תנו קצת כבוד להיסטוריית הכדורסל בישראל / מנחם לס

מיכה שמבן שהתחיל את הכל!

תנחום (תני) כהן-מינץ הלך לעולמו. מולי מיד כתב פוסט מעולה לזיכרו.

אחת הבעיות הגדולות של הספורט במדינה היא שההסטוריה הקצרה של הספורט הישראלי לא מקבלת את הכבוד הראוי לה. לא רוצה לגלות עתה את הדבר המוזר (והאידיוטי!) ביותר שגיליתי כשפתחתי את ויקיפידיה וברשימת "השחקנים המעולים ששיחקו בהפועל חולון:" לא הוכנסו שני השחקנים הישראלים הטובים ביותר ששיחקו בה. אשאיר זאת לסוף אחרי שתקראו מעט על ההסטוריה של הפועל חולון שניכתבה ע"י מנחם כהן, והוקלדה ע"י יניב פכטר:

ההסטוריה המוקדמת של הפועל חולון

מאת מנחם כהן

 

אגדת הקבוצה המצרית של הפועל חולון מתחילה בכלל בעין חרוד. בקיץ 1951 התקיים בירושלים טורניר כדורסל מרובע. ארבע קבוצות היו אמורות להשתתף בטורניר: הפועל ירושלים, הפועל תל אביב, הפועל חיפה והפועל מעיין ברוך. החיפאים ביטלו את השתתפותם, ובהפועל חיפשו קבוצה שתשחק במקומם. מאולי חייקין, שהיה אחראי על ההכשרה בקיבוץ עין חרוד וגם שחקן כדורסל לעת מצוא החליט להעמיד קבוצה לצורך הטורניר. הוא פנה לדב פרוסק, רכז הכדורסל בהפועל, והציע לו לרשום את עין חרוד לטורניר. פרוסק נפל מהכיסא, ולאחר שהתאושש הסכים בלית ברירה. חמישה שחקנים כללה הקבוצה מעין חרוד: אליהו עמיאל, רודי ויינברג, חיים גורמזאנו, מרסל חפץ וגם מאולי חייקין. ארבעת הראשונים עלו חודשים מספר לפני הטורניר מאלכסנדריה שבמצרים ונקלטו בעין חרוד. חייקין הצטרף כדי להשלים חמישייה. הקבוצה המצרית הזו הפכה לאימת הטורניר. להפועל ירושלים הם נתנו 30 הפרש על הראש והפועל תל אביב חטפו 20 הפרש. חוק 30 שניות עוד לא היה קיים אז ומעיין ברוך החזיקו את הכדור בחמש הדקות האחרונות וקיבלו רק 19הפרש. דב פרוסק מהפועל, שצחק בהתחלה מהרעיון לשתף את הקבוצה, היה בהלם והחיוך נמחק לו מהפנים.

ככה בונים קבוצה

למחרת הטורניר, עם שחר, יצא צעיר מחולון, מיכה שמבן קראו לו, צפונה. שמבן, מורה להתעמלות בבית הספר החקלאי מקווה ישראל, עלה לאוטובוס לעפולה, ירד בסח'נה, ולאחר טבילה במים הצוננים של המעיין, חצה את השדות והגיע לעת ערביים לעין חרוד. מבריכת הדגים הוא שלה את אליהו עמיאל, מהמשתלה הוא קטף את מרסל חפץ, ואת רודי ויינברג וחיים גורמזאנו הוא שלף משדות הפאלחה. שמבן, איש ספורט בכל רמ"ח איבריו, דיבר רק עברית. ארבעת העולים מאלכסנדריה כמעט לא הבינו מלה, אבל למחרת הם עשו את דרכם מעמק יזרעאל הפורח לחולותיה הצחיחים של חולון. בדרך הם אספו את סמי חודרה ופרדי כהן, שעלו גם הם מאלכסנדריה, ושיחקו במכבי תל אביב. בחולון סידר להם שמבן שני חדרים במלונות "שיכון עובדים" ברחוב ארלוזורוב. למחרת כבר ערכו המצרים אימון ראשון במגרש הכדורסל של בית הספר ביאליק. הם היו בסך הכל שבעה. מיכה שמבן, המאמן, ושישה צעירים שעשו היסטוריה והקימו את קבוצת הכדורסל של הפועל חולון.

 

במשך שלוש השנים הבאות גרפה הקבוצה המצרית כל תואר אפשרי בכדורסל הישראלי, שעשה אז את צעדיו הראשונים. אז, יש לציין, היו שתי ליגות. זו של מכבי וזו של הפועל. המצרים שיחקו בהפועל. אליהו עמיאל, כיום בן 71 משחזר: "האימונים נערכו בהתחלה במגרש של ביאליק, שנקרא אז בית חינוך. הצטרף אלינו מצרי נוסף. שמו היה ויקטור ששון, שנודע לימים כרס"ר ויקטור המפורסם (על שמו "שער ויקטור" בקריה). את האימונים היה מעביר מיכה שמבן, אבל קרו מקרים, שבמהלך המשחק החלטנו בינינו על שינוי תרגיל. לא היינו צריכים לסמן את זה. פשוט דיברנו בינינו בצרפתית". החידוש העיקרי שהביאו המצרים מחולון היה בשיטות המשחק שלהם. כך לדוגמה, נזכר עמיאל באחד המשחקים של הקבוצה המצרית נגד הפועל תל אביב: "היה להם שחקן צעיר שבמהלך כל המחצית הראשונה קלע בלי להחטיא. שמו היה דני ארז, ולא הכרנו אותו עד אותו יום. שמרנו אזורית, אבל במחצית השנייה החלטנו להצמיד אליו את רודי ויינברג שזכה לכינוי ה'קרציה'. ארז לא נגע בכדור עד סיום המשחק ואנחנו ניצחנו". באותו יום, כך מספרת האגדה המצרית, הגיעה לראשונה לישראל שיטת השמירה ארבע אזורית ואחד אישית.

 

אבל כדי להבין טוב יותר את סוד ההצלחה של הקבוצה המצרית  צריך לחזור עוד קצת אחורה בשנים. אליהו עמיאל, למשל, נולד באלכסנדריה וכבר מגיל צעיר עסק בענפי ספורט מגוונים. למרות זאת, את הצעד וחצי הראשון שלו במגרש הכדורסל עשה רק בגיל 16. חבר יהודי מהשכונה- זוזי הררי- הביא אותו למועדון מכבי אלכסנדריה, "בהתחלה שיחקנו כדורסל רק לשם הנאה", מספר עמיאל, "אבל אחרי תקופה לא ארוכה נרשמנו לליגה הלאומית באזור אלכסנדריה. כבר לאחר העונה הראשונה לקחנו את האליפות. גם בשנים הבאות שיחקנו כמעט ללא מתחרים". ההצלחה נקטעה בגלל מלחמת השחרור. המלך פארוק הורה לשלטונות לסגור את הקבוצה היהודית. מועדון מכבי אלכסנדריה נסגר והחבר'ה הוותיקים פרשו. היינו קבוצה של צעירים כולם בעלי פוטנציאל, אבל בלי מגרש. היו לנו חברים ממוצא ארמני שהסכימו לתת לנו להתאמן במועדון שלהם פעמיים בשבוע. אספתי את הצעירים, ביניהם חפץ, ויינברג, גורמזאנו, פרדי כהן וסמי חודרה, ושיחקנו בינינו לבין עצמנו".

האטרקציה של העמק

מכבי אלכסנדריה לא השתתפה בליגה, אבל בסיומה השתתפה במשחק ידידות מול קבוצת סאמרק שזכתה באליפות, היהודים ממכבי נבחו בנקודה אחת, ובסיום המשחק הזמין אותם מאמן נבחרת מצרים בכדורסל, נלו פרטורה, לסגל נבחרת מצרים שעמד לצאת לאולימפיאדת לונדון 1948.

עמיאל: "הגענו לנבחרת ועד מהרה השתלבנו. היה שם שחקן מצרי בשם פואד אבו חיר, שהיה נשוי לשתי נשים יהודיות. התיידדנו איתו. בכלל, בין השחקנים הערבים והיהודים בנבחרת שררו יחסים מצוינים. למרבה הצער, שבועיים לפני הנסיעה ללונדון הגיעה הוראה מהמלך פארוק להוציא את השחקנים היהודים מהנבחרת. נשארנו באלכסנדריה והנבחרת המצרית יצאה לאולימפיאדת לונדון על טהרת הערבים בלבד".

 

התרגיל של המלך פארוק חזר על עצמו כעבור כשנה. אז נערכה בקהיר אליפות אירופה לכדורסל, ושוב הוזמנו לנבחרת שני שחקנים יהודים: אליהו עמיאל וזוזי הררי. עמיאל, שעבד כפקיד בנק, וזכר את התרגיל של פארוק, סירב להתייצב לאימונים. הנימוק הרשמי שלו היה שמנהל הבנק בו עבד לא מוכן לשחררו לחודש וחצי, מכתב שהגיע מהשלטון המצרי לבנק היה חד משמעי: או שעמיאל מופיע למחרת למחנה האימון של הנבחרת או שהממשל במצרים ילאים את הבנק, האיום עשה את שלו ועמיאל, יחד זוזי הררי ועם טבח יהודי צמוד, לצו רך שמירה על הכשרות, התייצבו במחנה האימונים.

שעה לפני טקס פתיחת האליפות קרא מנהל הנבחרת המצרית לשני היהודים לחדרו ואמר להם, כי הגיעה הוראה מהמלך פארוק ששני היהודים יוכלו לשחק בנבחרת, רק אם יתאסלמו. עמיאל והררי דחו את ההצעה על הסף, והמשלחת המצרית צעדה בטקס הפתיחה כאשר עמיאל והררי יושבים ביציע. "הקריין המצרי, ששידר את טקס הפתיחה, לא ידע על הסיפור, והודיע ברדיו שאני לא משתתף בגלל מחלה. אמא שלי שהקשיבה לרדיו ושמעה שהילד שלה חולה, יצאה מיד לדרך מאלכסנדרייה לקהיר והביאה לי כדורים ותרופות.

 

עבור עמיאל וחבריו ההדחה מהנבחרת שעה לפני תחילת המשחק הייתה הקש ששבר את גב הגמל. ששת הכדורסלנים ארזו את מטלטליהם, ועזבו את ארץ הראיסים. עמיאל וגורמזאנו נסעו לפריז, מרסל חפץ נחת בלונדון ואילו פרדי כהן וסמי חודרה נסעו לתל אביב. מועדון הכדורסל מכבי אלכסנדריה נעל את שעריו לתמיד.

עמיאל וגורמזאנו שיחקו קצת כדורסל בקבוצה מקומית בפריז, אבל בחלוף שנה, בפברואר 51, הם עשו עלייה לקיבוץ עין חרוד. "היינו חבורה של וו עולים חדשים ממצרים שלא ידעו את השפה, וגם העבודה בקיבוץ היתה זרה לנו", נזכר עמיאל. "במשק ניסו לשלב אותנו בעבודות שונות. אותי צירפו לעבודה בבריכות הדגים". גם את מרסל חפץ רצו לשלב בעבודה. יום אחד, מספר עמיאל, שלחו אותו לעבוד במשתלה, אבל חפץ לא הבין טוב, וחשב ששלחו אותו לעבוד במשטרה. הוא יצא לכביש הראשי, תפס טרמפ והגיע למשטרת עפולה. בערבית מהולה בצרפתית וקצת עברית הוא אמר לשוטרים המופתעים כי נשלח מעין חרוד לעזור בעבודה. שוטרי משטרת עפולה שמחו על התגבורת הבלתי-צפויה ושאלו את חפץ באיזה תחום משטרתי הוא מתמחה. באותו יום התאספו שוטרי וקציני המשטרה במגרש הכדורסל וקציני המשטרה במגרש הכדורסל שליד התחנה, וקיבלו שיעור מאלף ברזי משחק הכדורסל. באותו זמן, בעל המשתלה כרע תחת נטל העבודה.

 

לא עבר הרבה זמן, וקבוצת היהודים ממצרים חזרה להתאמן באופן סדיר. עובדים ביום, מתאמנים בערב. הם הפכו להיות האטרקציה של הקיבוץ ואחר-כך של כל יישובי העמק. עמיאל נזכר שכולם בלי יוצא מן הכלל נהרו כדי לראות את "הקבוצה המצרית" מפגינים כדורסל מעולם אחר.

 

אחרי הטורניר המוצלח בירושלים עברו, כאמור, כולם יחד לחולון, שאז היתה בעיקר חולות. מכדורסל אתה תקופה לא הייתה פרנסה, ולכן חיפשו השחקנים עבודה. עמיאל החל לעבוד כעיתונאי בעיתון צרפתי, מרסל חפץ שעשה את  הדיפלומה שלו במשתלה של עין חרוד, השתלב בעבודה בבניית ובשתילת גן הרצל, חיים גורמזאנו היה מדריך שחייה בבריכת הפועל והשאר קיבלו עבודות מזדמנות. עד מהרה צורפו כל השישה לנבחרת הפועל שיצאה לטורניר בינלאומי בבלגיה. הנבחרת התבססה על שחקני הפועל חולון, שאליהם צורפו דני ארז מהפועל תל אביב, מוסא דניאל ממעיין ברוך ועמוס לין ממשמר העמק. אליהו עמיאל היה המאמן/שחקן ונבחרת הפועל לקחה את הטורניר בבלגיה בהליכה.

********************************

(המאמר נימשך אך החלטתי לעצור כאן)

הדבר האחרון שאני מנסה לעשות זה להאדיר את שמי או את עצמי. אבל בצורה אובייקטיבית אני הוא אחד האנשים המסוגלים לקשר את העבר להווה בספורט בישראל ובארה"ב באותו זמן בצורה האובייקטיבית ביותר כי חייתי את שניהם. הרבה חיו את העבר וההווה בספורט בישראל. אני חייתי אותו גם בארה"ב כמעט באותו זמן.

מה שאני מנסה להסביר (ואולי אני לא מצליח) זאת העובדה שאני בין היחידים שראיתי שחקנים כמרסל חפץ ופרדי כהן, ואז את ישראל אלימלך, יניב בוגין, עדי גורדון, מוטי דניאל, ולבסוף מורן רוט, אבישי גורדון, או שלומי הרוש, ובארה"ב את בוב קוזי ואוסקאר רוברטסון, ואד את לארי בירד ומייקל ג'ורדן, ולבסוף את לברון ג'יימס וטים דנקן.

 

מה שאני מנסה לומר זה שיש לי אמת מידה אובייקטיבית למדי, וכשאני אומר לכם שמרסל חפץ היה איד הסמול פורוורדים הטובים0 ביותר בתולדות ישראל, ושפרדי כהן היה סופר-גארד אני יודע על מה אני מדבר. אני לא סתם טובע בים נוסטלגי.

לכן כשאני קורא את רשימת השחקנים הישראלים הטובים ביותר ששיחקו בהפועל חולון, ושמם של מרסל חפץ ופרדי כהן אינו שם, אני מסיק מסקנה אחת: בישראל לא מסוגלים לשמר הסטוריית סםורט  בצורה נאותה.

הנה הרשימה החסרה את השניים הטובים ביותר מרסל חפץ ופרדי כהן:

 שחקני עבר בולטים בהפועל חולון מאז היווסדה | עריכה]

Flag of Israel.svg אבישי גורדון

Flag of Israel.svg אורי קוקיה

Flag of the United States.svg אלטון בראון

Flag of Israel.svg Flag of Germany.svg איתי לב

Flag of the United States.svg Flag of Israel.svg ארל ויליאמס

Flag of the United States.svg דרק המילטון

Flag of Israel.svg גוני יזרעאלי

Flag of the United States.svg דרון וושינגטון

Flag of Israel.svg יואב ספר

Flag of Israel.svg ישראל אלימלך

Flag of Israel.svg אבי מאור

Flag of the United States.svg דזי בארמור

Flag of the United States.svg ג'ו דאוסן

Flag of the United States.svg ג'ורג גילמור

Flag of Israel.svg עופר יעקובי

Flag of Israel.svg ניב בוגין

Flag of Israel.svg אליהו עמיאל

Flag of Israel.svg צחי פלד

Flag of the United States.svg Flag of Israel.svg כריס ווטסון

Flag of the United States.svg בריאן טולברט

Flag of the United States.svg אריק קמפבל

Flag of the United States.svg Flag of Israel.svg ראין לקסר

Flag of the Dominican Republic.svg לואיס פלורס

Flag of Israel.svg מוטי דניאל

Flag of Israel.svg מורן רוט

Flag of the United States.svg שלטון ג'ונס

Flag of Israel.svg משה מזרחי

Flag of Israel.svg ניב ברקוביץ'

Flag of Israel.svg חיים זלוטיקמן

Flag of Israel.svg שמואל זיסמן

Flag of Israel.svg עדי גורדון

Flag of Israel.svg עמוס פרישמן

Flag of the United States.svg פי ג'יי טאקר

Flag of the United States.svg מייקל קרטר

Flag of the United States.svg צ'סטר סימונס

Flag of the United States.svg קן בניסטר

Flag of the United States.svg דייויד ת'רדקיל

Flag of the United States.svg דייויד הנדרסון

Flag of the United States.svg מילטון וואגנר

Flag of Israel.svg תומר אטלס

Flag of Israel.svg גיא קנטור

Flag of Israel.svg עדי פרג

Flag of the United States.svg טוני ווישאהם

Flag of the United States.svg מאליק דיקסון

Flag of Israel.svg דני הדר

Flag of Israel.svg אורי שטרן

Flag of Israel.svg רמי צייג

Flag of Israel.svg קובי בלול

Flag of Israel.svg אלי בלול

Flag of Israel.svg עופר אשד

Flag of Israel.svg עמית בן דוד

Flag of Israel.svg עמית תמיר

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. סיפור נהדר מנחם !
    חוץ מזה שנוסטלגיה זה בכלל לא רע…
    השם היחיד שמוכר לי מהקבוצה שסיפרת עליה הוא מרסל חפץ. מעניין שבעשורים הראשונים של הליגה היו המון קבוצות ממושבים וקיבוצים בליגה העליונה. כנראה שהם היו חלוצים ומובילים אז בכל תחום. חבל שהיום כבר אין מצב לקבוצות כמו "גבת העמק" "מעיין ברוך" או "עין חרוד", קבוצות שבנויות על אהבה טהורה לספורט ולא רק סביב כסף

    1. לפני קום המדינה הספורט היה מאוד מפותח בקיבוצים בעקבות "אלפים ואלופים" והחשיבות של הספורט העממי והעבודה העצמית בתקומת העם היהודי. נתנו לזה חשיבות מאוד גדולה ברמה העממית. עם השנים הספורט נהיה מקצועני והתרחק מהעממיות, ומועדון שלא גייס כסף איבד את חשיבותו. בקיבוצים כל העניין הלך ודעך, חוץ מכמה יוצאים מהכלל בכדורמים, כדורעף וקצת כדורסל.

  2. מנחם זה משגע אותי
    מעולם לא היה שום אזכור למרסל חפץ וזו לא הפעם הראשונה שאתה מזכיר אותו
    זו ממש תעלומה . עצוב שהיסטוריית הכדורסל בארץ מתנקזת לתת אביביות בלבד ומעט על קבוצות הקיבוצים

    הפועל חולון זה מועדון שתמיד שמורה פינה חמה בלב , בכל זאת הם משחקים בצבעי הלייקרס

    1. מרסל חפץ היה גאון כדורסל, ואני לא מגזים. כמו שאהרון אמר היה כדורגלן מכבי חיפה הגדול מכולם, אבל גם הנעלם מכולם, אותו דבר עם חפץ.
      חפץ גם היה טיפוס מאד מופנם כמו אמר, שנא לדבר עם עתונאים, ולכן הוא נעלם מהמפה ואיננו.
      ממש פשע הסטורי..
      מרסל דיבר רק צרפתית וערבית, וקצת עברית – עד שלמד. הוא היה מין פיט מרביץ', אבל פיט מרביץ' רגוע. הוא היה כל כך טוב אז שפשוט לא הבינו כמה טוב היה.
      הוא היה ברמה אחת מעל עכולם, ואילו היה חי היום היה יכול בקלות לשחק כשוטינג גארד או סמול פורוורד בחמישייה של נבחרת ישראל. על בוב קוזי אני לא אומר שהיה יכול לשחק היום. על מרסל חפץ אני כן אומר!

  3. וואי איזו רשימה מעולה. מנחם יש לך את זה, כידוע. ממש מעניין. למה שלא תערוך את הערך בוויקיפדיה בעצמך ?
    יש צמאון להיסטוריה הזו כי רובנו לא שמענו על השנים האלה.
    תודה.

  4. אין אין אין סיפורים כאלו. תמיד כיף לשמוע סיפורים כאלו!
    מסכים בהחלט שבמדינה שלנו לא יודעים להעריך ולהוקיר כראוי ספורטאים וגיבורי עבר, ומשהו חייב להשתנות. משום מה בתודעה שלנו אין לנו מספיק כבוד והיכרות עם האנשים שהחלו את הכל ועם אלו שהמשיכו את דרכם

  5. מנחם, כתבה מצוינת!!! רק לי חסר ברשימה את ריצ׳י דומארס, עשה עונה אחת מדהימה ואח״כ בפיניקס כמובן עד שהסמים השתלטו עליו לחלוטין…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט