מקווין לאב ועד דריימונד גרין, שחקני NBA מתקשים עם אוכל יותר משהייתם מצפים / ג'קי מקמולן | תרגום: איל ספיר

הכתבה מאת Jackie MackMullan מ-ESPN:

http://espn.go.com/nba/story/_/id/16080927/how-draymond-green-kevin-love-wage-war-their-weight 


איך דריימונד גרין וקווין לאב הכריזו מלחמה – על המשקל שלהם

קווין לאב מאמין באדיקות שאתה זה מה שאתה אוכל. "לא עשרה שקדים, לא שמונה עשר שקדים – ארבעה עשר שקדים," אומר המאמן האישי רוב מקלנהאן על הקליינט המסור ביותר שלו. [מנחם כתב על מקלנהאן כתבה נפלאה לפני שנתיים] "קווין מדויק לגמרי. אם הוא אמור לאכול כל שעתיים, אז בימים בהם הוא ישן בשעה היעודה, הוא מתעורר לאכול וחוזר לישון."

 קווין שינה את הרגלי האכילה שלו באופן כה קיצוני שחבריו לקבוצה מטרידים אותו ברשתות החברתיות. הוא התחיל דיאטה מבוססת צמחים ב-2012, עם סלמון ועוף צלוי כמנות העיקריות המועדפות. הוא אוכל חמש עד שש ארוחות קטנות ביום וכשעבר לקליבלנד בטרייד ב-2014 הוא שכר שף במשרה מלאה שבונה לו תפריטים הכוללים חלבוני ביצה אורגניים, מיץ סלק, חיטה מלאה עם חמאת שקדים ושייק חלבונים.

במהלך ארוחה קבוצתית לפני משחק 2 של סדרת הגמר, זללו שחקני הקאבס חביתיות, וואפלים ובייקון.

לא לאב.

"קֶו אכל שני מאפינס העשויים מסוּבּין  ובננה עם חלב רזה," אמר פורוורד הקאבס ריצ'רד ג'פרסון. "הוא אוכל כמו גברת בת שמונים שמנסה לוודא שהיא בסדר."

לעיתים קרובות לאב לוקח את הארוחות שלו – צמד סלטי קאלה [סוג של חסה] ועוף צלוי – למטוס הקבוצתי כדי לא להתפתות לאחר המשחק לאוכל שעשוי להכיל קלוריות ופחמימות רבות. ההצקות, הוא אומר, הן דבר צפוי בהתחשב בסביבה.

"זה די מצחיק אותם כשאני הולך עם שקית מלאה באוכל," אומר לאב. "זה לא בדיוק הדבר הכי טוב לעשות כשיש לך קבוצה של חברים שיעשו ממך צחוק."

אולם לאב מבין שהוא צריך לאכול ככה – במיוחד כשקבוצתו עומדת לשחק את משחקה המאה ושתיים העונה. ישנה תפיסה שגויה ששחקני נבא יכולים להכניס לגוף מה שהם רוצים במהלך עונה רגילה ארוכה ולחוצה שאורכת שישה חודשים ו-82 משחקים ובתסריט החיובי מתווספים אליה חודשיים של פלייאוף – אבל אפילו כל העבודה הקשה, הזיעה והאימונים לא מִתרגמים לחופש קולינרי מוחלט.

שחקני נבא, למען האמת, הם בדיוק כמונו. הם סופרים קלוריות. הם מתחננים לחטיף בשעת לילה מאוחרת. הם שותים יין, מרגריטות או בירה קרה, לפעמים בצורה מוגזמת. כשהם לחוצים, הם פונים למזון נוח, בין אם אילו כדורי בשר תוצרת בית שאמא שלהם הכינה כשהיו ילדים, או פטוצ'יני אלפרדו עם עוף [סוג של פסטה עם הרבה חמאה ופרמז'ן] – תחום ההתמחות של אמא של לאב.

 

"אנשים באמת חושבים שספורטאים יכולים לאכול מה שהם רוצים כי הם ממילא שורפים את הכל," אומר ד"ר מייק רוסל, תזונאי שעובד עם ספורטאים מקצועיים רבים, כולל סנטר הלייקרס רוי היברט. "אפילו בהנהלת הקבוצה, כמה מאמינים בזה. הייתי המום ממספר שחקני הנבא שהיו קונים אצבעות עוף באולם לפני המשחק, או הולכים ל"סאב וואי" [רשת ג'אנק פוד אמריקאית] אחרי משחקים. הם אוכלים ממש כמו כל אחד אחר.

אולם כעת מתחילים השחקנים להשלים עם העובדה שתזונה נכונה מספקת להם יתרון.

הסתכלו על דריימונד גרין:  הפורוורד מגולדן סטייט נפל לבחירה השלושים וחמש בדראפט 2012, בין היתר בגלל שמשקלו, קפיצתו האנכית וכושרו היו מתחת לממוצע. אחרי עונת הרוקי שלו אצל הווריורס, גרין הוריד קרוב לעשרה קילוגרמים בזכות הוויתור על מה שנקרא בשפתו, "פחמימות רעות", כולל הטאקוס האהובים עליו מ-Vargas & Sons Tortillas מסגינאו, מישיגן. גרין אומר שגזרתו הרזה יותר עזרה להקל על כאב ברך כרוני, שיפרה את הסיבולת שלו ואִפשרה לו לצמצם את מספר השגיאות המנטליות.

אפילו לברון ג'יימס, שגופו המסותת היטב הוא מושא לקנאה בקרב רבים מעמיתיו בנבא, התנסה במה שניתן להגדיר כמהפכה דיאטטית ב-2014 כשתמונות שפירסם ברשתות החברתיות סובבו ראשים רבים בשל גזרתו הרזה. הייתה זו תוצאה, כפי שאמר אז, של דיאטה מופחתת פחמימות.

סנטר הווריוס אנדרו בוגוט הוריד עשרה קילוגרמים לאחר שזכה באליפות ביוני האחרון בעזרת הפחתת סוכר מעובד. הגורם שדירבן אותו, הוא אומר, היה סרט דוקומנטרי אוסטרלי שנקרא "Is Sugar The New Fat?". אחרי שצפה בו, בוגוט החל לבדוק את המרכיבים על הקופסאות. הוא לא שינה את תכנית האימונים שלו, רק מחק את הסוכרים – ואת "מנפצי האנרגיות" שהתווספו להם. בוגוט אומר שנהג להקניט "קוראי תוויות".

"עכשיו," הוא אומר, "אני אחד מהם."


 

צ'ארלס בארקלי אומר שיש אמיתה אחת בנבא שאין עליה עוררין: "אתה לא יכול להתקיים מכדורסל אם אתה שמן או לא בכושר," הוא אומר.

בארקלי יודע הכל לגבי המדרון החלקלק שבצבירת משקל. למעשה, הוא עשוי להיות שחקן הנבא היחיד בהיסטוריה שהעמיס על עצמו קילוגרמים בכוונה לחבל בכוונותיה של קבוצה לבחור אותו בדראפט 1984.

כאשר בארקלי, אשר כונה באונ' אובורן "The Round Mound Of Rebound", ביקר במחנה של הפילדפיה סבנטי-סיקסרס חודש לפני הדראפט, הוא שקל 133 ק"ג. הבעלים הרולד כץ הוקסם מהפאוור פורוורד ורצה לבחור בו, אבל כץ ציפה מבארקלי לרזות לפני שהסיקסרס יבחרו בו עם הבחירה החמישית.

"הרולד אמר, 'בוא נראה כמה ממושמע אתה,'" נזכר בארקלי. "כשתחזור לפה יומיים לפני הדראפט, אני מצפה ממך לשקול 129 ק"ג."

בארקלי נסע ליוסטון, התאמן כל יום, הפחית סוכרים, הגביל את צריכת האלכוהול ואכל פירות וירקות. הוא קיצץ את עצמו ל-127 ק"ג, אולם כמה ימים לפני הדראפט, סוכנו, לאנס לאצ'ניק, עדכן אותו שהסיקסרס נמצאים מעל תקרת השכר ויהיו מסוגלים להציע לו חוזה בשווי 75,000$ בלבד (אז לא הייתה תקרת שכר לרוקים). בארקלי נבהל. הוא לא רצה להיות מרומה בחוזה הנבא הראשון שלו.

"החלטתי," הוא אומר כעת, "שאני הולך לוודא שהסיקסרס לא יבחרו בי."

ב-48 השעות הבאות, בארקלי אומר, הוא ולאצ'ניק התחילו במה שניתן לתאר רק כמשתה – גרסת האוכל. הם מצאו סניף של רשת "דני'ס" וזללו הזמנות כפולות של "ארוחת בוקר – גראנד סלאם" הכוללת שני פנקייקים, שתי ביצים, בייקון, נקניק, תפוחי אדמה מטוגנים ולחם. אז, ליתר ביטחון, הזמין בארקלי קופסה של עוגיות. לאורך רוב אחר הצהריים, בארקלי שתה משקאות מוגזים ומילקשייקים והתענג על לובסטר. לארוחת ערב, הזמין פעמיים סטייק טי-בון.

"ואז התעוררנו למחרת ועשינו את הכל שוב…"

כשהגיע למתחם האימונים של הסיקסרס לשקילה, הוא התנפח לכדי 137 ק"ג. "כץ קרא לי בכל שם בספר," אומר בארקלי. "הוא כעס כל כך. אף אחד לא ידע על ההילולה המטורפת שערכתי, אבל הבנתי, 'היי, זה עבד.'"

בליל הדראפט, בארקלי מדושן-העונג נשען לאחור, מחכה לראות איזה שחקן חסר מזל ילך לפילדפיה במקומו. הוא נזכר בבהירות בקומישיונר דייוויד סטרן מבטא את המילים, "עם הבחירה החמישית בדראפט 1984 של הנבא, הפילדלפיה סבנטי סיקסרס בוחרים ב… צ'ארלס בארקלי!"

"אני יושב שם בהלם," אומר בארקלי. "אני לא מסוגל להאמין. אני פונה לסוכן שלי, 'הא, יופי. עכשיו אני שמן ושבור!'"

הפתרונות הופיעו: פילדפיה פינתה מקום מתחת לתקרה ושילמה לבארקלי $2 מיליון לאורך ארבע שנים. בארקלי מצידו גילה מדריך לחיים בדמות מוזס מאלון, שיידע אותו בזריזות שלהיות שמן ועצלן זה לא דבר שיתקבל. בארקלי המאוכזב רזה עד לכדי 116 ק"ג, ותוך עונתיים נבחר להופעת האולסטאר הראשונה שלו מתוך אחת עשרה רצופות.


 

שחקן פיניקס סאנס לשעבר אוליבר מילר אהב פיצה.

דני איינג', ששיחק עם מילר בפיניקס, אומר שאוליבר, שבשיאו שקל מעל 170 ק"ג, אכל כל כך הרבה פיצה שהסאנס השתמשו באמצעים קיצוניים כנגדו, כולל אשפוז והזנה בעזרת עירוי.

"אלא שאז הם גילו שהוא מזמין דומינו'ס מבית החולים…" אומר איינג'. "הם נאלצו לשים שומר בכניסה לחדר."

גם בארקלי שיחק עם מילר. "כשהיינו במשחקי חוץ, ראינו את קרטוני הפיצה נערמים מחוץ לחדרו," אומר בארקלי. "מעולם לא הבנתי את זה כששחקנים שהרוויחו כל כך הרבה כסף לא היו מסוגלים להפסיק לאכול. זה נראה לי משוגע."

בתפקידו הנוכחי כנשיא לענייני כדורסל של הבוסטון סלטיקס, איינג' התמודד עם שחקנים שהתקשו באופן דומה בעניין המשקל: גלן "ביג בייבי" דייוויס (שחוזהו כלל סעיף משקל); ג'ארד סאלינג'ר ואפילו הגבוה מאונ' ג'ורג'טאון, מייק סוויטני, שלדעתו של איינג' היה מוכשר דיו בשביל קריירה בת עשר שנים בנבא.

"ראשית כל, אני לא חושב שלמישהו יש משקל עודף כי הוא רוצה שיהיה לו משקל עודף," אומר איינג'. "כולם רוצים להיות בכושר טוב, ורובם עובדים כדי להגיע לכך, במידה מסוימת. הרבה שחקנים גדולים, כמו אוליבר או ביג בייבי, היו שחקנים טובים שהיו מסוגלים לשחק כשהם כבדים. זו הייתה חלק מהבעיה. הם היו מסוגלים להיות יעילים, אבל אף פעם לא הוציאו מעצמם את המרב.

"ובשורה התחתונה, זה משפיע עליך לרעה."


 

אולם זה לא כל כך קל לרדת במשקל. ההפיכה לרזה, במקרים רבים, לא מִתרגמת לעלייה ביכולת.

רוי היברט, לדוגמה, ירד כמעט 14 ק"ג לבקשתו של מאמן הפייסרס לשעבר ג'ים אוברייאן, שהעדיף קצב משחק גבוה. הוא הבין שאם היברט ירד במשקל זה יעשה אותו מהיר יותר וישפר את הופעותיו (בפועל, שניהם לא קרו). כשהפייסרס החתימו ב-2011 את פרנק ווגל, שהעדיף כדורסל פיזי, הוא ביקש מהיברט לחזור למשקלו הקודם.

כדי למלא את בקשתו, היברט, שבשנותיו המוקדמות היה מזמין תפריטי לילה שמנים מבתי מלון, שכר את רוסל, שייעץ להיברט איך לגייס בחזרה את מה שתזונאים קוראים לו: "משקל נקי". התכנית של רוסל סובבת בעיקרה סביב שאלה אחת: האם תוכל לאכול את אותה ארוחה בעוד שעתיים? אם לא, המנה גדולה מידי.

"הדבר הקשה ביותר הוא להישאר נתון בידי עצמי," אומר היברט. "לכן הסרתי מעצמי את האחריות."

היום, רוסל מתכנן את כל ארוחותיו של היברט ושולח אותן למלונות הקבוצה כשהוא במשחקי חוץ. לעיתים, רוסל אפילו מספק כמה מתשוקותיו של היברט. לדוגמה, רוסל יצא גרסה בריאה ל-chili cheese dog [נקניקייה בלחמנייה עם חתיכות גבינה מגוררות] כשמצא נקניקיית עוף שיש בה רק 3 גרם שומן ושמונה גרם חלבון ("ביליתי חודשים בחיפוש אחרי זה"), המבורגר רזה במיוחד, גבינה מופחתת שומן ולחמנייה מתוקה עשירה בסיבים תזונתיים. רוסל המציא גם גרסה בריאה לפסטה עם לובסטר וגבינה (הסוד הוא בפסטה מחיטה מלאה).

אולם גם מיטב התזונאים לא מסוגלים להפוך הכל לבריא.

"אין דבר כזה עוגת קטיפה אדומה דלת קלוריות," אומר רוסל.

(תמונה מוויקיפדיה)

 

שחקני הנבא הוותיקים, כמו כל אחד אחר, מגיעים לבסוף לאותה מסקנה: ככל שהם מזדקנים, כך הם צריכים להתמיד יותר בדיאטה.

כשג'פרסון היה צעיר הוא נהג לאכול שלושה סטייקים בשבוע כששיחק משחקי חוץ. הימים הללו נגמרו, הוא אומר, ומוסיף שהוא אסר על דוריטוס בביתו. "אני אהיה בן שלושים ושש בעוד מספר שבועות," אומר ג'פרסון. "אני לא יכול להרשות לעצמי את זה יותר."

ב-1988, בריאן שואו היה רוקי בסלטיקס שארוחתו הטיפוסית לפני משחק כללה המבורגר ביג-מאק, צ'יפס ומשקה מוגז. ב-2014, אז מאמן הדנבר נאגטס, שואו הזדעזע ממראה של פיצה ונאצ'וס בחדר ההלבשה שלו לפני משחק, ותלה את פתיחות המשחקים החלשות של קבוצתו בארוחה השמנונית. הוא העיף את הכל לפח והחליף את הג'אנק פוד בסלטים ועוף.

מקלנהאן אומר שהחניך שלו, דריק רוז, כבש את הנבא בסערה כשהוא מתודלק במזון מהיר. "עם דריק, בורגר קינג היווה ארוחת קדם המשחק," אומר מקלנהאן. "בשתי העונות הראשונות הוא סירב להסתכל על סלט. אבל עכשיו, כשהוא מתבגר, הוא התרגל לזה."

לשבור את ההרגלים הללו, אומר שון ווינדל, מאמן הכושר הראשי של האינדיאנה פייסרס, דורש מהשחקנים לראות את הופעותיהם על המגרש כתוצאה של מה שהם אוכלים – דבר שעל פי ווינדל מהווה קושי קבוע.

"שיחה שכיחה שאני מנהל עם שחקנים היא, 'אכלתי פיצה לפני המשחק וקלעתי 25. הסבר לי איך זה ישתנה אם אוכל סלמון וברוקולי,'" אומר ווינדל. "את מנסה להסביר להם שהם עלולים להיפגע מבחינת האנרגיה או הסיבולת, והשהפיצה שהם אכלו היום אולי לא תופיע בבוקס סקור הערב, אבל עלולה להופיע מחר."

אפילו לברון הודה לפני משחק 3 של הגמר שהוא התאים את הדיאטה ככל שהתבגר. הוויתור האחרון שלו? ג'אנק פוד.

"אבל זה מאוד מסובך להיות בבית עם שלושה ילדים כשהם רצים סביב ושמים לך ג'אנק פוד בפנים," אומר לברון. "אחת לכמה זמן אני אוכל קצת כדי לשמח אותם – אם כי בפועל זה משמח אותי…"


 

 

מאמן המאבריקס ריק קרלייל אומר שהדבר האחד שלמד בעשרים ושבע שנותיו בנבא הוא לא לשפוט שחקן לפי מבנה גופו. רכז המאבריקס ריימונד פלטון, לדוגמה, מחויב לדיאטה שלו יותר מראסל ווסטברוק, אבל לעולם לא תדעו זאת לפי מבחן העין. שני שחקני כדורסל – שני גופים שונים לגמרי שמחזיקים בסט יכולות שונה לגמרי – יכולים לעקוב אחר אותה דיאטה ולערוך את אותם אימונים ועדיין לקבל תוצאות שונות להפליא, בהתבסס על הגנים שלהם.

רוסל אומר ש"המתנה הגנטית" של לברון היא הסיבה שהדיאטה דלת הפחמימות המהוללת שלו ב-2014 הניבה תוצאות כה מהירות.

"אנשים עקבו אחר התכנית דלת הפחמימות שלו – אלא שהיא לא הייתה דלה בכלל," אומר רוסל, שמעולם לא עבד עם ג'יימס. "הסלט 'דל-הפחמימות' שלו כלל מנגו זרוק במרכזו. היה בו רוטב צ'אנטי. היו בו פחמימות וסוכר יותר מבכל מקום אחר. אבל זה לא חריג. אפילו האנשים עם האמצעים הכי טובים מקבלים לפעמים עצות גרועות כשזה נוגע לתזונה.

ובעוד הגנים בהחלט משחקים תפקיד חשוב בדיאטות וביכולתם של השחקנים לצבור ולהפחית משקל, הפיתויים בהם נתקלים השחקנים כשהם במשחקי חוץ מביאים גם הם אתגרים שאי אפשר להכחיש. אלכוהול, מרכיב עיקרי בחיי הלילה של הנבא, מכיל קלוריות ופעמים רבות מוביל לבחירת אוכל גרועה באמצע הלילה, ושלא נדבר על כך שהוא גורם לשחקנים להפסיד את ארוחת הבוקר למחרת. מעגל "השעות שאחרי", מודים שני ג'נרל מנג'רים שרואיינו לכתבה, הוא אחד הדברים שהכי קשה לשחקניהם לשבור. "אילו יכולתי לשמור על הבחורים שלי בלילות שאחרי משחקים, היינו מוסיפים חמישה ניצחונות העונה," אמר ג'נרל מנג'ר מהחוף המערבי.


 

 

על אף שהקאבלירס נהנים להקניט את לאב בגלל בחירת הארוחות שלו – "הוא אוכל כמו אלופת תזונה שצריך להתאים את עצמה לביקיני," מתפקע ג'פרסון – הם רוחשים כבוד למשמעת שלאב מפגין במסגרת ניסיונו להישאר רזה.

לאב לא תמיד הראה כזו משמעת דיאטטית. כשחקן UCLA הוא היה גבוה מהסוג העגול והרך ושקל מעל ל-122 ק"ג. כשרק הגיע לליגה, הוא מודה שפחד לתפוס עמדה בפוסט כי חשש שכוחו המוגבל לא יאפשר לו להוציא זריקה.

מקלנהאן אומר שעתה לאב יותר אקפלוסיבי, מסוגל ליצור לעצמו מרווח בעזרת סטפ-באק ושולט טוב יותר בכדור, תוצאה ישירה של חדות מנטלית וכישרות פיזית שהשתפרו בעקבות הפחתת 14 ק"ג.

כעת במהלך אימונים בפגרה לאב מסוגל להתאמן 60 דקות איכותיות מבלי להתפרק, שיפור משמעותי מימיו הראשונים ב-UCLA ומיניסוטה, כשמשקלו דרש ממנו להחליף חולצה ומכנסיים על בסיס שעתי בגלל שהזיע בכמויות.

"כשרק הגיע לנבא, הוא היה הרוג בסופי משחקים," אומר מקלנהאן. "עכשיו יש לו את אותה רמת אנרגיה כל הזמן.

"קווין השקיע בזה מאמץ רב. הוא מסתכל בזה כהשקעה. הייתי אומר שזה השתלם עם החוזה שחתם על סך 114$ מיליון."

לאב סופר שקדים כבר יותר מחמש עונות עכשיו. בוגוט נמנע מכל הסוכרים המעובדים במשך 11 חודשים, אבל עדיין משתוקק לשוקולד Cradbury ול"מארס" אוסטרלי, חטיף שהוא ירשה לעצמו במהלך הפגרה, הוא אומר. גרין, מצִדו, התקשה בימיו הראשונים של מסע הצלב דל הפחמימות שלו, אבל עכשיו מודה שזה פשוט חלק מהשגרה. "בדיוק כמו שלאכול לא נכון היה נורמלי," הוא אומר, "עכשיו לאכול נכון זה נורמלי."

באשר ללברון, רוטב צ'אנטי או לא, כל דבר שמשפר את המשחק שלו – מעט פחמימות, הרבה פחמימות או משהו באמצע – צריך לשלוח את מי שאמור לשמור עליו לדיאטה דלת פחמימות משלו – ללא מנגו, כמובן.

לפוסט הזה יש 46 תגובות

  1. מנגו זה פרי בטבע ולכן הוא בריא, אך גם פירות צריך לצרוך במידה מתאימה כי הרבה גורם להשמנה אצל רבים (לא אצל רזים באופן טבעי כמוני שתהליך חילוף החומרים בגוף מתבצע אצלם מהר יותר מאצל אחרים).

    1. לא מדויק לומר שמאכל הוא בריא מפני שהוא פרי בטבע.

      הבריאות (או החוסר בבריאות) אינה מתבטאת רק בהשמנה, אלא בצריכת סוכרים והשפעה לטווח הארוך.

      מנגו, שהשתמשת בו כדוגמא, מפוצץ בסוכר וכך גם רוב הפירות הטרופיים האחרים. לא מציע לך להגזים, גם אם חילוף החומרים שלך נהדר. זה עלול להתנקם בך ביג טיים מתישהו בעתיד.

  2. קודם כל תרגום ראוי בהחלט.
    אולי היית צריך להוסיף את טים דאנקן וסטיב נאש.
    בגלל שבאמריקה ניתן לקנות פיצה משפחתית ב20 ש"ח (בדולרים כמובן) אז התפתחה שם תרבות ג'אנק פוד.

    1. תראו, אני תרגמתי את הכתבה – לא כתבתי אותה…
      מעניין אותי לשמוע מה לך ולאופיר יש להוסיף על השחקנים אותם הזכרתם

      1. https://www.google.co.il/search?q=derrick+rose+skittles&client=ms-android-samsung&prmd=inv&source=lnms&tbm=isch&sa=X&ved=0ahUKEwjeg9SowKzNAhWBWxoKHWPICswQ_AUIBygB&biw=360&bih=559#imgrc=sWbpL4uaRDyW7M%3A
        אין פלא שרוז נפצע כל כך הרבה , גם לברון היה נפצע אם הוא היה אוכל כל כך הרבה גרנק פוד וממתקים.
        *וקראתי שמאז ששאקיל עזב את מיאמי , הוא חיפף בתזונה שלו , ולכן זו אחת הסיבות שסוף הקריירה שלו הייתה עלובה במונחים של אחד השחקנים הדומננטיים בהיסטוריה.
        קארים קלע בגיל 38 24 נקודות למשחק .

  3. תודה איל תרגום מצויין
    בארה"ב אין תרבות מזון בריאה
    ארוחת בוקר סטנדרטית במלון כוללת
    בימים , בייקון , עמדה עצמית להכנת וופלים , בייגלים , חמאת בוטנים , גבינת פילדפיה , שקדים מסוכרים , ריבות ועוד
    יש מספר מצומצם של פירות ( לרוב בננה ותפוח )
    וירקות ? אין כלל וכלל

    אני לא רוצה לדבר על מלונות היוקרה בלאס וגאס שם הבופה כולל מכונת גלידה וקצפת ללא הגבלה

    גם בסופרים הגדולים , האזור של הירקות/פירות הוא קטן ביחס לגודל בסופר . והמחיר גבוה באופן יחסי
    כדולר לאפרסק בודד , דולר וחצי לתפוח , דולר ורבע לבננה , 5 דולר לחצי קילו תות ( ולהוסיף עוד מס )
    אני מקפיד לרכוש פירות ומגיע ל כ 20 דולר

    במחיר זה אפשר לקנות – 2 מגשי פיצה + בקבוק 2 ליטר של שתיה קלה + גביע של גלידה ( כ 2 ליטר ) ולהשאר עם עודף

    1. באמת מעניין לחשוב שחלק מהשחקנים גדלו על תזונה לא בריאה כי זה מה שהתאפשר כלכלית.
      אצל לאב דרך אגב זה לא המצב. אבא שלו היה שחקן נבא בוושינגטון של ווס אנסלד, אמנם בתקופה שזו לא הייתה ערובה לביטחון כלכלי אבל אני מניח שלא היה חסר להם כסף בבית.

  4. איל תודה על התרגום! זו מלאכת פרך לתרגם מאמר כל כך ארוך. הסיפור עם בארקלי הוא אנקדוטה משעשעת ללא ספק.
    כמו שמידן אמר בארה"ב אין תרבות אוכל טובה אבל הם הולכים ומשתפרים (כמו עם בזבוז האנרגיה) עד שיגיעו לקו של העולם הנאור.

    1. אני נהנה מהתרגום, האורך לא מפריע לי. יש בדרך עוד אחד בנושא דומה.
      התפוצצתי מצחוק מהסיפור של בארקלי, במיוחד הפסקה בה הוא יושב ״מדושן עונג״ ומחכה לראות במי תבחר פילדלפיה. אני מדמיין אותו יורק את הקפה בהלם כשהוא שומע את החדשות.

  5. תרגום מעולה

    כל נושא התזונה נמצא רק בתחילתו. כמי שעוקב וחוקר את התחום אני נתקל בעצות מדיאטניות זה פשוט זוועה.

    עוף רזה
    חלב רזה

    אולי פעם זה היה טוב, כיום זה פשוט זבל.
    קלוריות זה לא הכל, איכות האוכל נמדדת במרכיבים התזונתיים שלו.

    מומלץ לראות את הסרט (של בחורה ישראלית)
    GOT the facts on MILK
    זה סרט קליל וחביב שמראה כמה אנרגיה מושקעת כדי לדחוף את המוצר הזה. ולהזכיר – מדובר בחלב אם המיועד לעגלים.

    https://www.facebook.com/TheRightToKnowTheTruth/videos/447739722028459/

  6. בלהיות "סמין" יש גם כמה יתרונות.
    קודם כל, יש לך יותר מאסה, אתה תופס יותר מרחב, אתה סותם יותר מקום מהצבע לגארדים חודרים וכ"כ קל לסחוט עבירות תוקף.
    ועכשיו משהו שראיתי במאמר המקורי אבל לא נכנס לתרגום
    השוואה בין ריימונד פלטון וראסל ווסטברוק. למותר לציין את מבני הגוף שלהם, אבל פלטון לא כזה חובב ג'אנק פוד כמו שאנחנו חושבים.
    יש פה גם אלמנט של מטבוליזם וגנטיקה. כמובן שאדם שמקפיד על תזונה מאוזנת ופעילות גופנית סדירה ישמור על משקלו ממישהו שכל עיסוקיו הם אכילת פיצה והמבורגר, צפייה בטלוויזיה ו(סליחה על המילה) גרבוץ, אבל פשוט יש אנשים עם חילוף חומרים איטי יותר והם סוג של "נידונו " להיות בעלי משקל עודף

  7. יופי של תרגום איל.

    שתי הערות קטנות אם לא מפריע לך:

    – אוכל נוח – COMFORT FOOD – אוכל ניחומים לטעמי יותר מדויק, גם מבחינת ההקשר וגם מבחינה לשונית.

    – סלטי קאלה – הייתי מתרגם לקייל. כמו כן לדעתי זהו לא סוג של חסה, אלא אם כבר אז כרוב, או ליתר דיוק כרוב על.

    מעבר לכך תרגום משובח, תודה!

  8. איזו הפתעה נעימה איל. שיחקת אותה.

    בניגוד לנאמר, ישנו עכשיו מהפך ממש בתרבות האכילה בארה"ב. דרום קרולינה היא 'המדינה השמנה' ביותר בארה"ב. ישנו כאן עכשיו CAMPAIGN אדיר לאכילה בריאה + אימון גופני. בימק"א שלי אני רואה נשים לבנות ושחורות, 200 ק"ג (כן, 200) על ההליכון, צעד צעד, ואז אופניים. הן באות בהמוניהן.
    כשאני ב-HOT TOB ושמנה כזאת ניכנסת למים, המים עולים על גדותם.

    1. לאב עם כל השמירה על הץזונה ואימונים האישיים, עדיין לא מסוגל להגן על הצבע, עבודת הרגליים שלו בהגנה רעה מאוד. חוץ מזה תרגום מצויין, אבל שוב כמו שצויין ההשפעה של האוכל לעומת גנטיקה היא מינורית.

    2. מישל אובמה נכנסה עם קמפיינים מאוד חזקים בנושא הזה מאז שהפכה לגברת הראשונה, בעיקר בנושא השמנת היתר של ילדים ובני נוער בארה"ב אם אני לא טועה מנחם? יש שינוי בקרב האוכלוסייה הספציפית הזו בארה"ב ? והתפיסות ההוריות בנושא?
      מעבר לזה הזדהתי מאוד עם הקושי בתחום ההתמודדות עם פחמימות…
      (סיפור החיים הקצרים שלי עד כה)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט