אני שחקן בוסטון סלטיקס! / אייזיה תומאס (תירגם שייקה)

בדיוק הורחקתי מהמשחק. אנחנו משחקים בחוץ נגד הלייקרס בסטייפלס סנטר – המשחק הראשון שלי במדי הסלטיקס – וקיבלתי שתי טכניות. הרחקה אוטומטית. הלכתי דרך המנהרה לחדר ההלבשה, עדיין במדים, עדיין מזיע, עדיין עצבני על הטכנית האחרונה, וראיתי את אחד ממאמני-הכוח יושב בחדר ההלבשה וצופה במשחק. הוא הפנה אלי מבט וחייך.

״גבר.. אוהדי הסלטיקס ימותו עליך.״

אני חשבתי שאנשים יכעסו בגלל כל הסיפור הזה. משחק הבכורה שלי עם הקבוצה ואני מורחק? לא רושם ראשוני מי יודע מה.

״על מה אתה מדבר? הם ימותו עליי?״

״לגמרי. משחק ראשון שלך. אתה קולע 21 נקודות וגם מורחק? בבוסטון אוהבים דברים כאלה.״

לא ידעתי על מה הוא מדבר. אני הייתי הבחור החדש. לא ידעתי שום דבר על בוסטון או על האוהדים שלה.

חשבתי שהבחור הזה קצת משוגע.

***

שלושה ימים אחר כך – שישה ימים אחרי הטרייד ששלח אותי מהסאנס לסלטיקס – שיחקתי את המשחק הראשון שלי בגארדן. זה היה סוריאליסטי. כאילו, אני הולך במסדרונות של הגארדן לובש את הגופיה הזו של הסלטיקס, רואה את כל התמונות של הביל ראסלים והלארי בירדים, נכנס לחימום ומעליי על הקורות כל הדגלים – כל כך הרבה היסטוריה. והאולם מתמלא כל כך מהר לפני משחקים, יותר מהר משראיתי בכל מקום אחר. זה כאילו האוהדים האלה לא יכולים לחכות לראות את הסלטיקס שלהם משחקים.

זה היה בסך הכל המשחק השלישי שלי עם הקבוצה, אז עליתי מהספסל. וכשהגיע החילוף שהכניס אותי למשחק בפעם הראשונה ועליתי על הפרקט, הרגשתי כאילו חשמל ממלא את הבניין. כשקמתי כדי להכנס למגרש כל הקהל עמד יחד איתי – והם פשוט השתגעו. זו הייתה הפעם הראשונה שלי על המגרש בגארדן וקיבלתי סטנדינג אוביישן כאילו הייתי סלטיק כל חיי.

זו הייתה ההיכרות שלי עם האוהדים בבוסטון.

חשבתי, וואו, האוהדים האלו באמת אוהבים אותי

 ***

הקטע הכי משוגע היה שפחות משבוע לפני שעליתי לראשונה על הפרקט בגארדן, הייתי בפיניקס במושב האחורי באוטובוס של הסאנס, מחכה לסיום הטרייד דד ליין. בדיוק התכוננו לצאת לשדה התעופה כדי להמריא למשחק חוץ, אבל האוטובוס היה חייב לחכות לסוף הדד ליין כדי שלא ניקח איתנו מישהו שבעצם אמור להשאר מאחור ולהתחיל לארוז לקראת מעבר לקבוצה החדשה שלו.

כולם ידעו שגוראן דראגיץ׳ עומד לעבור בטרייד – היו באוויר שמועות עם השם שלו במשך כמה שבועות. ובאמת, כמה דקות לפני הדד ליין, אחד מעוזרי המאמנים הגיע לבשר לנו את החדשות.

גוראן הועבר בטרייד להיט.

אז גוראן לקח את הדברים שלו, חילק כמה כיפים וחיבוק פה ושם. כולנו איחלנו לו בהצלחה, והוא ירד מהאוטובוס.

כולנו הסתכלנו אחד על השני, חושבים, אוקיי, זה נעשה. זו הקבוצה שהולכת להיות עכשיו. בואו פשוט נהיה מעולים עם הקבוצה הזו. 

התחלתי לחשוב על התפקיד המורחב שהולך להיות לי לקראת הישורת האחרונה והניסיון להכנס לפלייאוף. עכשיו כשגוראן לא פה, אני הייתי הפוינט גארד השני. יותר דקות משמע יותר הזדמנויות בשבילי להראות מי אני ומה אני.

 

 

אבל חמש דקות אחרי שהדד ליין עבר, האוטובוס עדיין לא זז. חשבנו שהאוטובוס חיכה בגלל הדד ליין, אז תהינו מה הסיבה לעיכוב. ברנדן רייט ישב כמה כסאות לפניי, מסתכל בפלאפון שלו, והוא הסתובב והסתכל עליי.

״איי.טי  (…(Thomas Isaiah) הרגע העבירו אותך בטרייד!״

-״לא לא. הדד ליין עבר, אחי. על מה אתה מדבר?״

הוא הראה לי את ההודעה בטלפון שלו.

"אייזיאה תומס הועבר לסלטיקס תמורת מרקוס ת׳ורנטון ובחירת סיבוב ראשון בדראפט 2016"

לעזאזל…

לא האמנתי.

הרמתי את הראש וראיתי את עוזר המאמן הולך במעבר של האוטובוס לכיווני.

״איי.טי… הם העבירו אותך בטרייד.״

הרמתי את הטלפון של ברנדן.

״כן, זה מה שהם אמרו הרגע.״

 

אני מניח שהטרייד התבשל ממש לפני סיום הדד ליין, אז החדשות התפרסמו רק כמה דקות אחרי. אבל העסקה הייתה סגורה.

 

הייתי בשוק.

 

לקחתי את הדברים שלי, נתתי כמה כיפים וחיבוק פה ושם. כולם איחלו לי בהצלחה, וירדתי מהאוטובוס.

***

הכל קרה כל כך מהר. אפילו לא ציפיתי להיות מוחלף, ועכשיו אני צריך להפגש עם ההנהלה במשרדים של הסאנס. הייתי צריך לארוז את הלוקר שלי ולהתחיל להכין את המשפחה שלי.

הייתי צריך גם לעצור באיזו חנות בדרך לשדה התעופה ולקנות קצת בגדים. זה היה פברואר, ומזג האוויר בבוסטון היה משוגע – כאילו, הכי-גרוע-בהיסטוריה-של-בוסטון עם "30 שלג. מזג אוויר משוגע. ואני הגעתי מהמדבר. אפילו לא היה לי מעיל. אז קניתי מעיל גדול של נורת׳ פייס ואיזה שני כובעים ועליתי על מטוס לבוסטון בשביל לגשת לבדיקה הרפואית.

כשירדתי מהמטוס ירד שלג. היה כל כך קר. השילוב של המעיל והכובע הציל אותי.

עברתי את הבדיקה הרפואית באותו לילה, ובזמן שהסלטיקס שיחקו בחוץ מול סקרמנטו, אני ראיתי את המשחק עם דני איינג׳ במשרד שלו – רק אני וה-gm. דיברנו על הקבוצה, על הטרייד, עליי. והוא אמר משהו שלא יכולתי להאמין.

״אייזיאה… איך שאתה משחק כדורסל, אתה יכול להיות אגדה בסלטיקס!״

 

 

אגדה בסלטיקס? חשבתי שהוא השתגע – שהוא פשוט נסחף בלהט הרגע וההתרגשות שמלווה טרייד גדול.

 

אבל אז דיברתי עם המאמן בראד סטיבנס בסקייפ מאוחר יותר באותו לילה, ולא רק שהוא היה נלהב מהטרייד, הוא התלהב ממני. הוא אמר שהוא לא רוצה שאני אסתגל לקבוצה. הוא רצה ששאר הקבוצה תסתגל אליי. הוא אמר שהוא רוצה שפשוט אשחק את המשחק שלי ואהיה האייזיאה תומס הכי טוב שאני יכול להיות.

אף פעם לא שמעתי שום דבר דומה לזה ממאמן לאורך הקריירה המקצוענית שלי. החברה האלה לא סתם התרגשו מהטרייד. הם באמת ובתמים האמינו בי. כל מה שאני יכול להגיד זה שהם האמינו בכל אחד מהשחקנים בחדר ההלבשה ההוא. זו הסיבה שהם הביאו אותנו הנה.

ואז זה הכה בי: זו הייתה ההזדמנות שתמיד רציתי. זו שעבדתי כל החיים בשבילה. ואני הולך לעשות כל מה שאני יכול כדי לנצל אותה.

תקופת המעבר הייתה קצת קשה משום שבזמן שנותר לעונה שיחקנו בערך כל יומיים. היה לנו יום חופשי אחרי בק-טו-בק רק פעם אחת, אז אף פעם לא היה לנו באמת זמן להתאמן. מה שאומר שלא היה לי זמן ללמוד את השיטה של בראד סטיבנס. אז כשעליתי מהספסל במשחק, בגדול פשוט שיחקנו על הפיק אנד רול. זה היה כמעט כמו סטריט בול. פשוט שיחקתי בחופשיות וניסיתי להרגיש בנוח עם החברים החדשים שלי לקבוצה.

ֿ

 

למדתי הרבה, אבל אני חושב שלמדתי הכי הרבה על החברים לקבוצה – ועל בוסטון – בסדרת הפלייאוף מול הקאבלירס.

אני יודע, אני יודע. עפנו בסוויפ. העונה שלנו לא הסתיימה כפי שרצינו, תאמינו לי. אבל הרבה דברים טובים יצאו מהסדרה ההיא.

זו הייתה התנסות טובה בשבילנו והקבוצה הייתה צריכה את זה, מפני שבשלושה מתוך ארבעת המשחקים, הייתה לנו הזדמנות לנצח בדקות האחרונות. אבל לא ידענו איך לנצח. לפחות לא בפלייאוף. זה פשוט שונה מהעונה הרגילה. כשאנשים אומרים שבפלייאוף כל מהלך נחשב וכל פוזשן הוא קריטי, הם לא צוחקים. זה נשמע כמו קלישאה, וזה אכן כך, אבל אתם באמת לא יכולים להבין מה זה אומר עד שאתם לא במצב של להכריע משחק פלייאוף – ואז אתם יוצאים – אתם מורחקים בדקות האחרונות. אתם מתחילים לחשוב על כל הדברים הקטנים שיכולתם לעשות אחרת כדי לשנות את התוצאה של המשחק. מסירה נוספת פה, בחירת זריקות טובה יותר שם – הכל מצטבר. ונגד קבוצה מעולה כמו הקאבס, הדברים הקטנים האלו יהרגו אותך.

הייתי גאה במיינדסט שאיתו יצאנו מהסדרה ההיא. הפסדנו, אבל רכשנו ביטחון. אחרי הסדרה חשבנו אוקיי, זה מה שנדרש כדי לנצח סדרת פלייאוף. עכשיו אנחנו יודעים.

דבר נוסף הוא שיצאתי מהסדרה הזו כשאני יודע בדיוק מהי המשמעות של לשחק בבוסטון.

אני מודה, לקח לנו זמן למצוא את הצד החיובי של ללכת הביתה בסוויפ. עדיין הפסדנו ארבעה ברצף, וזה קשה לעיכול. אבל בזמן שירדנו מהמגרש בגארדן אחרי משחק מס׳ 4, משהו קרה. משהו שלא ראיתי אף פעם, בשום מקום.

האוהדים של בוסטון קמו על הרגליים והתחילו לעודד: !lets go Celtics

הם נתנו לקבוצה שלהם, שהרגע עפה בסוויפ, סטנדינג אוביישן.

באותו רגע, ידעתי שהעיר הזו היא לא כמו אף עיר אחרת. אפילו שהעונה נגמרה, זה הרגיש כאילו התחלנו משהו.

וזה המשיך גם לתוך העונה הזו. אין לנו את המאזן הכי טוב, אבל אנחנו תמיד משתפרים ועם הפנים קדימה. היו פעמים העונה בהן הראינו שאנחנו מסוגלים להתחרות עם הקבוצות הטובות ביותר בליגה – ולנצח.

 

 

אני חוזר למשחק שלנו נגד הווריירס לפני שבועיים. זה היה כמו משחק פלייאוף, גם מבחינת ההרגשה וגם מבחינת הגישה שלנו למשחק. זה היה משודר לכל המדינה, אז ידענו שכולם צופים. הגענו אחרי 2 הפסדים רצופים ונלחמנו על מיקום בפלייאוף אז היינו צריכים ניצחון בדחיפות, והווריירס רכבו על רצף של 54 נצחונות ביתיים.

רצינו להיות הקבוצה שמפילה אותם.

וידענו שאנחנו יכולים. תזכרו, גררנו אותם לשתי הארכות בדצמבר כשהם היו עדיין בלתי מנוצחים. ידענו שאנחנו יכולים לנצח אותם.

כשניצחנו, הרבה אנשים היו מופתעים. אבל לנו, זה הרגיש כמו תיקוף, או אישור.

עכשיו, כשאנחנו נכנסים לפלייאוף, אנחנו יודעים שיש לנו את היכולת לנצח את האלופה בבית שלה, שהוא אחד האולמות הקשים ביותר ב nba שבו אנחנו משחקים.

הצעד הבא הוא לקחת את כל הדברים שלמדנו ולחבר אותם למשך סדרה של שבעה משחקים.

ממש אחרי הטרייד לבוסטון, קיבלתי הודעת טקסט מאייזיאה תומס – המבוגר יותר. היה כתוב בה, ״זה הדבר הטוב ביותר שאי פעם יקרה לקריירה שלך.״

לא ממש הבנתי למה הוא התכוון. אז התקשרתי אליו, והוא הסביר לי.

״עכשיו אתה הולך לחוות מה זה כדורסל אמיתי, מה זה אוהדים אמיתיים, מה זה ארגון אמיתי.״ הוא אמר, ״והם הולכים להתאהב בך יותר מכל מקום אחר שהיית בו.״

בכנות, עדיין לא ידעתי למה הוא התכוון. לשחק בבוסטון זה אחד מהדברים האלו שאתה לא יכול להכין את עצמך אליהם. אתה לא יכול להבין את זה עד שחווית את זה בעצמך.

עכשיו אני מבין את זה.

לשחק בבוסטון זה משהו ששינה את הקריירה שלי. מעולם לא הייתי יכול לשחק בחופשיות כזאת, וזו הסיבה שמעולם לא שיחקתי עם ביטחון רב יותר.

ונוסף על כך, האוהדים קיבלו אותי בזרועות פתוחות.

 

 

אני בחור קטן – אני רק מטר שבעים ושש – אז אלא אם כן אתם אוהדי כדורסל מושבעים, כנראה לא תזהו אותי ברחוב. אני לא כמו ג׳ארד סאלינג׳ר שנתקע בדלת של מסעדות. אני נטמע בסביבה.

לפחות, ככה זה היה בכל מקום אחר שבו שיחקתי. אבל כאן בבוסטון, אנשים מזהים אותי בכל מקום שאני הולך אליו. הם מבקשים להצטלם או לקבל חתימה. הם מכירים את הילדים שלי. זה שונה מכל דבר שאי פעם חוויתי, ואני אוהב כל רגע ורגע.

ההורים שלי מגיעים למשחקים בגארדן מדי פעם, ובכל פעם שהם מגיעים, הם אומרים, ״אתה רואה כמה גופיות עם המס׳ 4 יש בקהל״?

כן, אני רואה.

ואני מעריך את האהבה, בוסטון.

אני מעריך את העובדה שמעל הכל, אימצת אותי בזכות מי שאני. בדיוק כפי שדני איינג׳ ובראד סטיבנס אימצו אותי. בזכות זה שאני אייזיאה תומס.

אייזיאה המבוגר יותר צדק. להיות בבוסטון זה הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לקריירה שלי. אני יכול להגיד בכנות שהתברכתי בכך שאני חלק מהעיר הזו ומהארגון הזה.

אומרים שאם אתה זוכה באליפות בבוסטון, יאהבו אותך לנצח.

ואני רוצה שכל שחקן ושחקן בקבוצה הזו יחווה את זה.

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. נהדר, התרגומים פה פשוט מעולים ולא פוגעים במקור כלל, עוד הצצה מעניינת לחיים של שחקן בליגה וההפכפכות שבהם, במקרה של תומאס המעבר עשה לו רק טוב…

  2. וואו
    תרגום מעולה למאמר מעולה.
    נקווה שמכונת הכסף לא תפגע באהבה והוא ישאר שם כל הקריירה….
    הליגה צריכה פרנצ'ייס פליירס 🙂

  3. תודה על התרגום.

    לדעתי הוא ה MIP של העונה ובכלל כיף לראות את ההצלחה שלו.
    הוא הולך להיות דומיננטי בליגה בשנים הבאות ועוגן בבוסטון

  4. זה מאמר מרגש ותרגום נהדר. כאוהד בוסטון זה ממש מביא דמעות לעיניים. איזייה הזה שחקן נשמה בדיוק מהסוג שאנחנו צריכים ואוהבים.

  5. הקטע שהוא מספר על האוטובוס פשוט נותן הצצה לאיך החיים הלכים ב-NBA, פתאום בטרייד דד-ליין מודיעים לשחקן בלי שום הודעה מוקדמת. פשוט קטע חזק!!!
    אייזיה תומאס מצא את הנישה שלו בבוסטון, בטח שהוא גם שחקן ההתקפה הכי טוב שלהם ושהוא על המגש הוא בעל הבית.

  6. כאוהד בוסטון ממש התרגשתי לקרוא את המאמר . רואים שכיף לו ושהוא נהנה לשחק וזה בא גם לידי ביטוי ביכולת .

  7. ממש תודה על התרגום, יופי של לסיפור לתענוג של שחקן.
    שרק ימשיך להשתפר ולגדול יחד עם הקבוצה ושינהנה מהם עוד הרבה פעמים כמו היום בלילה 🙂

  8. אחלה תרגום. לא ידעתי שהוא ואיזייה סיניור אחוקים. גם מעניין לשמוע על הסיטואציה ההזויה הזו ששחקנים שמרוויחים מליונים יושבים בפאקינג אוטובוס ומחכים לשמוע עם המשפחה שלהם עכשיו צריכה לעבור לצד השני של המדינה.
    גם הסצינה בה הוא רואה את המשחק עם איינג' לא פחות ממדהימה ומראה כמה התביעת עין של איינג' היא ייחודית.

    קיצר, תמשיכו לתרגם את הטורים האלו. פשוט ענק.

  9. מאמר נפלא, תרגום נפלא, שחקן נפלא וגבר גבר. מי שראה אתמול במשחק איך הוא לא מפחד לחדור בסוף הזמן, לקחת עליו את כל האחריות. מזכיר לי קצת את אייברסון ולא רק בגלל הגובה

  10. מעולה! תודה!

    הקטע שמדווחים להם מעכשיו לעכשיו על טריידים הזוי בעיניי, כאילו רבאק, מדובר על אנשים עם משפחות שצריכים בהתראה של יום לעקור הכל ולעבור לקצה השני של היבשת…
    מרוויחים מילונים והכל, אבל עדיין נשמע כמו שוק בשר.

  11. קודם כל תרגום נהדר למאמר נהדר של שחקן נהדר.
    כשאתה 1.76 שחקן משמעותי בליגה הזאת, צריכים להיות לך אנרגיות מטורפות ורואים את זה בטקסט, במשחק ובכלל.

    אני מאד אוהב את השחקן הזה, שאוהדים אמיתיים כמו אלו בסלטיקס יודעים להעריך.

    ומילה לגבי תהליך הטרייד: זה מבט מבפנים איך נראה שוק עבדים של שחקנים שמקבלים מליונים.
    לכל מי שהמועדון, הסמל והקבוצה חשובים לו, זה כמו סיור בבית מטבחיים לצמחוני

כתיבת תגובה

סגירת תפריט