לאחרונה עשה האשך מצווה וביקר בבית הוריו (מצווה לבטנו ההומה ולכביסתו המעופשת).

אחת מתופעות הלוואי של הביקור (חוץ מהנאדים של אחרי מרק העדשים) היו שגיליתי מחדש את הספר "סיפורי אבו-נימר" של דן בן-אמוץ.

הספר, עליו גדלתי וחונכתי בילדותי (היה קריאת חובה בבית ביחד עם חמשירי זימה), מביא את סיפורי הפולקלור, המשלים והפתגמים מן התרבות הערבית, כפי שאסף אותם דן בן-אמוץ מפיו של אבו-נימר, קשיש ערבי מיפו אשר היה "ראווי", מספר סיפורים אשר היה נודד ממקום למקום ומשעשע את הקהל בסיפוריו תמורת אירוח ותשלום.

עיון בספר מחדש, לאחר כל השנים שעברו, חיבר אותי מייד עם מה שקורה בליגה בעונת המלפפונים ועורר בי תובנות שונות עם דברים שקורים בליגה בכלל.

והרי הן לפניכם. מקווה שתהנו!

*

פעם ג'וחה שבר רגל שלו. לקחו אותו בית-חולים והכניסו אותו בחדר איפה היה עוד אחד שבר רגל שלו. אחרי אקסת זמן בא דוקטור ורק התחיל בודק רגל שבור של שכן שלו התחיל זה צועק ובוכה ומקלל מן רוף סבל. חרכך ניגש אל דוקטור לפדוק רגל של ג'וחה. בודק, בודק וג'וחה לא מוציא מלה מן בה שלו. מתי הלך אל-דוקטור, אמר אל-שכן לג'וחה "איך לא צעקת ולא בכית בכלל? לא כאף לך?"
אמר ג'וחה: "אתה חושף אני משוגע לתנת לו לפדוק רגל שבורה? נתנתי לו רגל בריאה."

אותו סיפור בדיוק קרה לאייזאה תומאס. לרופאים של בוסטון נתן לבדוק את הרגל הבריאה, לאלה של קליבלנד את הרגל הפצועה…

"מתי ילך אל-שלג יראו אל-חרא"

משפט המתאר במדויק את מה שקורה בקליבלנד של אחרי האליפות.

פעם ראו את אבו-נאווס שוכף בבוץ על יד חמור שלו. שאלו אותו: "נפלת או חמור שלך הביל אותך?" אמר אבו-נאווס: "מה חשוף? העיקר אני שוכף בבוץ."

הפתגם מוקדש לדובי, ולאהבתו הגדולה – הניקס. כבר לא משנה מה הסיבות, מה שחשוב זה רק שהם שוכבים בבוץ.

"מה יודע חמור על טעם של זנגוויל".

ועוד בנושא הניקס – מה יודע כרמלו על להביא אליפות?

"מי הולך ברגל מוכן לעלות על כול עגלה".

ונסיים את נושא הניקס – דרק רוז אמנם עזב אותם, אבל כבר בקושי מסוגל ללכת ברגל ולכן קפץ על העגלה הראשונה אשר הסכימה לתת לו טרמפ.

"דגים יאכלו אחד אל-שני ואל דייג יאכל את כולם."

הרבה מלל ואמוציות נשפכו על סאגת קליבלנד-בוסטון. אבל מה זה משנה בעצם? ג"ס עדיין תאכל את כולם.

"מתי עכבר יעשה שלום עם חתול לא ישאר במכולת שון-דפר."

ועוד באותו נושא – מה שהביא אותנו למצב הזה – העכבר דוראנט עשה שלום עם החתול קרי והתוצאה לפנינו.

"מי רוצה לטעום עסל מוכרח לסבול עקיצה של דפורים."

ידוע שכדי להגיע לאליפות הנכספת יש לעבור דרך מרורים, אכזבות ותסכולים.
הבאד-בויז עברו את דרך היסורים שלהם מול בוסטון; שיקגו ומייקל נאלצו לירוק דם נגד אותם באד-בויז עד שמייקל אחז בגביע המיוחל; וגם השיקוץ הגדול קיבל את מנת הלענה שלו עד שהצליח לקושש את האליפות הראשונה מול אוקלהומה הצעירה.
כל זה לא עוצר את בן סימונס מפילדלפיה.
אחרי שלא שיחק כלל בעונתו הראשונה, הוא נשאל על הציפיות שלו לקראת העונה הקרובה ועל ההתמודדות עם רוק'יס אחרים, וזאת הייתה תשובתו:

https://youtu.be/3vB3jg5_Aqo?t=26s

סימונס ופילי כולה טיפה קופצים מעל הפופיק עם ההצהרות שלהם. קודם שיסבלו איזה עקיצה, או בכלל שיצליחו להתקרב לכוורת.
כנראה שבשיאה של עונת המלפפונים, גם הפתגם הזה תופס:

"גם אל יתוש בא לתקוע דראטה."

*

"תאכל מה מוצא חן בעיניים שלך ותלבש מה מוצא חן בעיניים של אחרים."

מסתבר שראסל ווסטברוק לא שמע על הפתגם.

*

אל חודרג'י (ירקן) שאל בעם את ג'וחה מה השעה.
אמר לו: "שלוש אילה רובע."
"אפל לפני שעה שאלתי אותך מה השעה וגם כן אמרת שלוש אילה רובע," אמר אל-חודרג'י.
"אני, ככה אני," אמר ג'וחה. "לא משנה דעה שלי כול רגע. אמרתי שלוש אילה רובע – אמרתי שלוש אילה רובע. זהו זה."

תשאלו את פיל ג'קסון מה השעה, לא משנה מתי, יענה לכם "התקפת המשולש".
לפעמים גם יצדק.

"חתול יחלום מיאה חלומות וכולם על עכברים."

על מה אתם חושבים שג'ורדן חלם בלילות? בין הפותרים נכונה יוגרלו שישה גביעים.

"בארץ של עוורים מי יש לו עין אחת – מלך.

ברוכים הבאים לארץ המזרח.

בעם גיפרת של ג'וחה אמרה לו "תרד במרתף ותפיא לי מן שמה בח-שמן."
עשה ג'וחה כמו אמרה לו. התחיל יורד בל-סולם. הגיע לחצי שלו – עמד ולא ידע מה יעשה. "יה סית," אמר לגיפרת שלו. "עכשף אני מה? עולה או יורד?"
אמרה לו: "אם יש ביד שלך בח-שמן, סימן שאתה עולה ואם אין ביד לך שון-דפר, סימן שאתה יורד."

אז מה אתם אומרים, לאחר שקראתם את המעשה הנ"ל בג'יני באס ומג'יק – יש לו או אין לו ביד פח שמן?

*

ונסיים בסיפור:

לאבו-נאווס היה בית אשתים קומות. יום אחד, מתי ישף על גג בשפיל יסחוף אקסת רוח, שמע אחד דופק בדלת. הביט למטה, ראה בנאדם הוא לא מכיר אותו.
"מה יש? מה אתה רוצה?" שאל.
"תרד למטה ואני יגיד לך," צעק זה.
ירד אבו-נאווס למטה, פתח אל-דלת וזה אל-בנאדם אומר הוא רוצה נדפה.
"בוא, בוא איתי למעלה," אמר אבו-נאווס. התחילו עולים במדרגות ומתי הגיעו לגג אמר לו "וואללה אין לי נדפה בשפילך."
"למה לא אמרת זה למטה?" שאל אל-קבצן.
אמר אבו-נאווס: "ואתה? למה לא אמרת מה אתה רוצה מתי הייתי למעלה?"

לברון חזר הביתה. דפק בדלת. קיירי הציץ ושאל לרצונו. לא ענה הלברון, שיחק משחקים, גרם לו לרדת במעמדו ככוכב הקבוצה ובסוף עוד תכנן לעשות את התרגיל הקבוע של לדפוק ולעזוב.
אבל מה? קיירי חכם כמו אבו-נאווס, למד איזה תרגיל או שניים מהלפלופ בזמן שלהם ביחד, ועזב אותו לפניו.
ועל זה נאמר:

"בריחה בזמן זה חלק גדול מן אל-שאטרה (הגבורה)".