שלום לכם!
בפעם שעברה נעזרתי בכם להתניע מחדש את יומני, לאחר זמן רב שלא כתבתי בו. מסתבר שהסכר נפרץ ואתמול כתבתי בו שוב.
ללא הקדמות ושהיות מיותרות נעבור לרשומה החדשה שכתבתי בו אתמול, על מפגשים מעניינים שחוויתי עם מעריצים, ונקנח בהמלצת אכילה באיזור יקנעם והסביבה.

4.9.16 – מפגש אקראי עם מעריצים

יומני היקר,

היום היה יום מיוחד. סיימתי את יום העבודה שלי בטבעון בסביבות 13 ובדרך חזרה החלטתי לנסות את החומוס שהגננת המליצה לי מאוד עליו, חומוס אליהו בתחנת הדלק של יקנעם ליד צומת התשבי.

כשנכנסתי המקום היה מפוצץ לחלוטין והומה ולמזלי היה מקום אחד בלבד פנוי, בשולחן בפינה ליד מקרר המשקאות.
התיישבתי דחוק בין שני אנשים זרים (המקום עבד בשיטת הדחיסה. כמו כן היה שלט תלוי על הקיר מעלי שדחק בסועדים להתחפף כשהם מסיימים כדי לפנות מקום לרעבים אחרים).
כבר הרגשתי שזה יום המזל שלי.
הזמנתי כהרגלי מסבחה עם ביצה (אחת), ולא יכולתי שלא לשים לב שלמרות שהמלצרית הייתה עסוקה מאוד היא בחנה אותי היטב בעיניה כשלקחה את ההזמנה.
בעוד אני ממתין שלפתי את הפלאפון מהתיק וכמובן שנכנסתי מייד להופס לראות מה חדש ולהתעדכן בעניינים.
האוכל הגיע במהרה וגם שכניי לשולחן התחלפו במהרה – מימיני קם האדם השמן שישב לידי ודחק אותי ובמקומו התיישב בחור צעיר עם כיפה סרוגה.
התחלתי לאכול (מצוין!) ותוך שאני מעיין בתגובות החדשות לפוסט האחרון של מנחם הרגשתי את התחושה שמישהו מתבונן בי. הרמתי את עיניי מהפוסט וסקרתי את החדר ואז שמתי לב שהמלצרית מגניבה בי מבטים כשהיא עברה באיזור. היא בטח מעוניינת, חשבתי, אבל מכיוון שאני איש-אשת (כרטיס השחקן שלי מוחזק במלואו ע"י הגננת משדה יעקב), החלטתי לטמון ידי בצלחת ופשוט להמשיך לאכול.
לפתע שמתי לב שאני מושך תשומת לב גם מהבחור שהתיישב לימיני.

"חריף?" הצעתי, אבל הוא הצביע על הפלאפון שלי בתגובה.
"אתה קורא הופס?" הוא שאל.
"בטח! האתר הכי טוב בעולם! אתר הבית שלי!" אמרתי בשמחה.
"גם אני!" הוא התלהב ושנינו שמחנו לגלות את אהבתנו לאתר זה.
"אתה נכנס הרבה?" שאלתי אותו, "מגיב?"
"נכנס, כן, אבל לא מגיב." הוא אמר. "הייתי רוצה להיכנס יותר אבל לצערי יש שם, בנוסף לפוסטים הנפלאים בכדורסל, גם המון תועבה," אמר בעצבות ובתוכחה.

הנהנתי בהסכמה, ברור שהתכוון לפוסטים השונים שמדברים בשבחו של לברון.

"למעשה, אני כותב שם לפעמים," אמרתי לו.
"תגובות?" הוא שאל בעניין.
"גם, וגם פוסטים לפעמים." אמרתי לו.
הוא מייד זינק על רגליו.
"אתה מנחם לס האגדי !!!"
"השתגעת?! בן כמה אני נראה לך?! אני יודע שיש לי מפרצים אבל זה כבר מוגזם. וחוץ מזה – מייקל ג'ורדן יש רק אחד."
הוא נראה מאוכזב והתיישב חזרה.
"בוא אני אתן לך רמז," ניסיתי לעזור, "מה אני אוכל?"
הוא העיף מבט על מנת המסבחה שלי.
"אתה מומי שאוהב חציל בחומוס !!!"
"התחרפנת?! אני נראה לך קווקזי?! וחוץ מזה – מג'יק יש רק אחד."
הוא נראה מאוכזב בשנית ופניו נפלו.
"תסתכל טוב!" ניסיתי לכוון אותו.
הוא הסתכל טוב אבל לא על המנה, עיניו החלו לשוטט על הקיר שמאחורי. ראיתי אותו מתמקד באישור הכשרות התלוי עליו. שמעתי אותו ממלמל.
"כשר… כשרות… בהשגחת הבד"ץ… אתה רון טחן מלך הפייסבוק! המשגיח !!!"
"אני נראה לך טכנולוגי וחברתי?! וחוץ מזה, לארי בירד יש רק אחד."
הוא התבאס. המסבחה שלי כבר התחילה להתקרר אז החלטתי לתת לו רמז ענק שיפיל לו את האסימון.
"זה קשור בלברון."
פניו אורו.
"אתה מתן גילור !! אני מעריץ גדול שלך!! יומן האבטיח !!!"
"אני נראה לך כמו פקיד שומה?!" הייתי עם זיפים של חודש ועדיין עם בגדי הכלבייה הקרועים והמצחינים, מלאים בהמון כתמים לא מזוהים אשר מכולם ללא יוצא מן הכלל נדף ריח של קקי.
רוחו נפלה וראיתי שהוא התייאש.
"בוא נגיד שגם ליימביר יש רק אחד," נתתי לו את הרמז המכריע.
"אתה האשך?!" קולו עלה אוקטבה ופניו לפתע התעוותו בהבעה של זעם ובחילה קיצונית. "אתה הגורם לתועבה!! אני לא מאמין שחלקתי איתך שולחן! אני אאלץ להיטהר במקווה עוד היום !!!"

הוא קם בזעם, ירק מעבר לכתפו, זנח את המנה שלו שלמה כמעט לחלוטין ושעט החוצה בזעם. נדמה לי שהוא אפילו לא שילם.
משכתי בכתפיי. מה אתה יכול לעשות. You can't win them all.
אכלתי בהנאה רבה את המנה שלי ונהניתי גם משלו (חומוס פול. הגננת תרצח אותי הלילה).
להפתעתי הרבה גיליתי שעם הקפה של הסוף מגישים שם גם 2 ערגליות תות! סטארט-אפ אדיר!!
כשסיימתי הלכתי לשלם בקופה והשארתי טיפ נכבד למלצרית החמודה שלא הפסיקה לבחון אותי, גם כשבאה לאסוף את הצלחת.
"תגיד, היא ככה עם כל אחד?" שאלתי, מחוייך, את בעל המקום שעבד בדלפק, כשאני מצביע על המעריצה החדשה שלי.
"מי, הפוזלת?" הוא ענה.

יצאתי מהמקום שבע וטוב לב, למרות הכל.
You can't win them all.

היה אחלה חומוס! מומלץ מאוד! 🙂