דראפט 2019 – ג'ה איז וואן – סיפורו של טמריוס (ג'ה) מוראנט/יונתן גזלה

טמריוס מוראנט הוא מסוג השמות שמתגלגלים בעיקר מלשונם של כותבי הסדרות כמשחקי הכס. אבל תוסיפו את השם ג'ה (Ja) וכבר יש לכם שם שמתגלגל על הלשון של שדרי הספורט. דמיינו את זה: "ג'ה מורנט פוינט גארד 3"6 מפוצץ אתלטיות ועוצמה מתפרצת שולק את ריבאונד ההגנה וטס למתפרצת 4 על 3. דווין בוקר רץ לפינה הימנית ומצידו השני טי ג'יי וורן. אייטון נשרך מאחור כטריילר. ג'ה מושך את המגן אליו ומעיף לבוקר מסירת טיל לפינה ו… סוויש. איזה מסירה של ג'ה. טיים-אווט…" השחקנים חוגגים וריאן מקדונו עומד עם חיוך עקום של גיבור-על שיודע שהוא זה שהציל את היום. טוב מיצינו את הסצנה הפנטזיונרית.

2015 – אולם הכדורסל של תיכון קרסטווד, בסמטר סאות' קרולינה מפוצץ בקהל (שעה נסיעה מביתו של הדוק בגרינוויל והמקום שהיה ידוע בעיקר בזכות ריי אלן). כוכבה המלהיב הוא בחור צנום ושרוכי בשם טמריוס, שרוקד וחותך את ההגנה שמולו כמו קצב שמפלט בורי, בקלות מרשימה. 1.81 מטר של התפרצות וקפיציות מלווה במסירות ובדאנקים שריחם המתוק מפיץ את הבשורה כמו נגלת הקורסונים הראשונה של מאפיה בבוקר.

אם עץ נופל ביער בדרום קרולינה ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע עדיין השמיע צליל? ג'ה מוראנט (מתחרז עם דוראנט) לא הגיע משום מקום כפי שתקראו לא מעט באתרי ספורט בחודשים הקרובים לקראת הדראפט. הילד סיים את התיכון בנבחרת המדינה 3 שנים ברצף. הוא סיים כקלע המוביל של תיכונו בכל הזמנים וסיים את שנתו האחרונה עם ממוצע של 27 נקודות 8 ריב' ו- 8 אסיסטים. רק מה? גם אני הייתי צריך לבצע טיסה וירטואלית למעמקי המפה של גוגל בכדי למצוא את המקום. ואי לכך, למעט סרטוני היילייטס מוקדמים פה ושם, שמו כלל לא הגיע לרשימת ה- 5 כוכבים היוקרתית שהמכללות עושות הכל בעבור הזדמנות או ביקור בהם (כולל מתנות מסוגים שונים).

מה שהציף את שמו של ג'ה מוראנט לרמה הארצית, היה הצטרפותו לקרקס הנודד עם קבוצת ה-AAU של דרום קרולינה עם מיטב כוכבי האזור. אך גם שם הגיע תחילה בעיקר לשמש כנושא כליהם של הכוכבים הגדולים. וזה לא שהוא היה לא טוב. הוא בלט יחסית מהר. אבל כשבקבוצתך משחק אחד בשם זיאון וויליאמסון יחד עם פי ג'יי דוזייר (כיום בסלטיקס) וג'ליק פלטון (משחק כיום ב-UNC) אז קשה לפלס דרך. זה עדיין הספיק לחלץ הזמנות מסאות' קרולינה סטייט המקומית ומכללת מרילנד איסט שור הקטנה. בשנת התיכון האחרונה החל הילד לצמוח ולהתארך עוד ופתאום כפוינט גארד שכבר נושא לגובה של 2"6 החל לגעת בתחנות בהם הגדולים ביותר נגעו לפניו. הזימון והתצוגות הדי מרשימות במחנות הפוינט גארדים של CP3 שהביאו לפתחו את צלמי ערוץ היוטיוב BALLISLIFE שמגיעים לכל חור כדי להיות הראשונים להעלות את ההיילייטס של הדבר הגדול הבא בתיכונים.

הפריצה הגדולה הגיעה בקיץ האחרון ב- AAU ב- 2017. זאיון עזב את הקבוצה עם הכוכב השני ובכך השאירו לג'ה את הבמה לקחת את המושכות. הוא כבר דגדג את ה- 3"6 ונראה חד ואתלטי מאי פעם. הוא ריחף, מסר וקלע כמו שעשה בגיל 15, אך הפעם הוא מעך את התחרות סביבו למרות שהיתה מורכבת מטאלנטים ברמה הגבוהה של התיכונים. אם עד אותו יולי היו לו שתי הצעות, בתוך שישה ימים קיבל עוד 15. סקאוטים המומים לא הצליחו לראות חורים במשחקו באותו שבוע, כי הכול הלך והכול נכנס. סקאוט אחד שנכח במשחקיו כתב: "בכל פעם שאני צופה בו משחק, אני מקווה שהמשחק ילך להארכה כדי שאוכל לצפות בו זמן רב יותר. הוא צמא לדם ומוכן לחסל את יריביו או כל אחד שעומד בדרכו בדרך לניצחון". בשבוע הטירוף, ההוא קלע 40 נקודות למשחק עם 8 אסיסטים עבור קבוצת ה- AAU שלו.

מכל ההצעות שקיבל, דווקא מורי סטייט שבקנטקי הכי שבתה את ליבו. אומנם זו אינה מכללת עילית (שייכת ל- Ohio Valley Conference), אך כפי שמוראנט מציין: "בשנייה שהגעתי לקמפוס ידעתי שזה המקום בו ארצה להיות. לא היה אכפת לי מהשם של בית הספר רק מאיך שנתנו לי להרגיש ומה תכננו עבורי. זו הייתה ההתאמה הטובה ביותר בעבורי". הוא התקשר לאביו , טי, עמו היה תמיד קרוב ושהכין אותו לרמה הגבוהה כל חייו. הוא סיפר לו כמה מורי סטייט פרסה את השטיח האדום וגרמה לו להרגיש חלק מקהילה חמה ומטפחת. מוראנט ויתר על הצעה מסאות' קרולינה הקרובה והיוקרתית יותר, ועל יתר הביקורים שהיו מתוכננים לו בלו"ז.

בשנתו הראשונה בהחלט הראה ניצוצות יפים של כדורסל קבוצתי כאשר קלע 12 נקודות למשחק בתוספת 6.3 אסיסטים ו- 6.5 ריבאונדים. הוא כמעט ולא זרק (10 ניסיונות פר 40 דקות). הוא היה שולייתו של הגארד התזזיתי ג'ונת'ן סטארק (שחקן השנה של הקונפרנס שנה שעברה ושחקן ג'י ליג בהווה). ואז, כמו שקרה בכל תחנותיו, הכובב עזב והמפתחות ניתנו לג'ה מוראנט לעשות את הקסם.

לעונת 2018-19 הוא הגיע אחר לחלוטין. כל הקיץ עבד על משחקו וחזר עם רצח בעיניים. הוא משחק 35 דקות למשחק, קולע 23 נק ב- 52% מהשדה עם 80% מהעונשין, מוריד 7 ריבאונדים, מוסר 9.3 וחוטף 1.8. הוא קולע 61.2% TS למרות 29% משלוש. הסטטיסטיקה המתקדמת, עוד יותר מחמיאה לו, למרות שהשנה חוזק התחרות עד כה של מורי סטייט חזקה יותר משנה שעברה. נקודות התורפה שלו הן בעיקר קליעתו מבחוץ, ומספר איבודי כדור אסטרונומיים לשחקן מכללות (5 למשחק). מצד שני, יש לקחת בחשבון שהשנה הוא ה-קבוצה והכדור בידיו תמיד (33% יוסג'). אבל למה להרוס עם סטטיסטקות כשאפשר פשוט ליהנות ממראה עניים:

ג'ה מחזיק במהירות עצומה עם הכדור. פחות מד'ארון פוקס או ג'ון וול, אך בהחלט ברמה של דז'ונטה מורי וקולין סקסטון הסילונים. הוא לא ארוך כמו גילג'ס אלכסנדר, אך ארוך מספיק בכדי לגרום להסטות כדור וכאוס בהגנה (אין נתונים על מוטת ידיו אך אין טוב ממראה עיניים). הוא מכדרר ברמה נהדרת ונכנס מצויין לסל, אך בניגוד לפוינט גארדים ממוצעים הוא לא חייב פיק אנד רול בכדי למצוא חברים. בזה הוא דומה לטריי יאנג ולונזו בול. הוא יודע גם להעיף כדורים קדימה או למצוא מסירה מזווית שלאו דווקא ברורה לאחרים. אבל, החוזקה הכי חשובה שלו היא האופי. מצד אחד צניעות גדולה שהוא מביא מהבית (אביו גם היה שחקן מכללות אך בדוויזיה II), ומצד שני מוסר עבודה פסיכי שגם מתבטא במנוע טורבו שלא נכבה בקלות.

אז איפה הקאץ'? הוא בקונפרנס נחות וכמו שקרה עם לילארד, מקולם ואחרים יגרור סימני שאלה כאשר ידברו על חוזק התחרות. בנוסף, הוא שוקל 170 פאונדס (77 ק"ג) על 1.91 מטר. זה פחות או יותר המידות שד'ארון פוקס הציג כשהגיע לליגה ונראה לי שההוא עד כה מסתדר… אבל, סימן השאלה הגדול שיגיע לקראת הדראפט, יהיה בדבר קליעתו מבחוץ. האם להאמין ל- 79% מהעונשין שלו (יש טענה שאחוז זה חוזה בצורה מיטבית יכולת קליעה) או ל- 29% מהשלוש? אם תסתכלו על קליעתו תגלו שעוד לא אבדה התקווה. יש שם משהו שמצריך עבודה. משהו בטמיינג ובזמן שלוקח לו לארגן זריקה, במיוחד בקאץ' אנד שוט, חייב להשתפר. דווקא כאשר הוא בקצב ועולה מכדרור, זה נראה טוב יותר. הוא גם משחרר את הכדור מגובה נמוך יחסית לשחקן שאין לו שחרור מהיר.

אז מה הלאה?

שווה להמשיך לצפות בו לקראת הדראפט. הוא במידות מצויינות לעמדת הפוינט גארד בליגה כיום. 3"6 ארוך ידיים וזריז עם ניתור נהדר, מגוון הטעיות ואבק כוכבים. הוא לא מוצר מוגמר ויצטרך לא מעט פיתוח ברמת הקליעה והכתבת הקצב ברמות הגבוהות יותר אפילו של המכללות (שימו עין על טריי ג'ונס אחיו של טיוס מדיוק אם אתם צריכים רפרנס לכך), לפני שיוכל לקחת מושכות בקבוצה רצינית יותר. אבל, קבוצה שתחפש חומר ביד היוצר, תקבל שחקן ממושמע וצנוע שיעבוד הכי קשה על המגרש ומחוצה לו.

היכן ממוקם במוקים השונים כעת?

בסייפיאן – https://www.thestepien.com/2019-draft-rankings/ ממוקם כרגע בשכבה השלישית של הפרוספקטים.

בטנקת'ון – http://www.tankathon.com/mock_draft כמו גם ב-דראפט-נט – https://www.nbadraft.net/2019mock_draft  יושב במקום השביעי

ב-ESPN – יושב במקום העשירי

מה כל זה אומר על יוני 2019? שום דבר, אבל שווה להמשיך לעקוב…

John

כותב כשזה בוער בעצמותיי או כשעונת הדראפט בעיצומה

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. זרמתי איתך עם הפנטזיה והיה ממש כיף עד שהזכרת את ה-מ'. חוץ מזה שהוא כבר לא עימנו מה הסיכוי שהוא באמת יבחר פויינט גארד כמו שצריך?
    הבחירה במורי סטייט באמת מעניינת – זה בדרך כלל מתכון בטוח להיבחר נמוך יותר.

    1. כן. כשקראתי את זה שוב ראיתי אבל בשם הפנטזיה השארתי כי זה זרם…
      אני חושב שהבחירה במורי סטייט יש בה שני צדדים. הראשון הוא ההכרה שלו שברגע שמגיע שם נוצץ יותר לידו הוא נוטה לזוז קצת הצידה בשם הקבוצתיות והוא הבין שהתוכנית שהכי תתאים לו היא זו שתשים אותו במרכז. שם הוא יוכל לנסות כל מהלך שיחפוץ כדי ללמוד מהם המגבלות האמיתיות של משחקו. השנה השנייה בינתיים עושה לו רק טוב. החלק השני שישאר בצד הקונספירטיבי של העניין הוא אולי מה המכללה מציעה מתחת לשולחן. סיפורים של פרוספקטים שמגיעים למדשאות הקמפוס ו'מיד מרגישים שזה זה' תמיד נראו לי מוזרים משהו… מתקני אימונים טובים ואולמות יפים יש בכל חור היום. אקדמית קשה לי להאמין שיש משהו שיפיל פרוספקט מחוזר שרוצה להגיע לליגה. זה או כסף או 'הטבות' מכל סוג שהו שמביאות את ה'הארה' לשחקן.

    2. אני דווקא יכול להבין את הבחירה להיות בולט במקום "קטן" לאחר הניסיונות המרים שהיו לו בקבוצות גדולות.
      בנוסף, מארי סטייט בשנים האחרונות מעמידה קבוצות לא רעות בכלל ומגיעה למסכים בכל ארה"ב. ההיסטוריה הקרובה (סטף קרי, לילארד) גם מלמדת אותנו שאין יותר דבר כזה מכללה קטנה. אם אתה טוב ידעו לבחור אותך.

    1. מאוד מוקדם לדעת. מבחינת כישרון הוא בהחלט טופ 10. הוא בשל ומתאים פיזית לליגה. העניין הוא שיש שגעת ווינגים וגבוהים ורסטילים בליגה בשנים האחרונות. בדראפט הזה קשה לראות יותר מ2-3 פוינט גארדים בכל הסיבוב הראשון.

  2. מעולה ג'ון. ראיתי אותו לא מעט ברשתות החברתיות ונראה שההייפ גדול..אני חושב שדווקא אחרי לילארד ומקולום, הג'י אמים מייחסים פחות חשיבות מבעבר לעובדה שהשחקן מגיע מקולג' לא מוכר כביכול..אולי אני טועה.

  3. ג׳ה בלס.
    אחלה כתבה ג׳ון על שחקן שאני לא מכיר בכלל. שחקן שהייתי מפחד לגעת בו בדיוק בגלל הנתונים שציינת.
    המשקל שלו, התחרות הנמוכה, אחוז היוסג׳ המשוגע והאיבודים יחד עם נתוני השלשות והשחרור האיטי.
    אין לי שום מושג להעריך איפה יבחר אבל רק מהנתונים האלו קשה לי להאמין שיבחר גבוה אלא אם יתן איזה הופעה הירואית בריקוד הגדול.

    1. משקל לא יהווה כיום עניין כי אם את אינגראם ופוקס הצליחו למלא כך גם כל שחקן אחר. נושא האימון הגופני בליגה הוא מקצועי בקטע פסיכי.

      לגבי אחוזי יוסג' איבודים ורמת תחרות בשביל זה יגיע אולי כבודו לאימונים אישיים ולקומביין ויראה ממה עשוי.

      לגבי הזריקה זה עניין של סיכון. יש קלעי קולג'ים שמעולם לא שיחזרו את אחוזי השלוש שלהם ויש כאלה שבליגה רק שיפרו אותם. אני ב2017 הייתי מאוד סקפטי אם ד'ארון פוקס יהפוך אי פעם לקלעי טוב/סביר. הופתעתי לטובה. אבל זה בהחלט סיכון בNBA של היום להחזיק גארד שלא פוגע משלוש

  4. תודה יונתן. באמת שחקן מיוחד ובדראפט חלש יחסית כמו זה של השנה הוא יכול גם להתברג בסופו של דבר לחמישייה הראשונה, אם כי לא נראה לי. שחקן שכיף לראות אותו משחק. אבל יש גם חולשות רציניות במשחק שלו שמדליקות נורות אדומות. את האיבודים ציינת. בהחלט מספר גבוה מאוד, אבל כאמור עוד ניתן לתרץ את זה קצת ביוסג' הגבוה. האחוזים משלוש גם רעים — 28% מטווח מכללות זה חלש מאוד. שוב, הוא לוקח גם זריקות קשות בסוף שעון, והאחוזים מהעונשין טובים, אז יש מקום לקוות לשיפור.

    אבל מה שבעיקר בולט בעיני וכמעט לא מדברים עליו בהקשר של מוראנט זה ההגנה. ממה שראיתי, הוא מראה כרגע הגנה חלשה מאוד, משהו ברמה של טרה יאנג. רמת מאמץ נמוכה, עומד וצופה בכדור, מנסה להושיט ידיים במקום "לשבת" בתנוחה ולהגן חזק. הוא יותר אתלטי מיאנג וגם ארוך יותר, כך שחלק מהכלים להשתפר בהחלט שם. מצד שני, הוא גם רזה וחלש גופנית ויתקשה מאוד מול גארדים חזקים ב-נבא. המאמץ הנמוך, כמו שהיה המקרה עם יאנג, יכול להיות קשור גם ליוסג' הגבוה, אבל גם אם זה נכון, זה לא שב-נבא פתאום החיים נעשים קלים. יש שם 82 משחקים ואם הוא מגיע לקבוצה חלשה גם שם יצפו ממנו לשחק הרבה דקות ולקחת הרבה על עצמו. אישית, למרות החיבה לפנטזי בסקטבול, שחקנים שגרועים בהגנה די מורידים לי מההתלהבות.

    1. תמיד כיף לי כשאתה מגיב 😀
      לא הייתי מתרגש מעניין ההגנה. הוא לא דז'ונטה מורי אבל הוא בהחלט זז נכון בשמירה אישית גם אם לוקח הפסקות. אני מאמין שיש לא מעט פרוספקטים שנזהרים לא להיפצע במכללות ולא הולכים all in. בן סימונס ומרקל פולץ היו כאלה ודווקא שניהם הראו הרבה יכולת הגנתית כשהגיעו לליגה.

      לגבי שמירה קבוצתית אני מסכים בהחלט אך חלק מזה לא קשור ליכולת בעיני. כל הקבוצה הזו שומרת מוזר ממה שראיתי. הוא קצת מתפתה לזנק ולסגור מרחקים או לסמוך על ניתור ויד ארוכה כמו הרבה אתלטים צעירים במקום לווסת את המהירות ולחשב מיקום ללא הפסקה. ואז עוקפים אותו בקלות. דיארון פוקס סבל שנה שעברה מאותו העניין ועדיין יש לו התפלקיות. גארדים צעירים לרוב לא מגיעים מוכנים הגנתית. בזה תמיד יש יתרון לסניורס שמגיעים בשלים בגיל 22-23 לליגה.

      לגבי עניין המשקל הוא יושב בול על המידות של פוקס ביום הדראפט. לכן הוא לא מוצר מוגמר ויש לו עד שנתו הראשונה זמן לא מועט לעבוד על גופו ללא הפרעה של משחקים.

  5. כמובן ששמעתי עליו בתיכון וב-AAU. אולי הרגיש נעים במוריי סטייט, מכללה 'שחורה'. המון שחקני NFL ו-NBA הגיעו מהמכללות השחורות האלה כמו מוריי סטייט, מורהד סטייט, ג'קסון סטייט, גרמבלינג, ועוד. זה לא יפגע בו כלל וכלל בדראפט (העובדה שהוא במכללה קטנה – אגב היא לא כל כך 'קטנה' – כי המכללות השחורות הללו מקבלות המון INK בתקרשורת בפוטבול ובכדורסל.

  6. הערת אגב ללא קשר ישיר לכתבה:

    מדוע רוב המגיבים לא שמים תמונה מקורית שלהם או של משהו שצילמו ושמים תמונות של שחקנים אחרים וכו'?

    היה נחמד לראות עוד פנים וזוויות אישיות בגראוואטרים, כמו של רועי, מנחם ועידן, למשל..

    רק הערה..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט