבק שלו היה כיף לא נורמלי אבל הוא חזר אחרי 4 שנים בלי משחק בגיל 36
    מג'יק היה השחקן הכי גדול שיש בלהיות חלק מקבוצה
    אם אני צריך לבחור שחקן אחד לקבוצה
    מג'יק ראשון ,בירד שני, ג׳ורדן שלישי
    לא בגלל היכולת בגלל היכולת להפוך את מי שלידך לטוב יותר

    1. Mג'יק היה הכי קרוב ללברון מבחינת סיגנון אבל עדיין ברור שלברון עולה עליו מבחינה אישית ואתלטית בכל פרמטר.

      1. קודם כל זה לא נכון טכנית להגיד שמג'יק דומה ללברון מבחינת סגנון, אלא הפוך. הסגנון והיכולות של מג'יק היו הרבה לפני שלברון נולד.
        דבר שני כמו שמתן אמר מג'יק היה מנהל משחק יוצא דופן בקנה מידה היסטורי. לברון רואה את המגרש מצוין, אבל בזמן שמג'יק תמיד שיפר את השחקנים שלידו אצל לברון זה לא ממש המצב.
        ודבר אחרון – ההשוואה הסטטיסטית בין דורות היא לא ממש מדד. אפשר למצוא בסטטיסטיקות נתונים שיתמכו בכל צד, אבל לא מתחשבים באופן גורף בהבדלים בסגנון המשחק, בהגנות ובחוקים. למשל היום החוקים הולכים הרבה יותר עם ההתקפה ממה שהיה לפני 20 שנה.

  2. כאחד ששרוף על ג'ורדון, לאחרונה עולות בי מחשבות כפירה שהגדול מכולם עד היום היה פיט מארביץ. פשוט לא יאומן מה הוא היה עושה על המיגרש,הכל ללא יכולת אתלטי מיוחדת רק כישרון ומחשבה יצירתית.

  3. תודה מנחם, סיפור מהתיבה מרגש.
    הסרט הזה על בירד ומג'יק, החברות והיריבות פשוט מרתק וחובה לכל אוהד כדורסל. (הקטע שכל אחד היה פותח את עיתון הבוקר כדי לראות מה השני עשה בלילה לפני ואז מנסה להתעלות עליו פשוט ענקי).
    מג'יק ללא ספק אחד מהגדולים, אני טיפהלה צעיר פספסתי את שנות הזוהר שלו בשנים בודדות, אבל את מסיבת העיתונאים הזו והאולסטאר יחד עם הסיפורים עליו אני זוכר בכאב. זה היה שוק רציני

  4. תודה דוק על המאמר. אני ממש לא מתחבר לדיוני ה-GOAT, אבל מג׳יק היה השחקן המרגש ביותר ששיחק את המשחק בעיניי. זוכר את ההלם שהיכה בעקבות ההודעה הזו.

  5. עד היום אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. אני זוכר. שהוא לא פתח את העונה וטענו שהוא פצוע למרות שכבר אז התחילו לחשושים שקורא משהו. ההלם שאחז בי אחרי מסיבת העיתונאים לקח לי אולי חודשיים להתאושש. מבחינתי הוא השחקן הכי גדול ששיחק את המשחק ומה שהוא עשה בשביל המודעות של מחלת האיידס זה בכלל העלה את החשיבות שלו לעולם הרבה יותר מייקל למשל

  6. אחד מאלו ששינה את פני המשחק , מנהל המשחק הכי טוב שיצא לי לראות אי פעם , אלגנטי להפליא וכל מה שעשה תמיד נראה לך שקורה בלי שהוא מתאמץ בכלל

  7. מנחם אם אתה שלא הכי פוליטקלי קורקט מזדעזע מטראמפ כנראה שהוא ממש נוראי.
    איך אתה מסביר את ההצלחה של האיש גס הרוח הזה?1
    האמריקאים נפלו על הראש?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט