"מכתב לאחי הצעיר" – דורל רייט הוותיק (בדרכו לסין) כותב לאחיו הרוקי (בדרכו לטורונטו) -תרגום

דורל ודלון רייט. תמונה באדיבות משפחת רייט Photos Courtesy of the Wright Family

"מכתב לאחי הצעיר"

 דורל רייט (בדרכו לכדורסל בסין) כותב לאחיו הרוקי (בדרכו לכדורסל בטורונטו)

תרגום מאמר מאת דורל רייט

קישור למאמר המקורי

 

דלון היקר

יש הרבה מאוד שעליך לדעת כשאתה עומד בפני שנת הרוקי שלך בטורונטו.

בוא נתחיל בקצת מידע פרקטי: אתה יודע, דברים שכנראה לא הוזכרו בתדריכים הרשמיים לרוקיז של הנ.ב.א.

הדבר הראשון והחשוב ביותר, תתרחק כמו מאש ממשחקי הקלפים במטוס של הקבוצה. אל תשחק. אל תתיישב ליד השולחן. ואם כבר החלטת לשחק, תגביל היטב היטב את סכום הכסף שאתה מכניס למשחק. החלט מראש על הסכום ואם תפסיד אותו קום מיד מהשולחן. דע מראש שהחברה ילגלגו וילכלכו עליך וינסו להשאיר אותך בשולחן.

"בחייך אחי! אתה מאלו שגומרים כל כך מהר?"

פשוט תגיד, "כן," ולך חזרה לכסא שלך.

שנית, הכן את עצמך מראש לכך שתשמע המון טראש-טוק מהאוהדים. בחלק מהמקומות זה גרוע, במקומות אחרים הרבה יותר. הקהל בגולדן-סטייט עומד להיות מלא-חיים השנה, הם הרי האלופה המכהנת שרוצה לשמור על התואר, אני נהניתי לשחק שם. במדיסון סקוור גארדן זה תמיד שיגעון, ובפילדלפיה, ישנו הבחור ההוא מאחורי הספסל של הסיקסרז שכותב על לוח מחיק את הסטטיסטיקה שלך כל פעם שלא הולך לך.הוא מצחיק אז אל תיקח אותו ללב יותר מדי. כשהעבירו אותי לפילדלפיה בשנת 2012 הוא היה הראשון ששאלתי עליו, רציתי לוודא שעדיין יש לו מנוי עונתי.

הבחור הזה "התלבש" עלי בשנה בה כמעט ולא שיחקתי במדי פורטלנד. הוא כתב על הלוח את הסטטיסטיקה שלי: משהו כמו 2.3 נקודות, 1.3 ריבאונדים בעשר דקות. אני התפוצצתי מצחוק, צחקתי עד דמעות אחי כי אין ברירה אתה פשוט חייב לצחוק מזה.

אבל בנימה קצת יותר רצינית, אני יודע שאשתי דיברה איתך על הנשים שאתה עומד לפגוש, וחשוב יותר על הנשים שינסו לפגוש אותך.

היא מבינה. היא באמת מבינה. היא היתה בחדרי המשפחות שבאולמות. היא ראתה נשים מכל הסוגים באות והולכות. נשים מקבוצות שונות ומשונות, חברות של שחקנים, נשות שחקנים, ארוסות… היא יודעת הרבה יותר ממה שאני אי פעם אדע. אז פשוט תעשה את מה שהיא אמרה לך לעשות. תאמין לי, אתה תהיה הרבה יותר מאושר, הרבה יותר ממוקד והכי חשוב, לא יהיו לך צרות.

ויש את העניין הזה של הכסף. כולנו יודעים שכאשר יש לך כסף, ובטח כאשר אתה צפוי לקבל עוד ממנו, הרבה יותר קל לך לצאת ולבזבז אותו, ואז לצאת לבזבז עוד יותר ממנו. וככה, כל ספורטאי מגיע למצב בו הוא חורג מהתקציב (וכן, חייב להיות לך תקציב).

מה שלא מספרים לך הוא שבעצם, זה אינה הנגישות של הכסף שמוסיפה לעוצמת הפיתוי, אלא הזמן הפנוי. יהיה לך כל כך הרבה זמן פנוי לקנות, לקנות ולקנות עוד. בחיי שדווקא הזמן הפנוי הוא שורש הבעיה שלך כמקצוען. כשלמדתי בקולג', לפני שהגעתי לנ.ב.א., היה לי לוח זמנים נוקשה. תהיה שם בשבע וחצי בבוקר, ארוחת בוקר, כינוס, לימודים כל היום ואימוני כדורסל. מאוחר יותר זה היה זמן לשיעורי בית ואולי לקצת חדר כושר. בעצם, בקולג' מתכננים עבורך את רוב לוח הזמנים היומי שלך.

בנ.ב.א., בימים שאין בהם משחק, אתה מגיע בשמונה בבוקר להתאמן קצת לבדך ואז להתאמן עם הקבוצה כולה. זה תופס אולי ארבע שעות מהיום שלך לכל היותר. ואז יש לך את שאר היום לעצמך, לבדך. יהיה עליך ללמוד כיצד לנהל את הזמן שלך. בשנת הרוקי שלי, אחרי האימונים, מה שנהגתי לעשות הוא ללכת לעשרים וארבע שעות של חדר כושר ועוד יותר כדורסל. ואז הלכנו לסרט וסתם שרצנו בבית.

והצלחתי להתמודד עם זה … במיאמי.

אני זוכר את הפעם ההיא, כשהיית בן אחת עשרה או שתיים עשרה, כשנאלצתי להסביר לך למה אני לא משחק. אתה הרגשת את הכאב שלי. האמת היא שאני עדיין לא הייתי מוכן. היו טובים ממני בקבוצה, ולא רק זאת, אלא שחודש אחרי שמיאמי בחרו בי בדראפט, שאק הגיע ואנו הפכנו להיות מועמדים לאליפות. זו הסיבה בעטיה הפכתי ממגויס לקבוצה צעירה שחשב שהוא ישחק בה 20-30 דקות למשחק, לרוקי ששיחק 159 דקות במצטבר בשתי העונות הראשונות. היה עלי לחכות לתורי.

אבל היו סביבי וותיקים נהדרים ביניהם ווסלי פרסון, סטיב סמית', אדי ג'ונס וגארי פייטון. הם כולם אמרו לי שגם תורי יגיע ושגם ג'רמיין אוניל וטרייסי מקגריידי חיכו כמוני לתורם. הם גם לימדו אותי שעליך להקריב את הגאווה שלך למען חברך לקבוצה ולעודד אותו. להיות חבר תומך לקבוצה. אני למדתי זאת בשנים הראשונות שלי כשישבתי בצדו הרחוק של הספסל וצפיתי בבחורים הללו.

והיה שם גם אלונזו מורנינג. היה לו כל יום משהו לומר לי. הא נהג להסתכל אלי ישר לעיניים, להתכופף טיפה וללחוץ לי את היד כאילו הוא מתכוון לשבור אותה. אתה פשוט ידעת שהוא אחד שחייבים לקחת ברצינות. אלונזו דיבר על להיות מקצוען. דיבר על להתנהג בכבוד לאנשים. דיבר וייעץ איך עליך לתחזק את עצמך ולהתלבש יפה. זו היתה המהות שלו ומאחר ואלונזו היה אז מיאמי, זו היתה גם המהות שלנו.

אבל אתה במצב שונה עם הראפטורז של טורונטו. אתה במצב בו יש לך סיכוי לשחק כבר עכשיו בקבוצה שיש לה שאיפות לפלייאוף. זוהי אחריות כבדה ויהיו לך עליות ומורדות בדרך. יהיו ימים בהם תשחק נפלא ובימים אחרים פשוט תשחק מחורבן, ויהיו גם ימים בהם מסיבה כלשהי לא תשחק כלל. לא משנה מה יקרה, המשך להאמין בעצמך והחזק את הראש למעלה כי הגלגל תמיד מסתובב, ומה שיורד עוד יעלה. זה בדיוק מה שניסיתי ללמד את הצעירים בקבוצה בשנים האחרונות. זהו מרתון אחי, עליך להיות מוכן להמשיך ולעבוד לאורך זמן ללא הפסקה, להתאמן קשה ותמיד תמיד להיות מוכן לרגע בו יקראו בשמך לעלות על הפרקט.

יהיה מי שיטפל בך בטורונטו. יש לי יחסים קרובים עם קייל לאורי עוד מהימים בהם היינו במחנות אימונים יחד. דמאר רוזן העריץ אותי בתיכון ושיחק בקבוצה שלי בליגת דרו [אחת מליגות מופעי ראווה בזמן השביתה השחקנים של 2011 – המתרגם] כשהיה בכתה חית או טית. שניהם בחורים נהדרים והם ידאגו לך. לא הייתי צריך אפילו לבקש מהם את זה כי הם פנו אלי והודיעו לי שאתה בידיים טובות.

אז פשוט עשה מה שהם יגידו לך לעשות ותלמד מהם.

הא כן, יש גם הטבה נחמדה אחת קטנה: מאחר ואתה רוקי, אם תעשה את מה שאתה אמור לעשות ותתנהג כמו מקצוען, הרי בזמן הנסיעות וותיקים כמוני יתנו לך את מעטפות האש"ל היומיות שלהם. כל פעם שרוקי נשא את עיניו אלי, סחב לי את הציוד ועשה עבורי דברים פעוטים שכל וותיק זקוק להם, ברגע שירדנו מהמטוס אני פשוט נתתי לו את מעטפת דמי ההוצאות היומיות שלי. המעטפות הללו נחמדות מאוד ויכולות להצטבר לסכומים יפים מאוד.

ואם אתה חושב על איך לחסוך את הכסף שלך, אל תבזבז אותו בספיגת עברות טכניות. הן פשוט עולות יותר מדי כסף. אלפיים דולר לעבירה ואח"כ אפילו יותר אם הן תצטברנה. אפילו חשוב יותר, עדיף שלא תפתח מוניטין של אחד שצובר עבירות טכניות, במיוחד בתפקיד הרכז. אתה חייב לקבל כבוד מהשופטים. אני לא אומר לך להיות "חביב המורה" שלהם, אבל אתה חייב להיות מסוגל לדבר איתם בזמן המשחק. דברים קטנים לכאורה שכאלו, יכולים להצטבר לבעלי משמעות גדולה עם הזמן.

כאשר השופטים קוראים לשחקנים לאסיפה שלפני המשחק, רוב החברה אוהבים לנצל את הזמן הזה לעוד כמה זריקות. אל תעשה זאת. אם קייל ילך אליהם – לך אתו. דבר קצת עם השופטים, תתרועע קצת, קצת סמול-טוק איתם. היתה לי השיחה הזו בדיוק עם דמיאן ליליארד בפורטלנד בשנה שעברה. הוא אהב לזרוק את הזריקות הללו במקום ללכת לשיחה עם השופטים. אמרתי לו: "אתה לא יכול לשלוח את סי. ג'יי מקקולום ואת מאיירס ליאונרד לשם. אתה חייב לדבר בעצמך עם הברנשים האלו, כי מבחינתם זו היא הבעת כבוד." אם תיתן להם כבוד בשיחה שלפני המשחק, הם יתנו לך כבוד בזמן המשחק.

ועוד משהו אחד בנושא כסף. כשתחזור ללוס אנג'לס לשחק מול הלייקרז והקליפרז, כולם עומדים לבקש ממך כרטיסים. זה אחד מהדברים שממש נאבקתי בהם בתחילת הקריירה שלי. בכלל לא שיחקתי ועדיין קבלתי יותר משלושים בקשות לכרטיסים מאנשים שבעצם באו לראות אותי מתלבש יפה על הספסל. בזבזתי כל כך הרבה כסף על קניית כרטיסים…

אז זה מה שתגיד בנושא: "יש לי רק עשרה כרטיסים והם עבור משפחתי הקרובה, זו הסיבה שאני לא יכול לעזור לך בכרטיסים."

ואם כבר משפחה, תאמין לי שיהיה לי קשה לשחק בסין השנה, כי אני לא אהיה לצדך בשנת הרוקי שלך. אבל אני יודע שהכל יהיה בסדר. אני עדיין אצפה בכמה מן המשחקים, וכשאעשה זאת, אשלח לך הודעות ארוכות אחרי המשחק עם כל מה שראיתי, הטוב והרע. אני בטוח שתאמר לי בדיוק את מה שאמרת כשהיית בתיכון: "כן, המאמן שלי כבר אמר לי את זה," אבל אין מה לעשות, אני לעולם לא אפסיק לאמן אותך ולעולם לא אפסיק להיות אחיך הגדול.

ואל תשכח להתרחק ממשחקי הקלפים ההם.

דורל

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" באתר: https://bit.ly/2SdfhwD

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. ,תרגום מצויין של מכתב חשוב מאד מאח בוגר שהיה שם ועבר הכל.
    מכתב שהלוואי וכל שחקן היה מקבל מאח בוגר ששיחק ב-NBA, או משחקן NBA וותיק.
    תודה

  2. כקוראים באתר שכותביו הם אנשים אינטליגנטים מאד
    שספק אם הם הם יודעים כמה טובה הכתיבה פה ואני מדבר
    על כל הכותבים הנהדרים, כיף גדול שאותם חכמים בוחרים גם
    כתבות מעניינות ביותר מעבר לאוקינוס ומביאים לנו אותם בכפית של זהב מתורגמת.
    שאפו גדול למנחם ומולי, אתם ושאר המתרגמים בוחרים בתבונה רבה.
    כיף ענק של אתר.

  3. טקסט בגובה העיניים שיוצא מהלב.
    אני מקווה גם שהוא ייכנס לתוך אוזניים כרויות .
    ושאולי עוד כמה רוקים יקראו אותו.

    וכן, אחלה תרגום. תודה, מולי.

  4. אחד הטקסטים הטובים שיצא לי לקרוא בזמן האחרון.
    כמה שזה קטן ואישי, ככה זה פותח לנו פתח לחיים של כוכבי ה-nba.
    תרגום נפלא מולי. תודה רבה ותודה למנחם שמצא את הקטע.

  5. פנטסטי
    משחקי הקלפים מסבירים למה חלק גדול מהשחקנים נותרו ללא כל
    תכלס אם אתה לא כוכב ועם האופי המתאים נרה שאתה נפלט מהר מאוד מהליגה הזו
    אני בטוח שיש לא מעט סיפורים שנותרו כלואים בלוקרים

  6. האח הקטן יצליח יותר.
    דלון הוא רכז גבוהה שלפי ליגת הקיץ ולפי המקום שפינו לו בטורנטו.[שלחו את ואסקז] הולך להצליח כבר עכשיו.
    לגבי דורל קצת קרירה מפוספסת- חבל שלא קבל יותר דקות שנה שעברה בגולדן סטייט.
    ולא הבנתי למה שאקיל לקח לו דקות במיאמי- הם כל כך לא על אותה משבצת.

    1. הכוונה שלו הייתה שהם הפכו לקבוצה של כאן ועכשיו, שרוצה ללכת עד הסוף ואין את המותרות של פיתוח שחקנים צעירים, בטח כאלה שגם ככה לא בשלים עדיין לליגה.

      ולמולי תודה על התרגום, בהחלט נחמד להיחשף לפן אישי של השחקנים, ואיך זה נראה ומרגיש להיות שחקן בליגה הזאת.

  7. מכתב מקסים. ונותן הצצה לחיי היומיום של השחקנים. במיוחד אהבתי את הסיפורים על לאורי ודרוזאן.
    (עם הערה קטנונית אחת – "כל פעם שרוקי נשא את עיניו אלי, סחב לי את הציוד ועשה עבורי דברים פעוטים שכל וותיק זקוק להם", באמת? למה זה דבר אמיתי? מתעב את שיטת הותיקות הזו)
    ודבר נוסף – אממ… אפשר לשאול מה זה אש"ל מבלי להתבייש? אני מכיר רק את האגודה לפיתוח שירותים לזקן.

  8. תודה על תרגום המאמר הזה. ממש מעניין לקרוא. מנחם אנחנו יודעים מה זה אשל, כל מי שטס לחול על חשבון העבודה יודע זאת 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט