מכתב מדיימון סטודמאייר לדיימון בן ה-12 / תירגם הגולש שייקה

לא אלאה אתכם בשעמום שהוא חיי האישיים, אבל ממש בקצרה כי הדוק ביקש: שמי שי ואני בן 30, ירושלמי כל חיי. מאז ומתמיד אוהב כדורסל אבל לא מבין ברמה של רוב הכותבים והמגיבים המעולים באמת באתר הז, הווה אומר "רפה הבנה פלוס" או משהו כזה. ל NBA התחברתי דרך מייקל  ג'ורדן, ואבא שכבר בגיל 4 העיר אותי לצפות במשחקים. אחרי עשור מהנה מאוד מייקל פרש וליבי, כליבם של רבים מחבריי, נשבר. הפסקתי לעקוב בהדרגה ורק לפני שנתיים קיבלתי זריקת מרץ מחודשת וחזרתי לעקוב אחרי הליגה. אז גם גיליתי את HOOPS, ואני אפילו תורם הערה אגבית מדי פעם, אבל בדרך כלל מעדיף להשאיר את הדיונים המרתקים לבקיאים ממני. האתר ממש כיף לי, אז תודה לכל מי שתורם לתפעולו של האתר הכה נחוץ הזה.

את דיימון סטודמאייר אני זוכר בעיקר מזה שרציתי שהוא יפסיד למייקל – ומזה שהיה לי אותו בקלפים. לכן היה אפילו יותר מרתק בשבילי לשמוע את הסיפור שלו דרך כתיבתו, אני מקווה שהצלחתי במשימה 

מה שכן, היו לו אחלה קלפים…

DAYMOND

 

מילה על התרגום. מי שהתעסק מעט עם תרגום בחייו יודע, מי שלא – ילמד עכשיו: תרגום בין שתי שפות הוא משימה מרתקת מכל מיני בחינות, במיוחד בין שתי שפות כעברית ואנגלית שהקשר (ההיסטורי-לשוני) ביניהן הוא קלוש במקרה הטוב ושרירותי במקרה הרע. מי שרוצה שאחפור לו קצת על השיקולים שמנחים אותי בבואי לתרגם מסמך – מוזמנים לשאול בתגובות ואשמח להרחיב. לטובת מי שלא מעוניין, אומר רק שניסיתי כמה שיותר להעביר את הטון, או הלך הרוח, שקיבלתי מקריאה ראשונה (ושנייה!). לדעתי לא נכון ולא יעיל לתרגם מילה במילה, אלא מסמך במסמך. אם אני לא טועה, המילה היחידה שלא תרגמתי היא SWAG. מי שלא יודע מה זה, שיבין מההקשר או ישאל בתגובות. באמת אין דרך לתרגם ישירות וזה תלוי סיטואציה – אתם מוזמנים להציע אבל אני אשתדל לפסול את כל אחת מההצעות שלכם 

חפרתי. סורי. תיהנו!

המכתב:

דיים בן ה-12 היקר,

תקשיב לי. כשהכתב מגיע לחדר ההלבשה שלך עם כוס הפלסטיק הריקה, אל תתחרפן. אל תקלל. אל תיפגע. אפילו אל תגיב.

זה מבחן חשוב מאוד בשבילך. פשוט תחייך ולך תשתין בכוס.

אני יכול לדמיין אותך מתחמם רק מלקרוא את זה.

למה הם רוצים שאני אשתין לתוך כוס? לא. לא. תשכח מזה.

תירגע. אני עומד להפיל עליך פצצה. כשהעיתונאי הזה יגיע ללוקר שלך, אתה תהיה בעונתך העשירית ב-NBA.

זה לא הכל.

אתה תשחק בפורטלנד טרייל בלייזרס.

אני אתן לך רגע לעכל.

ברגע זה אתה בטח מתרוצץ בסלון של סבתא, קופץ על הספה הטובה היחידה, מדמיין שאתה קלייד דרקסלר.

אתה אשכרה עומד להיות בקבוצה שמשחקת במרחק 5 דקות מהבית של סבתא שלך. אתה עומד להיות ממש על הפרקט. לא למעלה במושבים הזולים ביותר. לא גבוה עד כדי כך שהשחקנים נראים כמו נמלים. לא במושבים שמחלקים במרכז הקהילתי.

אתה הולך להיות על הפרקט, בעמדת הפוינט, כשאתה לובש גופיה שחורה-אדומה במידה M עם השם "סטודמאייר" מתנוסס על הגב.

בבקשה, לך ספר לסבא.

 

(הבית בו גידלה אותך הסבתא שלך)

אתה והוא מאזינים יחד לכל משחק של הבלייזרס ברדיו. אתה מכיר את הנוהל – הוא יושב שם בכיסא שלו ועיניו עצומות בריכוז של איש זקן. לאף אחד אסור לדבר עד המחצית, אפילו לא לסבתא.

ואז במחצית, סבתא שולחת אותך לחנות לקנות לה קצת טבק. כשתגדל, אנשים לא יאמינו לך שסבתא שלך לעסה טבק. הם אפילו לא יידעו מה זה טבק ללעיסה. אבל זה היה הקטע שלה, אז אתה חייב לרוץ לחנות הכי מהר שאתה יכול כדי להספיק בזמן למחצית השנייה.

אתה טס לחנות הפינתית עם פתק רשות כתוב בכתב יד.

"נא הרשו לדיימון לקנות פחית טבק אחת. בשביל סבתא שלו. תודה! וונדה."

אז קדימה, לך ספר לסבא וסבתא על המכתב הזה. ספר להם שאתה עומד להיות שחקן של הבלייזרס יום אחד. וזאת משום שעד כמה שאני שונא להגיד לך את זה, הם לא הולכים להיות בסביבה לראות אותך לובש את הגופייה ההיא.

למען האמת, נותרו לך רק כמה שנים איתם.

אז כשהכתב הזה יגיע לחדר ההלבשה עם הכוס, אני רוצה שתעצום עיניים ותשמע את הקול של סבתא בראש שלך.

״דיימון, אתה יודע איך חונכת. תחייך ולך תשתין בכוס הזאת, ילדי.״

אתה חייב לשמור על הקול הזה של סבתא בראש שלך. כשתהיה בשנה השנייה שלך בתיכון היא כבר תהיה חולה. הטבק הזה לא ממש טוב לה. כשהמצב שלה יתדרדר והיא תהיה בהוספיס, אתה אפילו לא תוכל לעמוד בזה. זה ישבור לך את הלב.

(סטודמאייר והמאמן ג'ק רמזי המהולל)

עד השנה השלישית שלך, החברה הכי טובה שלך כבר לא תהיה איתך. אני יודע שקשה לשמוע את זה. היא החברה הכי טובה שלך. אתם צופים יחד בצעירים חסרי מנוח כל יום. אתה עומד על המדרגות המובילות למרפסת בכניסה לבית ומקשיב לסיפורים שלה. היא המעריצה הכי גדולה שלך. היא יושבת על המרפסת בכיסא הנדנדה שלה, צופה בך משחק במגרש שמעבר לרחוב.

אתה משחק חמש-על-חמש, למרות שאתה שם לבד בחוץ. יום יום. מגרש שלם, חמש-על-חמש, רץ וקורע ת׳תחת לגמרי לבד. דמיון הוא דבר נפלא. בעזרת הדמיון, אתה יכול להיות הגיבור שלך, איזיאה תומס. אתה יכול להתל במגינים. לעשות איזה קרוסאובר על ג׳ורג׳ גרווין. אתה יכול לצאת למתפרצת ממסירת אאוטלט ארוכה לעצמך.

אתה אפילו יכול להיות כמו השדרן ביל שונלי. ״סטודמייאר שועט קדימה, מוסר לקרסי, סוויש! מרסי מרסי, ג׳רום קרסי! כן!״

 

האולם מפוצץ. כולם בטירוף. אפילו שבעצם זו רק סבתא שלך, שמנסה להירדם תוך כדי נדנוד, 100 מטר ממך על המרפסת. הזמן שלך איתה יהיה קצר יותר מכפי שאתה חושב. היא תצפה בך רק במשחק אמיתי אחד, בכיתה ח׳. ובמהלך היום הזה, אתה תהיה כל כך נרגש שבקושי תוכל לשבת.

סבתא באה. אני עומד לשחק אותה בענק.

כשתראה אותה יושבת ביציע, אתה תשתגע.. תמטיר 40 נקודות בשני רבעים על הילדים המסכנים האלו לפני שהמאמן ייתן לך לנוח.

מרסי, מרסי. רחמים…

כשתראה את סבתא אחרי המשחק, יהיה לה מבט כזה על הפרצוף.

״לעזאזל, דיימון. ידעתי שאתה טוב. לא ידעתי שאתה טוב עד כדי כך.״

היא אף פעם לא תראה אותך משחק ב-NBA. אבל היא יודעת. הזמן שלכם יחד יהיה יותר קצר משאתה חושב, אבל הקול שלה ימשיך להיות אצלך בראש כל החיים.

כי אתה עומד למעוד. אתה הולך לפשל לא מעט.

ב-2003, אתה הולך להיות בקבוצה הנאבקת להצליח, ואתה עומד לעשות משהו טיפשי. אתה תנסה להגניב מריחואנה מתחת לאף של המאבטחים בשדה התעופה, בתיק  שאתה מעלה איתך למטוס. ואתה גם עומד להיתפס.

אני אתן לך עוד רגע אחד לעכל.

אני יודע שאתה כועס עליי.

אני יכול לשמוע אותך.

״למה לעזאזל אתה מנסה להרוס את החלומות שלנו, בנאדם? אני קם כל יום בשבע בבוקר, מגהץ את הבגדים שלי לבד, חוצה את העיר במשך 90 דקות באוטובוס העירוני כדי שאוכל ללמוד בבית ספר טוב יותר, זורק מאות פעמים ביום, משחק כדורסל במרכז הקהילתי בו וויכוחים מוכרעים בזירת האגרוף שבחדר הצדדי.

…אני הורג את עצמי פה כדי לאפשר לחלומות האלו להתגשם, ואתה עומד לנסות להבריח גראס למטוס ב-NBA?!״

תראה, דיים. אני מצטער. החיים הם לא כל כך פשוטים כפי שילד בן 12 חושב שהם. כולם עושים טעויות. אתה עומד לעשות אותן. אתה. הבחור שבשכונה קוראים לו ״הגבר״ בגלל שהוא כזה רציני ובגיל 12 מתנהג כמו אדם בוגר. כל כך רציני לגבי התוכנית הגדולה שלך.

זו האמת. אתה הולך לשחק ב-NBA במשך 13 עונות. אבל בסוף ישפטו אותך על מה שקורה אחרי שהכדור מפסיק לקפוץ.

בוא נחזור שנייה אחורה.

יש לך כמה שאלות.

אחת. האם יוצא לך אי פעם לפגוש את איזיאה תומאס?

 

גבר, הוא הולך לבחור אותך בדראפט. בטורונטו. ברצינות. טורונטו. קנדה. יודע מה? אני אפילו לא אגלה לך את הכל כדי לא להרוס את זה.. פשוט חכה.

שתיים. איך אתה מגיע מהמתנ״ס המסריח הזה ל-NBA? כאילו, אני רואה את האולם מהבית של סבתא, אבל הוא נראה כאילו הוא בעצם במרחק 2000 מייל.

יש איש אחד בשם לוט אולסון והוא עומד להגיע לבית שלך כשתהיה בתיכון. הוא מאמן את הקבוצה באוניברסיטה של אריזונה. ב-2016, יש לנו מונח שמתאר את לוט באופן מושלם.

קוראים לזה swag.

אם להשתמש במונחים שתבין, הבחור הזה הוא ״רע״, אוקיי? "רע" שמובנו בעצם "טוב" כמו שהבראת'רס אומרים. אתה יודע, כשרואים שחקן מתעתע וקופץ לשמיים ושואלים איך הוא, אז התשובה היא "BAD, MAN. THE DUDE IS BAAAD!!!

הוא הולך להיכנס לסלון שלכם כשתהיה בתיכון, עם השיער הלבן והמבריק הזה והחליפה המוקפדת, והוא הולך להגיד לך את האמת.

הוא ממש לא בחור בסגנון של מוכר מכוניות משומשות. הוא לא יגיד לך שאתה סופרסטאר.

הוא יגיד לך: ״אתה יודע מה, דיימון? כבר יש לי פוינט גארד אחד. והוא נהדר. אבל אני חושב שגם אתה יכול להיות נהדר. אני הולך להפוך אותך לגבר״.

לך אחרי האיש הזה לאריזונה. אל תעשה את זה בגלל הכדורסל. לוט הוא מאמן מעולה, אבל זה לא מה שמשנה. תעשה את זה כי הוא לאיש הזה יהיה אכפת ממי שאתה כאדם. מאמני NCAA רבים רוצים לנצל אותך כדי להשיג ניצחונות. לוט רוצה להפוך אותך לבן אדם שלם.

תקשיב, זה על אמת. כשתגיע לאריזונה, לוט ידאג שכל שחקני השנה הראשונה ייקחו שיעורי נימוס ותרבות – כאילו, עם הסכו״ם המפואר ונימוסי שולחן. כשתהיו בדרכים הוא ייקח אותך למסעדת בשר טובה בפעם הראשונה בחייך. המלצרית תחייך ותשאל אותך: ״באיזו מידת עשייה תרצה את הסטייק שלך, אדוני?״

ואתה תחפש בעיניך את המאמן בבקשה לעזרה.

״מדיום וול, גבירתי״, הוא יאמר.

 

(דיימון באוניברסיטת אריזונה)

לוט ילמד אותך איך להזמין סטייק, איך להיות מנומס, ואיך להתנהג כמו מקצוען. הוא עומד לגלות בפניך עולם חדש לגמרי. אתה עוד תגיע לפיינל פור באריזונה, אבל אתה יודע מה? כשתביט לאחור על התקופה ההיא, זה לא יהיה הדבר הראשון שתחשוב עליו.

יותר מכל אתה תזכור את האימונים. תזכור איך נקרעת מצחוק כשחבר לקבוצה ניסה לחתוך סטייק עם סכין חמאה במסעדה יוקרתית שאכלתם בה. אתה תזכור את לוט פוסע הלוך ושוב על הקווים, מתווכח עם השופטים.

רק כדי שתקבל מושג על כמה אנשים אוהבים את האיש הזה. אתה תהיה במסיבת יום ההולדת ה-80 שלו, והולכים להיות שם 400 איש. אתה אפילו לא מכיר 400 איש, דיים. אני אומר לך. לבחור הזה יש swag. לך אחריו.

כשתחליט להירשם לדראפט של 95׳ אחרי השנה השלישית שלך בקולג׳, אתה תחשוב שאתה מוכן. ילדון, אתה לא מוכן.

מצד שני, לפחות החליפה שתבחר ללבוש בערב הדראפט תהיה די מוצלחת. אפור כהה עם פסים דקים. לא רע יחסית לאמצע שנות ה-90.

הבעיה היא שכשתשב בחדר הירוק ההוא מאחורי הבמה, אתה הולך להיות כל כך לחוץ שזה מגוחך. כשהטורונטו רפטורס יקראו את השם שלך בבחירה השביעית, זה יהיה כאילו איבדת את ההכרה. הכל מסביב נראה לך בהילוך איטי. אתה לוחץ את היד של דייויד סטרן וזה ממש לא מרגיש כמו הקלישאה. אתה לא מוצף כולך ברגש.

אתה פוחד.

קרייג סייגר מתקרב אליך בחליפה הסגולה והמגניבה שלו כדי לראיין אותך, ואתה כל כך לחוץ ובקושי יכול לדבר. אתה תגיד ״לעזור לקבוצה״ איזה 100 פעם ב-30 שניות. תגיד משהו אחר, דיים. כל דבר.

ואז הגיבור שלך יצעד לכיוונך וילחץ לך את היד. איזיאה. הוא חלק מהנהלת הרפטורס. הוא בחר אותך. הבחור שאתה מנסה להיות כמוהו עכשיו, בגיל 12, כל יום כשאתה לבד בפארק, עומד לבחור אותך.

אתה מלא מרץ עכשיו? רוצה להניח את המכתב וללכת לפארק לזרוק קצת לסל? אני אחכה.

*****

השנים הראשונות האלו בטורונטו הולכות להיות חוויה מדהימה. האוהדים כל כך יתרגשו שיש כדורסל בעיר, למרות שלקבוצה אפילו אין אולם אמיתי משלה. אתה תהיה חייב לשחק בסקיי דום, והולך להיות כל כך קר בחורף, שאתה תוכל לראות את הבל הפה שלך על הספסל. ציפורים ירחפו בכל מקום. לא ציפורים קטנות כמו בפארק. ציפורים פראיות וענקיות. לציפורים שם למעלה בקנדה בכלל לא אכפת. הן יטוסו ישר לנתיב של מסירת האאוטלט ההיא.

טורונטו תהיה חוויה נהדרת עבורך. והפוינט גארדים שתשחק מולם? אלוהים, תור זהב ממש.

ג׳ייסון קיד. אתה זריז, נכון? אז הבחור הזה זריז בדיוק כמוך, רק מטר תשעים ושלוש. הוא הולך לשים עליך גוף. הוא גם ירשים אותך מאוד באינטליגנציית המשחק הגבוהה שלו. הוא החבילה השלמה.

אלן אייברסון. זה הבחור הכי אתלטי שתראה אי פעם בחיים שלך. בחיים שלך. הוא 1.78 מטר, בדיוק כמוך, אבל עם זרועות באורך כפול. כפות הידיים שלו עצומות. הוא יכול לקלוע מתי שהוא רק רוצה. ואף פעם לא תראה אותו מתעייף. בכל הפעמים שתשחק מולו, לא תראה אותו ללא אוויר אפילו לשנייה אחת קצרה.

ג׳ון סטוקטון. היי, תסתכל על הבחור הזה. הוא כלום, נכון? הוא רק רוצה למסור כל הזמן. הוא בכיס שלך. 10 שניות אחרונות של המשחק. הוא בפיגור 2. עם הכדור במרכז קשת השלוש. הוא יחפש את מאלון בפוסט. ארבע…שלוש…שתיים…רגע, מה?

סטוקטון עולה לשלשה. סוויש. על הפרצוף שלך. סוף המשחק. הבחור הוא השחקן הכי פחות אנוכי ב-NBA, והוא רוצה גם לקחת את הזריקה המכריעה. סטוקטון הוא לא סתם קשוח. הוא קשוח כמו הגיהנום.

גארי פייטון. אתה לא דברן, דיימון. אפילו אל תנסה. אתה פשוט תביך את עצמך.

אתה חושב שהחבר׳ה במתנ״ס מדברים קצת טראש טוק?

חכה עד שתשמע איך הבחור הזה פייטון מדבר. לא רק כשהוא קובר זריקה גדולה. הוא מדבר כל המשחק. הוא מדבר בחימום. הוא עדיין מדבר בזמן שהוא יורד מהמגרש. הבחור הזה היה עוקב אחריך למגרש החניה אם הוא היה יכול. הוא יתגרה בכל אחד. הוא ישגע את סקוטי פיפן. באחת הפעמים שתשחק מול גארי בפורטלנד, הוא יהיה בתוך האוזן של פיפן.

״אתה כבר לא שווה כלום, סקוטי. איפה מייק? איפה מייק נמצא עכשיו? אני לא פוחד ממך עכשיו, סקוטי.״

להזכירך, בשלב זה לסקוטי יהיו שש אליפויות NBA. לגארי יהיו אפס. וממש לא יהיה אכפת לו.

״היי, סקוטי! אתה יודע מה, גבר? אתה לא בטופ 50 של כל הזמנים. להראות לך את הרשימה שלי? אתה 51, סקוטי. שמתי אותך ב-51. שמתי את דומיניק לפניך. אתה 51, סקוטי.״

זו הרמה של הטראש טוק שאתה מתמודד איתה עכשיו. אפילו אל תפתח את הפה. אם גארי מתגרה בסקוטי ככה, אותך הוא עוד ישלח לפסיכולוג.

 

אני לא רוצה להפחיד אותך. אני רק רוצה להכין אותך. הלחץ שבלשחק ב- NBA הוא משהו שלא כל ילד בן 20 יכול להתמודד איתו. כשתעבור בטרייד לפורטלנד, זה ייראה בהתחלה כמו חלום שמתגשם.

\אבל חזרה הביתה מלווה גם בהמון ביקורת ולחץ. אנשים ירצו לנצל אותך. יהיה לך כסף, ואתה תחשוב שאתה חייב לכולם. אתה תרצה לחזק ולהעצים אנשים.

וילד, אתה הולך לבזבז כל כך הרבה כסף כשתעשה את זה.

תקשיב לי, דיים. האנשים היחידים שאתה חייב להם משהו הם אלה שגידלו אותך. שבאמת גידלו אותך. זה משהו אחד לקרוא את זה, אבל משהו אחר לגמרי לחוות את זה באמת. אנשים יאכזבו אותך. אלה החיים.

עומדות להיות פעמים בהן תרגיש אבוד. פעמים בהן פשוט תרצה לברוח. אנשים יתחילו לקרוא לקבוצה הג׳ייל בלייזרס, וזה יכלול גם אותך.

למשך תקופה בפורטלנד, זה יהיה כאילו אתה מתחבא מכולם. אתה תשב ותצפה בצעירים חסרי מנוח, ותחשוב על סבתא שלך. יש לך חור בלב. כל מה שאני יכול להגיד לך זה: תקשיב לקול של סבתא שלך. אתה תהיה מסוגל לשמוע אותו צלול וחד, עד כמה שזה נשמע לך מטורף עכשיו.

דיימון, אתה יודע איך חינכו אותך. חינכו אותך לעשות את הדבר הנכון.

התקרית בשדה התעופה תהיה נקודת המפנה. כתב אחד במיוחד ממש הולך להיצמד אליך עם הסיפור הזה. אתה תבטיח לו שזו הייתה סתם טעות טיפשית, ושאתה סיימת עם מריחואנה.

״אתה יכול לבחון אותי״ , תגיד. חצי בצחוק.

כמה חודשים מאוחר יותר אותו כתב יופיע באימון עם ערכה ביתית לבדיקת סמים. ברצינות.

אל תכעס עליו. פשוט תגיד לו, ״אתה יודע מה? בסדר. אבל אני לא סומך עליך עם השתן שלי. אני סומך על מו עם השתן שלי.״

זה המאמן שלך, מו צ׳יקס.

לך לשירותים ותמלא את הכוס. מו יחזיק לך את הדלת בנימוס בזמן שהכתב יחכה בחוץ. ברצינות.

תעביר את הכוס למו. חייך אל הכתב. תודה לו שהקדיש לך מהזמן שלו. תתלבש.

כשהתוצאות יגיעו, הן יאמרו את מה שאתה כבר יודע. אתה נקי. הכתב יפרסם טור התנצלות, והאוהדים בפורטלנד ימחאו לך כפיים בעמידה לפני המשחק הבא.

זה יהיה רגע מר ומתוק גם יחד. אני יודע שאתה מבין למה, דיים. אני בכלל צריך להגיד את זה?

הם לא מכירים אותך. אם הכירו, היו יודעים שאתה לא בקטע של טעות אחת. או מבחן אחד. או משחק אחד.

הם לא יודעים איך התעוררת לבד וגיהצת לעצמך את המכנסיים לבית הספר. הם לא יודעים על איך נרדמת באוטובוס העירוני העמוס, כשאתה מחזיק את הילקוט שלך צמוד לחזה לשמור שלא ייגנב. הם לא יודעים על החמש-על-חמש ששיחקת בראש כל יום.

הם לא יודעים על תוכנית המאסטר שלך. רק אדם אחד יודע באמת. והיא לא תהיה בסביבה לזמן רב. תן לה חיבוק. לא אכפת לה מה-NBA. אכפת לה שתהיה אדם טוב.

״הוא כל כך בוגר״, היא תמיד אמרה. אתה מת על זה.

אתה יודע מה? אולי אפילו אל תגיד לה על ה-NBA. תגיד לה משהו שהיא באמת תאהב.

אולי תגיד לה שכשתגדל, אתה הולך להיות עוזר מאמן ב-NBA.

לא, יש לי רעיון יותר טוב.

אולי תגיד לה שאתה הולך להיות עוזר מאמן בקולג׳.

לא, בעצם…

\אני יודע מה להגיד לה.

תגיד לה שהיום, כשאתה כותב את המכתב הזה, אתה עומד לקבל את תפקיד המאמן הראשי בקולג׳ בפעם הראשונה. תהיה לך הזדמנות להוביל ילדים, ולהראות להם מה שלוט הראה לך. אתה תוכל להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם את האמת.

תגיד להם שהחיים הם לא סרט. תגיד להם שהם הולכים לפשל. תגיד להם שלהיות אדם בוגר זה לא דבר שקורה לך סתם ככה, זה דבר שאתה עובד בשבילו כל יום.

אתה המאמן הראשי באוניברסיטה של הפסיפיק!

אלו חדשות שבאמת יסבו לה גאווה.

אה כן, ותגיד לה שיש סיורים רגליים ברחבי העיר עכשיו. מדריך הטיול עוצר בשכונה שלה, מצביע על המרפסת היכן שעומד כיסא הנדנדה שלה, ואומר, ״רואים את זה? זה הבית של דיימון סטודמאייר״.

החיים משוגעים.

בהוקרה,

דיים

(*כפי שכבר הסקתם, המכתב הזה נכתב ביום בו דיימון קיבל את המינוי המכובד כמאמן אוניברסיטת הפסיפיק, אוניברסיטה נכבדת המשחקת בדיביזה הראשונה.)

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 51 תגובות

  1. אחת הכתבות הכי יפות ומרגשות שקראתי באתר הזה, ואולי באתרי ספורט ישראלים בלבד.

    גם התרגום מצוין, תודה.

  2. מדהים ומרגש.
    אהבתי

    תרגום משובח. לא יודע מה הייתה הרוח של המאמר המקורי באנגלית אבל לדעתי התעלית עליו….. 🙂

  3. תודה לכולם על המחמאות. אבל באמת, תרגום זה נספח.. מה שמספק את הדלק לאתר הזה – ההשקעה והרצינות של כותביו ומגיביו!

  4. תמיד היה לי סלידה מסודומאייר בתור שחקן. כנראה זה בגלל השנים באריזונה בהם הם כל שנה עפו בסיבוב הראשון לאיזו אוניברסיטה שכוחת אל. לא ידעתי שהוא מונה למאמן פסיפיק שיהיה לו בהצלחה (אם כי זו אוניברסיטה שרחוקה להיות ממכובדת במונחי כדורסל). בסופו של דבר נתן קריירה יפה. הדיומי שלו באמת ספג מכה קשה בעקבות הפרשייה ההיא מה גם שלהיות חלק מהג'ייל-בלייזרס לא עזר לתדמית.

      1. הי אל תיקח ברצינות כל שטות שאני אומר. סה"כ יופי של תרגום.
        זו מכללה בדרג הראשון אבל עד היום לא הוציאו שחקן אחד נורמלי ל NBA (אפילו שבחירה ראשונה בדראפט כן) וגם לא הגיעו להישגים משמעותיים.

  5. SWAG – שופוני יא נאס (בעברית מדוברת…)

    מחכה לפסילה..

    מאמר ותרגום אליפות.

  6. מרגש ממש.
    מכתב מרשים ביותר של דיימון, שמעולם לא ממש חשבתי עליו לעומק, ותרגום הולם בעוצמתו.

    תודה רבה שייקה!

  7. מדהים. אני מת על המכתבים/טורים שהשחקנים שהיו שם כותבים.
    התרגום מרגיש כאילו הניואנסים הכי קטנים מהמקור עוברים פרפקט לקורא.

  8. שייקה A + על התרגום ! אני לא חושב שמישהו היה יכול לשעשות זאת טוב יותר

    מכתב מרגש מאוד ! אני חושב שסטוקטון הוא אחד השחקנים הכי מוערכים בהיסטוריה ע"י הקולגות
    הקטע של דיימון שמתאר את הטופ של הליגה באותם שנים הוא גדול

  9. עתה הגיע גם זמני להודות בגדול למתרגם, ולמתרגמים האחרים. בקשתי מתנדבים לתרגומים ושלושה התנדבו. מהשלישי עדיין לא קבלתי את תרגומו, והראשון נאלץ לפרוש. אז עתה ישנו מקום למתרגם נוסף, ואשמח לשמוע ממתנדב"(ים) ל-
    sefersheli@hotmail.com

  10. פשוט מעולה!

    התרגום מצוין, מסכים שיש מילים ולעיתים משפטים שיש להביא ללא "עיברות" מסרסת.

    ודיימו, בחיי, איזה וואחד של מכתב מרגש ועוצמתי..

  11. תרגום נהדר למאמר נפלא, בכלל בסדרת המאמרים המתורגמים פה נחמד מאוד לגלות את הצדדים האנושיים של הליגה והאנשים שיוצרים אותם.,
    מחכה כבר למאמר עתידי של טים דאנקן לדאנקן הילד אי שם באיי הבתולה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט