מכתב לאנטואן הצעיר / אנטואן ווקר (תירגם סהר)

***הקדמת המתרגם***

כאחד שגדל בתקופה בה מייקל ג'ורדן שלט ללא עוררין בליגה, תקופה בה האינטרנט עדיין לא היה כה נפוץ ואמצעי התקשורת דלים הרבה יותר, זכור לי כמה אותו מייקל ג'ורדן, וסופר-סטארים אחרים כמותו (כמוהו, כמובן, יש רק אחד, היה רק אחד ויהיה רק אחד, אבל הבנתם את הכוונה), היו משווקים לנו, הילדים והנערים, ובכלל, כאלים עלי-אדמות, ווינרים אולטימטיבים וחסרי-פגמים, וכך לפחות זה נתפס עבורי, כילד.

בשנים האחרונות, אני צופה ב-NBA ממקום בוגר יותר, מבין את המשמעות של הצלחות וכישלונות עבור השחקנים (שרובם כבר צעירים ממני), את המשמעות של עייפות, הטיסות הארוכות והלו"ז הצפוף, וברמה הרציונאלית, הפנמתי כבר שהם בני-אדם כמוני וכמוכם. כשהם חוזרים הביתה, כמאמר השיר, גם אצלם התקרה מונחת בול על הרצפה. אך, בכל זאת, הילד שבי, בעקשנות, מנסה להחיות את התדמית הזו, של אותו מייקל ג'ורדן, שנראה לי אז כאלוהים בתחפושת (בפרפראזה על דבריו של לארי בירד) – לייחס לספורטאים הללו רק שלמות, טוב-לב, אנרגיות בלתי-נגמרות, וכמובן, רצון בלתי-אנושי לנצח בכל משחק.

לאחרונה, בזכות האתר המדהים הזה, נחשפתי לאתר "The Players' Tribune", בו אני קורא מדי מספר ימים מאמרים של ספורטאים שפותחים את לבם בפנינו, האוהדים, ומאפשרים לנו חלון לחוויות שעוברות עליהם ולרגשות שהם חווים. המאמרים הללו מספקים לנו צד פגיע יותר, אנושי יותר באישיותם של הספורטאים הללו – צד שאמנם "הורס" לי את המודל שאנשי שיווק ניסו להטמיע בי כילד, אך חושף אותי לסיפורים משמעותיים יותר, על כוכבים שעלו, נפלו, והצליחו לקום שוב. על הסופר-סטאר ההוא שישב לצד השולחן בליל הדראפט ורעדו לו הרגליים, על ההוא שחשב לפרוש מכדורסל, כי חשב שאינו טוב מספיק, ועוד ועוד.

אני שמח שילדים ונערים, כיום, זוכים לגדול בעולם בו לספורטאים מצליחים יש מספיק אומץ כדי לחשוף צדדים פחות נוצצים בהם לכלל הציבור, כדי שהדורות הבאים ילמדו מכך, ואולי יאמצו מודלים בריאים ומאוזנים יותר להצלחה ולכל הכרוך בה.

המאמר הבא הוא דוגמה מצוינת לכך.

תהנו!

 

מכתב לאנטואן הצעיר / אנטואן ווקר

'טואן היקר,

זהו הקיץ של שנת 2001 ואתה על גג העולם. מייקל ג'ורדן עושה comeback בפעם השניה, ואתה מעביר את הקיץ בשיקגו, מתאמן עמו ועם שחקנים נוספים מהאזור. כבר זכית באליפות ה-NCAA בקנטאקי, נבחרת במקום השישי בדראפט של שנת 1996 על-ידי הבוסטון סלטיקס ונבחרת למשחק האול-סטאר… אבל לקבל שיחה מהשחקן הטוב ביותר בכל הזמנים? (כן, הוא עדיין במקום הראשון…) זה הדבר הכי גדול שיכול לקרות לילד שגדל בשיקגו.

צפויה לך תקופה מדהימה לפניך. בעוד שנים מעטות, אתה תזכה באליפות ה-NBA במדי המיאמי היט. תיבחר פעמיים נוספות למשחק האול-סטאר, ותזכה להיכנס להיכל התהילה של האתלטיקה של הממלכה המאוחדת.

אבל אני לא רוצה שתתמקד בפרטים אלה. אני רוצה שתתמקד ברגע בו אתה נמצא כעת, תחיה אותו, מכיוון שאתה צפוי לזכור אותו כאחד הזמנים הטובים בחייך.

הגעת לרמה הגבוהה ביותר של הכדורסל. החוזה שלך יכניס לך 10 מיליון דולר במהלך העונה הקרובה, ואתה חי טוב (אולי יותר מדי טוב, ואנחנו נגיע לזה אחר-כך). יתרה מכך, אתה הופך את חיי משפחתך לנוחים הרבה יותר. אתה ממלא את חלקך כאבא, אח, דודן, אחיין, חבר ובן – בייחוד כבן. אתה עדיין גאה בכך שהיה ביכולתך לבנות לאמך בית, מן המסד ועד הטפחות. לעולם לא תשכח את היום בו עברה אליו. אתה יודע שזה מגיע לה, ואף הרבה יותר מכך.

אבל בחזרה לרגע בו אתה נמצא כעת: אתה פוגש חברים מהליגה במסעדה הערב, והולך להיות כיף. אבל לפני שאתה הולך למסעדה, אני מעוניין ללמדך מילה חדשה, מילה שאינה חלק מאוצר המילים שלך עדיין. המילה היא לא. אני יודע שזה לא הולך להיות קל עבורך, אז אני מעוניין שתתאמן על כך, תגלגל אותה קצת על הלשון.

אמור: "לא."

עכשיו נסה: "לא, מתנצל, איני יכול."

וכעת: "לא, אני אוותר על ההצעה."

יופי… עכשיו תן לי לומר לך למה אני מלמד אותך את המילה החדשה ורבת הערך הזו.

הלילה, אחד החברים הטובים שלך הולך לצרף לארוחה חבר שלו. החבר של החבר הזה הוא בחור טוב. ניכר כי הוא מכיר הרבה אנשים בליגה, והוא אוהב להציע להם רעיונות עסקיים. הוא מעוניין להחליף מספרי טלפון ולשמור על קשר.

זה זמן מעולה להשתמש במילה החדשה הזאת שלימדתי אותך.

הנה מה שצפוי לקרות אם לא תשתמש במילה הזו: אתם הולכים להתכתב מעט, מדי פעם תיתקל בו. הוא הולך לספר לך על כל מיני עסקאות שהוא מבשל בתחום הנדל"ן. המספרים ייראו טוב. בזמן האחרון התחלת להרהר שאולי זהו הזמן להתחיל להרוויח כסף מתחומים שאינם קשורים לכדורסל. אולי אתה תוכל לחיות מהכסף הזה ולחסוך את הכסף שהרווחת ב-NBA לעתיד.

אתה וחברך תקימו חברה יחדיו. אתם תקראו לה Walker Ventures. נשמע מצוין, נכון? אתה תשקיע בנדל"ן מסחרי, בנייני דירות ונכסים מניבי-רווח נוספים. לא תצטרך לשים מקדמה, רק לערוב לבנק על ההלוואות שלקחת – תיק ההשקעות שצברת מספיק להם. אתה משחק כדורסל תשעה חודשים בשנה, אז הוא ייקח את המושכות בנוגע לניהול נכסיך. זה יישמע לך מספיק טוב באותו הזמן.

זה ילך די טוב, בהתחלה. אתה רוכש בניינים. הונך ממשיך לצמוח. הנכסים אינם מניבים רווח עדיין, אבל הכסף עוד יגיע … זה לפחות מה שאתה חושב.

אחר-כך יתחילו הצרות. התשלומים לא יגיעו לבנק. יסתבר שה-"חבר" שלך ניהל בצורה לקויה את הנכסים וגנב ממך, אבל אתה לא היית שם כדי להבחין בכך.

לא יעבור זמן רב עד שחברת Walker Ventures תיסגר. אבל ההלוואות שערבת להן, מישהו הרי יצטרך לשלם אותן. מעל 20 מיליון דולר מהחוזה שלך ילכו כדי לכסות אותן. עד אז, זה יהיה יותר כסף ממה שנשאר לך.

ה-"חבר" שלך ייכנס לכלא, ואתה תהיה בדרכך לדין ודברים בנוגע לפשיטת-רגל בבית-המשפט.

אני יודע שתתקשה להאמין, אבל אתה הולך להרוויח סכום של 108 מיליון דולר בקריירת הכדורסל שלך – 108 מיליון דולר – וכמה שנים לאחר מכן, אתה תהיה מרושש. בטחת באדם הלא נכון, ולא היה לך אף אחד אחר שיפקח על העסק. נכון שהצלחת לצלוח זאת, אבל בדרך נתת יותר מדי כסף ליותר מדי אנשים. ואת השאר… את השאר הפסדת בהימורים או שבזבזת על דברים שבסופו של דבר ייראו לך טיפשיים.

אם כן, בוא נדבר על הבזבוזים שלך, על סגנון חייך.

כשאתה בדרכים – לוס-אנג'לס, מיאמי, לא משנה היכן – אתה לא יכול לקחת 10 אנשים (לפעמים יותר) לחנויות של גוצ'י או לואי-ויטון ולומר להם שיקנו מה שהם רוצים על חשבונך. אני יודע שקל להשתעמם כשאתה בדרכים, אבל מסעות השופינג האלה צריכים להפסיק. אינך יכול להרשות זאת לעצמך, בטח ובטח אם בנוסף אתה לוקח את החבר'ה למועדון ומבזבז אלפי דולרים, לילה… אחרי לילה… אחרי לילה. הבגדים, המכוניות, התכשיטים – כל זה – אתה חייב להשתמש במילה הזאת – לא – בתדירות גבוהה יותר.

מדי פעם, אתה אפילו צריך לומר אותה לעצמך.

יגיע זמן, במהלך שנת 2008, בו, בתקופה של שישה שבועות, אתה תגיע לחוב של כ-800,000 דולר בבתי-הקזינו השונים בלאס-וגאס. הם יגיעו לחשבון בנק שלך (הוא כבר מתועד אצלם) כדי לגבות כסף, אבל עד אז הוא כבר יהיה חשבון ישן שהפסקת להשתמש בו מזה זמן, אז כמובן שלא יהיה בו מספיק כסף כדי לכסות את החוב. ואתה יודע מה קורה כשאתה לא משלם את חובך לבתי-הקזינו תוך 45 ימים? מוציאים לך צו-מעצר.

(לפני כל הצרות היו ימים יפים)

כך תמצא עצמך עומד מול שופט בבית-המשפט. וכל הכישרון הזה, כל הפוטנציאל… השופט לא ישים קצוץ על כל זה.

והחלק הגרוע ביותר הוא, שכל זה יגיע במקביל לצרות שלך בתחום הנדל"ן. התקשורת תעלה על הסקופ. אתה תראה כותרות עיתונים שאף אחד לא מעוניין לראות – כותרות עם השם שלך, ולצדן, מילים כמו – פושט-רגל, מרושש, ואפילו איבד את הכל.

אתה ודאי מוכן גם למעט חדשות טובות. אז הנה לך: אתה לא חייב לומר לא לכולם על כל דבר. חינכו אותך לשים את משפחתך במקום הראשון. כל ילדותך צפית באמך מגדלת שישה ילדים כאם יחידה, אז אתה יודע מה זה להקריב מעצמך כדי לדאוג למשפחתך. אתה רוצה עזרה, וטוב שאתה רוצה. אפילו אחרי מסים ואחוזים לסוכנים וכל ההוצאות האחרות, 108 מיליון דולר כדי לחיות טוב וגם לדאוג למשפחתך. אם כך, קנה לאמך בית. זה מגיע לה. רק אל תבזבז 800,000 דולר על בריכה מקורה. היא תהיה שמחה וגאה בך גם כך.

(תמונה מהכלא)

הנה עוד חדשות טובות: אתה חכם מספיק כדי ללמוד מהטעויות שלך. זה המקום ממנו אני כותב לך היום. אני חולק את חוויותיי וניסיוני עם ספורטאים בקולג', מספר את סיפור חיי – הסיפור שאתה עתיד לכתוב אם לא תשמע בעצתי. ובתקווה תוכל למנוע מכמה אתלטים צעירים לבצע טעויות דומות. חלק מהילדים שאני מדבר איתם מזכירים לי אותך – אותנו. יש להם כישרון. הם עובדים קשה ויש לפניהם עתיד מזהיר… אם הם יקחו את ההחלטות הנכונות.

יש לך לב טוב, אבל אתה צריך להשתמש גם בראשך. תלמד לומר לא כשצריך. תתאמן על כך. יתרה מכך, בחר לך יועץ פיננסי שאתה סומך עליו, בחר אותו בקפידה, שישמש לך כחוצץ בינך לבין האנשים שמבקשים את כספך. זה בסדר לנסות לייצר הכנסות שאינן מגיעות מכדורסל, אך תוודא שצד שלישי שאינו קשור לעסקה יזהיר אותך מפני הסיכונים הצפויים. עבדת קשה מאוד כדי להגיע לאן שהגעת. שמור על מה שהרווחת.

והלילה… אולי עדיף לך פשוט להישאר בבית ולצפות בסרט.

 

חברך,

אנטואן.

 

***

אנטואן ווקר שיחק בליגת ה-NBA עד שנת 2008, ובשנת 2010 פרש ממשחק כדורסל פעיל. הוא הפיק לאחרונה סרט תיעודי העונה לשם "Gone in an Instant", אשר מגולל את סיפורו על אובדן הונו. כמו כן, הוא עובד בצמוד ל-"Morgan Stanley's Global Sports & Entertainment Division" במטרה לקדם חינוך וידע כלכלי בקרב ספורטאים בגילאי קולג' ורוקיז בליגות המקצועניות.

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  1. תודה סהר. זה מכתב שכדאי לכל ספורטאי, קל וחמר כאלו שהגיעו ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, לקרוא ולהפנים.
    העדר חינוך פיננסי היא בעיה חובקת עולם. חבל שבישראל זה לא חלק מתכנית הלימודים כמו זהירות בדרכים או חינוך מיני.

    1. מסכים מאוד. למעט האספקט, שגם בעיני הוא קריטי, של חינוך פיננסי נכון, יש כאן לקחים חשובים בנוגע להתמודדות עם הצלחה וכל מה שבא בעקבותיה, בטח ובטח עבור שחקנים שהגיעו ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, אך לא רק.

      אצל אנטואן ווקר זה התבטא בהחלטות כלכליות כושלות, לצד אורח חיים בזבזני, כפי שראינו בכתבה. אצל אחרים, באלימות, בעיות הימורים, התמכרויות למין, ועוד.

      כדאי לדעת, לדוגמה, שבקרב ספורטאים, הסיכוי להתמכר להימורים, גבוה מעל פי 5 מבקרב הציבור הכללי – זאת בעיקר עקב הבדידות בנסיעות, שנפתרת על-ידי האדרנלין שבזכייה בהימור, וכמובן, עקב התחושה שאתה מקבל סביבך שאתה בלתי-מנוצח בכל דבר שתעשה.

      1. וגם אנשים שלומדים חינוך מיני נדבקו במחלות ושלומדים זהירות בדרכים ועשו תאונות. אי אפשר למנוע, אבל אפשר להפחית. ואם באמת עברו עליו זה כבר לא קשור להימורים (אולי לפונקציית החלטה של מהמר) ופה חינוך פיננסי בהחלט היה יכול לעזור.

        1. מעניין, כי אצלי זה לא הוזכר אפילו בלחישה.
          מצד שני, גם הזהירות בדרכים הייתה אצלי בעיקר ארגון חיצוני שהגיע פעמיים ובעיקר התחנן שיקשיבו לו.
          אולי מישהו מהולכי בית הספר הנוכחיים יוכל להוסיף?
          אבל אני מסכים בקשר לחינוך הפיננסי. אני מרגיש שזה מאוד חסר, בעיקר לי.

          1. חינוך פיננסי- שעתיים שבועיות לאורך חצי שנה בכיתה י'.
            חינוך מיני – שעתיים בכל שנה מכיתה ז' פחות או יותר.
            חינוך תעבורתי- שעה שבועית למשך שנה בכיתה יא'.

          2. בניגוד לעמרי, אני לא למדתי לא חינוך פיננסי, לא חינוך מיני ולא חינוך תעבורתי כמקצועות בפני עצמם. חינוך מיני אולי היה בתוך ביולוגיה אבל חוץ מזה לא היה כלום.

  2. אולי אחד המכתבים הכי חשובים שנכתבו בפליירס טריביון.
    מצד אחד זה עצוב לשמוע, מצד שני נראה שלפחות הראש שלו במקום הנכון והוא בונה את החיים שלו מחדש.
    אחלה תרגום, תודה.

    1. בכיף.

      מכתב חשוב ביותר. אמנם עצוב לשמוע, אבל מספיק "אנטואן צעיר" אחד שיימנע מליפול לבור הזה, עקב פעילותו של אנטואן המקורי, וכל זה היה שווה את זה.

  3. לא מרחם עליו ולא מתרשם מהמכתב
    כשאתה מציע ל 10 אנשים לקנות מה שבא להם בלואי וויטון זה דרך אחרת להגיד שאתה פימפ אפ 10 נשים
    הפסיד בהשקעות 20 מיליון … לא קונה את זה אלא אם הנדלן המניב שלו היה סלאמס בדטרויט
    אם הוא הפסיד בהימורים זבשו
    צריך להיות סופר מוכשר לבזבז 108 מיליון דולר , האמת ווקר אף פעם לא היה שחקן עם IQ כדורסל גבוה אני לא מופתע

    1. תרגום מצויין,אך גם אני לא מתרשם מהכתוב ובטח שלא מרחם עליו, לא ציין את בעיית ההימורים הקשה שהייתה לו (החלק של הנדלן שהוא ציין ממש לא היה המרכזי, אלא בעיית ההימורים).

      1. לעשות טעויות כשהוא ציין ב2008 שזייף צקים על בסך 800 אלף דולר הוא לא ציין שאחר כך הוא נקלע לבעיית הימורים של 13 מליון דולר (4 שנים אחרי), אם כל הכבוד לבזבז סכומים כאלה זה טמטום מוחלט.

    2. אני חושב שבמאמר כזה, להסתכל על מה הוא סיפר ומה הוא הסתיר זו זווית לא נכונה. הדברים המסופרים ופתיחות הלב (כמו גם פועלו בתחום) הם בעיני מספיקים כדי לתת אימפקט משמעותי על צעירים, וזה מה שחשוב.

      קל לומר שזו בעיה שלו שהתמכר להימורים, קל לומר שזו הייתה הטעות שלו בלבד שקנה כל מה שכל חבר/ה רצו, אבל מה זה נותן? כל המטרה כאן היא להעלות למודעות בעיה מאוד נפוצה ולטפל בה, כך שעוד כמה פרטים רכילותיים על בעיות הימורים, והחלטות לא נכונות שלו, לא יוסיפו דבר לכתוב.

      כך בעיני לפחות.

  4. חשוב לזכור ש108 מיליון גם אם לא ביזבזת אגורה הם לא 108 מיליון. מיסים (תלוי באיה מדינה) + מיסי עיריה + הפרשות לביטוחים + שכר לסוכן + שכר לרואה חשבון + הפרשה לאיגוד השחקנים אולי משאירים שליש ביד לביזבוזים. אם אתה לא גרוש ומחזיק צי של ילדים או הום בויס שאתה צריך לתחזק אז זה בהחלט מספיק בכדי לקנות כמה בתים ואינספור מכוניות אבל צריך לזכור שאחזקה של נכסים בגודל כזה הוא אדיר. שחקני NBA יכולים לחיות חיי גן עדן פיננסי אבל הם לא מיליארדרים שיכולים לשרוף כסף בלי הכרה.

    אני אוהב את הפליירס טריוויון אבל לעיתים הוא לאו דווקא מספר אמת אלא גירסה מולבנת של סיפורים. יש בה עדיין צד יחצני מובהק. כמה שהתקשורת דפוקה היא לפעמים מאזנת בין הצד היחצני -תועלתני של השחקן לבין הצד הנסתר שהשחקן לא מעוניין בו

    1. בטח יש לו 12-13 ילדים מ 14-15 נשים לתת להם מזונות
      מומי כמומחה להימורים חושב שהוא ברכה לכל בית קזינו
      רואים אותו פותחים לו בופה אול אינקלודד מבוקר עד ערב מעמידים לו 4-5 דילריות בעירום רק שלא יעזוב את החדר

    1. מסכים. מסתבר שה-NBA לקח את המושכות לידיו מרוב שהסיפור נפוץ, ומעביר לשחקנים קורסים בנושא התנהלות כלכלית נכונה, כי יש לא מעט מקרים של פושטי רגל.

  5. סהר תודה על עבודת התרגום.
    ווקר הוא אידיוט, אני מרחם עליו אבל הוא עדיין אידיוט אז למה שארחם עליו בעצם? אם היה לי חצי או שליש מהכשרון שלו הייתי מסדר את המשפחה וגם את כל הקיבוץ שלי.

  6. אנטואן ווקר היה הסיבה שבגללה התחלתי לאהוד את בוסטון. כשפתאום הצטרף אליו שחקן צעיר בשם פירס וביחד הם נתנו לבוסטון תקווה קצרה לצאת מחבורת נמושות הליגה.

  7. סיפורי עצוב וזה לא היחיד ב אן בי איי כמובן.. הכסף משחית. לא אותו באופן אישי אבל זה מאוד מאוד בעייתי שהליגה מאפשרת לשחקנים צעירים להרוויח כאלה סכומים ביום אחד. רגע אחד אתה אני, רקע אחרי זה את מליונר. כדי שנער בן 18/21 לא ישתגע משינוי חד כזה הוא צריך לצידו סביבה תומכת ומחזיקה. בכלל עדיף שעד גיל 21 (הגיל בו מותר לשתות בארה"ב) השחקנים יחתמו על חוזה אך ישלמו להם רק אחוז מסויים ממנו עד להיגעם לגיל 21 או אפילו 24-5 אחרי שצברו כמה שנים של ניסיון בליגה של הגדולים והתבגרו בעצמם

כתיבת תגובה

סגירת תפריט